במפגש הראשון, לפני שהקראתי לילדים/ות בשתי הקבוצות את הספר, שאלתי אותם מה הם חושבים שלדעתם הספר יעסוק ואיך קוראים לו.

חלק אמרו "ארנב", חלק אמרו "ריבוע" ואחת אפילו אמרה "צורות".

לאחר מכן סיפרתי להם על מה יעסוק הסיפור באמת ואיך קוראים לו.

התחלתי להקריא להם את הסיפור, ואז בכל פעם שראו שהארנב בספר עושה משהו עם הארגז, שאלתי אותם מה הוא עושה או מדמיין שהארגז הפך להיות, והילדים זרקו רעיונות, ואז ראינו מה באמת היה עם הארגז בסיפור.

לבסוף, לאחר שסיימנו לקרוא את הסיפור, שאלתי אותם מה עוד אפשר לעשות עם ארגז, למה עוד אפשר להפוך אותו ועם איזה חומרים אפשר להשתמש איתו או עליו.

קבוצות גול אמרו שאפשר להפוך את הארגז ל: נדנדה, חללית, ספה, סירה, ארנב, כוכב לכת, בובות, רכבת.

ושאפשר להשתמש עליו בצבעים, פלסטלינה, להדביק דברים, לגזור ולקרוע.

קבוצת ורוד אמרו שאפשר להפוך את הארגז ל: בית, חלון, כובע, טלוויזיה, אמבולנס, רכבת, קובייה, ספר, רמקול ופיתה.

ושאפשר לעשות עם הארגז: לשבור אותו, לרסק, לשים חול, להרטיב את הארגז, להדביק עליו דברים, גואש ולגזור.

לאחר שרשמתי את הכול, כך סיימתי איתם את המפגש.

ואז הנחתי להם על הרצפה קופסא גדולה וקופסת נעליים.

שאלתי אותם מה ההבדלים בין שתי הקופסאות,

הם אמרו שקופסת הנעליים והגדולה בצבע אחר ושקופסת הנעליים סגורה.

ביקשתי מהם שיחקרו את הקופסאות בעזרת חוש המישוש, ואז הם שמו לב שאחת יותר קשיחה מהשנייה.

השארתי להם רק את הקופסא החומה ונתתי להם לחקור אותה.

בזמן החקר, הבנים שאלו אם אפשר לגזור אותה, שאלתי אותם "למה אתם רוצים לגזור אותה? למה תרצו להפוך אותה?" , הילדים ענו "לארגז חול", שאלתי אותם אם עבור ארגז חול צריך לגזור או שצריך משהו אחר.

הם אמרו(בעיקר הבנים) "לא, צריך חול" ואמרו שנצא החוצה לשים חול.

יצאנו לחצר ומילאנו חול בתוך הארגז.

במהלך מילוי החול בארגז, עצרתי אותם ושאלתי אותם אם משהו השתנה בארגז, הם אמרו שלא.

ואז אחד מהילדים(יובל) אמר שהוא רוצה להרים את הארגז, הוא הרים ואז שאלתי אותו אם הארגז קל או כבד, והוא אמר שהוא קל.

תוך כדי שיובל הרים את הארגז, שאלתי את הילדים/ות אם החול נופל מהארגז, והם כמובן אמרו לא, אבל הם ביקשו גם להרים את הארגז בעצמם.

ואז לאחר שכולם הרימו את הארגז, המשכנו למלא את הארגז ומידי פעם עצרתי אותם בכדי לבדוק אם הארגז קל או כבד להם.

כשסיימנו למלא את החול בארגז, הילדים ביקשו לגזור את הארגז ולעצב אותו.

אז, בעזרת הסייעת, הכנסנו את הארגז אל הגן,

הבאתי לילדים/ות מספריים ואז הם ניסו לגזור את הלמעלה של הארגז.

אחת מהילדות אמרה שקשה לגזור, ואז שאלתי גם את שאר הילדים והם אמרו שגם להם זה קשה.

אחד מהילדים אמר "זה לא כמו דף!".

הבאתי דף שמתי ליד הארגז והראיתי להם את ההבדלים בין דף לארגז ולכן מדוע יותר קשה לגזור ארגז לעומת דף.

לאחר שהילדים התייאשו מפעולת הגזירה, הוצאנו את הארגז החוצה ושפכנו את החול, הסתכלנו אם משהו השתנה/קרה בארגז לאחר שהיה בו חול.

הם שמו לב שבחלק של הדבק שיש למטה נדבק חול ושנשאר קצת חול בדפנות של הארגז.

אמרתי להם "כל הכבוד על זה על תשומת הלב לכך".

לבסוף אמרתי להם שהיה לי כיף איתם בפעילות ואז סיימנו בעצם את המפגש הזה.

הראתי להם את הספר ואז נזכרנו יחד במה הוא עוסק ומה קורה בתוכו.

לאחר מכן, שמתי להם על הרצפה ארגז נעליים וקופסא גדולה.

ראינו מה ההבדלים בינהם.

לאחר מכן, הם חקרו את הארגז הגדול, חלק מהילדים/ות עמדו בתוכו, ישבו בתוכו, הפכו אותו, עמדו עליו וישבו עליו.

לאחר מכן שאלתי אותם מה עוד אפשר לעשות איתו או לנסות לעשות איתו.

הילדים/ות החליטו שנרטיב אותו.

שאלתי אותם "איך נרטיב אותו?" , בהתחלה אחת מהילדות אמרה שאפשר להשפריץ על הארגז, אז הבאתי להם גיגית מים והתחלנו להשפריץ עליו מים ובתוכו.

ילד אחד אמר(פלג) "לא קורה לו כלום" והילדים הסכימו, אז בעקבות כך הם רצו שנשפוך את המים לתוך הארגז.

שפכו קצת מים לתוך הארגז, הם רצו שנשפוך עוד,

ובגלל שאני יודעת מה עלול לקרות לארגז אז לא אפשרתי זאת.

לאחר מכן שאלתי אותם, איך עוד ניתן לבדוק מה יקרה לארגז אם נרטיב אותו.

אחד הילדים(עילאי) אמר שנקח חלק מהארגז ונשים אותו במים.

