הורה: מה יש יותר בעיר: בניינים או עצים?

הדבר המעניין כמובן אינו התשובה לשאלה הזאת, אלא אופן המחשבה עליה, אותה הילד ינסה לתמלל. למשל: ״ מול כל בניין יש כמה עצים. אז יותר עצים.״ או ״מול כל בניין יש עץ, אבל יש גם עצים ככה סתם. אז יותר עצים״. כל תשובה שנוצרה מתוך מחשבה ונסיון לנסח כלל היא תשובה טובה.

שאלות באותה הרוח – בדרגת קושי משתנה:

מה יש יותר: מכוניות או גלגלים של מכוניות?

(זאת כמובן שאלה יותר פשוטה – אך לא פחות חשובה)

מה יש יותר: מדרכות או כבישים?

(אני לא יודע איך עונים על השאלה הזאת. היא מחייבת הגדרות של איך סופרים כבישים ואיך סופרים מדרכות. עצם ההכרה בכך היא יקרת ערך. אפשר להתחבט בבעיות ובסוף להבין שאין לנו איך לפתור ולעבור לשאלה הבאה)

מה יש יותר: אוטובוסים או תחנות אוטובוס?

מה יש יותר: הורים או ילדים?

מה יש יותר: חתולים או כלבים?

מה יש יותר: פחי אשפה או חנויות?

מה יש יותר: עצים או פרחים?

למשל – נמלים. מי אוהב נמלים? מי יודע מה הנמלים עושות עכשיו? מי יודע איפה יש לנו קני נמלים בחצר? נצא עכשיו לחצר לעשר דקות, ובעוד עשר דקות אצלצל בפעמון ואז נחזור לכאן, וכל אחד ינסה לספר לי איפה יש קני נמלים בחצר ומה הנמלים עושות עכשיו. זהירות לא לדרוך עליהן!

[הילדים יוצאים לתצפית.]

בואו נתחיל מהשאלה איפה יש קני נמלים. על הבריסטול/לוח הזה ציירתי דגם של החצר – כאן הכניסה לגן, כאן השער, כאן ארגז החול וזאת הגדר. מי יכול לומר לי איפה יש קני נמלים?

[אוספים את התשובות ומציירים את המיקומים של קני הנמלים.]

אז בואו נראה. אנחנו יודעים עכשיו שיש קני נמלים כאן, ליד הדחליל, וכאן, ליד הכבאית, וכאן ליד הגינה. ואנחנו לא בטוחים אם כאן יש קן אחד או שניים. ועמית סיפרה לנו שהיא ראתה נמלה שסוחבת עלה לכיוון הקן הזה כאן. מי עוד ראה מה סוחבות הנמלים?

[כותבים/מציירים את התשובות]

עכשיו, יש שתי שאלות שמסקרנות אותי. האחת זה מה בדיוק הנמלים סוחבות. הייתי רוצה לדעת אם מה שכתבנו כאן זה הכל או שיש עוד דברים שהן אוהבות לסחוב. השניה זה מאיפה בדיוק הן מביאות את הדברים האלה. האם הן למשל מעבירות דברים מקן אחד לקן שני? אולי יש להן מחסן באחד הקנים של עלים וזרעונים והם עכשיו עוברות דירה? לא? כן? אני רואה שיובל חושבת שלא. למה לא? [יובל עונה]. אוקיי, בואו ננסה לבדוק. אני רוצה שתגלו את כל המקומות שמהן הנמלים סוחבות את המזון. רגע לפני שנצא לחצר שוב, למישהו יש רעיון איך נעשה את זה? איך נגלה מאיפה הן סוחבות את המזון?

יובל: אפשר פשוט להסתכל בכל החצר.

עמית: אפשר להסתכל מתחת לעץ התות כי יש לו הרבה עלים וגם אולי הן אוהבות תות?

רעיונות יפים מאד. מישהו מכם שם לב איך הנמלים הולכות? הן הולכות בטור, נכון? אז הנה לכם עוד אפשרות – ברגע שאתם נתקלים בטור כזה, תנסו ללכת לאורכו ותראו לאן הוא מוביל. צד אחד שלו יוביל בטח לאן?

