שרת בחיל הים קומנדו הימי

נפל בקרב: בכ"ז בסיון תשס"ג, 27/6/2003

מקום נפילה: עזה.

התבלט ביכולותיו הפיזיות, היה שובב עם לב זהב, אך גם רציני, אחראי ומסור, שאף תמיד לשלמות והסתפק רק בהכי טוב.
ארז היה "אדום" בנשמתו, מהאוהדים השרופים של הפועל תל-אביב, היה מגיע לשער 5 בבלומפילד שבת אחרי שבת, חי ונשם 'הפועל'.

בן יחיד לאילנה ושרגא דגני שעלו ארצה לטבריה בשנת 1957 לאחר ששרדו את השואה בהונגריה. בעקבות מנחם עברו הוריו להתגורר בקיבוץ עין גב והוא למד בבית הספר "בית ירח".

מנחם התעקש ובסופו של דבר שרת כצוללן בחיל הים. הוא נשלח לאנגליה כאשר צורף לצוות "דקר" אך בהיות הצוללת בדרכה לנמל הבית ובהימצאה בנתיב הים שבין גיברלטר לחיפה נותק הקשר עמה ושוב לא נתחדש.

זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968).

רס"ל טל להט, מכפר סבא, לוחם ביחידת מגלן, עוצבת הקומנדו, נפל בקרב במרכז רצועת עזה, בן 21 בנופלו.

עוצבת עקבות הברזל (401)

נפל בכ"ז בניסן התשפ"ה (25 באפריל 2025)

סרן עידו וולוך, מירושלים, קצין שריון, מפקד מחלקה בגדוד 46, עוצבת עקבות הברזל (401), נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 21 בנופלו.

חטיבת הנח"ל

נפל בי"ג בטבת התשפ"ה (13 בינואר 2025)

סמ"ר אביאל וויסמן, מפוריה עילית, לוחם בסיירת נח"ל, חטיבת הנח"ל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 20 בנופלו.

הודעה נמסרה למשפחתו.

הועלה מדרגת סמל לדרגת סמ"ר לאחר מותו.

צה"ל משתתף בצער המשפחה וימשיך ללוותה.

חיל ההנדסה הקרבית

נפל

רס"ר (במיל') טל פיליבה, מרחובות, חיל ההנדסה הקרבית, נפל בקרב בדרום רצועת עזה

הועלה מדרגת רס"ל (במיל') לדרגת רס"ר (במיל')

טל בן 23, לוחם ביחידת יהל״ם.

נפל בקרב בחאן יונס ב17.12.23.

החיוך והאור שלך יישארו איתנו לעד. שכולם יכירו את האדם המדהים שהיית

נפל בתאריך 25.11.1975

בוגר בית הספר דה שליט, חבר בתנועת הנוער השומר הצעיר.

גויס ב1974 לחיל האוויר.

ב1975 נפל בסיני בעת מילוי תפקידו.

את סיפורו של נמרוד זכיתי להכיר בתור תלמידת התיכון ונושאת זרים.

חשוב לי לשמר את זיכרונו בגלל שסיפורו וסיפור נופלי בן דורן פחות מוזכר במיוחד בימי המלחמה שבהם אנו קמים כל יום לחייל צעיר אחר שחירף נפשו.

שלו היה בן 22 במותו, תושב היישוב טנא עומרים שבדרום הר חברון. הוא שירת כחובש קרבי, תפקיד המשלב אומץ לב עם מסירות לטיפול בחבריו הלוחמים. בת זוגו, שירה, ספדה לו במילים מרגשות, בהן תיארה את אהבתם הגדולה ואת הכאב על האובדן.

זכרו מונצח ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. הוא מייצג דור צעיר של לוחמים מסורים, שהקריבו את חייהם למען ביטחון המדינה.

שיר גדלה והתחנכה במושב כפר שמואל, למדה בבית הספר היסודי "שדות איילון" ובבית הספר העל יסודי השש-שנתי "תיכון ברנקו וייס על שם הרצוג", שניהם ביישוב בית חשמונאי הסמוך. ילדה חכמה, מלאת שמחת חיים ובעלת צחוק מתגלגל ומדבק. אנרגטית מחד, אך בעלת שקט ועוצמה פנימיים מאידך, שמהם נבע כושר המנהיגות שלה.

ב-1.8.2021 התגייסה לצה"ל ושירתה במערך הגנת הגבולות של חיל האיסוף הקרבי. היא עברה קורס תצפיתניות / בקא"סיות (בקריות איסוף), הוצבה במוצב נחל עוז ושירתה שם מספר חודשים, עד שנשלחה לקורס מ"כיות (מפקדות כיתה) ובהמשך לקורס קצינות. בתפקידה הראשון כקצינה הוצבה במחנה "סיירים", שם הכשירה חיילות לתפקיד תצפיתניות ובקריות איסוף יבשתי. אחרי כמחזור וחצי, נבחרה בהמלצת המג"ד לפקד על חמ"ל (חדר מלחמה) נחל עוז. ביוני 2023 הוצבה בתפקיד, שנחשב לאחד המורכבים והמאתגרים בגזרת עוטף עזה. היא השתלבה בו במהירות והשקיעה בו רבות, גם על חשבון שעות השינה והיציאות הביתה.

יוסף זוסמן הוא חלל שמקום קבורתו לא נודע (מקל״ן).

אבן לזכרו הוצבה בבית העלמין הצבאי הר הרצל.

"לא הייתי משנה כלום": היומן של אייל אבניאון ז"ל, שהגיע עד המח"ט כדי לשרת בקרבי.

רב-סרן אייל אבניאון נהרג מפיצוץ מטען בעזה. מבט ביומן שהשאיר חושף איך התעקשותו לשרת בקרבי למרות הפרופיל הנמוך הייתה מבחינתו מובנת מאליה: "זו החלטה אישית שלי, ואני עומד מאחוריה. המציאות של ילדי העוטף בלתי נסבלת". סגירת המעגל במרוץ בית הספר, והתמונה המצמררת במקום שבו נטמנו חבריו, שהפך לאחר מכן לנקודה שנקבר בה

מוזמנים לקרוא את הכתבה המלאה

https://www.mako.co.il/news-n12_magazine/6a6d777d11485910/Article-2578a6fe245f591026.htm

נפל ב2023/11/19

אוהד שרוף של הפועל תל אביב .

שיחק בעירוני מודיעין בכדורגל אבל ויתר על הכדורגל בשביל להתגייס לצה״ל.

אחיו היה באותו יום גם בעזה וההורים לא ידעו מי מהאחים נפלו עד שאמרו את השם .

אביו ניר עושה אירועי כדורגל עם הפועל תל אביב למענו

מדי שנה.

נפל בדרום לבנון

לוחם בגדוד 8207 בחטיבת אלון

הניח אחריו איזה ו10 ילדים

היה מורה

הילדים שלו מספרים שהיה ״אבא מכוכב אחר״

ילדיו מספרים שחינך אותם להשתמש במילה שליחה בבקשה ותודה

היה עניו ומלא ערכים

היה איש תורה

הילד שלו בינמין סיפר שאבא שלו (שאול) תמיד אמר שהוא הולך למות על קידוש השם

ניק אהב מאוד לבשל. תמיד הקפיד להכין מנות טעימות ומעוצבות, "ארוחות שף", למפגשים משפחתיים ולמסיבות עם חברים, ובזכותו הבית היה תמיד מלא באורחים.

חלומו היה להיות חייל קרבי, אך בשל בעיות רפואיות נקבע לו פרופיל נמוך. הוא לא ויתר על החלום להיות לוחם ומשך כל החודשים עד לגיוסו עשה הכול כדי להעלות את הפרופיל ולשרת ביחידה מובחרת.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל.

באותו הזמן ניק כבר היה בשלב מתקדם של מעבר לתפקיד אחר, אך לא הספיק לעשות זאת. בשבת היה בתורנות בבסיס, לאחר שהחליף חבר כדי לאפשר לו להיות עם משפחתו. כשהחלה המתקפה היה במגורים והספיק לשוחח עם אימו ולעדכנה על המתרחש. מייד לאחר מכן רץ עם חבריו למיגונית. בשעה שבע התקשרה אליו אחותו. הם הספיקו לשוחח, אך השיחה התנתקה ולאחר מכן כבר אי אפשר היה להשיגו.

בשעה שתים-עשרה וחצי חבר של ניק העביר למשפחה סרטון שהופץ בטלגרם, ובו נראה ניק כשהוא בחיים, נחטף עם שני חיילים נוספים מהבסיס.

חודשיים לאחר חטיפתו, ב-14 בדצמבר 2023, חולצה ממנהרת חמאס גופתו של ניק.

הועלה מדרגת רב״ט לדרגת סמל לאחר מותו.

ערן נפל ב12 לדצמבר 2023. הנה ציטוט של ערן שאני מתחברת אליו ״אנחנו צריכים להיות דוגמא ומופת בכל מקום בו נלך״

עמר עסק בכדורגל, כדוריד, טניס, כדורסל (במכבי רחובות), ושחייה. אהב במיוחד את הים – לגלוש, להפריח עפיפונים ולבלות עם חברים.

היה פעיל חברתי ותנועתי: השתתף במחנה בינלאומי של C.I.S.V בנורבגיה, הצטרף לתנועת הצופים בכיתה ד’, שימש מדריך ובכיתה י"ב ריכז את השבט. לפני גיוסו יצא לשנת שירות באור יהודה, שם פעל בשיקום שבט הצופים המקומי והתנדב בקהילה.

בנובמבר 1996 התגייס לסיירת גולני. לאחר 11 חודשי שירות נפגע ברגליו, נותח, והפרופיל הרפואי שלו ירד ל-24. למרות זאת, סירב לשרת בתפקיד עורפי, נאבק לשוב לשירות קרבי, והחזיר את הפרופיל ל-97 – אף שרגלו השנייה נותרה פגועה.

במהלך שיקומו, הציב לעצמו מטרה לשרת תחת תת-אלוף ארז גרשטיין, מפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל). לאחר ראיון אישי, שובץ כקשרו האישי של גרשטיין.

עמר נפל בעת שירותו בלבנון יחד עם מפקדו.
הוא היה בן 22 במותו, והותיר אחריו הורים, אחות ואח.

רוצה שאכין מזה טקסט הספד רשמי או שלט זיכרון?

4o

צחי ניגן על קלידים מגיל שש והיה בעל שמיעה אבסולוטית. הוא הופיע בהתנדבות באירועים של משפחות במצוקה, והיה מועמד ללוות אמנים מוכרים כמו בועז שרעבי .

ב-11 בפברואר 2000, בעת ששירת כלוחם בפלוגת ההנדסה של גבעתי, נהרג צחי מפגיעת טיל נ”ט במוצב הבופור בלבנון. הוא היה בן 19 במותו ונחשב לחלל האחרון של צה”ל לפני הנסיגה מלבנון במאי 2000 .

זכרו של צחי מונצח בדרכים רבות: ספר הילדים “מתנה למדינה” שכתבה אמו, יפית איטח, עובד להצגה מוזיקלית באשקלון . סיפורו אף שימש השראה לדמות בסרט “בופור”, שזכה להכרה בינלאומית .

צחי איטח היה אדם מלא אהבה, צניעות ונתינה, שהשפיע על כל הסובבים אותו. זכרו ממשיך להאיר ולהוות מקור השראה לדורות הבאים

במלחמת לבנון השנייה נקרא נמרוד לשירות מילואים בצו 8, ועלה ללבנון עם טנק המרכבה שבו שימש טען. ב-9.8.2006 נפל בקרב בדרום לבנון לאחר שהטנק שלו, שחיפה על טרקטורים שסללו ציר תנועה חדש בכפר עייתה א-שעב, נפגע ממטען צד ומיד לאחר מכן ספג טיל נ"ט. מפיצוץ הטיל והתחמושת שהיתה בטנק נהרגו נמרוד וכל אנשי צוות הטנק. נמרוד היה בן 28 בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראש פינה. השאיר אחריו רעיה, בן, הורים ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב סמל. על מצבתו של נמרוד נחקקו מילותיו שלו מתוך השיר "הוקפצתי", שכתב ארבעה ימים לפני שנהרג: "בסוף נלחמים, כמו חיות/ בשביל לחיות, בשביל השקט שבפנים".

גם בתפקיד הקשה שלו בצבא הוא ניסה להוציא את הטוב מכל דבר.

הוא אח צעיר ליונתן ואח גדול לרותי, ותמיד הייתה לו חיבה ורכות לילדים קטנים.

כשהתבגר הוא פתח באימוני כושר, וגם למד יוגה וטאי צ'י. אז הצטרפה לחייו חברתו, איילת. "אני חושבת", ספדה לו איילת, "שאי אפשר היה להיות חברה שלך, אורי, בלי להרגיש שקורה כאן משהו חד פעמי, לא ניתן לשחזור, מיוחד, ושונה מכל דבר שאי פעם אכיר. אורי, נתת לי חוויה - להיות במחיצתך וליהנות מהאהבה שלך, ומהחום שאתה מעניק לאנשים קרובים".

בדיוק בדקה שבה נפל, אמו התקשרה אליו, וכשלא ענה - השאירה לו הודעה עם השיר ״לתת״ שהושמע בדיוק ברדיו.

ביום ט"ו באב תשס"ו (9 באוגוסט 2006) נפל נועם בקרב בדרום לבנון. טיל נ"ט פגע בטנק שבו נע עם חבריו בכפר עייטה א-שעב שבגזרה המערבית. עימו נפלו שלושת חבריו לטנק.

נועם היה בן 27 בנופלו.

לאחר נפילתו, נמצא בכיסו פתק בכתב ידו של נועם, מוכתם בדמו:
"מכמה אמיתות מתחמק בן אנוש בעוד הוא מכלה את מכסת החיים שהוקצתה לו?..."

האח הצעיר של אלעד, ליאור ונמרוד. 
דניאל התגייס לגולני ובהמשך יצא לקורס מכי"ם והיה למפקד. לפני כניסתו לעזה, שוחח דניאל עם אמו, וזו הקליטה את השיחה בלי ידיעתו כי הרגישה שזאת הולכת להיות שיחתם האחרונה. דניאל נפל באסון הנגמ"ש במבצע צוק איתן. את ההקלטה המצמררת השמיעה ורדה בהלוויה של דניאל.

נולדה בכ' באלול תשס"ד, 5 בספטמבר 2004

נפלה בכ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר2023

ליאור שלנו נולדה ב26.12.1987 בחג החנוכה מכאן שמה – ליאור. בכל מקום שאליו הגיעה, הפיצה אור ושמחת חיים. היתה בעלת לב גדול לכולם – בני אדם ובעלי חיים. מלבד אהבתה למשפחתה, ליאורי אהבה מאד בעלי חיים ומצאה את ייעודה בחיים בתור אחות וטרינרית במרפאה של עידו קאן, שם עבדה ב-7 שנים האחרונות. תמיד הסתובבה עם חיוכים, שמחה וחטיפים בכיסים כדי לעודד את רוחם של בעלי החיים שהגיעו לטיפול וגם את הבעלים שלהם. היא האמינה שכדאי שלכל אחד יהיה חבר הולך על ארבע בבית. גידלה את שני הכלבים האהובים ליר ומיה והחתולים יאיא ומיקי.

בביתה, העניקה אומנה וטיפולים לחיות במצוקה שהיו זקוקים למקום זמני וטיפול עד הגעתם לבית קבע, ביניהם: כלבים, חתולים, תוכים, ואפילו חולדה. בזמנה הפנוי טיפלה וגיננה את החצר האהובה שלה עם מגוון צמחים, עציצים ופסלונים. ייחורים מהגינה שלה הגיעו לכל חלקי הארץ. חבריה ומשפחתה ממשיכים לשמר ולטפח את הגינה.

ליאורי אהבה לעשות יוגה, הייתה גמישה במיוחד והייתה מאד גאה ביכולות המרשימות שלה.

עם כל עיסוקיה הרבים עדיין מצאה זמן לעוד ועוד נתינה, ובאפריל 2023 החלה להתנדב בעמותת 'עלם' בפרויקט ״אנשים טובים״, בו מגיעים המתנדבים למסיבות טבע ומהווים גורם מסייע בשטח במקרה של מצוקה נפשית (לרוב) אבל גם פיזית. במסגרת זו הגיעה ליאור לפסטיבל נובה ברעים ב7.10.23, שם מצאה את מותה והיא בת 36.

השאירה אחריה ילדה, בעל, הורים, אחים, משפחה והמוני חברים מתגעגעים. שבורים וכואבים – אך נושאים את חיוכה תמיד איתם.

הצוואה שלה: תהיו טובים אחד לשני ותחייכו מהלב!

יהי זכרה ברוך.

בכ"ה באדר א' תשל"ו, 26/2/1976

התגורר ברחובות

התגייס ב-29.11.1994

שרת בחיל רגלים גדוד חרוב

נפל בעת מילוי תפקידו

בכ"ו באייר תשנ"ט, 12/5/1999

מקום נפילה: חמאם אל-מליח

באזור בקעת הירדן

מקום קבורה: רחובות

מסלול זה נקטע באיבו. ביום כ"ו באייר תשנ"ט (12.5.1999), והוא בן עשרים-ושלוש, נפל קובי בעת מילוי תפקידו, בתאונת-אימונים בשטח חמאם אל מליח. יחד עימו נפל סמל אלי פרימוביץ. קובי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברחובות. הניח אחריו הורים ואחות, יפית, שבאותה עת שירתה כמדריכת חי"ר. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן.

