נבל, בעלה של אביגיל, קיבל שמירה על הצאן על ידי אנשיו של דוד, אך כשלא הסכים להאכילם, הסתבך עם דוד שהחליט להלחם בו. 

אביגיל לקחה יוזמה והלכה לדוד בניסיון לשנות את החלטתי ולמנוע את הריגת בעלה. 

היא הייתה אישה פשוטה מהעם, ללא סמכויות בשלטון, שהצליחה לערער את ההחלטה של שר הצבא דוד (שבקרוב מאוד ייתגלה כמלך) ולשנות את גורל משפחתה. 

ידועות לנו מעט מאוד נשים משמעותיות וחשובות שבתנך, אך מאביגיל אנו יכולים ללמוד המון על סיכון וביטחון עצמי. אביגיל סיכנה את חייה בהחלטתה לדבר עם דוד, אך בכל זאת ניצבה מולו והצליחה לשנות את ההחלטה. דוד אף הודה לה על שמנעה ממנו לשפיכות דמים. היא הצילה את חייו של נבל והוכיחה אומץ לב ואכפתיות כלפיי בעלה. 

*דואג עולה לדוכן*

שופט- התכנסנו כאן היום בכדי לדון בחומרת מעשיו של אדון האדומי ולהחליט האם בשם פשעיו מגיע לו לעלות לגן עדן או שמא יירד בייסורים לגיהנום.

התובע(המועצה ללשונות רעים)- ספר לנו מה ראית כאשר דוד הגיע לאחימלך הכהן.

דואג- הלכתי לתומי בעיר ופתאום ראיתי אדם מוכר, ראיתי שהוא הלך ופנה לאחימלך, הקשבתי לשיחתם ושמעתי שהוזכר השם ״דוד״ מיד קישרתי בין השם לאדם וראיתי את אחימלך מעניק לדוד; לחם ואת חרב גלית.

תובע- ומה עשית אחר כך?

דואג- מיד התקשרתי לשאול מלכנו וסיפרתי לו כיצד אחימלך הסתכל על דוד בהערצה והציע לעזור לו מיד.

תובע- כדי לחדד כי בקשת העזרה הגיע מדוד.

דואג- מאז לא שמעתי משאול או מאחימלך.

תובע- תן לי לספר את ההמשך, בעקבות כך ששאול שמע על אחימלך הוא זימן אותו אליו, אחימלך שטען כי עזר לדוד חשב שהוא שר הצבא וחתן המלך. הוצא להורג אותו ואת כל העיר נוב. מכאן ניתן להבין כי אם שאול אינו היה יודע על אחימלך, לא היו מתים המון אנשים על לא עול בכפם. מכאן שבעקבות הלשנתו של דואג נחרץ גורלם של אנשי נוב.

דואג- לא התכוונתי, חשבתי שבעקבות שיחתי עם שאול, אקבל כסף וכבוד!

שופט- דואג, השתמשת בלשון הרע, וזו ההוכחה שטוב לא יוצא מכך, אין מחילה למעשיך. ידעת שלשון הרע זה מעשה נורא ובכל זאת עשית אותו, אם היית יודע להסתפק בדבריך ולשמור לעצמך את מה שהיית, העיר נוב עוד הייתה קיימת וגדלה, רצחת בדרך אנשים, נשים וילדים חפים מפשע ועל כך אתה הולך לגיהנום.

*השופט מכה עם הפטיש על שולחנו, סוף דיון*

1- ״ויקח דוד את החנית ואת צפחת המים מראשי שאול וילכו להם ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישנים כי תרדמת ה׳ נפלה עליהם״ שמואל א׳ פרק כ״ו פסוק י״ב. 

בפסוק זה מתוארת סיטואציה בה שאול נמצא עם אנשים, הם ישנים ולא שמים לב למתרחש. על יד שאול נמצאת חניתו, דוד הנמצא במערה, לוקח את חניתו של שאול ונקלע למצב בו יש לו אפשרות להרוג את שאול עם חניתו הפרטית, שאול שרדף אחריו וניסה להרוג ‏מספר רב של פעמים, ‏שבוע שמנם אמנו את עם אהובתו, להיות שר הצבא ולהנות מחיי החברה שלו. ‏דוד מחליט לא לינקום, לא מתלבט אפילו ובוחר לקחת את החנית וללכת.

