מתניה, יהי זכרך ברוך ובתקווה שלא עוד...

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" 

מהי הסיבה להקרבת הקורבנות? 

אולי, כשמחטיאים את המטרה, ניתנת לנו האפשרות לשים לעצמינו תמרור אזהרה, שמנער אותנו מפני הסתאבות, קלקול במידות וגורמת לחשב מסלול מחדש.

לצערינו הרב, השבוע נפל קורבן, לא של מרצחים מאוייבנו מבחוץ, אלא בגלל קלקול נורא מביתנו פנימה. תאונות הדרכים הארורות.

כמה קל להאשים את האחר, כמה נוח להגיד כלאחר יד "איזה נורא, איך היא נהגה מהר בכביש, ממש הפקרות" , אך בינינו, כולנו פושעים, עוברים על החוק ואומרים לעצמינו "לי זה לא יקרה".

הבה נשאל את עצמינו:

א. מי אינו קורא/ עונה להודעות ווצאפ בנהיגה.

ב. מי אינו עובר את המהירות המותרת.

ג. מי אינו נותן לילדיו לנסוע ללא קסדה באופניים חשמליים על הכביש.

ד. מי אינו מדבר בפלאפון במהלך הנסיעה (גם עם דיבורית אנחנו לא באמת מרוכזים).

ה. מי אינו הולך בדרך עם הראש בפלאפון, ואומר לעצמו זה רק לשניה.

ו. מי אינו עולה על ההגה כשהוא עייף.

ז. מי אינו חושב על אלפי המשימות שמחכות לו בבית ובמשרד תוך כדי הנסיעה.

כולנו צריכים להתוודות ולהכות על חטא 

אשמנו. בגדנו. כדי  שלא נגזול גם אנחנו חיים של מישהו אחר.

בואו ונקבל על עצמינו לעלות על ההגה מרוכזים ועירניים, להקריב מעצמינו, כדי שלא נצטרך להקריב עוד קורבן אשם.

נזכיר לעצמינו, שהעבודה האמיתית היא לא להתפזר אלא להיות מרוכזים בעבודת הדרך שתוביל ליעד ולמטרה.

שאלתי את עצמי, כיצד זה קורה פעם אחר פעם, הרי כולנו נבונים ומכירים את הסכנות ואת החוקים ששומרים עלינו?

מתניה, זכרו לברכה, שהאמין בכוחה של הדרך, שבחייו הוביל בני נוער בדרכי הארץ, אהב את התלמידים וחינך אותם, מתוך סבלנות ואמונה בצמיחה האיטית והמיטבית של כל אחד.

דווקא מתוך זה, למרות שנראה כסתירה, הוא ידע לחיות את הרגע, להנות ממנו ולהתמקד בו.

עבודה ומחשבה על התפיסה הזו תעזור לנו לנסוע באחריות, בזהירות ובריכוז.

כולי תפילה לבורא עולם, ובעיקר פונה אל כולנו  שמתניה יהיה הקורבן האחרון במלחמה הנוראה הזו

לא נגיד רק "תפילת הדרך", אלא גם נדרוש מעצמינו את "עבודת הדרך"

שבת שלום! בשורות טובות!

יעקב וקס