התפילה - 

המלה הארמית צלותא ,שהיא כנראה מקור המלה המציינת תפילה באיסלאם צלאת מציינת תפילה ממוסדת וקבועה.

הצדקה - בראשית פעילותו של מוחמד כנביא היו מאמיניו חייבים בקיום מצווה אחת בלבד, בנוסף לתפילה:

מצוות הצום - בדומה ליהדות, התקבל גם באיסלאם הרעיון שהצום הוא הדרך לחזרה בתשובה, לחרטה ולהתקרבות האדם לאלוהים.

עלייה לרגל - באיסלאם חובת העלייה לרגל ("חג'") כוללת את הכעבה, את הר ערפאת ושאר האתרים ואילו בשם "עומרה"

חמש המצוות כקבוצה מיוחדת מתוך כלל המצוות באיסלאם - אינן באות לידי ביטוי בקוראן. כל מצוות-היסוד אמנם נזכרות בו אך לא כחטיבה אחת, אלא במפוזר, בפרקי קוראן שונים. רק בספרות ה"חדית'", המסורת שבעל-פה שהמוסלמים מייחסים אותה למוחמד ולחבריו הקרובים, רק בה מוצאים את כנויין הכללי "ארכאן אל-איסלאם" (עמודי התווך של האיסלאם). בספרות החדית' ובספרות ההלכה עובדו גם פרטי המצוות הללו, על פי היסודות שהונחו בקוראן. יש לזכור, שאין מלחמת הקודש - מלחמת המצווה, "ג'האד" - נמנית עם "ארכאן-אל-איסלאם". למרות חשיבותה לא זכתה מצווה זאת למעמד של מצוות-יסוד. היא נמנית על אותן מצוות שקיומן על-ידי קבוצת מאמינים פוטר את השאר מלקיים אותן. מלחמת מצווה אינה חובה אישית, החלה על כל פרט ופרט, אלא כאשר ארץ מוסלמית נתונה בסכנה. רק בתורתה של כת אקטיביסטית קיצונית קטנה, שנוסדה עוד בראשית האיסלאם ("הח'וארג") נוסף ה"ג'האד" כעמוד תווך שישי על חמש מצוות-היסוד. האיסלאם המרכזי, האורתדוקסי - אינו מקבל זאת, אם כי הוא רואה במלחמת המצווה יסוד חשוב ללא ספק.