אז דניאל אמרה שאפשר לגזור אותו ואז באמת כולם רצו שנגזור אותו.

הם ראו שקשה להם, אז חיפשנו יחד פתרון, ואז ליבי עלתה על כך שאפשר לקרוע את הארגז, להכניס אותו אל המים ולראות מה קורה לו.

כל פעם שהם טבלו קצת את הארגז במים, שאלתי אותם אם משהו קרה לו.

עם הטבילות במים, הם ראו שהארגז מתרכך לאט לאט ונהפך לפחות ופחות קשיח.

ליבי לקחה את החלק שלה מהארגז וראתה שקל לקרוע אותו "שהוא רוטוב קל לקרוע אותו" והדביקה אותו על חתיכת קרטון מהקופסא.

הסבתי את תשומת ליבם של הילדים/ות לכך כדי שיראו מה היא עושה וגילתה.

הילדים הצטרפו אליה.

לאחר שהדביקו על משטח משלהם, בדקנו אם לאחר שהמשטח הפוך החתיכות נופלות או נשארות דבוקות למשטח, וראינו שהן לא נופלות.

ובכך סיימנו את המפגש.

תחילה סיפרתי לה מה עשיתי איתם עד כה, ואז היא המליצה לי לעשות איתם יצירה מקרטונים, בלי הדבקה, אשר הקופסאות מונחות אחת ליד השנייה או אחת על השנייה.

בתחילת הקבוצה פיזרתי להם על שתי שולחנות מלא קופסאות וקרטונים שונים, מבלי להגיד להם כלום בנוגע לכך.

הם נכנסו והסתכלו על הקרטונים ושאלו "מה זה? מה עושים היום?".

אז שאלתי אותם "מה זה, מה פיזרתי לכם על השולחן?" , הם ענו: קרטונים, קופסאות.

שאלתי אותם "איזה קרטונים?", הם אמרו לי "גדולים, קטנים, ארוכים, בצבע".

לאחר מכן הם שאלו מה עושים איתם, ועניתי להם "מה שאתם רוצים"(בכדי שיחקרו אותם בעצמם).

אחד מהילדים(אסף) הפך את אחד מהקרטונים לטלפון.

ילד אחר(יובל) הפך קופסא אחרת לקסדה.

אחת הילדות(תמר) הפכה קופסה נוספת לכרית.

לאחר שסיימו לחקור, בדקנו מה אפשר לעשות עם כל כך הרבה קרטונים והם לא ידעו(לא עלה להם שום רעיון).

אז הראתי להם שאפשר לבנות איתם משהו והדגמתי להם איך.

יצרנו פסל באמצעות כך שכל ילד/ה בתורו/ה בחר קופסת קרטון והניח אותה בצורה מסוימת, אם זה אחת ליד השנייה או אחת על השנייה,

עד שהם אמרו שמספיק להם.

הסתכלנו על היצירה שיצאה ושאלתי אותם מה הם יצרו ומה היצרה מספרת.

יובל אמר כל מיני דברים עד שלבסוף אמר "זה הר".

שאלתי אותם מה קורה בהר הזה.

כל אחד בתורו אמר מה לדעתו קורה בהר הזה, בהמשך למה שאמר זה שלפניו, כתבתי את זה, ובכך יצרנו מעין סיפור בהמשכים שאורכו קצרצר.

הסיפור: "ילד אחד בשם יוחנן, שהלך עם חתול לטיול, הגיעו להר געש. הר הגעש התפרק, ויצא ממנו אש עם חומר מסוכן. הם ניסו לברוח מהחומר, אבל החומר היה מהיר מידי, אז הם לא הצליחו ומתו".

ובכך סיימנו את המפגש.

תחילה סיפרתי לה מה עשיתי איתם עד כה, ואז היא המליצה לי לעשות איתם חקר עם חומרים כמו מלח, שמן, קמח, סוכר וכו', בגלל שזה מתקשר לחקר שלהם עם המים.

בתחילת המפגש, נזכרנו יחד מה עשינו במפגש הקודם, הם נזכרו שבדקנו מה קורה לקרטון עם מים, ואז שאלתי אותם עם איזה עוד חומרים אפשר לחקור קרטונים.

העלינו יחד רעיונות, הם אמרו "צבע, דבק, מים או מיץ" ואז נתתי להם עוד רעיון לחומר שאפשר להשתמש בו כדי לחקור והוא שמן.

בעקבות כך הם אמרו עוד חומרים מהמטבח כמו קמח, ביצים, מלח, פלסטלינה.

אז שאלתי אותם מה מבין כל החומרים שציינו הם רוצים שנתעסק היום.

לאחר התלבטות רבה, הם בחרו שמן.

שאלתי אותם איך נעשה את זה, הם אמרו שנשפוך שמן על הקרטונים.

אז חילקתי להם קרטונים, הבאתי שמן וקערה.

התחלתי לשפוך לילדה אחת שמן על הקרטון והם ראו שלא קורה לו הרבה.

אז אחד הילדים לקח חתיכה מהקרטון ושם בשמן, ואז בעקבותיו עשו כך גם שאר הילדים.

הם ביקשו שאוסיף עוד שמן.

הם שמו לב שהקרטון נהפך לחלקלק כשהם נוגעים בו, שנהיה לקרטון צבעים חזקים וחלשים.

פלג ועילאי אמרו שהקרטון עדיין קשה שהם מנסים לקרוע אותו.

ליבי לעומתם, ניסתה למעוך את הקרטון למרות שהוא חלקלק, והתגאתה במה שעשתה ובכך שהיא הצליחה.

אחד מהבנים(טל) פחות אהב לגעת בשמן עם הקרטון ולכן הוא נגע מעט("זה לא נעים לי").

בשלב מסוים דניאל ביקשה להוסיף לשמן מים וראינו מה קרה לשמן עם המים ובנוסף ראינו מה קרה לקרטון בתוך זה, אם הוא השתנה או לא.

בסוף הם ביקשו שנשאיר את הקרטון בתוך השמן עם המים ושנראה בפעם הבאה מה קרה לו.

כך סיימנו את המפגש בקבוצה.

