אִם חָשַׁבְתִּי עַד הַיּוֹם

שֶׁיַּהֲלוֹם

הוּא הַחוֹמֶר הֲכִי חָזָק בָּעוֹלָם

זֶה אוּלַי כִּי לֹא הִכַּרְתִּי

אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם

אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ

שֶׁבְּכוֹחָהּ הָעִיקֵּשׁ

לִשְׁלוֹחַ יֶלֶד בֶּן 18

יָשָׁר אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ

לְאַבֵּד חֲצִי צֶוֶות

וְלֹא לְהִתְייֹאֵשׁ

לְהִישָּׁאֵר בַּמָּמָ"ד שָׁעוֹת אֲרוּכּוֹת

כְּשֶׁבָּרֶקַע פִּיצוּצִים

וּבְכִי תִּינוֹקוֹת

לְהִילָּחֵם בְּלֵב חַלָּשׁ

וּבְיָדַיִים חֲזָקוֹת

לְהֵיעָקֵר מֵהַבַּיִת

מִכָּל מָה שֶׁמּוּכָּר

לְהַעֲבִיר אֶת הַמִּשְׁפָּחָה

לְמָקוֹם אַחֵר וְזָר

חֲמִישָּׁה בְּאוֹתוֹ חֶדֶר...

עוֹשִׂים מָה שֶׁאֶפְשָׁר

לְאַבֵּד רֶגֶל

מֵהֶדֶף הַפִּיצוּץ

וְאָז לְהִשְׁתַּקֵּם

לִלְמוֹד שׁוּב אֵיךְ לָרוּץ

לַחְזוֹר לְהִילָּחֵם

כִּי ״פְּצִיעָה זֶה לֹא תֵּירוּץ״

לְהַחֲזִיק עֵסֶק בִּזְמַן מִלְחָמָה

אֵיכְשֵׁהוּ לִשְׂרוֹד

לָתֵת אֶת הַנְּשָׁמָה

לִמְצוֹא רֵזֶרְבוֹת שֶׁל אֲוִויר לִנְשִׁימָה

בְּתוֹךְ יָם הַמָּוֶות

לְהִיצָּמֵד לַחַיִּים

לָלֶדֶת כְּשֶׁבַּעֲלֵךְ עֲדַיִין שָׁם,

בַּמִּילּוּאִים

לַחְזוֹר לְאֵיזֶה אַפְטֶר

לְהִתְעוֹרֵר מִסִּיּוּט

בְּלִי אַף אֶחָד שֶׁמֵּבִין אוֹתְךָ

זֶה גְּזַר דִּין שֶׁל בְּדִידוּת

לְהַחֲזִיק בַּיִת וִילָדִים

לְנַוֵּוט אֵת הַסְּפִינָה

כְּשֶׁתַּכְלֶ'ס אַתְּ לְבַד

כְּבָר עוֹד מְעַט שָׁנָה

לַחֲגוֹג לָהֶם יוֹם הוּלֶּדֶת

לְבַשֵּׁל לָהֶם אוֹכֶל חָם

לִהְיוֹת חֲזָקָה

בִּשְׁבִילוֹ

בִּשְׁבִילָם

לְהַגִּיעַ לַגְּבוּל

לִפְרוֹץ אֶת הַגָּדֵר

כְּשֶׁהַיֶּלֶד שֶׁלָּךְ מוּחְזָק בַּצַּד הָאַחֵר

לֹא לְוַותֵּר עָלָיו

לֹא לְוַותֵּר

לִזְעוֹק בַּהַפְגָּנָה

לַהֲפוֹךְ אֶת הַמְּדִינָה

עַד טִיפַּת הָאֱמוּנָה הָאַחֲרוֹנָה

עָבְרָה שָׁנָה

וְאִם חָשַׁבְתִּי עַד הַיּוֹם

שֶׁיַּהֲלוֹם

הוּא הַחוֹמֶר הֲכִי חָזָק בָּעוֹלָם

זֶה אוּלַי כִּי לֹא הִכַּרְתִּי

אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם.

