בקיאות במושגי יסוד בשפת התאטרון. בקיאות בפרשנות מחזות מהקלסיקה המערבית-טרגדיה;

ידע על תפיסת המציאות  ודילמות ערכיות והתמודדות דרך האומנות. חקר בעדויות היסטוריות;

סוגיות חברתיות של התקופה

סוגיות חברתיות בתאטרון ישראלי; בקיאות במחזות.

ניתוח אלמנטים בימתיים בהצגה, ניתוח הסצנה בהיבט של אפיון דמויות, יחסים בין הדמויות וקונפליקטים.

חשיבה: אסתטיקה, פרספקטיבה, וכו',  שילוב מקורות מידע-מיזוג המידע

חשיבה ביקורתית, איתור קושי/ קונפליקט רלוונטית – חיבור לסוגיות חברתיות- ניסוח היגד- ניסוח שאלה.

תיעוד תהליך העבודה, ראיה רפלקטיבית בכל אחד משלבי העבודה וגם יערכו השוואה בין תופעה המיוצגת במחזה למקרים אמתיים.

ניהול קבוצתי תקין: ניהול זמן, חקר, הגדרת יעדים והשגתם. 

בכיתה י"ב אני מלמדת תאטרון . ישנה תלמידה ד' שקטה יחסית עם חבר מתוך הבית הספר, חרוצה וקשובה לשיעורים בדרך כלל,  לא מרבה להשתתף בלהופיע מול קהל

בהתחלה לא היתה מרבה לבוא לחזרות , עושה רושם של יחס פחות רציני למקצוע וקושי בלמידה אך היה ברור שצריכה לשפר ציונים. 

למקצוע תאטרון יש משקל לדינמיקה קבוצתית, ההפקה של הצגה דרש השתתפות פעילה שלה ושל הקבוצה וגם משתתף נוסף (החבר שלה נבחר )

הופעת החבר שלה היה תלוי בשיחה איתה ובהסכמתה,  היא הפגינה נכונות. באותו שיחה אמרתי שהיא צריכה להופיע וללמוד את התפקיד, שהיא מסוגלת ליותר והוספתי שהיא צריכה להיות אחראית גם לחבר.  

תוך כדי החזרות ראיתי שיפור בזיכרון ובמשחק על הבמה. הוספה של משהו שקרוב אליה עזר לה מאד. שמחתי לגלות שאכן התלמידה התאמצה  ועוד הצליחה לשפר את הכתיבה , אך מה שחשוב יותר מכל הוא הצלחתה ללמוד את התפקיד שלה. בסיום ההפקה היתה אופוריה ותחושה של הצלחה עדירה.

היום היא  שמשקיע למבחן העיוני (העתיד לבוא) תוך הפגנת מוטיבציה  וגם חשש אולם, יש שיפור בהתייחסותה לחומר הכתוב, שאלות וחיפוש מקורות נוספים.

אני מאמין ובטוח שהשיחות והמשוב שהיא מסוגלת להצליח במקצוע עזרו לשיפור הביטחון העצמית שלה.