1. פער תפיסתי בין הורים למורים: הסרטון מציג פער משמעותי בתפיסות - הורים נוטים לראות את עצמם כמקור העיקרי לחינוך ערכי, בעוד מורים רואים את בית הספר ככזה. הילדים, לעומתם, מכירים בהשפעה המשמעותית של בית הספר על התפתחותם הערכית, אולי יותר ממה שההורים שלהם מודעים.

2. צורך בשותפות חינוכית: הסרטון מדגיש את הצורך בשיתוף פעולה בין בית הספר והבית, במקום תפיסה של או-או. חינוך ערכי אפקטיבי מצריך עבודה משותפת והכרה בתרומה הייחודית של כל סביבה.

רגשות:

1. תסכול: כמורה, יכול להיות מתסכל לראות שההורים לא תמיד מכירים בהשקעה הרבה שבית הספר משקיע בחינוך. אני רואה את ההשקעה בגבולות, משמעת, עצמאות ויתר הערכים שבית הספר מנסה להקנות, ונראה שזה לא תמיד מוערך.

2. רגשות מעורבים: תחושה מעורבת - מצד אחד אני מכירה בחשיבות של תפקידנו כאנשי חינוך בעיצוב ערכים ורואה את העבודה הקשה בתוך המערכת, ומצד שני אני רואה ומבינה שיש גבול למה שבית הספר יכול לעשות, ושיש ערכים מסוימים שמוקנים יותר בבית.

ניתן להחזיר את האמון של ההורים במורים והמורים בהורים על-ידי ההבנה והפנמה שיש לכולם מטרה משותפת ולא שייך לחפש אשמים.

ככה כולם ירוויחו.

לצורך כך צריך להחזיק בידיעה- חינוך הילדים הוא לאנשים הבוגרים שהילדים יהיו בעתיד בארץ ישראל. בנוסף, שני הצדדים צריכים להיות יותר בהבנה ששום אדם אינו מושלם ומורה או הורה יכול לטעות והגישור לכך הוא בשיח פורה ולא בנקיטת אצבע מאשימה.

הרגשות שעלו לי הם מעט עצב ובלבול. מכיוון שחוסר אמון הוא לא מצב אידיאלי וקשה להתנהל ככה בצורה חברתית.

אין ספק שהחינוך אינו רק תפקיד של מערכת החינוך אלא מדובר בתהליך שדורש שיתוף פעולה בין ההורים למערכת החינוך.

בנוסף הסרטון ממחיש לנו את הצפיות הגבוהות של ההורים מאיתנו המורים לבין היכולת של המערכת החינוך להתמודד עם הכול

ולכן הצורך בשיתוף פעולה הכרחי לחינוך מוצלח ולא תלוי רק בנו המורים.

רגשות:

הסרטון מעורר בי תחושת תסכול כלפי ההורים שלא לוקחים מספיק אחראיות על חינוך ילדיהם ומצפים שאנחנו נעשה זאת במקומם. למשל לפעמים אנחנו רואים שחלק מההורים אינם מעורבים מספיק, ולא מציבים גבולות או לא מקנים לילדים שלהם ערכים.

בנוסף הסרטון מעורר בי תחושת אכזבה מכך שלעיתים יש חוסר שיתוף פעולה בין ההורים למערכת החינוך, מה שפוגע בסופו של דבר בילדים עצמם.

1. חייב להיות שיתוף פעולה בין מורים להורים והכרה משותפת בכך שגם המסגרת הביתית וגם זו הבית ספרית לוקחים חלק בחינוך ועיצוב הילד/תלמיד ותלויים זה בזה כדי להגיע לעבודה מיטבית.

2. חשוב שיהיה דגש בהכשרתם של מורים על התמודדות וקשר מול ההורים הכוללת גם היבטים של הכרה והעמקה במגוון נקודות מבט מצד ההורים, להבין את ההתמודדויות השונות והמצוקות. כמו כן, צריך למצוא דרך להעביר להורים שיקוף אובייקטיבי של החוויות שילדיהם צוברים בבית הספר כך שיהיו מחוברים יותר למשמעות של בית הספר דרך נקודת מבטם של ילדיהם.

   
   

   רגשות-

   1. חוויתי תחושה של אטימות, חוסר תקשורת, כל צד מסתכל על עצמו מבלי שלוקח בחשבון את השני.

   2. תחושה של ניתוק של ההורים מנקודת מבטם של הילדים שנתנו יותר קרדיט לבית הספר.

