כתב הרמב"ם: "כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו", על כן טוב ונכון שכל אדם יקרא בחנוכה את סיפור הנס שבגמ', ספר יוסיפון, ספר מכבים, ספר חשמונאים ומגילת אנטיוכוס, כדי לדעת ולהודיע את ניסי הקב"ה יותר ויותר וככל שאדם מודה לקב"ה על ניסיו כן מעורר רצון עליון להמשיך ניסים ונפלאות בכל דור ודור.  

מקור שמם של ימי החנוכה הוא כנראה מלשון חנוכת המזבח או חנוכת המקדש, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי המכבים, שלזכרה נחגג החג בתאריכו, כפי שמתואר בספר מקבים א'^[2], בדומה לחנוכתהמשכן ולחנוכת מקדש שלמה^[3], ובהתאמה לחנוכת בית המקדש השני (יום ייסוד היכל ה') שהייתה בתאריך דומה^[4]. הייתה זו גם האפשרות המחודשת להשלים את חגיגת חג הסוכות ושמיני עצרת בבית המקדש, חגיגות הנמשכות שמונה ימים בדומה ל"שבעת ימי המילואים" בטרם חנוכת המשכן^[5].

שם נוסף לחג המקובל בעברית החדשה הוא "חג האוּרים". שם זה (φῶτα, כלומר "אורות" או "אוּרים") מובא כבר אצל ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו^[6].