יהיה זכרה ברוך.

אריאל ראובן

בבוקר שבת בשביעי באוקטובר התחבאה אורי במיגונית עם עוד 20 חיילות.

אורי נחטפה לעזה ושרדה שם 23 יום, למבצע שחילצו אותה קרו מבצע ''ראשית האור''.

לאחר 4 חודשים של התאוששות אורי החליטה להמשיך את שירותה בחיל המודיעין ''מיתוך תחושת שליחות ולשרת את המדינה''.

בת 24, תל אביב

נחטפה ב-7.10 מהמסיבה ברעים, נרצחה בשבי חמאס, גופתה הושבה לישראל ב-31.8.2024

יהיה זכרה ברוך.

זואי סמו

נרצחה במתקפה על הקיבוץ ב-7.10.2023

גאיה לוני

ב7.10 שני נרצחה בטבח שקרה בפסטיבל הנובה, ומשם נחטפה לעזה וגופתה חולצה ב17.5.2024.

שני נולדה ב7.2.2001 במושב אדרת, שני השאירה מאחוריה הורים אוהבים ושני אחים קטנים ואחות גדולה.

בת 22 במותה, היה זכרה ברוך.

ב-10\7 הם קמו ולחמו במשך שעות רבות מול מחבלי חמאס שערכו טבח בקיבוץ בארי בעוטף עזה, וחילצו 100 אנשים מקיבוץ במשך 16 שעות בזמן מחבלים באזור.

נועה קריספין

בת 19 במותה, יהי זכרה ברוך

ב 7/10/2023 יצאו לחגוג במסיבת הנובה שברעים

וברגע אחד הכל יתהפך הגיעו מחבלים והרסו הכל אבל האחים שרעבי לרגע אחד לא חשבו הם נלחמו מול המחבלים כאשר קצין נותן להם אנכיות, והצילו רבים ממוות.

מדינת ישראל החליטה לתת להם את הכבוד להדליק משואה בטקס יום העצמאות שיהיה בקרוב.

גיבורים אמיתיים.

רמי דוידיאן

בבוקר שמחה תורה, קיבל רמי טלפון מחבר. "רמי, אנחנו צריכים את עזרתך" אמר החבר. "יש נער שצריך חילוץ ממסיבת הנובה שמותקפת על ידי מחבלים". רמי נכנס לרכב והחל לנסוע. בדרכו גילה שהרבה אנשים נמצאים בסכנה והחליט לעשות הכול כדי לחלץ אותם מאזור הסכנה. במשך יום שלם, רמי נסע בכל מקום אפשרי - בוואדיות (עמקים קטנים), בפרדסים ובמקום שבו הייתה המסיבה. הוא גם ביקש מהמשפחה והחברים שלו לבוא לעזור.

רמי הכיר היטב את כל הדרכים החקלאיות באזור וזה עזר לו מאוד להגיע למקומות מסוכנים בדרכים עוקפות ובטוחות.

באחד החילוצים, רמי ראה נערה בסכנה גדולה, הוא העמיד פנים שגם הוא מחבל ופנה למחבלים בשפתם, כך הצליח להציל את הנערה. בזכות רמי ניצלו מאות אנשים שהיו במסיבה.

רמי דוידיאן נבחר להדליק משואה ביום העצמאות ה76 של מדינת ישראל.

מגיש: איתמר פישמן.

השכול מאירועי הדרום אינו פוסח על הצפון. לפני זמן קצר נטמן די.ג’יי נועם אפרים מחד נס, שנרצח במסיבה ביער רעים בשבת האחרונה, אליה הגיע עם בת זוגו, נועה אנגלנדר ז”ל – שגופתה נמצאה כבר בתחילת השבוע והיא נטמנה. אתמול זוהתה גופתו של נועם אפרים והיום הוא הובא למנוחות, כשהוא מותיר אחריו זוג הורים ואחות.