      
      

      תחושה נוספת- הזדהות עם העומס אותו חווים ההורים בעבודה (גם המורים ההורים..) והקושי בעקבות כך, להיכנס לעובי הקורה של הקשר ושיתוף הפעולה המיטבי עם בית הספר

מהסרטון ניתן להבין כמה "צודקים" ההורים התלמידים לומדים מההורים הכל כמו: איך לזלזל במורים, איך להיות תמיד צודקים בלי להקשיב לצד השני,איך לא לשתף פעולה. ההורים לא מבינים שהם הורסים לילדים שלהם לא רק את הלמידה בבית הספר אלא גם את העתיד שלהם

כפי שראיתי בסרטון יש כמה סוגים של ההורים. הורים שיתפסו את תפקידם כהורים כמשמעותי וחשוב ביותר. הם יראו את בית הספר כמרחב שבו הילד רוכש ידע אקדמי, אך את הערכים, ההתנהגות והחינוך המוסרי הם רואים כתחום של ההורים. הם סבורים כי החינוך הבית-ספרי צריך להתמקד בהוראת מקצועות הלימוד, בעוד שהחינוך הערכי והחברתי נעשה בבית.

יש סוג אחר של הורים שמטילים את כל האחריות על בית הספר: הורים אלו עשויים לראות בבית הספר את המקום שבו יש לספק את כל החינוך – אקדמי, חברתי וערכי. הם עשויים להרגיש כי המורים ובית הספר צריכים לדאוג לכל הצרכים החינוכיים של הילד, ולפעמים מאמינים כי הם עצמם לא אחראים להיבטים חינוכיים רבים.

יש הורים שמאמינים שצריך לתת לילדיהם חופש בחירה ולקדם את החינוך האישי שלהם.

וגם יש הורים מעורבים מאוד: הורים אלו מאמינים בשיתוף פעולה הדוק בין הבית לבית הספר. הם מעורבים באופן פעיל בלמידה של ילדיהם, מערבים את עצמם בפעילויות בית הספר ומשתמשים אסטרטגיות חינוכיות שמועילות גם בבית. הם מאמינים שבית הספר הוא שותף חשוב אך לא הגורם היחידי.

בסופו של דבר, רוב ההורים מבינים שזו מערכת שיתוף פעולה שבה שני הגורמים – הורים ובית הספר צריכים לעבוד יחד כדי לחנך את הילד בצורה הטובה ביותר.

יחד עם זאת רוב האחריות היא על הורים. וברגע שיש תקשורת מקדמת ושיתוף הפעולה בין הצוות החינוכי לבין הורים, התוצאות הן מאוד טובות ואפשר לקדם את הילד בכל התחומים.

1. הפער בין הצפיות של הורים והמורים הוא גדול מאד ויש לפעול לצמצם אותו על מנת שהמערכת תצליח לטובת ההורים, המורים ובעיקר התלמידים שנמצאים בתווך ומבולבלים מהמצב.

2. היחסים המתוחים בין ההורים לצוותים החינוכים מעיבים על מקצוע ההוראה כולו.

   
   

   שני רגשות -

   1. תסכול / החמצה (של כולם...)

   2. רצון חזק לשינוי

מאוד הזדהיתי עם המורים, חוסר אונים מוחלט מצד אחד, המורים שליחים ועליהם מוטלת אחריות עד עד תום הלימודים , מצד שני,, ישנם ההורים אשר לא תמיד עומדים לצד המורים. ללא שיתוף פעלוה הורה מורה תהליך לא יצליח .מותלת

1. קיים חוסר אמון בין הורי התלמידים לבין צוות ההוראה במערכת החינוך מה שיוצר ריחוק וניתוק במקום שיתוף פעולה שיכולה לקדם את טובתו של התלמיד וקידומו.

2. חשוב ביותר לבצע תיאום ציפיות עם קליטתו הראשונית של הילד לכיתה על מנת למנוע מצבים של אי הסכמות ותסכול רב משני הצדדים.

   רגשות:

   1. העבודה בתחום החינוך וההוראה מצריך הרבה משאבים, השקעה, הסתכלות פנימית ותחושת שליחות וברגע שאת מקבלת יחס מזלזל או לא מוערך מצד ההורים זה פשוט מתסכל ומעציב.

   2. חוסר התמיכה של ההורים בעשייה הרבה מוריד הביטחון של המורה להצלחה מאחר והוא אינו מקבל תמיכה והעדה בתהליך.

