תקציר:

עזאזל מציג לעולם את מי שכבר זכה לכינוי "ג’יימס בונד של המאה ה-19": זהו אראסט פנדורין, גיבור הסידרה הבלשית של בוריס אקונין, שהיתה לרב-מכר בינלאומי.  

פנדורין, פקיד רישום זוטר, משועמם מעבודתו המייגעת במחלקת הבילוש של משטרת מוסקבה ומתחיל לחקור התאבדות תמוהה של סטודנט צעיר ועשיר. השנה היא 1876. זה עתה ראה אור ספרו של דוסטויבסקי - יומנו של סופר – ספר שדוסטויבסקי התחיל לכתוב אחרי שקרא בעיתון על התאבדות מפתיעה של צעיר עשיר ומוצלח. אקונין רומז שהדמיון מקרי; אכן, צירוף מקרים מוזר בספר המצטט את דוטויבסקי כבר בפרק הראשון. 

חידות מעין אלה, כמו גם ההקדשה שפותחת את הספר - "לזכר המאה ה-19, שהספרות בה היתה גדולה, האמונה בקידמה - חסרת גבולות, והפשעים בוצעו ופוענחו בחן ובטוב-טעם"

שניים מהחשובים שבאנשי משפחת קורליאונה הם פיטר "השמן" קלמנזה וסאלבטורה "סאלי" טסיו, חברים ותיקים של ויטו שהקימו עמו את כלל עסקי המשפחה, המשמשים כ"מפקדי גדודים" (capo, captain, caporegimes) במשפחה. מבין חמשת ילדיהם של ויטו ואשתו ישנם שלושה העוזרים לו בניהול הארגון: בנו הבכור, סאני אימפולסיבי ואלים, מעורב בכל עסקי המשפחה; בנו המאומץ, טום הייגן, עורך הדין והקונסיליירי של המשפחה; ופרדו, בנו הפחות מוצלח של ויטו. בנוסף, לוויטו שני ילדים שאינם מעורבים בעסקי המשפחה: הבן הצעיר, מייקל, והאחות הקטנה קוני, שסצנת חתונתה עם קרלו ריצי פותחת את הסרט.

במקביל לדון ויטו, מוצגת דמותו המעט שונה של בנו, מייקל. מייקל קורליאונה הוא גיבור מלחמה, אשר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפר את הוראתו של אביו והתגייס לחיל הנחתים. הוא עבר קורס קציני חי"ר ולחם כמפקד מחלקה ופלוגה בקרבות בחזית האוקיינוס השקט. מייקל עוטר על גבורתו בשדה הקרב ומעולם לא היה קשור לעסקי המשפחה של הדון. בת זוגו, קיי אדמס (דיאן קיטון), נוטה להימנע בכל צורה אפשרית מעסקי המשפחה. לאורך הסרט אנו רואים את התפכחותו האיטית מהחיים סביבו: אנשי חוק מושחתים, טרגדיות אישיות ומאבקי כוח, והשלמתו עם ייעודו - להיות חלק מהמשפחה, ובבוא העת אף לרשת את אביו. הספר עןבד גם לסרט הגדול בכל הזמנים שנקרא גם הסנדק וזמין בנטפליקס.

עד שיום אחד האדונים האפורים מגיעים אל העיר והכול משתנה. מומו מגלה שחבריה הולכים ומאבדים את אחד הדברים היקרים ביותר - את הזמן, והיא היחידה שיכולה להציל אותם. האם תצליח מומו לגבור על צבא האדונים האפורים כשכל מה שיש לה הוא פרח שעות קסום וצבה שיודעת לחזות את העתיד?

"מומו" ראה אור לראשונה ב־1973 וזכה מייד בפרסים ובביקורות נלהבות. הספר עובד לסרטים, למחזות, לתסכיתי רדיו ולאופרה. הוא תורגם לראשונה לעברית בשנת 1983. התרגום החדש של חנה לבנת הוא הזדמנות להתוודע אל יצירת המופת של מיכאל אנדה, שהיא זוהרת וחד־פעמית כמעט כמו זמן החיים עצמו.

מיכאל אנדה, מגדולי הסופרים במאה העשרים, היה גם מחזאי, מבקר קולנוע ופילוסוף. ספריו הרבים, ובהם 'ג'ים ונהג הקטר' ו'הסיפור שאינו נגמר', נחשבים לפסגות ספרות הילדים והנוער. במומו הוא מציג רעיונות פילוסופיים מורכבים בדרך ייחודית ופיוטית.