רויטל, אמו של הנרצח, ספדה לבת זוגו לפני מספר ימים בחשבון הפייסבוק שלה: “נועה שלי, כן שלי. את כמו בת בשבילי, בשביל שרון, אחות לליטל, חברה שלי, גם חברה לעבודה. כלתי לעתיד! התחלנו לדבר על חתונה עוד לפני הטבעת. תכננו את החינה בגינה היפה שלכם שכמה חיכית לגשם שיעשה את הנוף ירוק. הלילה ירד גשם, הרבה גשם. השמיים בכו איתנו! הנוף מתחיל להיות ירוק-אבל אצלנו שחור!מלמעלה תחזקי אותנו”.

סהר חסיד, חבר קרוב של המנוח, פרסם פוסט מרגש לזכרו בחשבון הפייסבוק שלו: “נועם, ילד פלא שכמוך, נסיך אמיתי. זכיתי להכיר אותך עוד כשהיית ילד. ראיתי איך גדלת בכל הביקורים שלנו בצפון, שעות שהיינו יושבים יחד. זכיתי שאתה ולא אחר יתקלט לי בחתונה, כל האורחים היו בהלם שילד בן 16 מתקלט בחתונה ועוד איזו חתונה עשית לנו. עוד מנסים לעקל את הבשורה המרה שנפלה עלינו. נוח על משכבך בשלום, כבר מתגעגעים לחיוך שלך. שרון, רויטל וליטל, כואב את כאבכם העצום שנפל עליכם. תהיו חזקים. השם יקום דמו”.

לוחם מפעיל צמ"ה, נפל בקרב ברצועה, 25.7.2024

ג'יפארה איבראהים: בן 10, מג'דל שמס

נהרג מפגיעת רקטה שנורתה מלבנון באסון הילדים במג'דל שמס, 27.7.2024

6:15 אני מתעורר למשמע בומים חזקים אני מבין שיורים עלינו פצמ״רים ובכריזה נשמע צבע אדום מפקדים לחמ"ל. אני רץ הכי מהר שאני יכול בלי ציוד עלי, רק לא להיפגע מה פצמ״רים. אני רואה את סמג"ד 13 אומר לי חודרים אותנו מלא מחבלים תעלה עם הטנק לעמדה, בפגז תסיים את הסיפור. אני ישר מתקשר למט״ק שלי אומר לו להגיע עם הצוות לטנק אני רץ אל הטנק ומתחילים תנועה. אני רואה את הסמג"ד מסמן לי סע קדימה הם יורים עליי! אני מתחיל תנועה עם הטנק לעבר העמדה הקרובה, היה לנו קשה לראות כי היינו עם מדפים סגורים. המחבלים התחילו לירות עלינו, ישר לקחנו אחורה נתקענו בדברים השבנו אש בחזרה וירינו הרבה פגזים לעבר המכוניות והאופנועים שלהם. דרסנו מחבל ונתקענו בבטונדה. הטנק שלנו חטף הרבה מכות. חדלנו לאחור לנהג שלי לא היה מצלמה אחורית לכן לא ראינו כל כך טוב אחורה ויצא שנכנסנו לתעלה. במשך דקה שתיים הרגשנו שאנחנו תקועים ואז הצלחנו לצאת ממנה בדרך לא דרך. יצא שסחבנו איתנו הרבה חוטי חשמל וענפים מה שמאוד הקשה על הטנק. ירו עלינו מטענים שלא כל כך השפיעו על הטנק והיה לנו מלא בעיות עם המא"ג מה שהקשה מאוד. בשלב הזה שמעתי בקשר שסמג"ד 13 שפיקד על הגזרה באותה שבת נפצע. היינו עוד חמש דק בסריקות באזור איפה שהאופנועים שלהם היו, ביצענו ירי וירי פגזים לנקודות חשודות לבדוק שאין עוד מחבלים וכו'. באותה היתקלות הרגנו באזור ה15 מחבלים שחלקם דרסנו ואת חלקם הרגנו בירי. משם נסענו לעמדת אש 76 ששם חטפנו ירי לעבר התותח עם פגז בקנה. באותו רגע ירינו והורדנו שתי עמדות חמאס. לאחר מכן ביצענו ירי לעבר מחבל שהיה בטווחי ה800 ולא פגענו רק הברחנו את המחבל. המשכנו לעוד עמדה ומשם הורדנו עוד עמדה של חמאס. באותה עמדה חטפנו נ״ט למעיל רוח והתחיל שריפה בכיס צריח ימין, סובבנו קצת את הצריך והשריפה נכבתה. ירינו עוד קצת ואז הקמבצית התקשרה אליי ואמרה לי להגיע בדחיפות לנחל עוז כי מחבלים פשטו לנחל עוז. הייתה אמורה להיות פשיטה משותפת לבסיס. אחרי כמה זמן שאנחנו מחכים בש.ג. אנחנו מחליטים להיכנס בלי נמר שחובר אלינו, שם אנחנו מזהים בפעם האחרונה את הטנק של המלא"ר של צוות פרץ.