- שכחתי לצלם את הפעילות הזאת -

בתחילת המפגש שאלתי אותם "אתם זוכרים מה עשינו שבוע שעבר?" והם אמרו "שמנו שמן עם נייר" "שמנו שמן עם קרטון".

"בואו נראה מה קרה לו" , הילדים/ות נוגעים בו, ואומרים/ות "הוא קר", "הוא גם נוזלי" , "יכולים לקרוע את זה", "הידיים שלי נוזליות".

לאחר שראינו מה קרה לקרטון משבוע שעבר, שאלתי אותם איזה חומר נעשה היום והם אמרו לי קמח.

חילקתי לכל אחד קערה וקופסת קרטון ושאלתי אותם "מה עושים עם הקמח?".

אחת הילדות אמרה "בתוך הקופסא" , לכן שאלתי כל אחד בתורו אם הם רוצים את הקמח בתוך הקופסא או בתוך הקערה.

רובם ביקשו בתוך הקופסא, דניאל ביקשה בתוך הקערה.

הם התחילו לשחק עם זה.

אחד מהילדים אמר "אפשר לשים ביצים, אולי נעשה חביתה?".

לאחר מכן, שאלתי את פלג: "פלג, מה עוד אפשר להוסיף לקמח?" , הוא ענה: "סוכר".

ואז ילדה אחרת: "מים".

אחד הילדים/ות אמר: "אני רוצה שהקופסא תהיה בתוך המים והקמח" , אז החלטתי להוסיף להם מים.

טל: "אני לא אוהב עם מים"

נועה: "כולם מנסים עם מים" והוספתי לו מעט מים לעומת האחרים.

הילדים המשיכו לשחק עם הקרטון, הקמח והמים.

ואז שאלתי אותם: "עכשיו קל לקרוע אותו או קשה?",

הם עדיין טענו שקשה.

ליבי ממש נהנתה לשחק בחומר שיצא ובמקום לקרוע היא קימטה את הקופסה עם העיסה ובכך היא בעצם יצרה איזה משהו.

לעומת זאת, טל לא נהנה והחומר מעט הגעיל אותו.

נועה: "זה מגעיל אותך? זה בסדר, לא לכולם זה נעים"

ואז דניאל אמרה: "אני צריכה לערבב את העוגה, ולהכניס הכול לכאן" , אמרתי לה: "זה רעיון יפה להכין עוגה".

ולאורך כל הדרך הם ביקשו שאוסיף להם עוד מים ועוד קמח.

פלג לא עירבב את הקמח והמים ביחד, הוא יותר התעסק עם הקמח והקרטון מאשר עם המים.

ואז שאלתי אותם: "עכשיו, כל אחד יגיד לי מה קרה לקופסא שלו".

כל אחד סיפר בתורו, וכשהגעתי לליבי, שאלתי אותה: "איך הצלחת לקפל את הקופסה? היא נהייתה רכה או קשה?"

היא ענתה: "רכה" - לכן היה לה קל.

טל בשלב מסוים כן נגע בקופסה, משום שרצה להראות לי, אז הוא החזיק את הקופסא ביד ואמר: "זה נהיה דביק, הקופסא נהייתה דביקי".

לאחר שעברנו על כולם, הלכנו לשטוף ידיים ובכך סיימנו את הפעילות.

היה מעניין לראות שכל הילדים/ות חקרו את הקמח והמים ביחד עם הקרטון באופן מעט שונה.

שמרנו את התוצרים ויום למחרת בדקנו מה קרה לקופסאות, והילדים/ות שמו לב שהן התקשו ושכעת אפשר לקרוע אותן בקלות.

בתחילת המפגש, לפני שהכנסתי את הילדים/ות לממד, אמרתי להם שיש הפתעה, ששמתי להם דברים על הרצפה, וכשהם נכנסים הם יכולים לגשת ולחקור אותם.

הילדים/ות נכנסו לממד, בתחילה הם היו מאוד מופתעים לראות את כל זה על הרצפה ואמרו "מה זה כל זה?" , אמרתי להם: "תיגשו, תראו מה זה".

הילדים/ות ניגשו והתחילו להתעסק עם הקרטונים בצורות שונות, ואמרתי להם שהם יכולים גם לבנות עם זה משהו.

פתאום שמתי לב שעדי פחות מתעניינת, אך שהעינים שלו נתפסו על קרטון מאוד גדול שהבאתי בבוקר שנמצא בחדר, לכן קראתי לה בשקט-בשקט, מבלי ששאר הילדים/ות ישמו לב, והכנסתי אותה לתוך הקרטון הגדול.

היא התכופפה והתחבאה להם שם, עד שאחד מהילדים שם לב לקרטון ואמר: "אה תראו עדי בפנים!" והם צחקו.

ואז עוד שני בנים נכנסו גם הם לתוך הקרטון,

היה עוד אחד שרצה להיכנס וכבר לא היה מקום,

אז אחת הילדות(תמר) פשוט סגרה עליהם את הקרטון.

עידו(הבן שרצה להיכנס ולא היה מקום) לקח עוד קרטון קטן ושם אותו על הקרטון הגדול.

ואז החלו לשים עוד קרטונים נוספים על הקרטון הגדול בזמן ששלושת הילדים/ות עדיין נמצאים בפנים.

עד שלבסוף, אחד הילדים/ות אמר: "די! תוציאו אותנו", ואז לאחר שיצאו הם התחילו לשחק עם הקרטון הגדול ולבנות עליו דברים יחד עם עוד קרטונים וקופסאות, מבלי שהתערבתי.

שאלתי אותם בסוף מה הם בנו, והם ענו: "בריכה וגן חיות ביחד".

בשלב הזה, ראיתי שעדי פחות נהנת ופעילה, לכן שאלתי בסוף(בעיקר אותה) מה הם היו רוצים לעשות בפעילות הבאה, עדי אמרה: "דבק וצבעים", החברים הסכימו איתה.

ובכך סיימנו את המפגש.

בתחילת המפגש עברנו על כל החומרים שהשתמשנו עד כה על הקרטון.

לאחר שעברנו על זה, בחרנו חומר שעוד לא השתמשנו, שבו נתעסק היום, ואז הילדים/ות בחרו "צבעים".

