בית ראשון: בין פסגות הבוקר עולה, עם ריצה שתמיד משלה. אוהבת לצייר וליצור בטעמים, עם חיוך שמפזר חלומות מתוקים. פזמון: זו ענאל, מאירה את הכל, מטיילת בארץ, לומדת לשאול. חינוך מיוחד הוא הלב שבמרכז, עם חריצות ולוח זמנים שמוביל את המסע. בית שני: אחים מתוקים הם האור בעיניה, אופה אהבה שמגיעה משורשיה. תקשורת היא המפתח לחלומות, בכל פינה היא יוצרת פלאות.

שירה הודיה, שם עם ניגון,

בלב של זהב, חום ועוגון.

בכרמי צור, בין הרים ושבילים,

חולמת, יוצרת, צועדת שבילים.

בחינוך מיוחד אור גדול את נושאת,

בקולנוע רואה את העולם בתמונת.

בעמותת שלוה את טובך מעניקה,

ועם פינצטה—יופי דקה מחזיקה.

מטבח זה קסם, עוגות וריחות,

טעמים של בית, לבבות שמחות.

ספורט וטבע הם חופש שלם,

עם חיוך זורח לכל העולם.

נעמה שבו, שם של מנגינה,
גדלה בטנא, בין גבעות של מתנה.
בת עשרים ואחת, לומדת וחולמת,
בעולם של חינוך את הדרך סוללת.

שבעה אחים שומרים מכל צד,
ועוד אחות קטנה – אוצר מיוחד.
בית מלא חיים, מלא אהבה,
צחוק ושירים מכל הרחבה.

כשהזמן מתפנה ואת קצת נחה,
את מנגנת – וזה עושה לך שמחה.
פסנתר וזמן רק לעצמך,
צלילים שמתנגנים בדיוק כמו שבא לך.

לב גדול עם נתינה בלי גבול,
לילדים של מחר – את התקווה והכול.
במכללת הרצוג את רוכשת כלים,
לגעת בלבבות, לבנות עולמות גדולים.

אז תמשיכי לזהור, כמו כוכב מאיר,
עם חיוך שרוקם חלומות באוויר.
כי נעמה שבו, זוהי רק ההתחלה,
ואת לעולם תהיי השראה גדולה! 🎶✨

אך בליבי, בפתח תקווה, בכפר הנוער עמית

שם, בין חניכים וחניכות, ילדים של ההורים שלי

מצאתי משפחה, שורשים עמוקים

עכשיו, בכיתה ו', עם בנים שהם כוכבים

כל אחד עולם, גלקסיה משלו

אני, המורה, המנחה בדרכם

יחד, אנחנו כוכב שביט בשמים

אהבתי לנקות, לטפח את הסביבה

עם מטאטא ומגב, יוצרים קסם

הבית מסודר, הלב רגוע

בין כיתה לבית, אני מוצאת שלווה

שם הלב שלה התחיל לנגן.

גדלה עם חלום לתת מעצמה,

והיום היא שם – עם תקווה ואהבה.

פזמון:

היא שם לכל מי שצריכה,

לב גדול, נשמה פתוחה.

בפנימייה היא אור גדול,

בית חם, מקום לגדול.

בית 2:

גרה בדולב, קרוב לעשייה,

בנות צעירות שמוצאות בה תקווה.

עם חיוך שמבין גם בלי מילים,

היא יודעת לתת כנפיים לגדולים.

פזמון:

היא שם לכל מי שצריכה,

לב גדול, נשמה פתוחה.

בפנימייה היא אור גדול,

בית חם, מקום לגדול.

בית 3:

אוהבת לטייל, לגלות עולמות,

חברות טובות, צחוקים חלומות.

קפה באמצע היום בלי סיבה,

כי אושר נמצא בפשטות הכנה.

פזמון (X2):

היא שם לכל מי שצריכה,

לב גדול, נשמה פתוחה.

בפנימייה היא אור גדול,

בית חם, מקום לגדול.

רכזת נוער עם לב ענק, חינוך זו דרך של מילים,
בפסגת זאב את מאירה, כמו שמש חמה על ההרים.
חינוך מיוחד ותקשורת בלב, בונה עולמות עם סיפורים,
אוהבת אנשים, לחוות וליצור, לתת רגעים של קסמים.

כתיבה ומוזיקה זורמות לך בדם,
טבע קורא לך – את שם ונושמת,
מול שמיים פתוחים ולב רגוע,
רואה את היופי, פשוט ומושלם.

לבשל, לארח, לחבק באהבה,
ליצור זיכרונות, לשתף בחוויה,
משפחה זו הכוח, החברים הם הלב,
איתם את צוחקת, איתם את כואבת.