התחלנו לנסוע סביב הבסיס בסריקות אחרי המחבלים, לא ראינו אף אחד למעט גופות.

אחרי זמן מסוים נתקלנו בחיילי פלס״ם הם היו במיגונית ליד המגורים של פלס״ם גולני, ונשארנו במקום כדי להגן עליהם עקב זאת שלא היה להם נשקים, התחלנו לנסוע על הכביש קדימה ואחורה תוך כדי סריקות במטרה להגן עליהם.

אחרי כמה זמן שאני לא יודע להגיד מהו חטפנו נ"ט ראשון. מרגישים כאילו הטנק קיבל פצצה.

הנהג שלי מנסה לנסוע עם הטנק אבל לא מצליח, משתמש בהילוכי חירום, בשלב הזה כבר אנחנו מבינים מה קורה, ומתפרצת לי התרעה ביתו״ש של אש במנועֿ. אנחנו מנסים להבין מאיפה יורים עלינו, אני אומר לתותחן שלי לסרוק ולנסות להבין מאיפה. הטנק לא מצליח לזוז ואחרי כשתי דקות מגיע הנ"ט השני כל הצריך נהיה שחור, עשן, אני מבין שאנחנו במטווח ברווזים ואני פוקד על הצוות שלי "פריקה מהירה".

אנחנו פורקים אני מסכם עם המט"ק שלי שהוא יתפוס חיפוי ויתן אש ואני והקשר נדלג לעבר המיגונית ניתן אש והם ידלגו. מתחילים את התנועה למיגונית אני תופס זיג ונותן חיפוי למט"ק ואומר לו להגיע. פתאום אני רואה אותו נופל על הרצפה אני מבין שהוא חטף כדור בזמן הזה מושכים אותי למיגונית כי המחבלים ירו עלינו בלי סוף וזה נהיה מטווח ברווזים.

בתוך המיגונית נמצאים 18 חיילי פלס״ם, הקשר שלי ואני שכלל הנשקים שיש לנו זה- חמישה נשקים וחמש מחסניות עם שלושים כדורים כל מחסנית. הסמ״פ של הפלס"ם שלהם נמצא שם ומפקד על המיגונית. אני מגיע לתוך המיגונית אני רואה שיש לי בלוטות על היד אני מבין שנכנסו לי רסיסים ולא מסוגל להזיז את היד, ומוריד את החולצת ב ומקבע אותה. אנחנו בתוך המיגונית לא יודעים מה קורה עם הנהג והתותחן שלי ובכלל לאורך כל הלחימה ומאותו בוקר לא יודעים מה קורה מחוץ לטנק שלנו. אחרי איזה חצי שעה אנחנו מצליחים ליצור קשר עם הנהג שלי שהוא אומר שהוא בסדר והוא לא נפצע, התותחן ללא ההכרה. אני מבין ישר שהוא מת מהטיל שפגע בטנק. אנחנו בתוך המיגונית באזור החמש שעות. את מה שהיה ועברתי בתוך המיגונית אשאיר לעצמי. אחרי חמש שעות באזור שלוש הגיע כוח והתחיל לחלץ אותנו.