בחרנו יחד שלושה צבעים שבהם נשתמש, לכל אחד הבאתי קערה וחתיכות קרטון.

כל אחד בחר צבע משלושת הצבעים,

בתחילה הם שיחקו עם הצבע והקרטון יחד,

ראו שהקרטון נצבע בצבע, שהצבע גם נוזל מהקרטון.

לאחר מכן, דניאל ביקשה שנוסיף לו מים, לכן הבאתי קערה עם מים.

הוספתי לכל אחד מעט מים, ראינו מה עכשיו קרה לקרטון ולצבע בקערה.

הם שמו לב שהצבע נהיה יותר קל למשחק ונוזלי.

ואז ביקשתי מהם לנסות לקרוע את הקרטון,

הם אמרו שקשה להם.

ואז הם ביקשו שאוסיף להם עוד מים.

לאחר שהוספתי להם עוד מים, הם שמו לב שהצבע משתנה.

וחוץ מהצבע, שאלתי אותם שוב אם הקרטון יותר נקרע, והפעם הם יותר הצליחו(שניים מהם ממש הצליחו).

אז הוספתי להם עוד מים, ראינו שוב מה קרה לצבע ולקרטון. הם בקשו שאוסיף גם עוד צבעים.

הם שמו לב שהצבע על הקרטון פוחת ושהקרטון נהיה יותר רך.

לאורך כל הפעילות, טל נגע רק בקצה של הקרטון וערבב את הצבע עם המים, ולא ניסה לקרוע את הקרטון(זה הגעיל אותו).

לבסוף, עילאי הניח את הקרטונים שהוא עשה על קרטון יחסית נקי.

הראיתי לילדים/ות איזה יפה יצא לו, והם ממש התלהבו.

מעבר לכך, כמו בכל פעילות, הם ביקשו שנשמור את הקערה עם הקרטון בפנים, ובפגישה הבאה נראה מה קרה לזה.

בנוסף, עילאי ביקש שנשמור את הקרטון שלו.

ובכך סיימנו את המפגש.

• לאורך כל המפגש הם שיחקו והתנסו גם עם גיגית המים.

יומיים לאחר מכן, בדקנו מה קרה עם הקרטון שנשאר בתוך הקערה עם הצבע, והילדים/ות ראו שהצבע התקשה מעט ונהיה פחות נוזלי, ושהקרטון נהיה נורא רך.

ולגבי הקרטון של עליאי ששמרנו, הם ראו שהצבע דהה יותר.

בתחילת הפעילות פיזרתי להם על השולחן חתיכות קרטון בגדלים שונים, נתתי להם לשחק עם זה ולנסות לבנות דברים.

אחד מהבנים(עידו) ניסה להעמיד קרטון על קרטון, כך שהקרטון ישען על הקרטון השני, לאחר שזה לא צלח לו, הוא אמר לי: "אוף זה לא מצליח לי, מה אני יעשה?" , שאלתי אותו: "מה אפשר לעשות?" ואז הוא ביקש שאביא להם דבק,

אז הסכמתי והבאתי להם דבק.

הילדים הדביקו את הקרטונים בצורות שונות.

ההנחיה היחידה שלי לאורך כל הדרך הייתה- לא להדביק אותם אחד על השני וגם לא לקחת את כל הקרטונים, כדי שכך ישאר עבור כל החברים.

הילדים/ות יצרו דברים, ובסוף כשהם סיימו אני שאלתי אותם מה הם הכינו.

כל אחד מהם בתורו סיפר לנו מה הוא הכין.

ובכך סיימנו את המפגש.

לאחר שיח ארוך, החלטנו להשתמש בקרטון וחול.

ומיד לאחר מכן, דניאל אמרה: "נוסיף גם לזה מים", והילדים/ות אמרו: "כן כן נכון נכון".

אז פה כבר יותר עזרתי להם והנחתי אותם שקודם כל נקרע את הקרטון לחתיכות קטנות בתוך קערה גדולה.

במהלך פעולת הקריעה של הקרטון, הילדים/ות כל הזמן שאלו אם זה מספיק או שצריך עוד.

אני אמרתי להם שנראה לי שצריך עוד, אבל מה שנראה להם, לפי כמות החול שהם רוצים לשים.

פלג אמר: "נשים הרבה-הרבה חול!" ואז דניאל וליבי אמרו: "אז נשים עוד קרטונים!".

במהלך תהליך קריעת הקרטון שלהם, אמרתי להם שיקרעו את הקרטון יותר, כדי שהוא יהיה יותר קטן.

בשלב מסוים הילדים/ות אמרו שהם התייעפו.

בשלב זה(ואפילו טיפה לפניו), ליבי וטל כבר הפסיקו לקרוע את הקרטונים ונשכבו על הרצפה, בזמן שאחרים ממשיכים לקרוע.

לאחר שכולם התעייפו, יצאנו למלא את הקערה בחול.

כשיצאנו לחצר, הילדים/ות הביאו כפות ודליים.

לאורך מילוי הדלי, עצרתי אותם מידי פעם בכדי לשאול אם זה מספיק חול לכמות הקרטון או שצריך עוד.

דניאל הבינה שזה מספיק, אז נכנסנו פנימה, ואז שאלתי אותם מה קרה לקרטון ביחד עם החול,

ואז הם אמרו: "הוא נעלם", "מתחבא מתחת לחול", "מלא בחול".

לאחר מכן, בהתאם לבקשתם, הוספנו עוד מים בהדרגה, ודניאל וליבי ערבבו את הכול ביחד.

את הבנים זה הגעיל(הם לא רצו לגעת בזה).

לאורך כל התהליך בדקנו אם יש מספיק מים, בזה הבנים כן השתתפו.

לאחר שראינו שיש מספיק מים, שאלתי אותם מה אפשר לעשות עם העיסה שיצאה לנו, וליבי התחילה להתעסק ולשחק עם העיסה ואמרה: "לשחק עם זה" , ודניאל גם אחריה ואמרה: "אולי נכין משהו?".

הבאתי לכל אחד חתיכת קרטון שעליו הם יוכלו ליצור מה שרוצים.