יוסי: לקן.

מצויין. והשני? בואו נצא לגלות. זהירות לא לדרוך עליהן ולא להפריע להן בעבודה!

[הילדים יוצאים וחוזרים. שוב אוספים את התשובות ומסכמים את כל מה שגילינו]

שימו לב שכל מה שגילינו היה שם כל הזמן. כל מה שהשתנה זה שהתבוננו עליו בתשומת לב, ואז ההתבוננות שלנו העלתה שאלות, שבתורן גרמו לנו להתבונן יותר טוב, ולשאול עוד שאלות. התבוננות בתשומת לב ושאילת שאלות היא כלי מאד חשוב כדי ללמוד על העולם. 

אתגר נוסף הוא שלא מאד קל למצוא חומרים זמינים שמקלים על ההוראה. דפי צביעה לשבעת המינים? יש. דפי צביעה לחנוכה? יש. דפי צביעה למבנה התא? המממ... שירים על משה רבנו? יש. שירים על חנוכת מקדשנו? יש. שירים על פוטוסינתזה? המממ....

התוצאה: לימוד מדע כשהוא כבר מתרחש לרוב מקבל אחת משתי צורות: או העברת ידע (מדעי) לגבי העולם, שיכולה להיות יותר או פחות מוצלחת; או אוסף של להטוטי הוקוס פוקוס, שלעתים זוכים לשם המטעה ״ניסויים״, אך בפועל הם הדגמות של דברים שאף אחד מהילדים לא מבין, ושתכליתם העיקרית זה לגרום לילדים לחשוב שמדע זה מגניב, כי החנקן הנוזלי נראה כמו עשן של מכשפות או כי איזה בקבוק קופץ לגובה. וזה, צר לי לומר, לא מדע. זה קוסמות.

בדף הזה אנסה להציע פעילויות שמפתחות חשיבה מדעית. חשיבה מדעית מבוססת על כמה עקרונות ושיטות פעולה. בין אלה אפשר למנות: העלאת השערות ובדיקתן; תצפית; יכולת מיון וזיהוי דפוסים; יכולת לטעון טיעון רציונלי; ביסוס של טיעון בעובדות; היכולת לבחון הסברים חלופיים לתופעות; ועוד. את כל אלה אפשר ללמד את הילדים לעשות באופן משחקי וכיפי לכל המעורבים, וכך עשיתי עם ילדי. 

אגב, אפשר גם – אבל זה דורש הרבה יותר מאמץ, בעיקר של לימוד עצמי – ללמד את הילדים בהנאה מרובה מה זה ריבוזומים, ומיטוכונדריה, ופוטוסינתזה. כל המלים האלה לא יותר מסובכות ממלים כמו אחשוורוש ואושפיזין, והרבה יותר מסעירות ומרתקות מהן. אבל זה כבר לדף אחר. הדף הזה יוקדש בעיקר להקניית הרגלי חשיבה ועקרונות פעולה מדעיים, לא לחומר או ידע ספציפי.  

״צריך לתת לכל ילד בגן חובה טלפון משלו״

או 

״במגלשה בגן שעשועים צריך להתגלש רק כלפי מטה ולא לטפס למעלה״

או

״סופרמן או גיבור העל הכי חזק״

או

״בכל בית צריך להיות כלב״

מגרילים (למשל בהטלת מטבע) מי מהילדים יצטרך לתמוך בטענה ומי להתנגד לה. מי שתומך בה יתחיל ויצטרך להגיד משפט או כמה משפטים שמסבירים למה הטענה נכונה. המתנגד יצטרך לנסות להסביר למה הראשון אינו צודק ולמה הטענה דווקא שגויה. ואז הכדור חוזר לראשון. בדרך כלל הילדים לא יצליחו להעלות יותר משניים-שלושה טיעונים לכאן או לכאן, כך שהפינג-פונג הזה לא יהיה ארוך.