חשוב לי להגיד בימים אלו שניסנו לעשות הכל כדי להגן על גבולות המדינה. שני הלוחמים שלי שהיו מהטובים של עם ישראל ומטובי חיילנו נהרגו שנלחמו כתף לכתף.

יוני גולן ז"ל – יוני היה מלח הארץ אדם משכמו ומעלה, יוני היה אומר לצאת לקורס קצינים ולהיות קצין בחטיבה 7.

אור אביטל ז"ל – אור הצטרף אליי לצוות שבוע לפני השבעה באוקטובר ההכרות שלנו היית מטורניר פינג פונג עד השעות המאוחרות ורק זה הספיק לי כדי לדעת איזה אדם הוא היה.

יוני ואור היו לוחמים אישיים שלי שלעולם יישארו כאלו. הם מלויים אותי כל בוקר ובוקר, הם ליווי אותי בשיקום שלי, בחזרה שלי לצבא, הם צעדו איתי ביחד בחופה ולאורך כל יום ויום הם שם נמצאים איתי. יש בי חלק שיישאר תמיד בנחל עוז ואיתו אני חי. חשוב לי שכולם ידעו שאור ויוני נלחמו ונתנו הכל בשביל המדינה שלנו והעם שלנו.

ובמותם ציווי לנו חיים.ההה

בשבת בבוקר בשמחת תורה עוז שמע על כל מה שקרה וישר עלה על הטנדר והתחיל לנסוע לכיוון איזור המסיבה בזמן שאשתו וארבע בנותיו סגורות בממד,

עוז התחיל לנסוע בשטחי המסיבה וראה בחור יהודי ישראלי מבקש לעזרה ואמר " יש לי מיקום של ניצולים" עוז נתן לו לעלות על הרכב והם התחילו לנסוע למיקום הניצולים, עוז והניצול התחילו לנסוע לתוך כל הסערה על מנת למצוא חיים של ניצולים, הם נסעו בשבילי השטח לכמה דקות עד שעלו על הכביש והם ראו מאות של גופות מפוזרות בכל מקום, מכוניות שרופות וגופות בתוך המכוניות השרופות, הם המשיכו לנסוע בהמשך הכביש וראו 2 מחבלים ליד גופה של חייל, בהתחלה עוז שמח לראות לראות שיש כוחות הצלה מכוון שהוא חשב שהמחבלים הם אנשי ביטחון ועוז שואל את אחד מהם: " מה קורה?" ועד שהמחבל ענה לו לעוז נפל האסימון שהוא אולי מחבל הוא התחיל ללת גז ובזמן זה המחבלים התחילו לירות לו על האוטו. עוז נסע הלוך ושוב הלוך ושוב ככה לפחות 15 פעם, ומזה הצליח לחלץ 120 צעירים וצעירות ממסיבת הנובה.

לאחר מותה התפרסם שיר שעמית שרה וריגש את כל המדינה, "שום דבר לא יפגע בי" של כנסיית השכל.

בת 22 במותה, יהי זכרה ברוך.

בשביעי באוקטובר שמע נועם על החדירות ומהר הבין את חומרת המצב, בלי להסס הוא לקח את הנשק שלו ויצא עם אשתו מתל אביב אל לנחל עוז שם מתגורר בנו ושתי נכדותיו. הוא חבר לכוח מגלן ועזר להם לחלץ פצועים ולהרוג מחבלים בלי שאף אחד יקרא לו. מטרתו העיקרית הייתה לחלץ את משפחתו אבל הוא גם עזר לחיילים והציל אנשים.

