גישת המגע פועלת בצורה שכשאר חברי קבוצות שונות נפגשים במקום מסוים, במטרה לקדם מטרות משותפות ביניהם.

במצב של קונפלקט בין-קבוצתי עקב חוסר היכרות של חברי קבוצה, באפשרותם של היכרות ומגע ליצור קשרי ידידות בין אנשים משתי קבוצות שונות ולשפר בעמדות חברי קבוצות הפנים כלפי חברי קבוצת החוץ, שכן ברגע שאנשים מקבוצות אחרות נפגשים, נוצרת אצלם נטייה, במוקדם או במאוחר, לקבל את הסיטואציה ולהתרגל עליהם. 

סיבת בחירתי בגישת המגע היא מחוויתי האישית בכיתה י״א הייתי בתוכנית ״לתת״ (תוכנית בלתי פורמלית, העושים בה כל מני דברים כמו, התנדבויות לכפר, פעילויות לבתי הקשישים, היכרות אנשים חדשים, פעילויות בפנים ״במרכז״ ובחוץ עם קבוצות אחרות מאותו כפר או מכפר/ מכפרים אחרים...וכו׳.), בתוכנית הזו היה בכל פעם תחרויות עם קבוצות שונות בפעילויות האוכל, הציור, המשחקים...וכו׳. ופגשתי כמה פעמים את יעילות גישת המגע דרך כשהיינו מתחרים עם קבוצה אחרת במשהו מסוים, ככל שנשארים עוד זמן יחד היינו מתקרבים יותר למרות שאנחנו קבוצות שונות, יש לנו מטרות שונות ועושים דברים שונים ולפעמים תחרותיים קבוצה מול השנייה.

העקרון הכי משמעותי פה, הוא ללמוד מהחוויות האישיות או לקונפליקטים בין הקבוצות המתרחשים במציאות הפוליטית והחברתית. בנוסף לכך היא מדגישה על העיבוד הרגשי. מטרת המפגשים בין הקבוצות היא בחינה של הזהות העצמית במפגש עם זהותו של ה"אחר", באמצעות הכרה בנרטיב שלו לאירועים בהיסטוריה של הסכסוך.

גם יש דרישות גבוהות של יכולת הבעה רגשית, נכונות להיפתח ולשתף ויכולת להכיל סיפורים אישיים ומשפחתיים קשים. זה אומר שהמשתתף מרגיש בנוח כשהוא מדבר מפני הקבוצה, המשתתפים לומדים מהחוויות של אחרים. הפרקטיקה שנמצאת במפגשים מתבססת על חומרים שהמשתתפים מביאים עמם- סיפורים, תצלומים ופרטים אישיים המספרים את סיפורם האישי, המשפחתי או הלאומי. החומרים הללו משמשים נקודת מוצא לדיון ממוקד בחוויה של המשתתפים ובחיי הקבוצה.

אני מאוד אוהבת להקשיב לאחרים ולכבד את דעתו, גם אם דעתו שונה מהדעה שלי. לדעתי אם יש בקבוצה מסוימת הדגש משמעותי לעיבוד הרגשי, זה מאוד מוסיף לתהליך של הקבוצה עצמה. 

-  ישנם שני גורמים שמעצבים את המפגש, הראשון הוא יחסי הקונפליקט בין העולם הערבי בכלל, והעולם הפלסטיני בפרט. הגורם השני הוא היעדר שוויון חברתי.