אז תמשיכי לזרוח, רינת של אור,
לגעת בלב ולפתוח את הדלת,
הדרך שלך מלאה בצבעים,
ואת – יוצרת לה מנגינה אחרת.

בית 1:

מבט קדימה, תמיד לומדת,

חינוך ותקשורת – עולם של משמעות.

לב פתוח, רצון לדעת,

להעניק לילדים תקווה וערכות.

פזמון:

עדי צועדת, עם לב שמוביל,

מחנכת, לוחמת, תמיד שם בשביל.

בין כיתה לבסיס, בין שיעור למשימה,

כל צעד שלך – שליחות נשמה.

בית 2:

שנתיים בצבא, מפקדת אמיצה,

בסיס בהגנה, כל לילה ערה.

שיעורים מחליפה, בבתי ספר שונים,

מחפשת לחבר, להפוך עולמות יפים.

פזמון חוזר

בית 3:

עתיד נבנה באמונה שלמה,

בחינוך, בנתינה, בחיוך חכם.

הדרך עוד נפתחת, יש לך כל כך הרבה,

עדי מוריס – זה שם עם לב שמהדהד.

בית 4:

לטייל בשבילים, לחקור עולמות,

לבשל, לאפות, ליצור זיכרונות.

בין הטעמים והריחות החמים,

כל רגע שלך הוא עולם של חיים.

בית 1: 

יום חדש עולה, את כבר בדרכים, 

רכזת, סטודנטית – חיים עמוסים. 

טיולים, מסעות, את הכל מארגנת, 

בידיים פתוחות, את תמיד מחבקת. 

פזמון: 

חן של חיים, אור מאיר בעיניים, 

לב ענק שמחבק בלי תנאים. 

עם חיוך שמוביל, עם תקווה בלב, 

את עושה את הכל באהבה, בלי גבול ובלי ערב. 

בית 2: 

בכורה לעוד תשעה, עוזרת בכל, 

בבית, בלימודים, לא עוצרת לשאול. 

חברותית ואוהבת, תמיד מפרגנת, 

נותנת מכל הלב, אף פעם לא נכנעת. 

פזמון: 

חן של חיים, אור מאיר בעיניים, 

לב ענק שמחבק בלי תנאים. 

עם חיוך שמוביל, עם תקווה בלב, 

את עושה את הכל באהבה, בלי גבול ובלי ערב. 

בית 3: 

גם כשקשה, את תמצאי פתרון, 

שום דבר לא ייקח לך את החום והחזון. 

כי את יודעת שהדרך היא חלק מהקסם, 

ואת חיה כל רגע, בשיר ובניגון. 

פזמון חוזר… 🎶 

מוריה בת יחידה, בין ארבעה בנים,

משפחה שמחה ואוהבת, תמיד יחד בימים.

בגבעות עדן היא גרה, מוקפת בטבע ויופי,

לומדת במכללה, לפעמים יש עומס בעבודות, זה לא פשוט.

ספונטנית וקלילה, תמיד עם חיוך על הפנים,

אוהבת מסיבות ויציאות עם חברות, זה מה שעושה לה טוב.

שמחת חיים זורמת בה, היא לא מתפשרת על אושר,

במטבח היא מבשלת טוב, וכל תבשיל היא יוצרת בכיף.

טיולים בצפון, מחפשת מעיינות ונופים חדשים,

עם חברה טובה, עטר שלום, תמיד יש לה חוויות מגוונות.

הארץ שלה היא בית, כל מקום הוא תגלית,

החיים מלאים בשמחה, ואותם היא חוגגת בכל יציאה.

אופיה חמים ואהוב, תמיד יש מקום לכולם,

היא קלילה ושמחה, מביאה אור לכל מקום.

אדם שמח, מלא בחום ואור בעיניים,

היא תמיד מלווה באהבה, כל צעד וכל דרך - עם חיוך.

החיים שלה מלאים, בצלילים של שמחה ואור,

חוגגת כל רגע, כל יום מלא בסיפור.

היא כמו רוח קלילה, שמפזרת שמחה סביב,

לכל מקום שהיא הולכת, תמיד כולם חווים את החיוך שלה

אבל תל אביב בליבה כל הזמן.

טבע וחופש זה אצלה בנשמה,

ותמיד יחפה תמצאו אותה.

אוהבת לטייל ולגלות עולמות,

בכנרת תמיד אוהבת להיות

ובעיקר תמיד אוהבת להנות.

עם מצלמה תופסת רגעים קסומים,

ומציירת חלומות בשמיים כחולים.

בת בכורה בין שמונה אחים,

בית מלא צחוק, חיבוקים ושירים.

אוהבת את כולם הכי בעולם,

איתה הכל תמיד כיף ומושלם.

עטרת שלנו נמוכה בגובה

אבל ילדה מלאה באהבה.

