אמי היקרה אני רוצה לנוח אשכב אמי היקרה

בוא תשב תנוח תשתה לורד רנדל בני היקר

אמי תודצהעל המשקה אמי היקרה אני מרגיש הרבה יותר טוב אמי היקרה

אל תדאג אביא לך משקה מרפא בחור נאה וטוב שלי

אמי אני לא מרגיש טוב נפשי חולה אני צריך לשכב

אמי את יקרה ללבי ואהבתי אותך

ומי בגד בך, אהובי?”

“אהובתי שלי, אמא טובה,

בידה נשאתי גורלי.”

כשתשתה אותו אתה תהיה מורפה.״

״אהה, תודה אמי היקרה אני הולך למיטה.

ואני מרגיש יותר טוב אמי.״

שתה אותו חיש מהר, בחור נאה וטוב שלי"

"כן, אימי, הכיני לי, משקה שירפא אותי,

ליבי חולה, נפשי חולה רוצה להבריא מהר"

"אהה אימי נתנה לי התרופה אינני חולה יותר איך את?"

"טוב לשמוע לורד רנדל אהובי שלי גם אני

התעוששתי הורעלתי גם אני"

שכב על משכבו הקר,

דמו כיין ניגר לאט,

והלב הלך ודעך מחר.

“אהבתי,” לחש בקול דק,

“האם זו מתנת ידייך?

רעל בין מילותייך המתוקות,

מוות בין נשיקותייך?”

עיניו כבו, אך שפתיו לחשו,

קללה חרישית לרוח:

“שתנוחי בשלג הקר,

כמו לבי שחדל לנוח.”

אמו בכתה, אחיו ספדו,

והאגדה עברה מדור לדור—

על לורד רנדל ואהבתו,

שגררה אותו אל הקבר השחור.

המיטה הזאת טובה ונוחה, בחור נאה וטוב שלי?״

״כן אמי היקרה, תני לי לנוח על המשכב,

עומד אני ללכת עכשיו.״