סבתא שלי נולדה בואטרה דורניי בוקווינה ברומניה.

לאבא שלה הייתה חלקה ביער שהוא השכיר ושם הייתה לו מנסרה 

וכשפרצה מלחמת העולם השניה גירשו אותם מרומניה למקום שנקרא מוהילב (מוגילב)  באוקראינה  הביאו אותם לשם ברכבות אף אחד לא ידע מה היעד ואבא שלך החליט שעוצרים במוהילב והשוטרים נתנו להם לרדת הם ירדו כל המשפחה . במוהילב גרו אצל אישה ,שם הם ישנו על שולחנות ,ולא היה מה לאכול אז אבא שלה היה מביא תפוחי אדמה כל יום. יום אחד דפקו בדלת השוטרים הגרמנים כדי לבדוק אם יש יהודים  אז הם נתנו להם לשתות והם השתכרו והלכו. יום אחד אבא שלה הכין לחם והוא לא סימן או דיווח מס ולקחו אותו הסובייטים ובסוף המלחמה החזירו אותו . אמא שלה ואחותה חלו בטיפוס והעבירו אותם לבית חולים. דודתה שמרה עליה ולבסוף הן החלימו ובסוף המלחמה הם חזרו לואטרה דורניי ומשם הם שטו באונייה לכוון ארץ ישראל, אז הבריטים הגיעו ועצרו אותם  והחזירו והם הביאו אותם לקפריסין .ובסופו של דבר הגיעו לישראל כשהגיעו לישראל ריססו אותם בDDT. סבתי גרה ביפו והייתה להם מסעדה בתל אביב ,ואחר כך היא עברה מיפו ללמוד בתל אביב.

2.      סבא גידעון

סבא שלי נולד בפלשתינה (ישראל)בקהילה יהודית הוא דיבר בבית עברית וגרמנית. סבי שמר על דתו אך לא מבחינה דתית ,הוא חגג את חגי ישראל אך לא מבחינה דתית. הוריו של סבי עלו לארץ מאוסטריה בשנת 1933 מכוון שזאב ז'בוטינסקי השפיע עליהם, אמו הייתה מורה לפסנתר ואביו כתב ביקורות בעיתון (ביקורת מוסיקה). היה להם קושי בשפה, במצב הכלכלי, בתעסוקה, ויחס השלטון הבריטי. עד גיל 6 סבי חי בקיבוץ והחליטו לעבור לירושלים והתגוררו איפה שהיום בתי סקלרידיס, יום אחד הוריו השאירו אותו ואת אחותו לבד בבית ואמרו להם אם יהיו הפצצות לכו לבעלת הבית, בעלת הבית הייתה ערביה. היו הפצצות והם הלכו לבעלת הבית והיא דאגה להם ושמרה עליהם עד שהוריהם יחזרו הביתה מהעבודה או עד שיגמרו ההפגזות.

 

 

 

3.      סבא רפי 

סבא שלי נולד בכפר סבא ,סבי התגורר עם משפחתו בכפר סבא.

בחגי תשרי סבא שלי היה הולך עם אביו לבית הכנסת ובפורים בית הספר היה עושה מצעד תחפושות ברחוב הראשי של כפר סבא. בשבועות שהיו קטנים לבשו בגדים לבנים והיו מביאים ביכורים בסלסילות ירקות ופירות לבית הספר ובית הספר היה תורם אותם. 

אביו של סבא שלי היה נהג משאית והיה יוצא מוקדם בבוקר וחוזר בלילה קראו לו בני

אמו של סבא של סבא שלי הייתה עקרת בית קראו לה רחל.

בבית דברו עברית ובניהם דיברו רומנית סבא שלי היחיד משלושת האחים שהבין אותם.

גדלו בבית בו שלושה אחים והוריהם בבית קטן משותף מי שחינכה את הילדים הייתה אמו כי אביו היה עובד קשה וחוזר מאוחר בלילה. אמו הייתה אישה אינטליגנטית בעלת אופקים רחבים וקראה הרבה ספרים. ביתם היה בית פרטי עם חצר גדולה כך שכל הילדות שלו הוא בילה עם אחיו בחצר וברחוב הסמוך. 