הספר טומן בחובו גם ביקורת על החברה המודרנית שמקדשת הצלחה על פני חברות, יופי והנאות פשוטות, והוא רלוונטי לימינו כמו ליום שבו נכתב ואף יותר. 

סמית' (המכונה במרבית הספר מייק) הוא בנם של שני אסטרונאוטים גאונים, שנולד במהלך משימה כושלת למאדים. החללית ובה צוות המשימה התרסקה על המאדים וסמית' התינוק היה הניצול היחיד, הוא נותר שם וגודל על ידי בני המקום עד בגרותו. הספר נפתח עם משלחת נוספת למאדים, המשיבה אותו לכדור הארץ. על פי חוקי האנושות, האדם הראשון שמגיע למקום הופך להיות בעליו, מה שמקנה לסמתי׳ בעלות מלאה על מאדים. מסיבה זאת הוא נעצר ומוגבל על ידי שלטונות כדור הארץ, במסווה של רצון לעזור לו. בשלב זה מצבו גרוע - הוא טרם הסתגל לתנאי כדור הארץ, ועדיין לא מבין אנגלית כדי לתקשר עם הסביבה.

האחות גיליאן בורדמן, העובדת בבית החולים שבו הממשל מסתיר אותו, מתיידדת עם סמית', בהתחלה מתוך סקרנות ובהמשך מתוך רצון לעזור לו. היא משוחחת איתו שיחות מקוטעות בסתר ובעזרתה הוא לומד אנגלית. לאחר שהיא שותה יחד איתו מים הוא רואה בה "אח מים" - מושג מאדימי המתאר קרבה רבה מאוד בין אנשים. בהמשך הוא יקיים את טקס שתיית המים עם כל ידידיו. בעידודו של בן קקסטון, ידידה העיתונאי, בורדמן מבריחה את סמית' אל מחוץ לבית החולים ובורחת יחד איתו משלטונות כדור הארץ.

בורדמן וסמית' מגיעים יחדיו אל ביתו רחב הידיים של ג'ובאל הרשו, סופר מפורסם הנודע בהתנגדותו לשלטונות. בביתו של ג'ובאל סמית' מסתגל לתנאי כדור הארץ, לומד על התרבות האנושית ושומע על מושגים שלא היו מוכרים לו, כמו מושג האלוהים. הוא שומע דרשה טלוויזיונית של ה"פוסטריטים", זרם בנצרות המאמין בנביא פוסטר. מצבו הבריאותי של סמית' משתפר ומסתבר שיש לו יכולות לבצע מעשים על טבעיים, דוגמת טלקינזיס והעלמת חפצים.

סמית' הכריזמטי אוסף מסביבו קבוצה של מאמינים ומייסד את "כנסיית כל העולמות" - דת (למרות שההתייחסות אליה כדת היא בעייתית) המושפעת מתרבות המאדים. הכנסייה היא ליברלית באופן קיצוני - חבריה גרים יחד במקום המכונה "קן" ושם הם חיים חיי הוללות מינית, נודיזם, ופתיחות יוצאת דופן אחד כלפי השני.

בתוך כך הכנסייה צוברת לה איבה ציבורית רבה. ה"קן" נשרף וחברי הכנסייה מסתתרים במלון בבעלותו של סמית'. המון זועם מקיף את המלון ומאיים לחסל את סמית'. לקראת סוף הספר סמית' מנהל שיחה עם ג'ובאל ושוטח בפניו את משנתו. סמית' יוצא לדבר אל ההמון, אך אז הוא מחוסל בלינץ'. חבריו אוכלים את גופתו. בסוף הספר סמית' עולה לשמיים, מגיע לגן עדן ופוגש את המלאך פוסטר.

הרומן הוא שילוב של שלושה סיפורים קצרים שפרסם מילר ב-The Magazine of Fantasy & Science Fiction‏ (F&SF, (אנ')), אותם יצר בהשראת השתתפותו בהפצצה על מנזר מונטה קאסינו במהלך מלחמת העולם השנייה. הספר נחשב לאחת הקלאסיקות של המדע הבדיוני ומעולם לא אזל מהדפוס. הוא מושך את המבקרים, קוראים מן השורה וחובבי הז'אנר כאחד.

הספר זכה בפרס הוגו לשנת 1961 לרומן המדע הבדיוני הטוב ביותר, והנושאים שלו - דת, מחזוריות וכנסייה מול מדינה יצרו גוף משמעותי של מחקר אקדמי. המנון ללייבוביץ היה הרומן היחיד שפרסם מילר במהלך חייו.