לא ארוך אבל מאד מלמד. ראשית, נוכל ללמוד קצת תרבות דיון, ואיך לשים לב למה הצד השני טוען ולהתייחס אליו ולהגיב אליו. בהקשר של חשיבה מדעית, תפקיד המנחה (הורה, מורה, גננת) יהיה, בסוף הדיון הקצר, לנסות לזהות את סוגי הטיעונים שעלו. אפשר לשאול את הילדים האחרים – מי מכם חושב שאחד הטיעונים היה מאד משכנע? מה הפך אותו למשכנע? ואז לנסות לשים לב ביחד, מה זה היה שהפך טיעון מסויים לחזק. למשל, אולי הוא נשמע לי חזק כי הוא אישר דעה שהיתה לי מראש. או כי הוא הוא התייחס לחוויה אישית שאני מזדהה איתה. אבל יהיו גם טיעונים שיהיו חזקים (או חלשים) בגלל שהם יהיו מבוססים (או לא) על עובדות. וזאת אחת הנקודות שכדאי שתצאנה מהתרגיל: השאלה האם טיעונים הם מבוססים על עובדות, ואיך אפשר לבדוק את זה. זה יוביל באופן טבעי לפעילות אחרת, בנושא בדיקת השערות – וראו פוסט נפרד בנושא.

בכל אופן, התרגיל יהיה מהנה כך או אחרת, גם אם צפויים קצת חבלי לידה. אבל הילדים ישתפרו בזה עם התרגול, וזה יעלה עוד הרבה נושאים על פני השטח, שנוגעים לאופן שבו אנחנו טוענים טענות ומגבים אותם. וכיוון שזה אחד הדברים שבליבה של העבודה המדעית – הרווחנו פעמיים.

אני: ״חתולים פוחדים מכלבים?״ 

״כן״

״איך אנחנו יודעים?״

״כי פעם ראיתי כלב רץ אחרי חתול והחתול ברח״

״אבל אולי זה היה החתול הספציפי הזה שפחד מהכלב הספציפי הזה? אולי יתר החתולים לא מפחדים מכלבים?״

״....״

״נגיד שאנחנו חושבים שחתולים פוחדים מכלבים. כלומר, זאת ההשערה שלנו. אנחנו חושבים שזה נכון, אבל אנחנו לא בטוחים. אנחנו רוצים לבדוק אם ההשערה הזאת נכונה. יש לכם רעיון איך נוכל לבדוק את זה?״

״אפשר לצאת החוצה ולחפש חתולים ולראות מה קורה כשכלב מתקרב״

״מצוין! רעיון מעולה. קוראים לזה תצפית. אפשר לעשות תצפית. לחכות לראות מה קורה לחתול שכלב מתקרב. אבל מה יקרה אם במקרה לא יעבור כלב בדיוק כשנסתכל?״

״אז נסתכל שוב ביום אחרי״

״אפשר. אבל יש עוד אפשרות – במקום לחכות שזה יקרה, לגרום לזה לקרות. נגיד...״

״נגיד לקחת כלוב ולשים בו חתול ולהכניס אליו כלב!״

״יפה. ואז?״

״ואז אם נראה שהחתול בורח אז זה סימן שהוא מפחד מהכלב״.

״אתם בטוחים? אולי הוא ברח ממנו בגלל סיבה אחרת? נגיד, בגלל שהכלב בדיוק אכל משהו ויש לזה ריח שהחתול שונא והוא בעצם בורח מהריח ולא מהכלב?״

״ממ....״

״איך נוכל להיות בטוחים שזה לא מהריח שהחתול בורח?״

״אפשר לתת לכלב לאכול משהו אחר לפני שהוא נכנס לכלוב? או להשפריץ עליו בושם!״

״מעולה. ונגיד שעשינו את זה, השפרצנו עליו בושם. ועדיין החתול ברח ממנו. אז מה המסקנה?״

״שהוא באמת מפחד מהכלב.״

״ספציפית מהכלב? מהכלב הזה? מכל הכלבים? איך נדע?״

״אפשר להכניס כלב אחר״

״אוקיי, הכנסנו כלב אחר. החתול בורח. אז מה זה אומר?״

״שהוא מפחד מכלבים!״

״רק מכלבים? אולי הוא מפחד מכל חיה שגדולה ממנו? אולי הוא מפחד גם מפרות? ואולי בכלל הוא יברח מכל דבר שנכניס לו לכלוב? אולי גם מחיות שקטנות ממנו?״