הגשתי לבנים קצת מהחומר, שינסו לגעת בזה, שיוכלו לראות מה קרה לקרטון.

הם אמרו: "הקרטון רטוב", "הוא נראה כמו קקי", "הקרטון מלוכלך", "הקרטון רך", "בקושי רואים את הקרטון", "נעים לשחק עם זה".

תוך כדי הבנות יצרו יצירה, ופלג ניסה גם הוא ליצור קצת, למרות שהגעיל אותו.

לאחר שהם סיימו לבנות, אפשרתי לבנות להמשיך ולבנים לצאת לחצר.

* שחכתי לצלם, ולכן רק בסוף הפעילות נזכרתי וצילמתי שתי תמונות סופיות *

שאלתי את הילדים/ות אם הם רוצים להמשיך או שנחקור את הקרטון בצורה אחרת.

הילדים/ות רצו שנחקור בדרך אחרת, שאלתי אותם "איך תרצו שנחקור כעת?".

תחילה הם אמרו שהם רוצים להיכנס אל הקרטון, אמרתי להם שכבר היינו בתוך הקרטון וגם שזה לא באמת דרך לחקור את הקרטון בצורה אחרת.

ואז סיפרתי להם על מה אני עושה עם הקבוצה השנייה, איך הם חוקרים את הקרטון.

לאחר שסיפרתי להם, הם ישר אמרו, בלי לחשוב יותר מידי - "עם צבע! עם צבע!".

אז שאלתי אותם אם רק עם צבע או שהם ירצו עוד חומר בנוסף.

הילדים/ות החלו להציע רעיונות לחומרים נוספים, עד שלבסוף אסף הציע דבק וכולם התלהבו והסכימו.

לאחר מכן, בחרנו שני צבעים, צבע אחד שאותו הבנות בחרו והבנים בחרו את הצבע האחר.

ערבבנו את שני הצבעים יחד עם הדבק וראינו מה קורה להם יחד.

תחילה, ניסנו עם חתיכת קרטון בודדת בתוך התערובת בכדי לראות מה קורה לה ואם היא משתנה.

הילדים/ות שמו לב שהקרטון נצבע, אך שהצבע אינו חזק מספיק.

יובל הגיב ואמר שהתערובת לא נראית טוב ושהיא מגעילה.

ואז הבחנתי שעדי פחות נהנת, שאלתי אותה "מה קרה, את לא נהנת?" והיא אמרה שמשעמם לה, לכן שאלתי אותה מה היא רוצה שנעשה כדי שלא ישעמם לה.

והיא אמרה "לצבוע" , וכך התחלנו לצבוע קרטון גדול, שבו נשתמש בהמשך.

הילדים ניסו לצבוע את הקרטון בעזרת חתיכות קרטון קטנות יותר אחרות, ואז הם ראו שזה קשה לצבוע ככה, שאלתי את אחד הבנים איך הוא רוצה לצבוע והוא אמר "אולי עם הידיים" ואז אמרתי להם "טוב, אפשר" והם התחילו לצבוע עם הידיים.

ראיתי שכולם נהנים מפעילות הצביעה של הקרטון.

הילדים/ות (בעיקר הבנים) אמרו "לחקור".

שאלתי אותם "איך תרצו שנחקור עכשיו?" , עידו אמר "אולי עם מים?" ואז כל הילדים/ות אמרו "כן! כן! מים! מים!".

אז הבאתי לכל אחד מהם קערה עם מים ואז הם החלו לחקור את הקרטון עם המים,

אם זה לחתוך אותו לחתיכות קטנות או לשים אותו שלם ואז לחתוך אותו.

תוך כדי שאלתי אותם אם הם שמים לב שמשהו קורה או משתנה בקרטון.

אז הם אמרו שהצבע שלו משתנה, שהוא יותר נמרח, שהוא נהיה חלק.

שאלתי אותם אם הצבע בהיר או כהה יותר, הם ענו שלדעתם הצבע נהיה כהה יותר ואפילו נראה כמו צבע של קקי.

ואז אמרתי "איך אפשר עוד לחקור את הקרטון עם המים?" , עידו אמר "לשפוך את המים על הקרטון" , אמרתי לו "אי אפשר, שזה יעשה פה בריכה של מים".

הם המשיכו לקרוע את הקרטון עם המים ושמו לב שמאוד קל לקרוע את הקרטון עכשיו.

אסף גילה שלקרטון יש כמה שכבות של קרטון כשהוא פירק אותו.

ואז הילדים החלו לדבר ביניהם ולספר האחד לשני מה הם עושים לקרטון.

עידו אמר "אני עושה טורטייה מקרטון", אסף אמר "אני עושה פסטרמה, בוא נבדוק אם זה טעים".

עידו אמר "אני הוספתי עוד שכבת עלים".

יובל ביקש עוד חתיכה גדולה של קרטון והדביק את הקרטון הרטוב על זה.

אז אמרתי לו "רעיון יפה, אולי נשים את זה באמצע שנעשה יחד ונבנה יחד יצירה".

יובל אמר: " אני כבר הדבקתי"

אמרתי להם "לא הכל ביחד אחד על השני, כל פעם חתיכה אחד"

לאחר שכל שם חתיכת קרטון רטוב על קרטון יבש, הרמתי את זה, הפכתי את הקרטון אסף שם לב שהחתיכות לא נופלות.

שאלתי אותם: " מה איך זה לא נופל?"

תמר : " זה נדבק"

אסף אמר: "הדבקנו אותם חזק"

נועה: " אבל מה גורם לו להדבק?"

עדי : "המים"

יובל אמר : " זה נראה קצת כמו בוץ"

אסף אמר :"לי זה נראה כמו דבק"

לאחר מכן נתתי להם להמשיך לשחק , לבסוף עדי ביקשה אם נוכל לשמור את זה למפגש בא, ואכן שמרנו קערה אחת למפגש בא.

הזכרתי לקבוצה באילו דרכים חקרנו את הקרטון עד כה ואז שאלתי אותם אם יש עוד חומר שהם רוצים לחקור איתו או שהם רוצים להתחיל לבנות.

הם רצו להמשיך לחקור.

