1. איפה נולדת וגדלת?

ניו יורק סיטי, ברונקס

2. איך נראתה השכונה שבה גרת כשהיית ילדה?

גרה בבניין בן 5 קומות, ההורים השכירו חדר שינה 1 ועברו ל2 חדרים בעיקר יהודים, אבא הלך לבית הכנסת רק בראש השנה וביום כיפור. אבא עבד 6.5 ימים בשבוע בחנות צמיגים. הלכתי לבית ספר יהודי אחר צהריים יום רביעי ובוקר ראשון.

3. אילו משחקים אהבת לשחק בילדותך?

קלאס, רולר-סקייטס וחמש אבנים.

4. איך היה בית הספר שלך?

בית ספר ציבורי, בניין לבנים של 4-5 קומות, אין מעליות, קפצה כיתה פעמיים, רק בני הדודים שלה היו חברים, לא היה לה שעון עד סוף בי"ס יסודי. מורה אחת לרוב המקצועות.

5. מה היה המאכל האהוב עלייך כשהיית בגילי?

חרדל על לחם.

על החיים של סבתא

6. איזה חלום היה לך כשהיית ילדה? הוא התגשם?

לא זוכרת.

7. מה היה הרגע הכי שמח בחייך?

הגרושים.

8. מי היו החברים הכי טובים שלך?

בני הדודים כי גרנו ביחד.

9. איך הכרת את סבא?

בפגישות מחזור מבית הספר העברי הישן.

10. איזו תקופה בחיים שלך הייתה הכי משמעותית עבורך?

כשהצלחתי למצוא עבודה אחרי הגרושים ולקנות בית בפלורידה.

11. בונוס! המוטו שלי-"never say die, just keep putting one foot in front of the other" (היא מדברת על מוות כל 5 דקות).

יש רכבת קצת כמו הרכבת הקלה בישראל, קוראים לה ה-T. השתמשנו בה כדי לפגוש חברה של אבא מהאוניברסיטה שהיא שופטת בבית המשפט העליון של מסצ׳וסטס.

ראינו את בניין בית המשפט שהיה מאוד ישן בן מאות שנים. פעם רכבו שמה סוסים, והיום הוא משמש כבית משפט. ראינו את המשרד של השופטת ושמענו על התיקים שלה. היינו גם במוזיאון המדע של MIT.

בניוטון גרנו בבית של הדודים של אבא וישנו בחדר בעליית הגג. היה קר שם אבל הנוף היה יפה. האגם היה קפוא אבל היה אפשר ללכת רק על הקצה כדי שהקרח לא יישבר.

עשינו סקי, נהנינו מאוד, התקדמתי הרבה, ובעיקר היה כיף עם המשפחה.

למדתי איך לעשות פניית טובות

1.אגם: שיחקתי עם אבא בשלג וגם הייתי קצת על הקרח ונפלתי. (המרפק השמאלי עדיין כואב כשמפעילים עליו כוח)

קולורדו:

1. סקי: גולש שלג התנגש בגב שלי והתגלגלנו בהר כמו כדור שלג עם ידיים ורגליים שרואים בסרטים מצוירים. עשר דקות אחרי זה הייתה לי פגישה עם אושרת, אמא ואבא בוואטסאפ והם לא שמו לב 😅.

2. מזחלת: קפצתי על המזחלת ונחתתי על הגב בתוך המזחלת, בכיתי ואמרתי

   “!!!that was so fun”

לעיתים אני מתגעגע למקום שבו גדלתי ולמשפחה המורחבת שנשארו שם. אני חש בר מזל על האפשרות, מדי כמה שנים, לטייל עם גור בנופי הילדות שלי ולהכיר את המשפחה ומקום ממנו באתי.

שילוב הביקור המשפחתי המיוחד עם הדודים וסבתא בת ה-104 יחד עם חוויות של חופשה כיפית הפכו את הימים האלו לנהדרים ממש וננצור את הזכרונות הרבה זמן

כן ירבו.

אם אתם אוהבים ספורט זה מקום מושלם, אבל הוא נמצא באמצע שום מקום-קרסטד ביות.