״אז אפשר להכניס לכלוב את כל החיות לראות אם הוא בורח מכולם.״

״מסכן החתול הזה, כל כך הרבה חיות בכלוב...״

״לא, כל פעם להכניס חיה אחרת.״

 

השיחה עוד יכולה להמשך בהתאם לסבלנות של הילדים וליכולת להפוך את הסיפור לכזה שכיף לדמיין אותו. מה שחשוב מצד המנחה זה לגרום לילדים לעבור דרך השלבים הבאים: להציב השערה; להציע ניסוי שיכול לבדוק אותה; לתאר את הניסוי ולדון בתוצאות האפשרויות שלו; לשאול על המשמעות של התוצאות האלה ולאורן לשחק עם חלק מהפרמטרים של הניסוי; ולתהות על היכולת להכליל מהניסוי הבודד לטענה גורפת יותר ובעצם להשערה שהתחילה את הסיפור. יתכן בהחלט שגם ההשערה הראשונית לא נוסחה באופן מדויק מספיק (״חתולים מפחדים מכלבים״ – כל החתולים? רוב החתולים? כל הכלבים? רוב הכלבים? בגיל מסויים? תמיד? וכו׳).

אין צורך לעשות פורמליזציה של מה שאנחנו עושים (זאת בעצם השערה, זה ניסוי וכו׳), אבל אפשר – לשיקול דעתו של המנחה. וצריך להזהר שזה לא יהפוך להיות מעיק. כלומר צריך לדעת לעצור בזמן. אבל בשלב כלשהוא כדאי שהילדים יכירו את המושגים ״השערה״, ״תצפית״ ו״ניסוי״, יזהו מתי הם מעלים השערות ויחשבו על דרכים לבדוק אותן. (למתקדמים, מסתתרות כאן גם שאלות עם יכולת ההסקה מהפרט אל הכלל (אינדוקציה), על מדגם מקרי ומייצג, ועוד. שוב, לא הכל צריך להיות מפורש - אפשר ולרוב גם רצוי לנהל דיונים בסוגיות האלה גם בלי לקרוא להן בשמן)

כדאי גם לשחק עם השערות מסוגים שונים – כאלה שנוגעות לעולם החי (עכברים אוהבים גבינה?), כאלה שנוגעות לבני אדם ולחברה (בנים יותר טובים בכדורגל מבנות?), כאלה שנוגעות לחוקי טבע (חפצים כבדים נופלים יותר מהר מחפצים קלים?) וכאלה שנוגעות עולמות מרוחקים (יש ג׳וקים בירח?). כל אחת מאלה תדרוש מהמנחה ניווט אחר של הדיון. שיהיה לכם בהצלחה...

 

מבנה השיחה:

איזה דברים קיימים בעולם? – מכינים רשימה על הלוח / על דף / על בריסטול. 

 

* את השאלה ״איזה דברים לא קיימים בעולם?״ אני ממליץ שלא לשאול באופן מפורש. הילדים יתקשו לענות עליה, או שיענו תשובות שיקחו את השיחה למחוזות רחוקים מדי. ומלבד זאת, שאלה זאת מובלעת ממילא בשאלה ״מה כן קיים״.

 

לאחר שנאספו על הלוח מספיק פריטים, ניתן לעבור לשאלה הבאה, המורכבת יותר:

 

איזה דברים קיימים בעולם - אבל אי אפשר לראות אותם?

 

כאן עשויים הילדים להציע רעיונות אותם ניתן למיין תחת כמה קטגוריות, לפי הסיבה שבגללה לא ניתן לראות אותם:

דברים שקיימים בעולם ואי אפשר לראות אותם:

דברים נסתרים באופן רגעי: הכלב שלי, סבתא, המיטה שלי.

דברים רחוקים: הכנרת, השמש*, הכוכבים*, מגדל פיזה.

