ליד הנחל, מתחת לעץ,
אני בונה לי בית קטן ונחמד.
בלי מגדלים, בלי אורות נוצצים,
פה בכפר, החיים שלי קסומים!

רוח נושבת, שקט מסביב,
אוהב את הפשטות, זה עושה לי טוב בלב.
עכבר כפר, עכבר כפר,
תמיד מאושר, גם כשקר!"

מוחא כפיים קטנות ומחייך בשובבות.

בין הפחים יש שאריות אוכל,
פיצה, עוגה, לפעמים גם שוקולד.
אני אוהב את הקצב המהיר,
עכבר עיר, תמיד מסתדר באוויר.

פה חיים נוצצים, תמיד הרפתקה,
לילה ויום, אין פה הפסקה.
עכבר עיר, עכבר נמרץ,
בממלכה של בטון אני עכבר זהב!

אז אם תראו אותי ברחוב עובר,
תחייכו כי אני תמיד שובר ת'שגר!"

משתחווה במהירות ונעלם לתוך צינור ביוב.

עכבר הכפר, איך השקט לך מתאים,
שדות ונחלים – זה נחמד, זה נעים.
אבל תזכור, כשאני עובר בסביבה,
גם כפר שקט הופך לזירת מהומה!

ועכבר העיר, תמיד עסוק וממהר,
קופץ לפח, זולל שאריות בלי לוותר.
אבל במבוך הבטון, זוכר אתה דבר?
בצללים, חתול תמיד נשאר.

אז לכאן או לכאן, מי ינצח, מי יפחד?
חתול חכם צופה ומשחק בתשומת לב.
היזהרו, עכברים, תהיו ערניים,
כי אני כאן – עליכם מפקח בלילות וימים!"

מגרגר ומלקק את כפו, מביט עליהם בעיניים נוצצות.

אני זוחל לאט, ככה, צעד אחרי צעד,
לא דואג מכלום, כלום לא מפחיד, לא בא לי להיות עבד.
לא רץ, לא קופץ, פשוט שוכב בצל,
העולם המהיר יכול להסתדר בלעדי, זה לא בא לי בכלל.

החיים שלי נעים, לא צריך לרוץ,
לשבת על עץ, זה יותר ממספיק.
אז אם אתם ממהרים, אל תדאגו לי בכלל,
אני פה, לא זז, כי אני חיית הקסל!"

מנמנם ברוגע על ענף גבוה, מרוצה ממה שיש.

"לולה שבלולה, עלי נופלת,
העיניים כבדות, הלב נרגעת.
היום היה ארוך, כל כך מתוק,
עכשיו הזמן לנמנם, כל דבר ישוב למקום.

אני זוחלת לאיטי למקום שלי,
חבויה בין עלים, מקום שקט ורגוע.
העולם סובב, אבל אני כאן,
יש לי זמן לנוח, ואין לי לאן.

הרוח לוחשת, הערב מתקרב,
לולה שבלולה נרדמת בשקט, נושמת.
הכוכבים מעל, השמיים מוארים,
והלילה שלי מתחיל – אני ישנה, אני שלווה."

סוגרת את ביתה הקטן ומנמנמת בשלווה. 🐌🌙💤

הוויכוח של החתול והעכברים מפריע ללולה