קישור המונח עם מבני הסגנון הבינלאומי החל ב-1984, אז נערכה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכה בשם "עיר לבנה", שאוצרה היה היסטוריון האדריכלות מיכאל לוין^[3]. קיים ייחוס של מונחים כמו "סגנון הבאוהאוס" או "בתי באוהאוס" למבני העיר הלבנה. "באוהאוס" היה שמו של בית־ספר משפיע לאדריכלות בגרמניה ושל אחד הסגנונות האדריכליים מהם התפתח הסגנון הבינלאומי^[4].

לוליק הקליט את השיר ב-1959, לסרט התיעודי של אדם גרינברג על יובל לעיר תל אביב. בהמשך הקליטו את השיר זמרים נוספים כמו אריק אינשטיין, שלומית אהרון ושלמה ארצי.^[1

שמו של השיר בא מתיאורה המקובל של העיר תל אביב כ"עיר לבנה" כבר בראשיתה. בשיר מתוארת העיר כנוצרת מ"קצף גל ועננה". אולם, עם שחר, תל אביב שטופת האור הופכת לעיר גדולה העוסקת במסחר ובמשא ובמתן. לסיום מתאר השיר את רדת הערב על תל אביב, שעודנה מוארת וסואנת. לבסוף, עם ליל הופכת תל אביב ל"ארמון ענק אפל".

יפו העתיקה נבנתה על צוק רם, מעין חצי אי שחודר אל הים המורכב מגבעת כורכר. הגבעה מהווה חלק מרכס הכורכר המערבי, אחד משלושת רכסי הכורכר החוצים לאורך את שפלת החוף של ארץ ישראל.

בתהפוכות ההיסטוריה ידע הנמל גם תקופות של שפל והזנחה. כיום, הודות למאמץ משותף של דייגי הנמל, תושבי יפו ואוהביה, ובזכות השקעה ותמיכה מצד עיריית תל אביב-יפו וחברת אתרים, מוסיף הנמל לפעול כנמל דייג, ומתחדש לצד זאת כאחד מהמוקדים האורבנים לאורך רצועת החוף של תל אביב-יפו, המציע מגוון פעילויות תרבות – בדגש על אירועי מוזיקה, פנאי, מסחר ותיירות לציבור הרחב.

המסגד הוקם בשנת 1730 ונבנה מחדש בין השנים 1812–1814 בידי מוחמד אגא א-שאמי, מושל העיר מטעם העות'מאנים בתחילת המאה ה-19. המסגד נקרא על שמו של בנו של א-שאמי, מחמוד, שנפטר בשנת בניית המסגד. המסגד כלל אולם תפילה וחצר שהיא כיום החצר הפנימית של המסגד, ו

אזור השוק, כמו אזורים אחרים ביפו, שימש קבוצות צלבניות שחיו באזור, אך נהרס והוקם מחדש בתקופה העות'מאנית. השוק עצמו פועל במקום מהמאה ה-19, תקופה בה פרחו חיי מסחר מקומיים ויפו שימשה עיר נמל ומרכז לעולי רגל.

השוק הומה אדם בכל ימות השנה, והוא מוקד משיכה למבקרים, לתיירים ולחובבי מציאות וחפצי יד שנייה. סיורי מבקרים בסמטאות יפו עוברים פעמים רבות דרך השוק. החנויות והדוכנים קבועים בדרך כלל, אך ניתן גם למצוא בו דוכנים של כאלה המציעים באופן עצמאי את מרכולתם – עודפי סחורות ישנות וחדשות, חפצים עתיקים, פריטי נוסטלגיה וחפצי גרוטאות.

גוטמן הוסיף לאייר ספרי ילדים. בין השאר אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק ומספר רב של מקראות וספרי לימוד. מאות ספרים אוירו על ידו לאורך השנים, כולל ספריו שלו. בנוסף לפעילותו כצייר וכסופר עיצב גוטמן את סמלה הראשון^[3] של העיר תל אביב ועסק גם בעיצוב תפאורה להצגות.

לאחר שעלה ארצה התגורר מחוץ ליפו ומאוחר יותר עברה משפחתו לגור בנוה צדק.

בגיל 16 כבר למד ציור בבית הספר בצלאל שבירושלים.

הוא השתייך, ביחד עם ישראל פלדי, ראובן רובין וציונה תג'ר, לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל". נושאי הציור של חבריה היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה, והם נתנו דגש לצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ. הם שאבו השראה מדמויותיהם של ערביי ארץ ישראל והאמינו כי דמותם היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העבריים בתקופת התנ"ך.

גוטמן אייר ספרי ילדים. בין השאר אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק