למושל המחוז היו סמכויות רבות ואף הוא שימש כיושב ראש הוועדה המחוזית, בכדי לפקח על ההתיישבות היהודית.

 

שיטת בחירות זו יוצרת לראש הרשות תלות במועצה, אך היא מאפשרת לרשות לפעול במידה מסוימת באופן עצמאי. 

שיטה זו חיזקה את השלטון המרכזי, משום שרוב הרשימות היו מפלגות ששלטו עליהן, למשל הם החליטו מי יעמוד בראש הסיעה ויהיה מועמד לראש הרשות. 

 

ועדה זו המליצה בין היתר על הרחבת סמכויות השלטון המקומי, תוך צמצום מעורבות השלטון המרכזי. 

 

הממשלה לא אישרה את המלצות אלה, משום שהיא מעוניינת שהשלטון המקומי ימשיך להיות תלוי בה. 

 

עצם המינוי של ועדה זו ונוספות, מראה כי סוגיית מעמדו של השלטון המקומי העסיקה את המערכת הפוליטית. 

 

חוק זה מראה שהמדינה אפשרה לשלטון המקומי מידה מסוימת של עצמאות הבאה לידי ביטוי ביכולת שלו לחוקק חקיקת משנה, דהיינו חוקי עזר. 

 

המניע לחקיקה היה השאיפה להרחיב את סמכות ראש הרשות, תוך צמצום התלות שלו בחברי המועצה.  

 

החוק צמצם את תלות ראש הרשות בסיעות המקומיות, דהיינו במפלגות הארציות ששלטו באותן שנים בסניפים המקומיים. 

 

חוק זה מגביל את סמכויותיהן של הרשויות המקומיות בקביעת תעריפי הארנונה של תושביהן. 

 

עד לאותה חקיקה לרשויות המקומיות הייתה עצמאות בתחום זה והן יכלו בין היתר להתאים את תעריפי הארנונה לצורכיהן ולרמה החברתית כלכלית של תושביהן. 

 

הרשויות המקומיות זכו לאוטונומיה בתחומים אלה עד לאותה שנה, אך לראשונה המחוקק קבע כי שר האוצר ושר הפנים יקבעו את התעריפים. 

חוק זה מחזק את סמכות שר הפנים ואת הפיקוח על הרשות המקומית ואף שולל ממנה סמכויות בתחום הגבייה. 

 

באמצעות חוק זה מופקעות באופן מלא סמכויות הנבחרים המקומיים. 

הרשות המחוקקת והמבצעת רשאיות לבטל רשויות מקומיות כרצונן, משום שבמדינת ישראל לא קיימת הכרה חוקתית בשלטון המקומי. 

 

חוק זה נועד כדי שהרשות המקומית לא תעשה שימוש בתקציב זה למטרות אחרות, אך במקביל היה נדבך נוסף שהגביל את הרשויות להתנהל עצמאית בתחום התקציבי. 

 

תיקון זה הרחיב באופן משמעותי את מרחב התכנון של הרשות המקומית, תוך הפחתת הפיקוח של הוועדות המחוזיות. 

 

הרשויות המקומיות החלו לבסס אוטונומיה בניהול ענייניהן והן נהפכו למוקד כוח פוליטי חשוב ואף נפרד ממוקדי הכוח העיקריים של היישוב. 

 

אומנם לראשונה ישנה חלוקת אחריות, אך הסמכויות שניתנו למושלי המחוזות מצביעות עבורנו על ריכוזיות. 

 

השלטון המקומי עדיין תלוי בשלטון המרכזי, משום ששר הפנים תפס את מקומו של הנציב העליון ואילו הממונים על המחוזות החליפו את המושלים המחוזיים. 

 

מאבקים אלה העניקו לרשויות תפקיד של מפשרות, מתווכות ומסדירות ובפסיקת בג"ץ ניתן לראות כי המשפט מכיר בכך. 

 

בפסיקה זו ניתן לראות כי ניהול ערים מעורבות, מגביר את משקלה של הרשות המקומית בכדי לאפשר חיים משותפים. 

 

באמצעות הענקת מעניקים לרשויות בהתאם לקריטריונים הן יכולות לאזן את תקציבן ולתת לתושביהן רמת חיים טובה יותר. 

 

נוסחה זו רק העמיקה את האי שוויון ולכן היא מחזקת את התלות של השלטון המקומי בשלטון המרכזי. 

 

חוק זה ביטל בעניין זה את סמכותן של הרשויות אשר נתמכות ומתוקצבות על ידי המדינה. 

 

ביטול הכנסה זה, אשר הינו אוטונומי בחלקו מגבירה את תלות הרשויות המקומיות בממשלה. 

 

הפעלת אגף מסוג זה מהדק את הפיקוח התקציבי ומצמצם את העצמאות של השלטון המקומי בתחום הכספי. 

 

כאמור, בעקבות הפיקוח ההדוק על הרשויות ואף צמצום עצמאותן בתחום התקציב הן נקלעו למשבר פיסקלי מה שמחזק את התלות שלהן בשלטון המרכזי.

 

על הרשות לצמצם את הוצאותיה, על מנת שהממשלה תזרים לה תקציבים המועברים אליה לפי קצב התקדמותה.

חוקים אלה אפשרו לרשויות להגדיל את מקורות הכנסתן ואף עודדו את העיסוק שלהן בפיתוח כלכלי ובהרחבה של אזורי מגורים ותעסוקה.  

 

בין התחומים שהפורום דן בהם ניתן למצוא קידום של ביזור סמכויות בתחומי החינוך, שיטור, פיקוח עירוני ועוד. 

 

צו המועצות האזוריות הותאם בעיקרו לשינויים שחלו בפקודת העיריות, אומנם ההבדל ביניהם הינו גודל האוכלוסייה בכל רשות אך הן דומות במהותן. 

 

תפקידן של המועצות האזוריות היה פאסיבי לחלוטין, כלומר הן שימשו כזרוע של המדינה בכדי לממש את מדיניות ההתיישבות. 

 

המדינה קבעה למשל איפה יהיו שיכוני העולים ומה יהיה גודלם ולשלטון המקומי לא היה שיקול דעת בעניין זה ובתחומים נוספים. 

 

מהפכה במבנה השלטוני תחזק את הרשויות המקומיות בכך שהיא תיצור ביזור בסמכויות הממשלה לרשויות המקומיות בתחומים כמו: תחבורה, חינוך, מים ועוד.