בדקנו יחד עם איזה חומרים אפשר עוד לחקור, שבהם לא השתמשנו.

לאחר חשיבה, הם בחרו בסוכר ומים.

ערבבנו את הסוכר והמים בעזרת קרטון וניסינו לראות אם קרה משהו לקרטון.

הילדים/ות שמו לב שלא קרה לו כלום שונה מהרגיל, אז ליבי הניחה את הקרטון בתוך המים ושמה עליו את הסוכר, דניאל הצטרפה אליה ואמרה שלא קורה משהו מיוחד לקרטון, חוץ מהעובדה שהוא נרטב.

עילאי אמר "זה לא כיף, בוא נשים עוד משהו".

חשבנו יחד מה לשים, ואז עילאי ישר קפץ ואמר "דבק! דבק!, אולי דבק!".

אז הוספנו לתערובת דבק וחקרנו מה קורה לקרטון יחד עם הדבק, הסוכר והמים.

כמה מהילדים/ות נגעו בקרטון ואמרו שנדבק על זה סוכר, אז שאלתי אותם אם הקרטון עכשיו חלק ונעים או שהוא מחוספס ופחות נעים למגע.

הם אמרו שזה מחוספס ופחות נעים ומעט דביק, ובנוסף שהקרטון נהיה קצת יותר קשה.

לאחר מכן אפשרתי להם להמשיך ולשחק עם הקרטון והתערובת, בלי להתערב יותר מידי ולשאול עוד שאלות, למשך מספר דקות, עד שזמן הקבוצה נגמרה.

רוב הילדים(חוץ מאחד) אמרו לי בסוף שהפעילות הייתה ממש כיפית, ושממש היה להם נעים וכיף לשחק עם הסוכר והדבק.

את זה ביצעתי באמצעות כך שהדפסתי את כל התמונות מהמפגשים הקודמים ואז הראיתי להם כל פעם תמונה, וניסינו להיזכר יחד במה שקרה באותו מפגש שהתמונה מתארת.

הילדים/ות נזכרו במה שקרה בתמונה וסיפרו לדעתם מה שעשינו באותו המפגש.

היו כמה מהתמונות שהילדים/ות לא הצליחו להיזכר במפגש המתואר בהן, ולכן אני הזכרתי להם מה הוא המפגש המדובר ומה עשינו בו.

לאחר מעבר על התמונות והיזכרות במפגשים הקודמים, הקראתי להם את הספר "הדס המהנדסת בונה שטותיקופטר" , שהוא ספר שורד המליצה לי עליו".

תחילה שאלתי את הילדים/ות במה לדעתם הספר עוסק ומה יסופר בו.

הם לא ידעו, לא היה להם אפילו ניחוש אחד לגבי הספר.

התחלתי לקרוא להם את הספר ושאלתי אותם שאלות לגבי התמונות המאוירות בספר, תוך כדי הקריאה.

לאחר מכן, נזכרנו יחד מאילו חומרים הדס בנתה את ההמצאות שלה, ובעקבות כך שאלתי אותם באיזה חומר אנחנו מתעסקים ובונים איתו.

לקח להם זמן להיזכר, ואז הם אמרו "קרטונים".

אמרתי להם "נכון! כל הכבוד שאתם זוכרים",

" מה אתם רוצים שנבנה עם הקרטון?, בואו נחשוב יחד".

הילדים/ות זרקו רעיונות שונים, לדוגמה: אוטו, שואב אבק, מכונת כביסה, ארון בובות.

לאחר שדנו יחד ברעיונות שהוצעו, פתאום אסף הציע רעיון חדש שלא עלה לפניכן, הוא הציע שנעשה רכבת,

הילדים/ות התלהבו וכך בעצם נבחר הרעיון שניצור יחד רכבת בעזרת הקרטונים.

המפגש התקיים לאחר הפסקה ארוכה, לכן, לאחר התייעצות עם ורד, החלטתי שבמפגש זה אני אתחיל בלהזכיר לילדי הקבוצה מה עשינו עד כה בקבוצה.

את זה ביצעתי באמצעות כך שהדפסתי את כל התמונות מהמפגשים הקודמים ואז הראיתי להם כל פעם תמונה, וניסינו להיזכר יחד במה שקרה באותו מפגש שהתמונה מתארת.

הילדים/ות נזכרו במה שקרה בתמונה וסיפרו לדעתם מה שעשינו באותו המפגש.

היו כמה מהתמונות שהילדים/ות לא הצליחו להיזכר במפגש המתואר בהן, ולכן אני הזכרתי להם מה הוא המפגש המדובר ומה עשינו בו(הקבוצה הזו זכרה יותר דברים לעומת הקבוצה הקודמת).

לאחר מעבר על התמונות והיזכרות במפגשים הקודמים, הקראתי להם את הספר "הדס המהנדסת בונה שטותיקופטר" , שהוא ספר שורד המליצה לי עליו".

תחילה שאלתי את הילדים/ות במה לדעתם הספר עוסק ומה יסופר בו.

תחליה הם אמרו לי שהם לא יודעים, אז אמרתי "תנחשו, אין דבר כזה נכון או לא נכון, לא נורא אם תטעו" , לכן הם החלו להעלות רעיונות לגבי הספר, הם אמרו "ילדה" , "צעצועים", "צבעים".

אחד הבנים, עילאי, שאל מדוע המכנסיים של האיש שבכריכה נראים ככה, עניתי לו "לא יודעת, תכף נקרא ואולי נדע למה".

התחלתי לקרוא להם את הספר ושאלתי אותם שאלות לגבי התמונות המאוירות בספר, תוך כדי הקריאה.

בקבוצה הזו הילדים/ות רצו לראות שוב את התמונות שבספר, אז נתתי להם לעבור שוב על התמונות שבספר, ואז שאלתי אותם מה הם רואים בתמונה ומה הדס הכינה.

לאורך כל הסיפור, פלג התלהב נורא מכך שראה שיש חלליות בסיפור(מכיוון שהוא נורא אוהב חלליות וחלל בכלל).

לאחר שהם עברו על כל הסיפור שאלתי אותם באיזה חומר אנחנו מתעסקים, בכדי שנבנה יחד איתו משהו בעצמנו.