"איש לא האמין בסוף המאה התשע-עשרה, כי עולמנו נתון לתצפית קפדנית ומדוקדקת מצד תובנות אדירות מזו של האדם, ועם זאת בנות תמותה כמוהו. בעוד בני האדם מתעסקים בענייניהם השונים, הם נבחנו ונלמדו, אולי באותה דקדקנות שבה בוחן האדם במיקרוסקופ את היצורים בני החלוף השורצים ומתרבים בטיפת מים. איש לא חשב שהעולמות העתיקים יותר בחלל עשויים להיות מקור סכנה למין האנושי. אולם מעבר למרחבי החלל התבוננו בכדור הארץ מוחות, אשר לעומתם המוחות שלנו הם כשל בהמות בנות תמותה. תבונות עצומות, קרירות ונטולות רחמים התבוננו בנו בעיניים מלאות קנאה ותכננו אט-אט ובבטחה את תוכניותיהם המכוונות נגדנו."

כך פותח הדובר את הסיפור שרוב עלילתו מתרחשת באזור הכפרי של דרום מזרח אנגליה בשנותיה הראשונות של המאה העשרים. העלילה נמשכת על פני 21 ימים שבהם נחתו החייזרים עשר פעמים ברחבי אנגליה.

הדובר מתחיל בתיאור כלי תעופה גלילי שנוחת קרוב ללונדון, ממנו יוצאים יצורים עגולים בעלי זרועות ציד שיורים על האנשים שהתקבצו סביב הגליל בנשק דמוי מראה על תורן שמכונה ”קרן החום” וששורף כל מה שבא איתו במגע. לאחר שהדובר נמלט בשלום מבני המאדים, הוא ואשתו יוצאים לבקר את דודניהם. בדרכם חזרה הם רואים את ”הכוכב הנופל” השני נוחת. הדובר מבחין במכונה תלת-רגלית ענקית על הגבעה מולו ולאחר מכן מופיע תלת רגל נוסף, שמתקרב אליו במהירות. בעודו מנסה להתחמק מהמכונה כרכרתו מתהפכת והוא נופל ממנה. הוא חוזר לביתו ומחלונו הוא מבחין בחייל שנכנס לחצרו. הוא מזמין את האיש פנימה וזה מספר לו כיצד היחידה שלו הושמדה על ידי אותן מכונות מלחמה וקרן החום שלהן.

בבוקר שלמחרת שניהם הולכים לעיירות וויברידג' ושפרטון שם הדובר רואה כיצד בני המאדים התלת רגליים מתגברים על תותחי הצבא, ומשמידים את הפלוגות והבתים בעזרת קרן החום. אחד מהתלת רגליים נפגע מקליעי התותח שהצבא יורה בהם ומתמוטט, וקרן החום שעדיין פועלת, בעוד המכונה מאבדת שליטה, מרתיחה את מי הנהר. הדובר קופץ לנהר וחוצה אותו לגדה השנייה ממנה הגיעו התלת רגליים. בדרך נס התלת רגליים לא מבחינים בו והוא ניצל. הוא שוחה עם הזרם ופוגש בכומר נתנאל. השניים מתחברים והולכים יחדיו לצפון. בדרך הם מבחינים בבני מאדים תלת רגליים שנושאים צינור גדול ודרכו יורים פגזים מהם עולה עשן שחור שחונק כל יצור חי שנושם אותו.