ב7/10/2023 רוני הייתה בבסיס, וכבר מהשעה ארבע בבוקר הייתה במשמרת בחמ"ל. בשעה 06:29 הבחינה בכניסה של מחבלים דרך כמה נקודות בגדר והזעיקה כוחות. היא פעלה בקור רוח ובמקצועיות ובמשך שעות המשיכה להעביר דיווחים ולהזעיק כוחות, עד אשר המצלמות כבו והיא לא יכלה יותר לראות את המתרחש. בשעה 09:27 הספיקה להתכתב עם אימה. היא הרגיעה אותה שהכול בסדר וביקשה לא לדאוג לה. ההודעה האחרונה של רוני לאימה הייתה "אימא אני בסדר, לא לדאוג לי, אני גם אוהבת אותך", מלווה בארבעה לבבות אדומים. התנהלותה המופתית של רוני הפכה לסמל של גבורה, של תושייה ושל קור רוח – שלה ושל חברותיה התצפיתניות.

בכל אותו הזמן לוחמים שהיו בחמ"ל נלחמו במחבלים שניסו לפרוץ אליו והדפו אותם שוב ושוב. לאחר כמעט שש שעות של לחימה השליכו המחבלים רימונים לתוך החמ"ל והעלו אותו באש על יושביו.

רב-טוראי רוני אשל נפלה בקרב בכ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותירה הורים, אחות ואח.

נועם, ילדת פלא עם תלתלי זהב ועיניים כחולות וגדולות שהתבוננו בסקרנות, האירה את העולם כבמטה קסמים ופיזרה סביבה טיפות של עונג. "כשנועם נולדה, השם נולד איתה," כתבה אימה, "יש אנשים שנולדים יוצאי דופן, חד-פעמיים ביופיים, בנוכחותם, במנהיגותם; אנחנו זכינו לגדל ילדה כזאת." בגיל חודש נסעה עם הוריה לגרמניה, שם עברה עליה שנתה הראשונה, אפילו הגרמנים לא נשארו אדישים אל מול יופייה המפעים ולנוכח החיוך המבהיק מאוזן לאוזן. בשובם לארץ השתלבה בפעוטון ברחובות, וכבר אז נחשפו כישורי הניהול שלה כשסחפה את כולם אחריה.

בגן הילדים של גבעת ברנר, הקיבוץ שעברו אליו וקבעו בו את ביתם, נצמדה לכמה מראשי הקבוצה, ושאר הילדים יצאו אחריה במחולות. היכולת לבטא את דעתה ורצונה בדיוק נמרץ ובאסרטיביות כבר באותם ימים הבהירה כי אין מדובר כאן בילדה רגילה; מי שכפעוטה ידעה להסביר מהי מידת העשייה המועדפת עליה בביצת העין, לקבוע איזה בגדים תלבש וכיצד ייראה חדרה, הצהירה בפני הוריה בגיל חמש כי כשתגדל, תהיה ראשת הממשלה. מאז, ולכל אורך השנים, דבקה בשאיפה זו, המשיכה לפתח את יכולות ההנהגה, ההובלה והמצוינות, ובכל מסגרת שהשתייכה אליה – בבית הספר היסודי "בית אור" שבמושב קדרון, ב"תיכון גבעת ברנר" וכמדריכה בתנועת הנוער "התנועה החדשה" של ארגון "השומר החדש" – בלטה כדמות למופת וכמודל לחיקוי. בקיבוץ סיפרו שאפילו בתור למרכולית כולם המתינו לראות איזה ארטיק נועם בוחרת, כדי לקחת אותו דבר.

נועם היפה, המוכשרת והחכמה חגגה את החיים, חיה אותם בעוצמה ובהספקים נדירים. זכתה לאהוב ולהיות נאהבת, להשפיע ולגעת באנשים. "הכול היה איתה עוצמתי," סיפרו ההורים, "לא היה לה רגע מנוחה. ממקום למקום נעה ונדה, מפעילות לפעילות, לא ויתרה על דבר, ותמיד שימשה הדבק המאחד." המשפחה עמדה תמיד במקום הראשון, והיא דאגה לכולם – לאחים, להורים, לסבים, לדודים ולדודות ולבני הדודים. כמי שעמדה בראש להקה של ארבעת האחים לבית אברמוביץ, מימשה את חלומם של הוריה כי יגדלו כדבוקה אחת, ולכידותם הבלתי מתפשרת הייתה מושא לקנאה.