תהילה קמה עם שחר, מטפחת לראשה,

חום-ירוק בעיניה, נשמה לה נרגשת,

היא צועדת עם חיוך, מבטה מלא שלווה,

במילים ובמעשה – את העולם היא מלטפת.

פזמון:

תהילה – לב פתוח, חלומות על פני הזמן,

עם חיוך של אור וחמלה, היא נוגעת בכולם.

היא מורה שנותנת, מלמדת מכל הלב,

מחנכת בתשוקה, באהבה שרק הולכת וגדלה,

עם דף ועיפרון או עיתון לבית הספר,

היא יוצרת מסלול מיוחד, לכל תלמיד ותלמידה.

פזמון

בת 40 אך עם רוח של נערה,

חכמה, עדינה, נשית ובטוחה,

היא כותבת את חייה בשורות של אור,

ובכל פסיעה קדימה – משאירה חותם ברור.

תהילה נחשון

בְּטֶרֶם יָאִיר הַבֹּקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ עוֹד טֶרֶם זָרְחָה כְּבָר עוֹמֶדֶת הִיא, הָאֵם הַגְּדוֹלָה, מְסַדֶּרֶת אֶת בֵּיתָהּ בִּמְלֶאכֶת מַחֲשָׁבָה. יָדֶיהָ אוֹחֲזוֹת בַּתְּפִלָּה וְלִבָּהּ פּוֹנֶה אֶל בּוֹרְאָהּ, שִׂיחַ חַרִישִׁי שֶׁנִּמְשָׁךְ כְּחוּט שֶׁל חֶסֶד מִן הַשָּׁמַיִם וְעַד לַאֲדָמָה.

מִסְתּוֹבֶבֶת הִיא בֵּין חַדְרֵי בֵּיתָהּ, בֵּין יְלָדֶיהָ הָאֲהוּבִים, מַשְׁפִּיעָה מֵאוֹרָהּ עַל כָּל פִּנָּה וְעַל כָּל נְשָׁמָה. עֵינֶיהָ רוֹאוֹת אֶת הַנִּסְתָּר, אֶת הַצְּרָכִים הַדַּקִּים, יָדֶיהָ אֻמָּנִיּוֹת יוֹצְרוֹת עוֹלָמוֹת שֶׁל יֹפִי וּנְעִימָה.

עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה עוֹבֶרֶת הִיא מִן הַבַּיִת אֶל בֵּית הַסֵּפֶר, נוֹשֵׂאת בְּלִבָּהּ אֶת שְׁלִיחוּת הַחִנּוּךְ בְּדֶרֶךְ חֲדָשָׁה. יוֹשֶׁבֶת הִיא עִם סְפָרִים וּמַחְבָּרוֹת, לוֹמֶדֶת וּמְלַמֶּדֶת, מְפַתַּחַת אֶת נַפְשָׁהּ וְאֶת נַפְשׁוֹת תַּלְמִידֶיהָ בְּאַהֲבָה רַבָּה.

בְּעֵינֶיהָ נִרְאִית כָּל נְשָׁמָה כִּיצִירָה מְיֻחֶדֶת, כְּאוֹצָר שֶׁיֵּשׁ לִשְׁמֹר עָלָיו וּלְהַצְמִיחַ בְּחָכְמָה. יָדֶיהָ מְעַצְּבוֹת חִיּוּךְ עַל פְּנֵי יְלָדִים, רוּחָהּ מְלַטֶּפֶת עַל קָשְׁיֵי הַדֶּרֶךְ בְּנֹעַם חֲכָמָה.

וּבְסוֹף הַיּוֹם, כְּשֶׁהַכּוֹכָבִים עוֹלִים בַּשָּׁמַיִם, שׁוּב פּוֹנָה הִיא לַבּוֹרֵא בְּשִׂיחָה אִינְטִימִית וּקְרוֹבָה. מוֹדָה עַל הַיּוֹם שֶׁהָיָה, מְבַקֶּשֶׁת עַל הַמָּחָר שֶׁיָּבוֹא, וּבְלִבָּהּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, מְלֵאָה וַאֲמִתִּית, צוֹהֶלֶת וּמְאִירָה.

כָּךְ מִתְגַּלְגְּלִים יָמֶיהָ כְּמַעְיָן נוֹבֵעַ, נוֹתֶנֶת וּמְקַבֶּלֶת, לוֹמֶדֶת וּמְלַמֶּדֶת, מִתְפַּתַּחַת וּמְפַתַּחַת. שְׁלִיחוּת חַיֶּיהָ מְחוּבֶּרֶת לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ גַּם יַחַד, בּוֹנָה גְּשָׁרִים בֵּין הַלֵּב לְהַשְׂכֵּל, בֵּין הָאָדָם לְבֵין קוֹנוֹ בְּצִנְעָה.