שְׁמַע יִשרָאֵל ה' אֱלהֵינוּ ה' אֶחָד:
בלחש - בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו לְעולָם וָעֶד:
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאדֶךָ:
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום עַל לְבָבֶךָ:
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
וּקְשַׁרְתָּם לְאות עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטטָפת בֵּין עֵינֶיךָ:
וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
וְהָיָה אִם שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְותַי אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּום לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלהֵיכֶם וּלְעָבְדו בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּו יורֶה וּמַלְקושׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:
וְנָתַתִּי עֵשב בְּשדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשבָעְתָּ:
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:
וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר ה' נתֵן לָכֶם:
וְשמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אתָם לְאות עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוטָפת בֵּין עֵינֵיכֶם:
וְלִמַּדְתֶּם אתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:
וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדרתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אתו וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְות ה' וַעֲשיתֶם אתָם וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים אַחֲרֵיהֶם:
לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשיתֶם אֶת כָּל מִצְותָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלהֵיכֶם:
אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם אֲשֶׁר הוצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיות לָכֶם לֵאלהִים, אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם: אֱמֶת.

מאת: 

רקע

התפילה היהודית כוללת טקסטים רבים. אחד מרגעי השיא הבולטים של התפילה הוא הרגע שבו כל אחד מציבור המתפללים מניח ידו על עיניו וקורא 'שמע ישראל'. קריאת שמע מלווה את עם ישראל מדורי דורות ומייצרת חיבור על זמני בין הקוראים כולם.

ההקשר ההיסטורי

אמירת קריאת שמע כחלק מהפולחן קדומה היא ויסודה בתפילת הכהנים בבית המקדש.

המשנה קובעת תבנית קבועה לשילובה של קריאת שמע במסגרת התפילה הכוללת את ברכות קריאת שמע ה'עוטפות' את פסוקי המקרא: "בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה".

עיקרו של הנוסח הקיים בידינו כיום, מתועד מימי הגאונים.

רעיונות מרכזיים

במסגרת קריאת שמע נכללו שלוש פרשיות מקראיות:

פרשת שמע (דברים ו) – פרשה הפותחת בהצהרה "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" וממשיכה בציווי לאהוב את אלוהים ולקיים את מצוותיו. בפרשייה זו נקטע רצף הפסוקים באמירת המילים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" לאחר הצהרת "שמע ישראל", משפט זה נאמר בלחש. נראה שמקורו של משפט זה בתשובה שהייתה נהוגה בבית המקדש בעקבות הזכרת שם ה' המפורש על ידי כהן גדול. מסתבר שבעבר אחד מהמקהל היה מכריז "שמע ישראל" והציבור היה עונה "ברוך שם כבוד…" לימים נקבע שכל אחד ואחד אומר את "שמע" ועל כן נאמר "ברוך שם…" בלחש.

והיה אם שמוע (דברים יא) – פרשייה המתארת את עיקרון השכר והעונש החל על העם. על פי הפרשייה אם הציבור ישמור את המצוות יזכה העם להתקיים בארץ ברווחה, ואם לאו יגלה מהארץ.

פרשת ציצית (במדבר טו) – הפרשה עוסקת בחיוב לבישת ציצית שתפקידה הוא זכירת המצוות. סיומה של פרשה זו הוא באזכור יציאת מצרים – "אני ה' אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים, אני ה' אלוהיכם".

– שמע (דברים ו), והיה שמוע (דברים יא) ופרשת ציצית (במדבר טו). פרשיות אלו עוסקות ביסודות האמונה הישראלית וכוללות את האמונה באחדות האל, ציווי אהבת האל, חובת קיום המצוות, עיקרון השכר והעונש וזיכרון יציאת מצרים.

סדר התפילה כולל שתי ברכות המקדימות את קריאת שמע וברכה אחת לאחריה. שלוש הברכות הללו מקבילות זו לזו בתפילת שחרית וערבית ותוכנן דומה. ברכה רביעית מיועדת לתפילת הערב ואין לה מקבילה בתפילת שחרית.

עניינה המרכזי של הברכה הראשונה הוא התחלפות הזמנים שבין היום ובין הלילה.

הברכה שלאחריה קרויה ברכת התורה ועוסקת באהבת התורה ולימודה.

לאחר פסוקי קריאת שמע מופיעה ברכה הפותחת במילים 'אמת ויציב' – בתפילת הבוקר ו'אמת ואמונה' – בתפילת הערב. ברכה זו כוללת שני עניינים מרכזיים האחד – אישור הצהרת האמונה והחובות הנובעות ממנה המובעים בשתי הפרשיות הראשונות של קריאת שמע.

העניין השני הכלול בברכה עוסק בגאולת ישראל ומהווה השלמה לפרשייה השלישית המסיימת בזיכרון היציאה ממצרים.

בתפילת ערבית נוספה ברכה נוספת – ברכת 'השכיבנו' הפותחת במילים 'השכיבנו אבינו לשלום, והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום' וכוללת בקשה לשמירה מצרות וממזיקים.

השפעה והתקבלות

לאורך הדורות ראו יהודים את קריאת שמע כהצהרת האמונה היהודית. יהודים רבים שמתו על קידוש ה' הגו בפיהם את קריאת שמע בטרם מותם. גם בימינו לא נס ליחה של 'קריאת שמע' ורבים נושאים על שפתם את המילים 'שמע ישראל' ברגעי מצוקה.