ככל שהתבגרה וככל שהעמיקה את מעורבותה החברתית נוספו למעגליה עוד ועוד חברות וחברים. אישיותה הכריזמטית, שמחת החיים וביטחונה העצמי מגנטו אליה אנשים שביקשו את קרבתה, את עצתה, את ליבה. "היא תמיד הייתה שם בשבילי," סיפרה שירה, אחת החברות הקרובות, "היה אפשר להתייעץ איתה על הכול ולדעת שהיא תשים לב ותדע לפרגן, או תיתן צ'פחה כשאני עושה משהו לא במקום."

גדל והתחנך בשוהם. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "אבני חושן" ובישיבה התיכונית "אורט שלהבת שוהם".

ליאל היה ילד מיוחד, לב הבית, חייכן, אופטימי ומלא שמחת חיים. כבר מגיל צעיר היה עצמאי ובוגר לגילו וידע להבחין בין טוב ורע. משום כך הוריו ידעו שאפשר לסמוך עליו ושאין צורך להסביר לו מה מותר ומה אסור. ילד עניו ושקט, כיבד כל אדם ותמיד דאג לאחרים לפני שדאג לעצמו. אח מסור ובן אוהב, מתחשב בהוריו ומחובר מאוד למשפחתו.

ניחן ביכולת למידה, במוטיבציה ובכוח רצון, שבזכותם הצליח להשיג את מטרותיו. כך למשל למד לבדו לגלוש בים, לטפל בציפורים ולבנות דברים לבית ולחצר. המשפט שליווה את ליאל בחייו היה "שכל אחד יהיה הגרסה הטובה ביותר של עצמו".

כשהיה בכיתה י"ב הכיר את הראל. הם הפכו לזוג והיו בלתי נפרדים.

חלומו של ליאל היה להתקבל ליחידה מובחרת בצבא, ולאחר סיום הלימודים בחר לדחות את הגיוס בשנה וללמוד במכינה קדם-צבאית. למד במכינת "אלישע" ליד נווה צוף שבבנימין. השנה במכינה ביגרה אותו ועיצבה את דמותו.

ביום 9.8.2020 התגייס לצה"ל. הוא התקבל לסיירת "גולני" ולאחר סיום ההכשרה בהצטיינות שירת בה כנגביסט (נושא מקלע "נגב") חוד. יצא לקורס מפקדי כיתות ומונה לתפקיד סמל מחלקה. כסמל מחלקה פיקד על חיילים שהיו איתו במסלול, אך הוא נותר צנוע ולא התנשא. ליאל היה הלוחם שכולם סמכו עליו, זה שתמיד עוזר ודואג לכולם ומסתער ראשון.

לאחר פרק זמן של קו ואימון יצא לקורס קצינים. הוא סיים את הקורס בהצלחה ושובץ להיות מפקד טירונים בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) גולני בגדוד 51. ליאל היה מודל לחיקוי עבור חייליו, הלוחם שכולם רצו להיות כמותו. הוא לא ויתר על אף חייל ומצא בכל אחד את החוזקות שלו. הוא הוביל את המחלקה שלו להצלחה ומצוינות. בתום ההכשרה המחלקה זכתה בהצטיינות וליאל עצמו קיבל אות קצין מצטיין.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה השבת ליאל היה בביתו. בשעות הבוקר הוא התפלל בבית הכנסת והיה חתן תורה, ומשהגיעו הידיעות על המתרחש מיהר להתארגן ולנסוע לבא"ח. למוחרת נסעה הפלוגה לכיסופים, שם עסקה בשמירות וסיורים בגבול רצועת עזה בשבועיים הראשונים של המלחמה, בהמתנה לתמרון הקרקעי. לאחר שבועיים והפוגה של יום, שבמהלכו נפגשו החיילים עם משפחותיהם, נכנסה הפלוגה לעזה. בהחלטת מפקד הגדוד הפלוגה סופחה לגדוד שריון, ויחדיו עסקו בפעילות של טיהור בתים בצפון הרצועה.

גם בפעילות בעזה ליאל המשיך להפגין אחריות, דאגה לזולת ותושייה. הוא הקפיד לשמור על קשר עם משפחתו ובכל ההודעות ששלח לבני המשפחה דאג להזכיר גם את חייליו.

ב-12.12.2023, כשעתיים אחרי ששוחח עם אביו ואחיותיו, נכנס ליאל עם יחידתו לעזה, הם עסקו בטיהור בתים בשכונת סג'עייה. בשעה ארבע לערך הגיע עם שלושה לוחמים נוספים למבנה שלפני כן אותר בו פיר של מנהרה. ליאל הפגין אומץ וגבורה ונכנס ראשון לבית באומרו שאם נגזר על מישהו להיהרג מוטב שלא יהיו אלו חייליו. הוא לא שידר פחד או לחץ, אלא ביטחון ואמונה. כאשר נכנס לבית נורה עליו טיל RPG שלא התפוצץ ומההדף ליאל נהרג במקום.