הם לא זכרו, ואני עזרתי להם בכך שאמרתי להם להסתכל בחדר הממד סביבם ולראות איזה חומר הם רואים ומזהים שם שהתעסקנו בו.

הילדים/ות ישר ראו את הקרטון ונזכרו.

לאחר מכן, שאלתי אותם, בעקבות הסיפור, מה הם רוצים שנבנה באמצעות הקרטון.

הם הציעו שלל רעיונות, כמו: "מכונית", "חללית", "מטוס", "בובה".

שאלתי אותם: "אז מה נבחר מתוך הרעיונות, איך נדע מה אנחנו רוצים לבנות?" , ביקשתי מהם לדון יחד, בלעדיי, ולבחור את מה שהם רוצים שנבנה יחד באמצעות הקרטון.

לאחר שיח של כמה דקות בין הילדים/ות, פלג הצליח לשכנע את כולם שכדאי לבנות חללית, וזה מה שנבחר לבנות.

הראיתי לו מי איתו יחד בקבוצה וביקשתי מהילדים/ות לספר לו בקצרה מה עשינו עד כה בקבוצה, וכמובן שעזרתי להם במה שהם לא זכרו.

סיפרתי לאיתן שהקבוצה בחרו שנבנה יחד חללית.

תחילה, תכננו על דף יחד את החללית, את המראה שלה, מה היא צריכה, כיצד נבנה אותה, באיזה אביזרים נשתמש בכדי ליצור את החללית.

לאחר שציירנו את החללית, ולאחר שפלג תרם המון בתכנון החללית בעזרת הידע והחיבה שלו לתחום,

בחרנו את הקרטון המתאים ביותר ליצירת החללית מבין הקרטונים הנמצאים בחדר.

הם שיחקו בקרטונים ומעט השתוללו(נכנסו אל הקרטונים) , בכל פעם שהם נכנסו אל קרטון מסוים שאלתי אותם הם יש להם מקום ואם כולם גם נכנסים אל תוך אותו קרטון.

בעזרת ההכוונה שלי עם השאלות והתשובות שלהם, הצלחנו למצוא את הקרטון המתאים ביותר, אותו בחרנו לצורך בניית החללית.

לפני סיום המפגש, הילדים/ות רצו להתחיל לצייר ולהכין חלק מהחללית.

בעזרת התמונה שציירנו, שאלתי אותם מה לדעתם צריך קודם להכין לחללית , הם אמרו דלת כדי להיכנס, לכן הבאתי להם טוש בכדי שהם יוכלו לצייר את אותה על גבי הקרטון.

לאחר מכן פלג אמר שצריך גם חלון, אז הוא צייר אותו וגם בנוסף הם ציירו את הכנפיים(שני משולשים), בזה עזרתי להם קצת.

ובכך סיימנו את המפגש.

לאחר שקראנו את הסיפור והחלטנו שניצור רכבת מקרטונים, התחלנו לתכנן איך תראה הרכבת שלנו.

הילדים/ות אמרו לי מה יש לרכבת, מבחינת הרכבה, לדעתם, ואני כתבתי מה שהם אמרו לי והם ציירו.

לדוגמה 4 גלגלים- שאלתי אותם איך יראו הגלגלים והם ציירו לי את הגלגלים.

החלטנו יחד על הצבעים של הקרונות, על הצבע של הגלגלים, ועל מה צריך בכדי לבנות אותה.

לאחר מכן, החלטנו לעשות 5 קרונות, לפי מספר הילדים/ות, ואז הם החליטו כל אחד איזה קרטון לקחת ואיך לסדר אותם, מהקטר ועד לקרון האחרון, לאחר סידור הקרטונים הם החלו להיכנס לקרטונים ולשחק איתם מספר דקות, עד שהמשכנו.

החלטנו גם כמה גלגלים יהיו לכל קרון, בחלק זה הם מעט הסתבכו ולכן הראתי להם תמונה של רכבת מהטלפון האישי שלי, ובכך הם הבינו שיש 4 גלגלים לכל קרון, שניים מכל צד.

ובכך סיימנו את המפגש.

דניאל וליבי ענו ישר "מספריים, לגזור תקרטון".

שאלתי אותם מה צריך לגזור, והם אמרו מה שצריך לגזור.

הבנתי שלא לכולם יהיה מקום על אותו החלק(כולם רצו לגזור את הדלת).

אז חילקתי אותם למוקדי עבודה, שכמה יגזרו את הדלת וכמה יגזרו את הכנפיים.

הם החלו לגזור , ובמהלך הגזירה ניסיתי ללמדם איך לגזור נכון(החזקה נכונה של המספריים, כיוון המספרים על גבי הקרטון וכו').

הם ניסו, אך התלוננו שקשה להם לגזור,

ובשלב מסוים דניאל וליבי התעייפו מפעולת הגזירה של הדלת של החללית, מפני שהיה להן קשה.

פלג הגיע בכדי לנסות לגזור בעצמו, אבל לאחר זמן מועט מאוד של התנסות בגזירה, הוא טען שקשה לו ("זה קשה לי") , ולכן לא רצה להמשיך עוד, וכאן אני החלפתי אותם והמשכתי אותם בפעולת הגזירה בעזרת סכין יפנית.

לאחר שסיימתי לגזור, הם התלבהו ונכנסו לתוך הקרטון(ראי בתמונה המצורפת).

עילאי המשיך לנסות ולגזור את הכנפיים.

לאחר כמה דק' של משחק שאפשרתי להם לשחק בתוך הקרטון, עצרתי אותם ושאלתי מי בא לעזור לעילאי ואז ליבי מיד הגיעה לעזרתו.

לאחר סיום מלאכת הגזירה, שלקחה זמן, הילדים/ות התעייפו ולא היה להם עוד כוח להמשיך,

ולכן החלטתי שנסיים להיום.

הזכרתי להם שכתבתי את מה שהם אמרו שצריך בשביל הרכבת, והראתי להם את הדף, הקראתי את מה שכתבנו וציירנו בכדי להזכיר להם וגם בכדי שעידו ידע את תכנון הרכבת.