דברים קטנים: חיידקים, גרגירי אבק, נמלים*, אנשים במישור כשעולים על הר גבוה*.

דברים שקופים: האויר, מים, זכוכית.

דברים מוסתרים: הלב, הריאות, הקיבה, המוח.

דברים שאינם דברים אלא תהליכים או כוחות: משב הרוח, עיכול, חשיבה, כח המשיכה.

דברים שאפשר להרגיש אך לא לראות: צלילים, ריחות, תחושות, רגשות.

 

* חלק מהצעות הילדים אינן תשובה ״נכונה״ לשאלה: שהרי ניתן לראות נמלים, ניתן לראות את השמש, ניתן לראות את הכוכבים. יחד עם זאת עצם העלאת רעיונות אלה מצביעה על כך שהילדים התחילו לחשוב על השאלה על ידי זיהוי הקטגוריה של התשובה. הם הבינו שיש דברים שלא ניתן לראותם כי הם קטנים והתחילו להציע דברים קטנים; הם הבינו שיש דברים שלא ניתן לראותם כי הם רחוקים והתחילו לציין דברים רחוקים. המלצתי היא לרשום גם את ההצעות ה״שגויות״, לראות אם מתפתח עליהן דיון באופן טבעי, ואם לא, לחשוב עליהם בקול רם. אפשר גם להוסיף להן כוכבית, כפי שבוצע כאן: ניתן לראות נמלים, שמש וכוכבים – אבל קשה, או לא תמיד אפשר, או אפשר רק בתנאים מסויימים וכו׳.

 

המיון שהוצע כאן נועד עבורכם, לא עבור הילדים. אין צורך למיין את הצעות הילדים לקטגוריות; אפשר פשוט לרשום אותן לפי הסדר בו הן מועלות. לחילופין, אם חשוב לכם, קבצו את הרעיונות על הלוח לפי הקטגוריות מבלי להגדיר את הקטגוריות במפורש. אם רוצים לעבוד קצת על יכולת ההכללה, ניתן לנסות לעשות את זה בסוף (מה משותף לכל הדברים שרשמנו כאן? למה אי אפשר לראות אותם?) – אבל יתכן שזאת תהיה משימה קשה מדי ושראוי לוותר עליה. בקיצור - המיון שמוצע כאן הוא בעיקר לנוחותכם, כדי שתדעו לאיזה סוג של תשובות אפשר לצפות.

 

שורה תחתונה: נרצה שבתום השיחה, הילדים יכירו בכך שיש דברים שקיימים בעולם גם אם לא ניתן לראות אותם. זה חשוב, משום שזה תנאי הכרחי לדיבור על לא מעט עניינים מדעיים, עקרונות מדעיים, מכשירים וטכנולוגיות, ותפיסה עקרונית שאומרת שהעיניים שלנו הן כלי חשוב (ראו ערך הפוסט על תצפית) אבל לא תמיד מספיק כדי ללמוד את העולם. שהרי על ״דברים קיימים אך בלתי נראים״ אלו נמנים גם אטומים (כימיה), תאים (ביולוגיה), הורמונים (פיזיולוגיה), וכוחות (פיזיקה). מומלץ לשמור את הבריסטול עליו רשמנו או לצלם את הלוח. נוכל לחזור לשיחה זאת ולמסקנותיה בהמשך, ואף להוסיף לרשימה פריטים כאשר נגיע יום אחד לדבר על אטומים/תאים/הורומונים/כוחות (״זוכרים שפעם כתבנו על הלוח דברים שקיימים אבל אי אפשר לראות אותם? אז הנה נוסף לנו עוד אחד!...״). 

 

כפי שציינתי בהתחלה, האתגר העיקרי בשיחה כזאת היא ההנכחה הצפויה של אלוהים ברשימה. הכלילו אותו או לא לפי מיטב שיפוטכם. שיחה על אלוהים תצטרך להתרחש במוקדם או במאוחר, כיוון שהיא רלוונטית לשאלה ״איך אנחנו יודעים שמשהו קיים״ ו״מה ההבדל בין אמונה למדע״. על כך בפוסט נפרד.