בַּיְשִׁיבָה הָרֵיקָה דּוּמִיָּה קְדוֹשָׁה,
וּבִלַּע הַנַּעַר הַקֹּדֶשׁ רִאשׁוֹנָה, 
כִּי שָׁם בַּמִּקְצֹעַ יְחַכּוּ לוֹ שְׁלֹשָׁה 
חֲבֵרָיו שֶׁרֵעוּ לוֹ יוֹם בֹּאוֹ הֵנָּה –
נֵר דֹּלֵק, עַמּוּדוֹ וְסֵפֶר תַּלמוּדוֹ;
וּכְחָס עַל-הָרְגָעִים הַקַּלִּים לָנוּעַ
יְמַהֵר אֶל-רֵעָיו וְהֵחֵל לִמּוּדוֹ,
וּבְעָמְדוֹ – וְעָמַד כְּמַסְמֵר תָּקוּעַ,
יוֹם תָּמִים, חֲצִי לַיְלָה מִמְּקוֹמוֹ לֹא-יָמִישׁ,
שָׁם יֹאכַל לִרְעָבוֹ אֶת-פִּתּוֹ הַשְּׁחֹרָה –
וּמִי אַתָּה שָׁמִיר, מִי-אַתָּה חַלָּמִישׁ,
לִפְנֵי נַעַר עִבְרִי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה?

“הוֹ, הוֹ, אָמַר רָבָא, תָּנוּ רַבָּנָן!”
הַשַּׁחַר, הַגַּנָּה וְרֵיחֹ הַשָּׂדֶה
הִתְעוֹפְפוּ כָעוֹף וַיִּמָּחוּ כֶעָנָן:
הָאָרָץ וּמְלֹאָהּ נִשְׁכָּחָה, אָבָדָה.
הָאָרָץ וּמְלֹאָהּ – פֹּה, פֹּה בַּמִּקְצֹעַ,
וּשְׁמָשׁוֹת כַּכַּדְכֹּד לָרֹב פֹּה תִזְרַחְנָה –
וּמְלֵא תַעֲצוּמוֹת הַנַּעַר יָנוּעַ,
וְעֵינָיו כִּשְׁתֵּי גַחֲלֵי אֵשׁ תִּתְלַקַּחְנָה.