יום העצמאות עבור בני גילו הייתה חוויה מיוחדת כי הם נולדו בשנה בה קמה מדינת ישראל.

סבא שלי למד בבית ספר ממלכתי בשם אוסינשקין בכפר סבא ולמדו הרבה מאוד תנך כאשר נאלצו ללמוד פרקים בעל פה. סבא שלי גדל על אהבת הארץ ותרומה למדינה. בכל יום זיכרון לחללי צהל אבא של סבא שלי היה סוחר מכונית והיו נוסעים לבית הקברות בגבעת ברנר לזכר אחיו של אבא של סבא שלי וסבא שלי עושה את זה עד היום. הוריו של סבא שלי עלו ב1945 בספינת מעפילים. הם עלו לארץ בגלל שהם יהודים והחליטו שישראל מקומם. אבא של סבא שלי היה עובד כפייה אצל הנאצים. משפחתו הייתה ממגורשי ספרד ומספרד לאוסטריה ומאוסטריה לרומניה אמו של סבא שלי משפחתה עלתה מרוסיה מהעיר אודסה לרומניה. אביו של סבא שלי היה בארגון ההגנה והוא שמר על פרדסי כפר סבא.

4.      סבתא ענת

סבתא שלי נולדה בעיר שוודניצה 

שפה: פולנית

דגל: אדום לבן

השלטון היה קומוניסטי כל העסקים היו שייכים למדינה ההתייחסות ליהודים לא הייתה טובה. הילדים הנוצרים היו מתגרים בילדים יהודים וקראו להם בשמות גנאי. סבתא שלי חגגה גם חגים של נוצרים כי אמא שלה הייתה נוצרייה והם גרו במקום שהיו בו יהודים,

היה מועדון יהודי כמו מתנ"ס שהיו מגיעים להצגות שיעורי עזר חוגים ארוחות. בפסח היו מקבלים מצות מפלשתינה. היו הרבה יהודים וחגגו חגים בבית הכנסת כי זה היה המקום היחיד או זה או המועדון .החינוך בבית הספר היה מנומס קבלת המורה בעמידה ובשירת ההמנון הפולני, בפולין היא לא ידעה עברית ואבא שלה הביא רב שילמד אותה ואת אחיה יידיש והם לא למדו ועשו שטויות.  אמא שלה לקחה אותה לפגוש את 6 אחיותיה בסיביר והן נסעו ברכבת שבוע היא נהנתה שם למרות שהיה -30 מעלות. הבית בפולין היה גדול מרווח יפה לא היה חסר להם כלום היו להם חיים טובים מדי פעם אביה היה מתקוטט עם שוטרים פולנים כי הציקו לו בגלל שהיה יהודי.

הם חיכו 6 שנים לאישור להגיע לארץ ובסוף קיבלו בשנת 1965 הם עלו לארץ כשהייתה בת 16 אך היו צריכים לעשות את זה בשקט בגלל שהשוטרים היו מציקים לאביה. הם היו במחנה המתנה באוסטריה והציקו להם בגלל שהיו שם הרבה אנטישמים. משם הם הגיעו לוונציה ומשם הם עלו לארץ באונייה שקראו לה מספיה כל משפחתה חוץ מאח של אביה ששרד את מלחמת העולם השנייה ונשאר בפולין. כשהגיעו לארץ לקחו אותם ליוקנעם כי מצאו להם בית וקיבלו סל עליה שלא הספיק להם. סבתי  הייתה חייבת לדעת עברית ולכן התאמצה ללמוד. שינו את שמה מאניה לענת והיא ,אחיה, ואמה התגיירו. היא הייתה בפנימייה לעליית הנוער שהייתה טובה באותה תקופה. שהייתה את מלחמת ששת הימים היא עזבה את הפנימייה וחזרה  לביתה. החינוך היה נוקשה וקפדני הקפידו על סדר משמעת נימוסים כבר בפולין בגלל שהחינוך שם היה מאוד נוקשה לכלל האוכלוסייה.

אביה בעזרת חבר קיבל עבודה במפעל סולטן וגם אחד מאחיה ואח אחר שירת בצבא והיא למדה לאחר מכן אמא שלה חלתה באסתמה אז עברו לקריית חיים. 