‏מעשה זה מוכיח כי לדוד יש יכולת ענקית לסלוח, הוא אינו ממלא את ליבו בשנאה וברצון לנקמה. ליבו טהור והוא אדם פשוט וטוב.

2- ״ויאמר שאול חטאתי שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאוד״(פרק כ״ו פסוק כ״א)

בציטוט זה שאול מצטער בפרהסיה בפני דוד על הטעויות שעשה, לדעתי פסוק זה מסביר את הפואנטה של הפרק וזהו פסוק נורא חשוב, הוא מלמד לדעת לבקש סליחה כשטועים או פוגעים וזה מאוד חשוב בעיניי.

האחת יפה והשנייה נראית כמו נחשים

את חנה היפה אלקנה אהב מאוד

והביא לה אוכל עוד ועוד

אשתו השנייה, ילדים רבים הביאה

שמה היה פנינה ובה חנה קינאה

כל שנה עלה אלקנה עם משפחתו לשאת תפילה

עמדה חנה וחשבה ובליבה התפללה

ראה אותה עלי הכהן הגדול

שאל: ״האת שיכורה?״ ענתה לו לא ולא

אני עקרה ומתפללת מכל ליבי 

שיהיו לי ילדים ואלקנה יאהב אותי.

נדרה נדר חנה ובו הבטיחה שאם תיכנס להריון ויוולד לה ילד ראשון

לעבודת אלוהים תתן אמן אמן אמן

וכעבור שנה נולד שמואל

כי שאלה אותו מהאל.

הוא גדל וגדל עד שידע לדבר

וחנה מסרה אותו לאלוהים וידעה שליבה יישבר.

במהלך השנים נולדו לה עוד ילדים

ובנה שמואל תמיד בליבה 

הנביא הגדול הבן שלה.

שאול היה אדם גדול ומכובד 

עד שלהרוג את אגג פחד

הטוב לב שלו כלפי הפלישתים

עלה לו בחיים של הרבה אנשים

מול גולית הוא חשש לעמוד

ובכך גם ירד לו הכבוד

מבית לחם דוד הפציע 

וכדי להרוג את גולית הגיע 

להרוג את גולית הוא הצליח 

ואת ביתו של שאול הוא הצליח 

כששאול שמע שדוד זכה במלוכה 

הוא ברח לצד ובכה 

יהונתן התחבר לדוד 

וזה עלה לשאול על הוריד 

שאול את דוד מנסה להרוג 

ודוד בורח ומאבד את הכבוד

ביום בהיר אחד יוסי קם בבוקר, צחצח שיננים ושתף פנים.

יוסי ניגש לאכול ארוחת בוקר ובזמן הארוחה ראה יוסי הנועם כתב עליו דברים מגונים בווצאפ השכבתי.

כשהגיע יוסי לבית הספר כל חבריו צחקו עליו בגלל מה שנועם כתב עליו. יוסי אמר להוריו והפרשיה טופלה. נועם מושהה עד שיגיש עבודה על קללות בווצאפ והשלכותיהן ויוסי עבר בית ספר. 

בית הדין של מעלה מתכנס בזאת למשפטו של דואג האדומי.

ה': אנחנו התכנסנו פה היום לדון במעשיו של  דואג האדומי, שר צבאו של המלך שאול בן קיש, אשר הלשין לשאול כי עזרו כהני נוב לדוד ואף הגזים והוסיף כי התפללו בשבילו. דבר שלאחר מכן, הוביל לדרישת שאול במות כל כהני נוב. כל צבאו התנגד אך דואג ביצע את המשימה ואף הוסיף וטבח בכל נוב.

דואג, למה הלשנת לשאול על עזרתו של אחימלך הכהן?

דואג: אני נאמן למלכי, שאול, ובנוסף לא העליתי את הנושא עד ששאול אמר, שאנו – עבדיו, עובדים כנגדו עם דוד.

לא הייתה לי ברירה אלא לספר. שאול ישב עם החנית ופחדתי שיהרוג אותי אם לא אספר לו.

ה': אבל למה הגזמת והוספת כי אחימלך התפלל בשבילו, הרי ידעת כי רוח רעה על שאול והדבר יחמיר את רוחו?

דואג: הוספתי זאת כי האמנתי כי כך היה, למה שבן אדם ילך לכוהן. בשביל לחם? בשביל נשק? לא, בשביל קבלת תפילה או למען זביחה.