במהלך פריצתן של חוליות המחבלים לאופקים ובחסות ירי הטילים הבלתי פוסק בשעה 09:06 בבוקר השתלטו חמישה מחבלים על בית משפחת אדרי שבו שהו באותו הזמן רחל ובעלה דוד, ולקחו אותם כבני ערובה במסגרת פיגוע מיקוח. למחבלים היה נשק רב, כולל רימונים, רובי סער AK-47 וטיל לאו.^[2] בכוח המשטרה שהגיע למקום על מנת לחלץ את הזוג אדרי היה גם בנם, פקד אביתר אדרי, שתדרך את הלוחמים על מבנה הבית. על הלוחמים פיקד סגן ניצב ארקדי שוסטר.^[3]

המחבלים היו בבית 17 שעות, ובמהלכן הגישה להם רחל קפה, עוגיות,^[4] ארוחת צהריים ואננס משימורים ושוחחה עימם. היא הלכה לשירותים מספר פעמים, על מנת שהשוטרים יוכלו להבחין בה, כאשר בכל פעם אחד המחבלים היה מלווה אותה. בנוסף, היא חבשה את אחד המחבלים כשהיה פצוע. היא סימנה לבנה קצין המשטרה ולשוטרים במשא ומתן על הכנת קפה למחבלים (לשאלה כמה להכין שהמחבלים לא ענו עליה) כמה מחבלים יש בביתה (5) על אצבעות ידה שהניחה על פניה כאילו במקרה, בעוד המחבל אוחז ברימון לא נצור צמוד לראשה.^[5][6]

לאחר מעורבות צוות המשא ומתן המשטרתי בשעה שתיים בלילה פרצו לוחמי הימ"מ אל הבית, חיסלו את המחבלים וחילצו את בני הזוג.^[2] בנם של בני הזוג, פקד אביתר אדרי, נאלץ להמתין מחוץ לבית בעת פריצת החילוץ, כדי שהפעולה לא תיפגע בגלל מעורבותו הרגשית.^[7][8][9]

סאל מ, קצין הגששים של אוגדת עזה פנה אלהם בערבית: אמרתי תעל תעל ואז הם באו לכיוני ופתחתי באש בסיוע חייליו הוא מנע אבידות קשות לאחר קרב של שש שעות שוחרר הבסיס

ניר ונועה ברנס הם זוג מקיבוץ אורטל ונפטרו מפגיעת רקטה בכביש.

נחטפה ממוצב נחל עוז ושוחררה מהשבי

אורי מגידיש היא חיילת ששירתה בבסיס ליד רצועת עזה. התפקיד שלה היה לאסוף מידע מודיעיני חשוב באמצעות אמצעי התצפית כדי להגן על המדינה.

ביום שמחת תורה, תקפו מחבלים את המקום שבו שירתה. היא וחברותיה ניסו להסתתר, אבל המחבלים מצאו אותן ואורי נלקחה לעזה.

לאחר מספר ימים בשבי, חיילי צה"ל חילצו את אורי במבצע "ראשית האור".

אורי מסרה מידע חשוב אחרי שחזרה.

אחרי ארבעה חודשים, כשהרגישה טוב יותר, חזרה אורי לצבא. היא אמרה שהיא עושה זאת "מתוך תחושת שליחות ורצון לשרת המדינה".

זוכי פרס ישראל לגבורה אזרחית על בלימת הטבח בקיבוץ בארי וחילוץ אזרחים רבים תחת אש

צוות אלחנן היה צוות מבצעי שהורכב מהאחים אלחנן ומנחם קלמנזון, ואחיינם איתיאל זוהר. ב-7 באוקטובר 2023, השלושה לחמו במשך שעות רבות מול מחבלי חמאס שערכו טבח בקיבוץ בארי בעוטף עזה, וחילצו כ-100 מבני הקיבוץ במשך 16 שעות תחת אש.על פועלם בבלימת הטבח וחילוץ התושבים, זכו חברי הצוות בפרס ישראל לגבורה אזרחית לשנת ה'תשפ"ד

נגה שפיגלר.