בשלב הבא של הסיפור הדובר מספר על אחיו הצעיר שחי בלונדון, שכאשר הגיעו החדשות על העשן השחור ועל התלת רגליים כל התושבים פתחו במנוסה. בפרק האחרון שהוא מספר בו על מנוסתו של אחיו הוא מתאר כיצד ספינת הקרב ”בת הרעם” מסתערת על התלת רגליים ומפילה רבים מהם אך בסופו של דבר טובעת. אז מבחין אחיו במשהו שטוח ורחב חוצה את השמיים לכיוון מערב-החלק הראשון של הספר מסתיים. בחלק השני של הספר הדובר והכומר תופסים מחסה מהעשן השחור תחת בית נטוש. כוכב נופל נוסף עובר ישר דרך הבית וממוטט אותו אך המטבח והמרתף ניצלים ונקברים תחת ההריסות. בני המאדים מבססים את הבור שיצר הגליל ובונים בו מכונות ומכשירים מתוחכמים ומורכבים כגון ”מכונת העבודה” המורכבת דמוית הסרטן שבונה ומפרקת את שאר מכשיריהם של בני המאדים. הוא ראה כיצד העשב האדום והמוזר שהביאו עימם בני המאדים נפוץ בכל הסביבה, וכיצד ראה את אותה מכונת עבודה מלאת חיים ”צדה” בני אדם בשדות ושמה אותם בסל המוזר בחלק האחורי של גופה. עם הזמן דעתו של הכומר מתחילה להיטרף, וכאשר הם רואים כיצד בני המאדים ”אוכלים” את בני האדם שלכדו בעזרת עירוי הדם שלהם לעורקיהם הוא משוכנע שהם שדים שבאו לבשר על בואו של יום הדין. הוא מקים רעש רב, ומחשש שייתפסו הדובר מכה בראשו עם סכין הקצבים שבמטבח. לפתע מבחין הדובר במכונת העבודה שהגיעה למקום בעקבות הרעש, הוא רואה מחוש נחשי נכנס דרך החרך בהריסות ושומע אותו גורר את גופתו של הכומר. הוא נכנס למרתף ומתחבא מתחת לעצי ההסקה. לאחר מכן המחוש מחפש אחריו בתוך המרתף אך לאחר שלא מצא דבר יצא המחוש מההריסות ומכונת העבודה עזבה את המקום. אחרי כמה ימים נוספים מסתלקים בני המאדים מהבור. הדובר בורח מההריסות אל לונדון הנטושה ופוגש בתותחן שפגש בתחילת הפלישה וזה מספר לו על תוכניתו לחיות בשלטונם של בני המאדים. לאחר שהוא נפרד ממנו רואה הדובר את התלת רגליים עומדים ללא תנועה וציפורים שחורות תולשות מהם נתחי בשר אדום. הדובר הבין כיצד בני המאדים הובסו-לא בעזרת תותחים או רובים אלא בעזרת חידקים ארציים שהמערכת החיסונית שלהם לא יכלה לעמוד בפניהם. לאחר מכן הוא הולך לחורבות ביצוריהם של בני המאדים ורואה אותם שרועים מתים בשיירות ואת מכונותיהם עומדות דוממות. בסוף הוא מתאר כיצד המין האנושי מתאושש, האנשים מתחילים לשוב לערים ולעיירות ואנגליה חוזרת להיות מאוכלסת, בעוד התלת רגליים שעדיין עומדים שם ללא תזוזה מזכירים למין האנושי שוב ושוב, כיצד במחיר של אלפי מתים קנה האדם את זכותו המולדת לשלוט בכדור הארץ.

עד מהרה מגלה הנער העני כי הוא נצר למורשת עתיקת יומין, מורשתם של רוכבי הדרקונים. הוא נשאב אל תוך עולם חדש, הפכפך ומלא עוצמה, אל תוככי קיסרות אָלַאגֵייזִיָה שבה שוטל גַאלבָּטוֹרִיקס הרשע. על גבה של סאפירה הדרקונית ובלוויית עצותיו של מספר סיפורים זקן יוצא הנער למסע רווי סכנה. כי רק אראגון, אחרון רוכבי הדרקונים, יכול להכניע את כוחות האופל של הקיסרות ולהחזיר ליצוריה המופלא...

כריסטופר פאוליני הוא בן 23. את אראגון, הספר הראשון בטרילוגיית הירושה החל לכתוב בגיל 15. תחילה ראה הספר אור בהוצאה המשפחתית, אבל עד מהרה גילו אותו עורכי הוצאת "קנופף" היוקרתית, שזיהו מיד את כישרונו יוצא הדופן של פאוליני.

מאז תורגם אראגון ליותר משלושים שפות, זכה בשבחי הביקורת, והיה לרב מכר בינלאומי.

הספר הוא הישג מדהים של נער בן 17 ופריחה מדהימה של כישרון מבטיח.

כריסטופר פאוליני מתגורר בבית הוריו בפרדייז ואלי, מונטנה, ומשלים את כתיבת הספר השלישי בטרילוגיה.

יצירה מקורית, פרי עטו של כישרון אדיר... מצאתי את עצמי חולמת על הספר בלילות ומושיטה אליו את היד עם בוקר.

-ניו יורק טיימס

בלונדון פוגש אוליבר את הילד העבריין דודג'ר (באנגלית: The Artful Dodger). דודג'ר מציג את אוליבר בפני חבריו ובראשם פייגין, פושע יהודי, המוצג בצורה סטריאוטיפית כנוכל מכוער בבגדים מוזנחים ושיער פרוע. פייגין הוא מנהיגה של כנופיית ילדים כייסים, והוא מצרף את אוליבר לשורותיו. אוליבר יוצא עם דודג'ר ועם נער נוסף, צ'רלי בייטס, לכייס אדון ברחוב. אוליבר נתפס על ידי המשטרה והוא חש ברע, אך האדון שאותו ניסו לכייס, מר בראונלו, מרחם עליו ומביא אותו לביתו כדי לטפל בו. פייגין ושותפו לפשע, הפורץ האכזרי ביל סייקס, מנסים להחזיר את אוליבר לכנופיה, ובעזרת חברתו של סייקס, נערה בשם ננסי, הם חוטפים אותו אליהם. סייקס מתכנן פריצה בבית אחוזה כפרי, והוא לוקח איתו את אוליבר.