ה': ולמה, לאחר מכן, כשראית שאין אחד המוכן להרוג את הכהנים, החלטת לעשות את העבודה בעצמך?

דואג: אני נאמן למלכי ואעשה כל שיבקש בלי שאלה. האמנתי לו שדוד קשר נגדו והכהנים של נוב שיתפו איתו פעולה. 

ה': ולמה טבחת בכל נוב, אפילו בתינוקות ובצאן?

דואג: הבנתי משאול כי מאמין שכל נוב עם דוד ולכן יש להורגם, הבנתי כי רוצה שאטבח בכל נוב, ולכן ,כעבד נאמן, החלטתי לטבוח בכל נוב. כל איש, אישה, ילד, תינוק וחי.

ה': אין לסלוח לעבירות כשלך, אשר עשית רעה למען עשות רעה, ואפילו עכשיו אתה מסרב לקחת אחריות ולהתחרט על מעשיך ומתרצם בדרך המנסה להפוך אותך לטוב בסיפור.

בנוסף  יש ללמוד ממעשך וממעשי שאול אשר קדמו למעשך. למעשה ניתן ליצור הקבלה,  שאול ,שלא קיים את מצוותי, וריחם על חלק מעמלק בסוף ציווה על דבר שגרם לטבח מלא של נוב וכוהניו כולם יהודים עובדי ה'.

מזאת ניתן ללמוד כי זה אשר מרחם על האכזרים, עתידו להתאכזר לרחמנים.

מסיבות אלו אני גוזר עליך להיות בגיהינום. 

אביגיל חיכתה לדוד שצעד עם חייליו כדי להרוג את נבל ובני ביתו אך היא הצליחה לשכנע אותו שלא להרוג את נבל, לאחר שזה סירב להצעת נערי דוד וגם הביע זלזול כלפי דוד.

כשאביגיל מגיעה לדוד היא מראה לו כמה היא חכמה. היא מסבירה לדוד שלהרוג את נבל והזכרים במשפחתו תהווה שפיכת דמים שתפגע בהמלכתו העתידית למלך על ישראל.

גוליית מתואר בתנ"ך כאיש גבוה וחזק מאוד שגובהו שש אמות וזרת. 

רבות נקודות השוני בין השיר לבין הסיפור המקראי. ראשית, סיפור דוד וגוליית הונצח בחברה הישראלית כסיפור המתאר את חוזקו של העם היהודי ואילו תחילת השיר מתחיל בהומור שמנגד את התיאור של עמינו:

"זהו שיר מאוד עצוב
הנושא כזה כאוב,
אם תשים תחבושת
לא יעזור לך שנתיים".

נסיבות הקרב שונות לחלוטין: בסיפור המקראי מבקש שאול המלך מתנדב להילחם בגוליית ודוד מתנדב, ואילו בשיר, דוד וגוליית נפגשים באקראיות. הקרב "התלקח"כאשר דוד התגרה בגוליית: "בא אלי גליית נחמד, שב אצלי על כף היד".

מראיין – מ'        דוד – ד'

מ' - שלום לכולם, אנחנו כאן באולפננו עם דוד. שלום דוד וברוך הבא!

ד' - שלום, מה שלומך?

מ' - הכל טוב, איך המרגש?

ד' - מעולה!

מ' - דוד, מקור אנונימי ובלתי רשמי סיפר לנו כי התחבאת במערה, האם 
         מידע זה נכון?

ד' - כן, זה נכון.

מ' - מדוע?

ד' - משום ששאול רדף אחריי, היה עליי להתחבא!

מ' - ולאחר מכן מה קרה?

ד' - שאול הגיע למערה לבד כדי להתפנות.

מ' - מצטער על הבוטות, אבל זה היה מסריח אני מבין?

ד' - כן, אבל זה לא העיקר... כשהוא הגיע אני קרעתי לו את המעיל.

מ' - קרעת לו את המעיל? מדוע?

ד' - כדי שהוא יידע שאני הייתי שם. שיכולתי להרוג אותו, אך בחרתי לא 
        לעשות זאת.

מ' - למה לא עשית זאת?! הוא מנסה להרוג אותך! זו הייתה ההזדמנות                  

        שלך!

