3. מדוע לדעתך בחר קאמי דווקא במוטו זה?

2. המשפט מאיר את היצירה בשני אופנים:
 הוא מאיר את סוג הכתיבה של היצירה והוא מאיר גם את תוכנה.
 הוא מאיר את סוג הכתיבה בכך שהוא עוזר לקורא להבין שיש ברומן מן האמת ומן הבדיה.
 לגבי התוכן, אפשר לפרש לכמה כיוונים, אני בחרתי שניים מרכזיים.
 הדבר הראשון הוא העובדה שהסיפור שוזר בתוכו סיפור אחר שקרה בזמן אמת בעולם האמיתי. הוא מספר את סיפור השואה, כשהחולדות ואנשי העיר הם היהודים, וכשהדבר הוא הרעיון הרעיל שנקרא נאציזם. רעיון שאפשר לומר שהיה מגפה קונספטואלית.

הדבר השני הוא המסע שאנשי העיר אוראן חוו. הרומן מגולל את סיפור השלמתם עם העובדה שהם כלואים בתוך עירם, למרות שזהו כלא דמיוני, פסיכולוגי אפשר לומר. בימים כתיקונם, בימים נטולי דבר, אנשי אוראן יכלו לצאת מהעיר, אך הם לא עשו זאת. אך כשהגיעה המגפה ונשללה מהם האפשרות לצאת, הם הרגישו כלואים, חנוקים.
 
 
 

3. לדעתי, קאמי בחר במוטו זה בשביל ליצור תחושת אי וודאות. אם קורא היה ניגש לספר ולא היה מוטו, היו יכולות להיות לו שתי מחשבות, שזה רומן או שזה סיפור היסטורי אמיתי. ברגע שקאמי בחר במוטו זה, כל נקודת המבט השתנתה. הקורא מבין שזה לא לגמרי רומן אבל שזה גם לא לגמרי היסטוריה וזה גם לא לגמרי שניהם. לדעתי, הרומן הוא דימוי למקרה היסטורי אחר שקרה במהלך כתיבת הרומן, והמוטו רומז על זה. קאמי מציג בעזרת יצירתו את כל תחושותיו שלא יכל להביע בעולם האמיתי.

למעשה, אם מוסיפים למשפט חלק שלישי, אפשר לקשר אותו למתמטיקה, שבה אפשר להציג את X בעזרת Y.

2. אמירתו של דה פו מאירה לנו שהיצירה היא שילוב של מציאות ודמיון. היצירה עוסקת גם כן באירוע היסטורי מציאותי השואה ובפנטזיה, עיוות ההיסטוריה ומטאפורות שמשרתות את עלילת הסיפור. לדוגמה- הכליאה שעליה דיבר דה פו התקשרה לי לגטאות שבשואה אך נכתבה בסיפור כעיר מכוערת שנסגרה עקב מחלה קשה.

3. לפי דעתי קאמי בחר דווקא במוטו הזה כי רצה לתת לקורא נקודות חדשות למחשבה ולתהייה. הוא רצה לתת לסיפור שלו פרספקטיבה חדשה שמחדדת את עלילת הסיפור והכוונות שמאחוריה.

כאשר מחבר כותב יומן היסטורי עם נתונים עובדתיים ודיווחים מפורטים מאותה תקופה אך מתוך התמודדות אישית מולההווה, הגבול נהיה מטושטש בין האמת התיעודית לבין הדימיון והסובייקטיביות של המחבר ואיך שהוא משקף לעצמו אתהמצב.

במשפט ״מידת ההיגיון שבהצגת סוג מסויים של כליאה על ידי סוג אחר, אינה נופלת ממידת ההיגיון שבהצגת כל דבר שהואהקיים במציאות על ידי דבר שאינו קיים במציאות.״ דפו מתאר את דרך הכתיבה שלו בספר ומסביר את הטישטוש בין התיעודההיסטורי לבין ההתייחסות האינדיבידואלית והדימיונית שלו.

2.ב״הדבר״ של אלבר קאמי, מתוארים מצבי התמודדות שונים של הדמויות מול מגפת הדבר.

הדמויות השונות אשר נאלצות תוך זמן קצר להסתגל ממצב של חיים די רגילים למצב של התמודדות יומיומיות מול המוותוהריחוק, מחפשות את היציבות והדרך לחיות בצורה בה הן לא יאבדו אשתונות בתוך הבלגן המורכב והמגפה.

לכן, כל אחת מהדמויות משקפת לעצמה את המגפה בצורה ״נוחה יותר״, מעין בורחת מהמציאות.

כמו למשל דר רייה אשר משתדל לא לחשוב יותר מידי על אשתו ולשקוע לתוך העשייה הטיפולית בחולים.

הוא בורח מהמציאות.

לדעתי משפט זה מאיר את היצירה בכך שנותן לקורא סוג של משקפיים לפני קריאת הספר, דרך להתבונן על הסיפור מתוךהבנה ממי ומאיך מושפע קאמי בכתיבתו.

3.לדעתי קאמי החליט דווקא במוטו זה ראשית כל, כדי לתת במה לדפו, ״הדבר״ הוא סוג של מחווה ל״יומן שנת המגפה״, דפו השפיע על קאמי מאוד בכתיבת הספר.

שנית, כדי לתת לקורא נקודת מבט אחרת על הסיפור- להבהיר שהספר הינו שילוב של תיעוד היסטורי עם פרי דימיונו שלקאמי.

2. ניתן גם לראות באופן שונה את המוטו, באופן שמאיר את היצירה בכך שברומן ״הדבר״ משלב קאמי בין שני יסודות, ביןהספרות, שהיא האומנות לבין ההיסטוריה, שהיא העובדות. הרומן מסופר בצורה של עובדות אך כתוב כיצירה ספרותית. ניתן לראות את המוטו כהסבר לכתיבתו של קאמי- שילוב בין שני העולמות של הספרות וההיסטוריה. 

3.לדעתי, בחר קאמי במוטו זה משום שכבר מההתחלה, יכולים הקוראים להרגיש חיבור מסויים לתחושת הכליאה שתבואמאוחר יותר בסיפור. נאמר להם שהספר מדבר על סוג מסויים של כליאה, אך כפי שכתבתי, הם יכולים למצוא את סוגהכליאה שלהם בכל מקום וזמן בו הם חיים, המוטו לדעתי, יכול לסקרן מאוד את הקוראים למה שיבוא בהמשך