ביל סייקס נמלט מרודפיו - איור מאת ג'ורג' קרוקשנק

השוד משתבש ואוליבר נורה בידי משרתי האחוזה ונעזב מאחור. הוא נכנס לבית המשפחה שאליה ניסה לפרוץ, ומתעלף. בעלת האחוזה, הגברת מיילי, מרחמת עליו ומטפלת בו בעזרת בתה המאומצת, רוז והרופא ידיד המשפחה מר לוסברן. בינתיים אנו רואים את המיילדת הזקנה של אוליבר, המספרת על ערש דווי לאם הבית שלה, שהיא גנבה חפץ יקר ערך מאמו של אוליבר כשזו מתה בלידה. אם הבית, שהתחתנה בינתיים עם השמש באמבל, מספרת את הדברים לבעלה.

אדם זר בשם מונקס פונה לפייגין, וגם הוא מגלה עניין באוליבר. הם יוצאים שוב בעקבות הילד, כשבכוונתם לחטוף אותו או להרוג אותו. ננסי, שחוששת לשלומו של אוליבר, נפגשת עם רוז מיילי ומר בראונלו, ומזהירה אותם מפני התוכניות של הצמד. היא מצליחה להסתיר את הפגישות שלה אתם עד שנח קלייפול (אותו שוליה שאוליבר ברח ממנו, והגיע אף הוא ללונדון) עוקב אחריה ומגלה את מעשיה לפייגין. מר באמבל ואשתו נפגשים עם מונקס, ומספרים לו את שידוע להם. הוא מגלה להם שהוא אחיו למחצה של אוליבר, ושהילד הוא יורש של הון רב. סייקס מגלה את בגידתה של ננסי ורוצח אותה. כשהוא נמלט מאנשי החוק ומהמון הזועם, הוא נהרג בעצמו. פייגין נתפס ומושלך לכלא, ואוליבר מקבל את חלקו בירושה, ומסכים לחלוק אותה עם אחיו למחצה, מונקס, כדי שיתחיל בחיים חדשים. רוז מגלה שהיא אחות אמו של אוליבר, ומתחתנת עם אהוב לבה הארי, בנה של גברת מיילי. אוליבר חי באושר עם מושיעו הראשון, מר בראונלו.

מה שהחל ככתבת ספורט בת 300 מילים הפך לאחד ממאפייניה הבולטים של תרבות הסמים שרווחה בארצות הברית בשנים בהן נכתב. "פחד ותיעוב בלאס וגאס" מבוסס על חוויותיו האמיתיות של תומפסון. בספר - העיתונאי ראול דיוק (בן-דמותו של תומפסון) נשלח מטעם מעסיקו ללאס וגאס לסקר מרוץ אופנועי שטח וכנס של אנשי חוק בנושא סמים. הספר מספר את קורותיהם של דיוק וידידו עורך הדין ד"ר גונזו בלאס וגאס תוך תאורים כמעט-מופרכים של נטילת כמויות סמים עצומות - החל בקנאביס, קוקאין, LSD, מסקלין, אתר וכלה בסמים כמו "אדרנוכרום".

סגנון הכתיבה יוצא הדופן ואופיו האקסצנטרי של תומפסון נותנים הצצה אל תוך ראשו של צרכן סמים פסיכדליים, במקום ובזמן בהיסטוריה בו סמים אלה היו נפוצים ביותר, אם כי תומפסון רומז שבלי ההתנסות עצמה לעולם לא יוכל אדם להבין זאת באמת. הוא מפנה לעג וביקורת כלפי המשטרה שחוסר יכולתה להילחם בתופעת הסמים נובעת בראש ובראשונה מבורות ואטימות, מבקר את יוזמיה של המלחמה המיותרת בווייטנאם ואת הממשל האמריקאי כולו, מעלה תהיות על האזרח האמריקני הממוצע שהולך בתלם ולא שואל את עצמו מדוע, ולא חוסך את ביקורתו גם מעמיתיו העיתונאים. הסיפור מהווה משל לחברה האמריקאית בתחילת שנות השבעים - תקופה בה התפוגגה המהפכה לה ייחלו ילדי הפרחים - ונותן פרשנות גרוטסקית למושג "החלום האמריקאי". הספר מלווה לכל אורכו בציוריו הפסיכדליים של ראלף סטידמן, ציורים שהפכו אף הם לפולחן בדומה לספר ולסרט.