שנה אחרי המלחמה הלכה ללמוד אחיות שם עשתה את השירות הצבאי בבית חולים רמב"ם שם טיפלה בסבא שלי כפצוע שכבר היו נשואים. 

 

5.      סבתא פלורנס ז"ל

סבתי נולדה בשנת 1933 בניו יורק. 

סבתי זוכרת את ביתה דל ושפתם הייתה אנגלית.

סבתי זוכרת את האוכל האמריקאי, בכל יום כיפור היו הולכים לבית הכנסת.

היא לא חגגה את בת המצווה והם היו חילונים לגמרי.

השכנים של סבתי היו איטלקים והם היו בשכנות טובה איתה.

לסבתי אין געגועים לניו יורק.

היא לא שמרה על קשרים לאחר שעזבה את ניו יורק.

סבתי עלתה לארץ בגיל .32

מסלול העלייה של סבתי היה מארצות הברית לדנמרק שם התגוררה שנתיים ומדנמרק לישראל.

המשפחה של סבתי השתייכה לארגון הבונים החופשים לתקופה קצרה.

לאבא של סבתי קראו מקס והוא נולד במינסק ולאמא של סבתי קראו פאני היא נולדה בפינסק.

סבתי למדה בבית הספר "yonker" בניו יורק בו למדה אנגלית.

סבתי הייתה בתנועת הבונים החופשיים ושם היו שירים ופעילויות.

השכונה שבה גדלה סבתי הייתה שכונת מהגרים.

סבתי עבדה ככתבנית באוניברסיטה ותחביביה היו קריאה ציור וכתיבת שירים.

 

אמי אמרה שהיא ממש אהב את חלק ג מכוון שהיינו צריכים לנסוע למשפחתי ולשאול אותם וגילינו דברים שלא ידענו על משפחתנו וזאת הייתה חוויה. 

 

לפי דעתי התמונות צולמו מזמן לפי צבעה של התמונה, התמונה צולמה בארץ ישראל

ואני חושבת כך כי הנוף ירוק מדברי, התמונה צולמה מזמן ואפשר לדעת זאת לפי איכותה  ולפי צבעה. 

לפי דעתי אירוע זה היה בצבא ואפשר להבין זאת לפי הבגדים שהאנשים לובשים, וגם רואים שהם על טנק עם רובה אפשר גם לזהות שאנשים אלו אנשי צבא והשקפת עולמם היא להגן על ארץ ישראל. הצלם התמקד בהם והם מודעים לזה שמצלמים אותם. האנשים לבושים אותו הדבר מכוון שזה מדים אחידים לכולם, מדי הצבא.

בחרתי תמונה זו מכוון שזו הייתה תקופה קשה ,ואפשר להסיק שהיו אנשים שבאו והגנו על ארץ ישראל, גם בחרתי בתמונה זו מכוון שתמונה זו הופיעה בעיתון (Israel sun) והופיעה מכוון שאלו אנשים שצילמו את סבי וחבריו לעיתון כי היו אנשי צבא מירדן שחיסלו אנשי מילואים מישראל וסבי וחבריו קיבלו הוראה לצאת לשטח ולראות מה קרה ואם הם עדין שם לצאת איתם לקרב.

לפי דעתי התמונה צולמה מזמן לפי צבעה ,לפי דעתי התמונה לא צולמה בארץ כי בארץ יש בעיקר מדבר וזה נראה מקום ירוק , האנשים המצולמים בתמונה הם סבתי ואחיה, אני חושבת שהתמונה יחסית ישנה ואפשר לראות זאת לפי צבעה ואיכותה. תמונה זאת צולמה בפולין. כולם הולבשו בבגדים אלו מכוון שהם עשו תמונה משפחתית ופעם היו מתלבשים כך המלחים והיה נהוג גם להלביש כך את הילדים בפולין ושמו להם פטריה וגמד .הם יודעים שמצלמים אותם. תמונה זו חשובה למשפחתי מכוון שתמונה זו צולמה בארץ אחרת שסבתי הייתה קטנה עם אחיה. הרקע מלמד שהם חיים ליד יער ורמת חייהם טובה.