נועה וניר היו בני 46 שנרצחו

הם היו הורים לשלושה ילדים מתן הילד הבכור שירה האמצעית ועידו הקטן הם היו אנשים של טוב ואהבה יהי זכרם ברוך

היא הלכה לשחק כדורגל עם חברים ולא חזרה הביתה.

יהי זכרה ברוך.

לוחם בגדוד 77 שבחטיבה 7

נפל במלחמה

ביום כ"ב תשרי ,תשפ"ד ,7.10.2023

שגב שוורץ הוא חבר של אחי הגדול רון, הם שירתו יחד במחלקת מרגמות של גדוד 50.

באותה שבת אח שלי יצא הביתה עם עוד חצי מחלקה, שגב היה בחצי השני שנשאר שבת.

הם היו חברים טובים ושירתו יחד כשנה בערך.

במוצב סופה התנהל קרב ארוך מול מאות המחבלים, 4 מחבריו של רון נהרגו וכל השאר נפצעו קשה.

המשפחה של שגב הקימה לכבודו מצפה ליד בית שאן, אני השתתפתי ביחד עם הורי בטקס חניכת המצפה.

ב-7 באוקטובר 2023 דוד יאיר שלום יצא לחגוג עם חברה שלו במסיבת הנובה כשהמחבלים פרצו דוד וחברה שלו היו כבר בדרך החוצה מהמסיבה אבל כשדוד וחברה שלו שמעו את הירוטים מעל הראש שלהם והמחבלים. הם הסתתרו מאחורי מכולות דוד ז"ל שם את חברה שלו בתוך המכולה כדי שהיא תסתתר מתחת לשקיות זבל שהיו שם הוא נשאר מחוץ למכולה ואז המחבלים ירו בו והוא נרצח וכשאנשים עם נשקים ומד"א באו היא יצאה וראתה את דוד ז"ל זרוק על הרצפה ללא רוח חיים.

הוא הציל את החיים של חברה שלו ושל עוד כמה אנשים מהמסיבה.

אנחנו חברים טובים של המשפחה של דוד ז"ל.

רווה גדל כחרדי ולא שירת בצבא. במלחמה הוא ביקש להתגייס, עשה טירונות חרדים ובהתחלה שירת בהגנה מרחבית. הוא ביקש להיות בחזית ועקב עבודתו בבנייה היה לו רישיון נהיגה לכלים כבדים - והוא גויס כנהג D9.

בני הזוג נהרגו מפגיעה ישירה ברכבם בעת שנסעו באזור המחנה הצבאי נפח שבצפון הגולן. לפי מקורות, הרקטה לא יורטה כי האזור נחשב ל"שטח פתוח", ולכן גם לא מופעלת בכביש אזעקה. בצה"ל בודקים האם ניתן לשמוע את הצופרים מהבסיס הסמוך. הותירו אחריהם שלושה ילדים בני 18, 15 ו-13

נועה, בת 46 וניר, בן 47 עברו להתגורר בגולן לפני כעשור. ניר ניהל את חוות הלולים בקיבוץ אורטל ושימש מנכ"ל תיירות אורטל, שמפעילה את המלון המקומי. נועה היתה מזכירת המטע של הקיבוץ והעבירה סדנאות שוקולד בשם "גברת שוקולדה". הרקטה שמפגיעתה נהרגו לא יורטה כי האזור נחשב ל"שטח פתוח" — כך אמר מקור בצבא. בצבא בוחרים ליירט רקטות שצפויות לפגוע ביישובים, כדי לחסוך במיירטים למקרה של מטחים לעבר ישראל. מאחר שמדובר בשטח פתוח, הסביר מקור אחר, לפי בדיקת פיקוד העורף לא הוצבו בסביבה צופרי אזעקה, שנמצאים ביישובים ובבסיסים צבאיים. בצבא בודקים אם ניתן היה לשמוע את הצופר מהבסיס הסמוך.