סגן ליאל חיו נפל בקרב ביום כ"ט בכסלו תשפ"ד (12.12.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

בבוקר שבעה באוקטובר יוסי נחטף מביתו יחד עם אחיו אלי ורוב משפחתם נרצחה באותו הבוקר אלי ויוסי היו בשבי ביחד עד נובמבר של אותה שנה שכנראה נהרג מהפצצות צה"ל באזור שבו הוחזק. אחיו אלי שוחרר בעסקה לפני כמה חודשים וכשחזר הבין שיוסי ורוב משפחתו כבר לא בין החיים

יוסי היה גיבור של כולם עם סוף טרגי

שלומי נפל בקרב בגבול הצפון ביום י"ב באב תשס"ו (6.8.2006) והוא בן שלושים ושש. קטיושה שנורתה משטח לבנון אל עבר קיבוץ כפר גלעדי הרגה אותו ואת חבריו ליחידה

רב טוראי תאמר עות'מאן נפל בקרבביום 26.11.2024. בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי בכפר יסיף. הותיר אחריו הורים ושלוש אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

סמל עוסמאן נהרג בהיתקלות בין ג'באליה לבית לאהיה, במסגרת הפשיטה באזור וכחלק מצוות הקרב החטיבתי של כפיר.

נפל בח' בשבט התשפ"ה (06 בפברואר 2025)

סמ"ר נחמן רפאל בן עמי, מאילת, לוחם בגדוד 51, חטיבת גולני, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 20 בנופלו.

הועלה מדרגת סמל לדרגת סמ"ר לאחר מותו.

הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באילת. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

בערב חג-השבועות, ביום ה' בסיון תשל"ד (26.5.1974), ימים ספורים לפני הסכם ההפרדה, פגע פגז בבונקר שבפתחו ישב אביהו, והוא נהרג במקום. בן 19 היה בנופלו. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין שברחובות. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.

He was born in Kibbutz Reshafim on the 16 of June, 1982. He enjoyed playing volleyball, was very smart, a natural leader, curious and academically gifted. He attended the Rimon primary school, and later attended highschool at the Gilboa International Institute. He was a very good volleyball player and played on the Hapoel Beit Shean team.

He had 2 sisters, Roni and Lilakh, as well as a brother, Aviv. His girlfriend Malki and Erez were going to be married, but he unfortunately died before they could go along with the wedding.

ארז אשכנזי - "חלום עצוב של יופי שלא יחזור" לעולם

נפל: 16-12-2024, נפל בקרב בדרום רצועת עזה

שירת ופיקד בחטיבת הנח״ל

חטיבת ירושלים (16)

נפל בי"ג באב התשפ"ד (17 באוגוסט 2024)

רס"ן (במיל') יותם יצחק פלד, מראש העין, מפקד פלוגת סיוע מנהלתית בגדוד 8119, חטיבת ירושלים (16), חיל הלוגיסטיקה, נפל בקרב במרכז רצועת עזה. בן 34 בנופלו נהרג מפיצוץ מטען בציר נצרים

רב-טוראי אפיק טרי נפל ביום כ"א באדר א' תשפ"ד (1.3.2024). בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות, ונטמן בסמוך לקרוב משפחתו סרן ירין גהלי, שאף הוא נפל בעזה. הותיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

דרגה סגן

השתייכות פלמ״ח

נהרג כשקפץ על רימון

רון נהרג מפגיעה של פצצת מרגמה, שנורתה לעבר הכוח בעיצומו של קרב בצפון הרצועה.

ביום 8.12.2021 התגייס עמית לצה"ל, לחטיבת הנח"ל. עבר בהצלחה את ה"גיבוש" ושירת כלוחם בסיירת הנח"ל, גדוד הסיור המובחר של החטיבה. סיים את מסלול ההכשרה המפרך, שנמשך שישה-עשר חודשים, ושובץ כלוחם בפלוגת "עורב" של הסיירת. במסגרת ההכשרה יצא לקורס חובשים קרביים, מתוך בחירה ערכית להעניק לחבריו טיפול רפואי ולהציל חיים.