ד' - כי הוא שליח האלוהים! ה' בחר אותו! לא אהרוג את השליח של ה'...

מ' - מממממממממ אני מבין... ומה עשית לאחר מכן?

ד' - יצאתי מהמערה לכיוון שאול.

מ' - באמת? ואז....?

ד' - השתחוויתי בפני שאול ואמרתי לו שיזכור כי ברגע ההוא יכולתי 
       להרוג אותו, אך למרות ההזדמנות שהייתה לי, לא עשיתי זאת מכיוון 
       שהוא משיח ה'. בנוסף, אמרתי לו כי לעומתו, אין בידי רעה ופשע, 
       והוא הרוצה להרוג אותי. אמרתי לו שה' ישפוט אותו.

מ' - זהו, לצערי נגמר לנו הזמן... אני מודה לך מאוד על שבאת ומאחל לך 
        המון הצלחה בהמשך דרכך.

ד' - תודה רבה, גם לך.

שיער ארוך עד הברכיים
 שובר אריה עם הידיים
 היש שרירן וחתיכון כמוני שמשון שון-שון
 היש שרירן וחתיכון כמוני שמשון שון-שון

אני חברה של שמשון
 ובא לי המון ממון
 היש צוהלת ושמחה כמוני דלילה לה-לה
 היש צוהלת ושמחה כמוני דלילה לה-לה

מה גורם לך להיות חזק שמשון?
 שלי יש שיער המון
 לך לישון שמשון הרך ובבוקר תקום עם גלח
 לך לישון שמשון הרך ובבוקר תקום עם גלח

אין לי כוח כבר בכלל
 בין עמודים אני מתוסכל
 אני אדחוף ת'עמודים ואז ימותו כל הפלישתים
 אני אדחוף ת'עמודים ואז ימותו כל הפלישתים

יום אחד דוד משאול ברח

ולמצב הזה הוא לא נערך

לאן הוא ברח ידעתי

וכדי שימצאו אותו עליו הלשנתי

במקרה זה הרגשתי מצוברח

 

שיר: שירת דבורה (מהתנ"ך)
        שירת דבורה- אסתר רדא (מולחן)

הסבר מילות השיר: מקור המילים של השיר מופיע הספר שופטים פרק ה. משמעות המילים(מהתנ"ך): בפסוקים הראשונים השיר הוא שיר הלל וניצחון שמוקדש לה' ובו דבורה קוראת לכולם להקשיב לדברי השבח ולברך את ה' על נצחונו ובהמשך מברכת ומהללת את יעל על כך שהרגה את סיסרא.

הסיפור התנכי מאחוריהן: הסיפור מדבר על המלחמה בין על ישראל לבין מי ששלט באותה עת בישראל, יבין ושר צבאו סיסרא שאותה יזמה דבורה. דבורה הייתה שופטת אך בפרק זה היא מתגלה גם כנביאה ומצווה (בשם ה') על ברק בן אבינועם לפתוח במלחמה זאת. היא מסכים את בתנאי שהיא תלך אתו. הם מנצחים במלחמה ומכן שירת דבורה שמתייחסת לניצחון זה.

ביצוע השיר (המולחן): השיר הולחן על ידי נורית הירש ובוצע על ידי אסתר רדא לרגל חגיגות יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל, בטקס בהר הרצל.
 
 בחרי בשיר זה מכיוון שלפי דעתי דבורה נחשבה כמנהיגה ורציתי לחקור ולדעת עוד על דמות זו ועל סיפורה. 
 

אתמול, לאחר שנבל הכחיש את זכותו של דוד לקבל תמורה על כך ששמר על צאנו. דוד החליט כי עונשו של נבל על התנהגות זו תהיה מוות (וכך גם על משפחתו).

כאשר אביגיל, אשת נבל באותו הזמן, גילתה על תוכניתו, היא הביאה לדוד את האוכל אשר הגיע לו, ובכך הראתה שאכפת לה מבעלה וכי יש לה כושר מנהיגות וחשיבה מהירה.

לאחר שדוד קיבל את תשלומו החליט לחוס על אביגיל וכי לא ילחם בנבל, אך במקום זאת אמר לאביגיל כי עליה להרוג את נבל עד הבוקר ואז לבוא אליו.

