מאמר זה עוסק בפוטנציאל הקיים בשילוב של טכנולוגיה ניידת (כגון טבלטים וטלפונים חכמים) בהשכלה הגבוהה.

למרות זמינותה ההולכת וגוברת של הטכנולוגיה הניידת בקרב סטונדנטים באקדמיה , לרוב היא אינה משולבת בהוראה באופן יזום.

מושג:

בראשית שנות התשעים, עם העלייה בפופולריות של מחשבי כף יד, נטבע המונח "למידה ניידת" הוגדרה בראשית ימייה כלמידה באמצעות מכשירים ניידים או למידה שבה התלמידים מתניידים ממקום למקום.

בהמשך נטען שתאוריה של למידה ניידת צריכה להגדיר מחדש את מושג הלמידה.

הלמידה הניידת היא פעילות אישית וחברתית.

תלוית הקשר, המווכת באמצעות טכנולוגיה.

על פי שארפלס וחבריו, למידה חדשה זו היא תהליך של גילוי באמצעות שיח אשר ראוי כי יתקיים בסביבה אותנטית.

למידה זו מתווכת באמצעות ידע וטכנולוגיה המשמשים יחדיו תשתית לחקר.

היום הלמידה הניידת מתאפיינת בהיותה מותאמת אישית, מערבת בעיות מן החיים האמיתיים, רלוונטית ללומדים ומבוססת הקשר.