בסוף אוגוסט 2023 התמקם עמית עם הצוות שלו במוצב סופה בגבול רצועת עזה, מול העיר רפיח. מוצב זה נועד לשמור על הגבול ולהגן על הקיבוצים הסמוכים. איישו את המוצב לוחמי פלוגת "עורב" נח"ל שתוגברו במחלקת הטנקים ובמחלקת המרגמות של גדוד 50 השייך לחטיבת הנח"ל.

באותו סוף שבוע שהה עמית בתורנות במוצב סופה. בשעה 6:29 נשמעו אזעקות ופיצוצים סביב המוצב. כמה לוחמים שנפרשו ליד המוצב שעה קודם לכן, כחלק מנוהל "כוננות עם שחר", השיבו אש לעבר עשרות מחבלים שהתקיפו אותם. הלוחמים שנותרו במוצב, ובהם עמית, התבצרו בחדר האוכל, ששימש מרחב מוגן.

כששמע עמית קריאות לעזרה של פצועים בעמדת הש"ג הקדמי, לקח את נשקו האישי, יצא בריצה מחדר האוכל, והחל לחלץ פצועים ולטפל בהם עם חובש נוסף, כששני לוחמים מחפים עליהם וזאת תוך חשיפה לאש המחבלים. לאחר שחילץ שישה פצועים, העביר אותם למרחב המוגן ונתן להם טיפול מציל חיים, יצא עמית בפעם השנייה, עבר בין מבנים בחיפוש אחר פצועים הזקוקים לסיוע והגיע אל עמדת הש"ג, במסירות נפש ובגבורה עילאית, כדי לחלץ פצועים נוספים. הוא הגיע אל הפצועים ונהרג מירי מחבלים תוך כדי הטיפול המסור בהם והצלת חיי אדם.

סמל עמית מוסט נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

ביום י"ג בתשרי תשנ"ז (26.9.1996) נפל בני בקרב בקבר יוסף שבעיר שכם. הוא נפגע במהלך פעולת החילוץ של חיילי היחידה, עמו נפלו סרן ניר ברזסקי, סגן דדוש מיכאל, סמ"ר בן טוב אורי, סמ"ר איתמר סודאי וסמ"ר ארז שרעבי. בני הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. בן עשרים ושתיים היה בנופלו. לאחר מותו הועלה בני לדרגת סרן, וקיבל תעודת הוקרה וכבוד על פועלו הצבאי. הותיר אחריו הורים ואח.

קשר חברות מיוחד נרקם בין בני לבין מ"פ היחידה, רונן אזולאי, אשר נמשך מעבר למסגרת המחייבת של תפקידיהם. ביום השלושים לנופלו, ספד לו רונן: "בני, היו בך דברים מיוחדים שהיו רק בך... הצחוק, השובבות, ההרפתקאות, הרצינות והנאמנות היו מנת חלקך ובשל כך היית שונה בנוף הצה"לי... את החיוך שלך תמיד ראיתי. גם כשהיה קר בקציעות, וגם כשהיה שרב בנבי מוסא מעולם לא התלוננת, תמיד משכת קדימה ושאלת ללא הפסק 'מה עוד ניתן לעשות'. בני, לצערי הבלתי ניתן לאומדן, סיימת את עברך הצבאי המפואר, בערך העליון שאותו הצבנו לעצמנו תמיד והוא - להיות תמיד בראש הכוח, הן כשטוב, הן כשרע, והן כשמסוכן... את המהלך שביצעת בדרך לקבר יוסף, עשית תוך אומץ ותעוזה רבה ועל כך אני גאה בך מאוד"

סגן ירין גהלי נפל בקרב ביום ו בטבת תשפ״ד 18/12/23

בן עשרים ושתיים בנופלו.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי ברחובות.

ירין נפל מירי דו צדדי ונפל בקרבות בחאן יונס.

מדובר בקצין מצטיין שקיבל עיטורים רבים וציונים לשבח, ואפילו 'הוציאו עליו חוזה', מכיוון שהרג מבוקש בכיר.

ב-14 במרץ 1993 נשא שמעון את שולה לאישה. הם התיישבו בדימונה, בקיץ 1994 נולדה בתם שיר. שולה סיפרה: "את קורס הקצינים התחיל בגיל מבוגר יחסית, כשהוא נשוי ובדיוק נולדה הבת שיר. בלי להתלונן על הקשיים, שבוודאי היו, הוא מעולם לא הביא הביתה 'מצב רוח' מהעבודה". והוסיפה: "... בעל נפלא, עוזר, הכול בשיתוף. הוא היה אבא מקסים לשיר. הוא שיחק איתה, טייל, האכיל וקילח".