בחרתי להתייחס לתמונה של "על אל- עיתון הצופים", של דיויד, מכיוון שהמוצג מסמל אי של שפיות בתוך הייאוש שחוו היהודים בגטו. קיום העיתון נתן ערך לחיי היום יום וגרם לפחות לכמה רגעים להראות כאילו החיים ממשיכים כרגיל, ללא מלחמה.

"אני כותב את המכתב יומיים לאחר שהגענו. אני נמצא בז'רקי, מחוז רדומסקו, 40 ק"מ מצ'נסטחוב. אני נמצא פה עם אימא, אין לנו גג מעל לראשנו. אין לנו בגדים וכסף. אני מבקש שתפנו ליוצאי פלוצק כדי שיושיטו לנו בדחיפות עזרה כלשהי כי אנו מתים מרעב ומקור. אני מבקש עזרה!!!!! גורשנו ב־20 בפברואר, במחנה בדז'יאלדובו היינו כ־6 ימים. לכאן הגענו ב־28 בפברואר. אנחנו במצב אומלל... עזרה דחופה !!!!!! איציק שפילמן ואימא"
בחרתי במקור זה מכיוון שהוא מביא עדות כל כך אמיתית. לא תמונות או סרטונים, אלא דפים מתוך עיתון של אדם שרוצה קורת גג ואוכל בשבילו ובשביל האנשים שנמצאים איתו. דפים שיכולים להתפרש כעדות ״פשוטה״ למעשים הזוועתיים של הנאצים, אך היא עדות כל כך עוצמתית בגלל שהיא מראה לנו את התנאים הקשים, הדאגה והרצון לתעד את זה על מנת שהדורות הבאים ידעו את כל המעשים הנתעבים שנעשו ליהודים על ידי הנאצים. המקור הזה מביא לידי ביטוי את הארכיון ״עונג שבת״ בכך שהוא מראה אנשים רגילים שפשוט מבקשים לקבל את הזכויות שמגיעות להם. עמנואל רינגלבלום מתחנן לעזרה, לאוכל, לדברים בסיסיים ואנושיים שמראים עד כמה ארגון הארכיון שומר על ההבטחה שהעדויות יהיו אמיתיות ולא מפוברקות. 

בחרתי ביומן זה מכיוון שהוא נוצר על ידי ילדה בן נוער בגטו, ומאפשר לנו להתחבר לחוויות האישיות של הילדים בגטו ולהבין את הרגשות והתגובות שלהם למצב הקשה והמסוכן שהם חיים בו. היומן מתאר את החיים בגטו מנקודת מבט הילדה הצעירה, ומציג בצורה רגשית את הצרות והאתגרים שהילדים בגטו נאלצו להתמודד איתם.

ניתן ללמוד מהיומן זה על התנאים הקשים והמסוכנים בגטו, ובמיוחד על המצוקה והצרות שהיו לילדים בגטו. היומן מתאר את החשיבות של משפחה וחברים בחיי היום יום של הילדה, ומציג את ההתמודדות שלה עם הצרות והמצב המסוכן שהיא חייה. בסך הכל, היומן מציג לנו תמונה חשובה ומרגשת של החיים בגטו דרך העיניים של ילדה בן נוער.

ברחתי במקור זה בגלל ששמעון עשה הרבה למען יהודים מתוך גטו ורשה וגם בגלל שהוא ייסד את "החברה למדע יהודי".

ב-2 במרץ 1941, יהודים שגרו במחנה פלוצק ונשלחו לז'רקי שלחו מכתב בקשת עזרה לאיגוד יוצאי העיר בורשה. המכתב מתאר את הסיטואציה הקשה במחנה פלוצק ומבקש עזרה כדי להקל על המצוקה של היהודים שם. המכתב מציין את הגירושים לז'רקי ואת המצב הקשה של היהודים שם, ומבקש מהאיגוד להעביר את המכתב למשרד הפנים בוורשה, על מנת להגיע לפיתרון מהיר יותר למצבם של היהודים במחנה.

המכתב נשמר בארכיון "עונג שבת" והוא מציג את המצוקה והפחד של היהודים בתקופה הקשה ההיא.

מנהלת הארכיון במוזיאון, ענת ברייטמן, אמרה בעקבות חשיפת היומן כי מדובר במסמך מרגש. "בעיקר ניתן לראות בו כיצד הילדה מנסה לשמור על הסדר הישן, להמשיך ולנהל שגרת חיים חברתית על רקע האירועים הקשים שמתרחשים סביבה, והם כמעט לא חודרים לעולם שאותו היא מתארת". 

את הפרטים על סיליביה ומה שעלה בגורלה אספו בבית לוחמי הגטאות מסיפוריה של התורמת, וממידע שנמצא ביד ושם. במוזיאון מבקשים מכל מי שיש לו מידע על הילדה ומשפחתה, לפנות למוזיאון ולמסור את המידע