אחרי כמה ימים דיברתי עם מורה ואמרתי לה מה קורה, כי הרגשתי שזה לא בסדר לשתוק. היא טיפלה בזה עם כל הכיתה, ודיברה איתנו על קבלה, חברות וכמה חשוב שלא נשאיר אף אחד בחוץ.

לדעתי, כשיש חרם – לא כדאי לעמוד בצד. גם אם קשה להתערב, אפשר לדבר עם מבוגר, או אפילו לנסות להתקרב לתלמיד שנפגע, להזמין אותו לשבת איתך, לשחק או רק לשאול מה שלומו. לפעמים מחווה קטנה יכולה לעשות שינוי גדול.

קרה לי פעם משהו דומה...

יום אחד בבית הספר, ישבתי בחצר בזמן ההפסקה ודיברתי עם החברים שלי, צחקנו כמו תמיד. פתאום, הגיע ילד מכיתה אחרת, קוראים לו ריאן, והוא התחיל להעליב אותי. הוא אמר מילים פוגעות על הבגדים שלי ועל איך שאני הולך, ואפילו ניסה לדחוף אותי מול כולם ולצחוק.

בהתחלה התעלמתי, כי ידעתי שלפעמים עדיף לא להגיב. אבל כשהוא חזר על זה שוב ושוב, הרגשתי שהשתיקה שלי הופכת לחלשה, ולא לחוכמה.

החלטתי ללכת קודם כל למנהל ולספר לו כל מה שקרה. הוא הקשיב לי ברצינות ואמר: "עשית את הדבר הנכון, ואף אחד לא יכול לזלזל בך." אחר כך דיברתי גם עם כמה מורים שכבר שמו לב להתנהגות שלו, וכולם תמכו בי והודו לי על האומץ שלי.

מה שבאמת חיזק אותי, זה כשהחברים שלי עמדו לצידי. הם התחילו לענות לו כשניסה להציק לי, ואמרו לו להפסיק. כולם הבינו שאין מקום לבריונות בינינו, וזה פשוט לא מקובל.

בסוף, ריאן נקרא לשיחה עם ההנהלה ודיברו גם עם ההורים שלו. אחרי זמן מה הוא אפילו בא להתנצל.

למדתי ששתיקה מול בריונות נותנת למתעלל כוח, אבל כשאנחנו עומדים ביחד, אפשר לשנות הכול.