העלילה מספרת על פרופסור אוטו לידנברוק, מינרלוג הנחשב למומחה למחצבים ויודע להגדיר "בדיוק כל מחצב מבין ה־600 הידועים למדע כיום", שעורך מסע למעמקי כדור הארץ יחד עם אחיינו אקסל מספר הסיפור, ובנוסף, צייד עופות המשמש כמורה דרך, מארובות הר געש באיסלנד עד ל"מרכז כדור הארץ". במסעם הם עוברים בהרפתקאות רבות, כולל מפגש עם חיות פרהיסטוריות ופגעי טבע ובסופו של דבר חוזרים אל פני כדור הארץ מתוך הר הגעש סטרומבולי שבימה של איטליה.

כבר בזמנו של ורן סברו המדענים כי שכבות כדור הארץ המתוארות בספרו של ז'ול ורן הן שגויות, שכן, חום כדור הארץ עולה במעלה אחת כל עשרים ואחד מטרים. ורן ידע זאת, אך שם בפי הפרופסור את הסברה שייתכן שעליית הטמפרטורות נעצרת בעומק מסוים.

פגישה זו, ומפגש נוסף שמתרחש בעקבותיה עם איש המסתורין של החצר, יועצו של הקיסר, משנים את חיי סלדון, המקדיש את חייו מעתה ואילך ליצירתה של הפסיכוהיסטוריה.

"לקראת המוסד" הוא הספר השני בסדרה. גם הוא נכתב בשלב מאוחר בחיי אסימוב, בסוף שנות השמונים. ב"לקראת המוסד" מתוארים חייו של סלדון, הרצופים בטרגדיות רבות. אך אף על פי כן, הוא מצליח לפתח, בסיוע צוות עוזרים, את הפסיכוהיסטוריה. תחזיותיה של זו עגומות: האימפריה הגלקטית עומדת לפני התפוררות, שאחריה יבואו 30 אלף שנים של תוהו.

סלדון הוגה את רעיון הקמת ה"מוסדות". מוסד אחד שבו ירוכז הידע הטכנולוגי, ומוסד שני, נסתר מעין, שאנשיו יהיו בעלי ידע פסיכוהיסטורי ויוכלו לכוונן את התוכנית שתוביל להשבת הסדר ליקום בתוך אלף שנה בלבד.

"המוסד השמיימי" הוא אוסף סיפורים קצרים שנכתבו בשנות החמישים וקובצו לספר אחד, הראשון בטרילוגיה המקורית של המוסד. ספר זה מתאר את שנותיו הראשונות של המוסד, שהוקם בפינה נידחת של גלקסיית שביל החלב, ומטרתו הראשונית הרשמית הייתה צבירת ידע ורישומו באנציקלופדיה גלאקטיקה, במטרה למנוע את חשכת הבערות המאיימת לבוא.

ב"מוסד וקיסרות" מתואר העימות הבלתי נמנע בין המוסד, שכוחו הולך וגובר, לבין הקיסרות המתרסקת. מעימות זה יוצא ה"מוסד" כשידו על העליונה, אך סכנה חדשה וגדולה יותר מאיימת על התוכנית הפסיכוהיסטורית. "הפרד", דמות משונה ובעלת כוחות טלפתיים על טבעיים, מאיימת להשתלט על הגלקסיה כולה ולהמיט חורבן על מפעלו של סלדון.

בספר הבא, האחרון בטרילוגיה המקורית, "המוסד האחר", מתעמת המוסד השני, זה הנסתר מהעין, עם "הפרד", אך עימות זה מוציא את "המוסד האחר" מהערפל המסוכך ומסכן את עצם קיומו, ועלול להעמיד אותו במסלול התנגשות עם "המוסד" המקורי, שעליו מטרתו להגן.

ב-1981 יצא לאור ספר ההמשך, "פאתי המוסד" - העימות בין המוסד למוסד האחר בעיצומו, ולזירה מצטרפת ציוויליזציה מסוג חדש, גאיה, על-אורגניזם אחד המאגד כוכב לכת שלם על כל חלקיו - חי, דומם וצומח.