אביגיל הראתה כי היא מנהיגה בכך שהחליטה לשלם לדוד בעצמה ובלי תלות באחרים, ובכך שהצליחה לשנות את דעתו של דוד אשר היה ידוע בעיקשותו.

 

 

 

 

פסוקים לחיים – שמואל א' פרק כ"ד

"ויאמר אל-דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה"  (פסוק י"ז)

לדעתי פסוק זה חשוב לחיים כי מלמד אותנו כי עלינו לראות את טעויותינו ולהודות בהן.

"אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי מי אתה רדף אחרי כלב מת אחרי פרעוש אחד" (פסוק י"ד)

לדעתי פסוק זה חשוב לחיים כי לפעמים אנו כועסים על דברים מאוד קטנים וחסרי משמעות, ופסוק זה מזכיר לנו להתעלם מדברים אלו.

 

אם אני הייתי במצב דומה, בו הייתה לי הזדמנות "לחסל חשבון" עם אדם כלשהו אשר ברצונו לחסל אותי.

אני מאמין שבמצב היפותטי זה אני הייתי נמנע מלהרוג את האדם, מכיוון שרצח מוביל לעוד רצח, כלומר חבריו ומשפחתו של האדם היו באים ברצון לפגוע בי.

בנוסף גם אם הייתי פוגע באדם ולא הורגו הדבר עדיין היה מוביל לעוד שנאה ממנו ,מחבריו וממשפחתו.

 

 

 

 
תסריט למשפט דואג

בית הדין של מעלה מתכנס בזאת למשפטו של דואג האדומי.

ה': אנחנו התכנסנו פה היום לדון במעשיו של  דואג האדומי, שר צבאו של המלך שאול בן קיש, אשר הלשין לשאול כי עזרו כהני נוב לדוד ואף הגזים והוסיף כי התפללו בשבילו. דבר שלאחר מכן, הוביל לדרישת שאול במות כל כהני נוב. כל צבאו התנגד אך דואג ביצע את המשימה ואף הוסיף וטבח בכל נוב.

דואג, למה הלשנת לשאול על עזרתו של אחימלך הכהן?

דואג: אני נאמן למלכי, שאול, ובנוסף לא העליתי את הנושא עד ששאול אמר, שאנו – עבדיו, עובדים כנגדו עם דוד.

לא הייתה לי ברירה אלא לספר. שאול ישב עם החנית ופחדתי שיהרוג אותי אם לא אספר לו.

ה': אבל למה הגזמת והוספת כי אחימלך התפלל בשבילו, הרי ידעת כי רוח רעה על שאול והדבר יחמיר את רוחו?

דואג: הוספתי זאת כי האמנתי כי כך היה, למה שבן אדם ילך לכוהן. בשביל לחם? בשביל נשק? לא, בשביל קבלת תפילה או למען זביחה.

ה': ולמה, לאחר מכן, כשראית שאין אחד המוכן להרוג את הכהנים, החלטת לעשות את העבודה בעצמך?

דואג: אני נאמן למלכי ואעשה כל שיבקש בלי שאלה. האמנתי לו שדוד קשר נגדו והכהנים של נוב שיתפו איתו פעולה. 

ה': ולמה טבחת בכל נוב, אפילו בתינוקות ובצאן?

דואג: הבנתי משאול כי מאמין שכל נוב עם דוד ולכן יש להורגם, הבנתי כי רוצה שאטבח בכל נוב, ולכן ,כעבד נאמן, החלטתי לטבוח בכל נוב. כל איש, אישה, ילד, תינוק וחי.

ה': אין לסלוח לעבירות כשלך, אשר עשית רעה למען עשות רעה, ואפילו עכשיו אתה מסרב לקחת אחריות ולהתחרט על מעשיך ומתרצם בדרך המנסה להפוך אותך לטוב בסיפור.

בנוסף  יש ללמוד ממעשך וממעשי שאול אשר קדמו למעשך. למעשה ניתן ליצור הקבלה,  שאול ,שלא קיים את מצוותי, וריחם על חלק מעמלק בסוף ציווה על דבר שגרם לטבח מלא של נוב וכוהניו כולם יהודים עובדי ה'.

מזאת ניתן ללמוד כי זה אשר מרחם על האכזרים, עתידו להתאכזר לרחמנים.

מסיבות אלו אני גוזר עליך להיות בגיהינום. 

 

 

 

מגיש: תבור טוביס