ביום 26.11.2018 התגייס לצה"ל ושירת בחיל מודיעין.

סגן אריאל טופז נפל בפיגוע חבלני בצומת ניר צבי ביום י"ח בתמוז תשפ"ד (24.7.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפרדס חנה. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

לוחם בסיירת גולני, נהרג בקרב בדרום לבנון, 2.10.2024 יהי זכרו ברוך

לאחר חודשים שנועה ארגמני הייתה אחוזה בשבי בלב עזה שוחררה על ידי צה"ל במבצע חילוץ וחזרה בביטחה הביתה לארץ ישראל

"היה לנו מקום שהיה רק בשבילנו ושפה שרק אנחנו מדברים"

-מתוך שירו של פאר טסי 'שעות ריקות'-

2023-1997 | גיל אבני ז"ל

נרצח בהתקפת מחבלים בתאריך ה-07.10.2023 דרך כנער אהב להתאגרף ואף היה לסגן אלוף ישראל. עם גיוסו לצה"ל הוכשר כלוחם בחטיבת הצנחנים ובהמשך הוסמך למפקד כיתה ולסמל מחלקת לוחמים.

אהבת נפשו של גיל הייתה קבוצת מכבי תל-אביב בכדורגל.

בתום השירות הצבאי עבד כראש צוות אבטחה באחד ממתקניה האסטרטגיים של מדינת ישראל, עסק בהשקעות פיננסיות ואף יזם בשותפות עם אחיו פרויקט נדל"ן מבטיח.

בחור צנוע וטוב לב, מוקף תמיד בחברים ובעל תכונות מנהיגות טבעיות, אשר קרנו ממנו והפכו אותו

למגדלור לסובביו.

אופיו המיוחד של גיל יהווה תמיד נר לרגלינו. נזכור אותו לעד ונלך בדרכו המיוחדת.

יהי זכרו ברוך

נפל במלחמה

ביום כ"ב תשרי ,תשפ"ד, 7.10.2023

אור השתבץ בחטיבה 7 גדוד 77 ושמח על כך מאוד במיוחד כי גדל על מורשת החטיבה והגדוד ברמת הגולן וב-7 באוקטובר אור סגר שבת בנחל עוז ויחד עם צוות הטנק שלו נלחמו בשעות הראשונות והקריטיות של הלחימה מהישמע האזעקות

הטנק של אור נלחם בגבורה בתוך מוצב נחל עוז ומחוצה לו. הטנק נקרא לחזור לתוך המוצב כדי להגן על החיילים בתוך המוצב, בעודם נלחמים ומגנים על המוצב הטנק נפגע ואור נפל שם

כיתת הכוננות של הקיבוץ ניהלה קרב עם המחבלים והצליחה לבלום אותם ולמנוע את ביצוע הטבח בתוך הקיבוץ. אליהם הצטרפו כוחות מיחידות שלדג, יהלו"ם, יחידת מצדה וגדוד 890 של חטיבת הצנחנים. המחבלים רצחו 14 עובדים זרים מתאילנד ונפאל ששהו באזור הרפת של הקיבוץ, וחטפו 8 לעזה. במהלך הקרבות נהרגו שני אחים שהגיעו מבאר שבע כדי להילחם במחבלים, ומפקד צוות מיחידת יהלו"ם, ונפצעו כמה מחברי כיתת הכוננות. חלק גדול מהמחבלים חוסלו, חלק נשבו וחלק ברחו.

ביום שני פונו חברי הקיבוץ לבתי מלון בנתניה. רפת הקיבוץ ניזוקה קשה בידי המחבלים, ששרפו והשחיתו ציוד רב. למרות זאת תושבי הקיבוץ החליטו להחזיר אותה לתפקוד, ותוך ארבעה ימים הרפת חזרה לפעולה והפרות נחלבו לראשונה מאז המתקפה

פרמדיקית בגדוד 52, נהרגה בקרב ברצועה, 17.9.2024