הספר האחרון של שביעיית המוסד, "המוסד והארץ", מתאר את מסעו הגורלי של גולן טרביז ומלוויו בעקבות כדור הארץ המקורי, כוכב המוצא של בני האדם, בתקווה שמציאתו תפתור בדרך כזו או אחרת את העימות שבין המוסד, המוסד האחר וגאיה, ותקבע לאיזה עתיד תפנה האנושות.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתנאל, שולייתו של הקוסם ארתור אנדרווד, מזמן שד בן 5,000 שנה, ברטימאוס. משימתו של ברטימאוס היא משימה מעניינת: עליו לגנוב את הקמיע מסמרקנד מסיימון לאוולייס, קוסם אכזר ושאפתן, אשר פגע בנתנאל בילדותו. במהרה נכנסים נתנאל וברטימאוס לתסבוכת של קנוניית קוסמים, מרד ורצח- תסבוכת שנתנאל לא חזה כאשר זימן את השד.

נתנאל נלקח ממשפחתו הביולוגית ועומד להיות קוסם. כשמתפוגג ההלם הראשוני והוא מתרגל לסביבתו החדשה, נתנאל שואף להפוך לקוסם דגול ורב-עצמה. בהגיעו לגיל 12 הוא מזמן את ברטימאוס, שד עוקצני עם טינה כלפי משעבדיו הקוסמים. נתנאל שולח אותו לגנוב חפץ קסמים בעל כוחות מסתוריים- הקמיע מסמרקנד, מהקוסם סיימון לאוולייס. נתנאל משתוקק לנקום בלאולייס על ההשפלה שספג ממנו כשהאחרון ביקר בבית אדונו, והוא מחביא את הקמיע מסמרקנד בחדר העבודה של אנדרווד. נתנאל אינו מודע לכוחו העצום של החפץ שגנב, וכאשר לאוולייס מגלה היכן הקמיע נמצא, הוא מגיע לביתו של נתנאל על מנת להשיב את שאבד לו. כשאדונו של נתנאל מנסה להאבק בסיימון לאוולייס, לאוולייס הורג אותו ואת אשתו, ונעלם עם הקמיע. לאחר שאיבד הכל, נתנאל דולק בעקבות הנבל על מנת לנקום בו ולסייע לממשלה.

העלילה מגיעה לשיאה כאשר סיימון לאוולייס כולא את צמרת הממשלה- המורכבת ממגוון קוסמים השייכים לאליטה במדינה- בחדר החסום בלחשי קסם. בהיותו מוגן על ידי הקמיע מסמרקנד, מזמן לאוולייס שד בעל עוצמה נוראה (בשם ראמותרא), במטרה לחסל את הנוכחים בחדר ולתפוס את השלטון. נתנאל נאבק בו, חוטף את הקמיע ומשחרר את השד. לפני שהשד מתפוגג בחזרה אל הממד ממנו זומן, הוא מחסל את לאוולייס. בזכות מעשהו האמיץ והצלת הממשלה, נתנאל זוכה לתשבחות רבות והוקרה, וכן הופך לשוליה לקוסמת ידועה בשם ג'סיקה וויטוול. הספר מסתיים בשחרורו של ברטימאוס.

הסיפורים שבסילמריליון נכתבו במשך תקופה ארוכה. הסיפור המוקדם ביותר נכתב בשנת 1917 בזמן שטולקין, אז קצין בצבא הבריטי, אושפז בבית חולים צבאי במהלך מלחמת העולם הראשונה עקב קדחת השוחות.

טולקין הוסיף לכתוב עבור הסילמריליון גם אחרי שפורסמו "ההוביט" (1937) וספרי "שר הטבעות" (1954‏-1955). בעקבות ההצלחה הרבה לה זכה "ההוביט", המו"ל של טולקין ביקש ספר המשך וטולקין שלח לו טיוטה מוקדמת של הסילמריליון. עקב אי־הבנה המו"ל דחה את היצירה בלי לקרוא אותה עד הסוף, מתוך הנחה שטולקין עובד על יצירה ארוכה ומצופה אחרת; הפרק הראשון של מה שהוא תיאר כ"סיפור חדש על ההוביטים" לעתיד: שר הטבעות.

טולקין המשיך לערוך ולעדכן את הסיפורים עד מותו בשנת 1973. היות שהוא לא השלים את הספר עד אז, בנו כריסטופר אסף חומרים מיצירותיו הקודמות של אביו כדי להשלים את הספר. לעיתים היה אפילו צריך להמציא חומר חדש כדי למלא חללים ריקים כדי שלא ייגרם חוסר עקביות בתוכן ובעלילה. הסילמריליון היה במקור חמישה סיפורים נפרדים, אך הייתה זו משאלתו של טולקין שיפורסמו כספר אחד אחיד.