1. ההורים לא סומכים על המערכת וז ה בא לידי ביטוי בהתנהגות שלהם כלפי המורים ובזה שהם מאשימים את המורים, לא משתפים פעולה ומסירים אחריות מעצמם ומילדיהם.

2. איך זה נהיה המצב בקשר שבין מערכת החינוך לבין ההורים?? שאני גדלתי ההורים מיד צידדו בבית הספר בכל דבר שאמרו ( אומנם זה לא מצב אידאלי) דבר המראה על אמונה במערכת, היום המצב הפוך וקיצוני יותר ההורים נלחמים במערכת ומהווים דוגמה שלילית לילדים, בעיקר מפי שהם מזיקים יותר מאשר מעילים.

רגשות של תסכול, עצבים וחוסר מוטיביציה עולים מהסרטון מפני שלא נראה שמערכת החינוך ערוכה למציאות שנוצרה או שיש פיתרון באופק.

1. הבנתי עד כמה חשוב לשמור על איזון בין מעורבות ההורים לבין מתן מקום לסמכות המורים. חינוך הילדים הוא משימה משותפת, אך חיוני שכל צד יכבד את תחומי האחריות של השני. כאשר ההורים מתערבים יתר על המידה בנעשה בבית הספר, הדבר עלול לערער את האמון בין הצדדים ולפגוע בתהליך החינוכי.

2. לדעתי המערכת זקוקה לחיזוק משמעותי בתמיכה שהיא מעניקה למורים, במיוחד במצבים מורכבים מול ההורים. חיזוק זה חיוני כדי לשמור על כבוד המורים ולאפשר להם לעבוד בסביבה שבה הם יכולים להתמקד במשימתם החינוכית בצורה מיטבית.

רגשות

1. אכזבה – צפייה בכתבה הובילה לתחושת אכזבה, במיוחד במקרים שבהם המערכת לא מגבה את המורים ולא שומרת על הסמכות שלהם מול ההורים. תחושה זו משקפת תסכול שנוצר כאשר המאמץ החינוכי נתקל במכשולים שמקורם בחוסר הבנה או שיתוף פעולה.

2. תקווה – למרות האכזבה, אני חשה תקווה שניתן לשנות ולשפר את היחסים בין המורים להורים. לשם כך יש צורך בהצבת גבולות ברורים להורים מתוך המערכת והכוונה למורים כיצד להתמודד, על מנת לבנות גשר של אמון וכבוד הדדי. כך נוכל לפעול יחד בצורה יעילה ומועילה יותר, למען רווחתם והצלחתם של הילדים. אני מאמינה שזה אפשרי בעזרת דיאלוג פתוח ותמיכה טובה יותר מצד המערכת. בעזרת דיאלוג פתוח ותמיכה מערכתית טובה יותר.

הורים רבים טועים שהם אלו שמקנים לילדיהם את הערכים הנחוצים להם, אך בניגוד להורים, הילדים מרגישים כי את כל הערכים הם מקבלים בבית הספר.

בנוסף, ההורים באים בהאשמות ובטענות כלפי המוסד המחנך, למרות שהם טוענים כי את רוב / כלל הערכים הם מקנים לילדים בביתם.

בנוסף, הסרטון גרם לי להרגיש קצת דאגה לגבי החינוך של ילדינו כיום. אם אין הסכמה ברורה על מי צריך ללמד ערכים כמו כבוד והתמדה, איך אפשר לצפות מהילדים לקבל הכוונה נכונה? זה גרם לי להבין עד כמה חשוב שיתוף הפעולה בין הבית לבית הספר, כדי שילדים יוכלו לקבל חינוך טוב יותר ו"לא ייפלו בין הכיסאות"

2.תקווה: לצד הקושי, הסרטון גם עורר בי תקווה – תקווה לשינוי, להבנה עמוקה יותר של תפקיד ההורים והצוות החינוכי, וליכולת שלנו כאנשי חינוך להשפיע, להציף את השאלות הקשות ולהוביל לשיח אחר – מקרב, בונה ומכיל

תובנות:

1.ההורים משפיעים מאוד על החינוך של הילדים – לא רק בית הספר מחנך, אלא גם הבית, ולכן חשוב שההורים יהיו מעורבים וייתנו דוגמה אישית טובה.

2.צריך שיתוף פעולה בין ההורים למורים – רק כששני הצדדים עובדים יחד, אפשר באמת לעזור לילד להתפתח ולהצליח