בספר פורש טולקין את תולדות ארדה (העולם הגשמי שבו מתקיימת העלילה של כל סיפורי טולקין), מרגע היוולדה, על ידי שירת האיינור (האלים), עד סוף העידן השלישי והשמדת טבעת הכוח. במרכז הספר עומדים הסילמרילי, אבני חן אשר בהן כלואים אור טהור וגורל העולם המיתולוגי.

גותי וסוחף, המותחן ההיסטורי הזה הופך את ברצלונה לדמות שטנית בפני עצמה – המגיחה מתוך האפלה אל עידן החשמל, בהתנגשות נפיצה בין המהות הרוחנית שלה, האמונות הטפלות הטבועות באבניה, והקִדמה המדעית. 

רומן הביכורים של ז'ורדי יוברגאט, שהפך לרב־מכר בינלאומי ופורסם בשמונה־עשרה מדינות, שוזר תפאורה מסעירה ומסתורין לתופעה חוצת ז'אנרים.

בְּצֵל חורש חלב, מפניני היצירה הספרותית של המאה העשרים, היא יצירתו האחרונה של המשורר הוולשי דילן תומס (1953-1914), ובה הגיע לפסגת כושרו הלשוני.

יממה אחת בחייהם של תושבי עיירת דגים דמיונית וֶלשית היא הזירה ליצירה, שזכתה לביצועים רבים בעולם ובישראל כתסכית רדיו, כמחזה ואף כסרט בכיכובם של ריצ'רד ברטון, אליזבת טיילור ופיטר או'טול. זוהי יצירה רב־קולית, שופעת דמויות צבעוניות, המצאות לשוניות והומור פרוע. כמניפת חלום נפרסים חיי היומיום בעיירה: קליידוסקופ קולי הצופה על הנוף, על התושבים החיים והמתים, מעשיהם, חולשותיהם וחלומותיהם הכמוסים ביותר. זהו שיר הלל לוויילס ולשירה עצמה. זהו מעשה אמנות, והמילים הן הצבעים.

במישור הראשון מסופר על הנשף שעורך השטן, המופיע במוסקבה בדמותו של אמן (למאגייה שחורה) זר המכונה "וולנד". לצורך עריכת הנשף מתגורר השטן בדירה במוסקבה ("הדירה המשוקצת", הקיימת עד היום במציאות), יחד עם ידידיו המכונים "פאגוט" / "קורובייב", "עזאזלו" והחתול השחור "בהמות". אלו מתעללים בדמויות שונות בחוגי התיאטרון והספרות במוסקבה. וולנד חושף את החברה הרוסית בשנות שלטונו של סטלין במערומיה. חברה חשדנית, רודפת בצע, ביורוקרטית ומסואבת. בולגקוב משתמש בלשון סאטירית ויש המגדירים אותו כממשיך המסורת הספרותית הרוסית בסגנונו של ניקולאי גוגול. על מנת לערוך את הנשף נדרש וולנד לאישה אנושית, מרגריטה, שקושרת בין מישור התרחשות זה לשני.

במישור השני מתואר סיפור האהבה בין קורבן המשטר המכונה "האמן" ובין אהובתו מרגריטה. האמן כתב ביוגרפיה של פונטיוס פילטוס, אשר אינה לטעמו של הקו המטריאליסטי השליט. האמן משלם על כך מחיר אישי כבד, של חרם ונידוי, ואף אשפוז בבית המשוגעים. מרגריטה מקריבה את כבודה ומשלמת מחיר אישי כבד על מנת לתמוך בו. מדובר בסיפור אהבה מרגש, על רקע החברה הרוסית הקומוניסטית המדכאת כל ביטוי עצמי שאינו תואם את הקו האידאולוגי השולט, המונחה על ידי המפלגה. מישור זה הוא במידה רבה סיפורו האישי של בולגקוב.

במישור השלישי מתואר סיפור משפטו ומותו של ישו הנוצרי, ויחסיו עם פונטיוס פילטוס. מישור זה מבטא ערכים של אהבה וחמלה, אל מול המטריאליזם השליט. במסגרת זו מביא בולגקוב את גרסתו לסיפור הפסיון מן הברית החדשה, ופילטוס מתואר בה כדמות טראגית, הנודדת לנצח, מלווה בכלבה, ומבקשת לנצח את סליחתו של ישו באזור הדמדומים שבין החיים ובין המוות. תוך כדי כך מצייר בולגקוב את ירושלים (או עירשלם) כעיר ארצית וממשית מאוד, ואת ישו האדם, בן לזמנו ולסביבתו.