בזמן שהקראתי את התכנון והגעתי לצבעים שבחרנו יובל אמר: "בואו נעשה קרטון אחד אדום, קרון אחד כחול ואחד לבן כי הדגל שלי כחול ולבן"

נועה: "אז אתם רוצים אדום במקום סגול?", "אתם רוצים כחול ואדום או כחול וסגול?", הבנים: "אדום וכחול".

נועה: "ועם מה אתם רוצים שנצבע, יש מכחולים ויש ספוגים.

אסף: "מכחול" , נועה: "אתם מסכימים איתו?",

הבנים אמרו: "ספוג" , נועה: "אז נלך להביא את הציוד".

נועה: "רגע, לפני שהולכים, בואו נראה לעידודו איך לבנות את הרכבת".

יובל: "תכננו לגזור את הלבן" תוך כדי שהוא מראה את מה.

מכיוון שראיתי שהם לא כל כך זוכרים איך תכננו את סידור הקרונות של הרכבת, אז אמרתי להם: "רגע רגע, אני אראה לכם את התמונה ובכך נראה לו את הסידור עם הקרטונים".

בזמן שהסתכלנו בתמונה, תמר לא רצתה להצטרף וישבה בצד, ולכן הזמנתי אותה להצטרף אלינו לראות את התמונה ולעזור לסדר את הקרטונים.

לאחר מכן אמרתי להם: "כעת נצבע את הקרטונים, וכשיתייבשו נגזור".

נועה: "הולכים ביחד איתי להביא את הצבעים".

כשהגענו לארון שבו יש את המברשות והספוגים, ראינו שיש גם גלגלות של צבע ולכן הילדים/ות בחרו בגלגלות, מפני שהם התלבהו מזה(הצביעה עם הגלגלת מיוחדת ולא קלה במיוחד, ולכן אני די מופתעת שהם בחרו דווקא בזה).

חזרו אל חדר הממד, ואז שאלתי אותם: "אז רגע, הקרון הראשון בכחול או באדום?",

יובל: "אדום, כי הקרון הראשון שלי".

אמרתי לכל אחד ואחת איזה צבע הוא צריך לצבוע, בהתאם לפי סדר הקרטונים של כל אחד ואחת.

יצאו שתיים כחולים ושלוש אדומים.

הילדים/ות החלו לצבוע ואז אמרתי להם בכדי להזכיר להם: "לא מבפנים, מבחוץ צובעים".

לאחר כמה דק' של צביעה אמרתי להם: "אם מישהו רוצה עזרה שיגיד לי"

אסף: "אני צריך עזרה?" , נועה: "במה אתה צריך עזרה?" , אסף: "לצבוע".

לא לי גלגלגת או מברשת ולכן לקחתי חתיכת קרטון והראתי לילדים/ות שאני צובעת עם החתיכת קרטון, כי אין לי גלגלת או מברשת.

במהלך הצביעה, יובל השפריץ צבע על הרצפה ואמר: "יש לי קטשופ אדום, קטשופ קטשופ".

נועה: "המון קטשופ, למה זה מזכיר לך קטשופ?",

יובל: "בגלל הצבע", נועה: "יפה, זה באמת יכול להיות דומה לקטשופ".

המשכנו לצבוע ואז שמתי לב שתמר צובעת כמה שכבות של צבע באותו הפאה של הקרטון ולכן הסבתי את תשומת ליבם ואמרתי להם: "אל תשכחו לצבוע את כל הקרטון, לא רק במקום אחד אלא גם מהצד השני".

לאחר צביעה ממושכת הילדים/ות מתחילים להתעייף וגם אומרים את זה, אז נענתי לצורכיהם ואמרתי להם:

"אז תסיימו רק את החלק הזה, ונמשיך במפגש הבא".

ובכך סיימו את המפגש הזה.

(שכחתי לצלם את המפגש הזה)

אז אמרתי להם: "בכדי לבנות את הרכבת, אנחנו צריכים קודם כל לצבוע דברים, אין לנו ברירה".

נועה: "אז אתם רוצים שנצבע משהו אחר במקום?"

כולם אמרו כן חוץ מיובל שממש התנגד לצבוע.

הראתי להם שוב את דף התכנון, ושאלתי אותם מה עוד נשאר לעשות ולצבוע.

לאחר שהקראתי להם, הם אמרו: "גלגלים".

נועה: "נכון, וכמה גלגלים אמרו שיש לכל קרון?"

לאחר חשיבה ועזרה ממני הם אמרו: "ארבע", ואז שאלתי אותם: "ממה נצייר את העיגול?".

הם לא באמת ידעו לענות לי על זה, אז אמרתי להם:

"בואו נלך לגן ונחפש משהו עגול שאיתו נוכל לצייר את הגלגלים".

כשהלכנו יחד למרחב הגן, עידודו אמר: "אולי במטבח יהיה משהו", לכן הלכנו אל המטבח של הגננות והוצאתי להם שלושה אפשרויות(שתי סוגי צלחות בגדלים שונים וקערה), וכשחזרנו לממד, בדקנו יחד איזה מבין האפשרויות יותר מתאימה לנו לצורך ציור הגלגלים.

הבדיקה בוצעה על ידי כך שאני החזקתי, כל פעם אחת מבין האופציות, על הקרון מקרטון ושאלתי אותם האם זה מתאים, גדול מידי או קטן מידי לקרון.

ככה לבסוף מצאנו את הגודל המתאים והתחלנו לצייר יחד על גבי קרטון אחר את הגלגלים(אני החזקתי את הקערה אותה בחרנו, על גבי הקרטון, ואז עזרתי לכל אחד בתורו לצייר סביב הקערה).

לאחר שציירנו מספר גלגלים, בחרנו צבע עבור צביעת הגלגלים.

הבאנו את הציוד והתחלנו לצבוע מספר גלגלים עד שהילדים/ות התעייפו ולא רצו להמשיך.

ובכך נגמר לו המפגש הזה.

שאלתי אותם אם ישנם עוד דברים שצריך להכין ולעשות בחללית, ואז אחד הילדים/ות אמר/ה: "לגזור".

שאלתי: "מה יש עוד לעשות ולהכין מעבר ללגזור?",

הם חשבו ולא לגמרי זכרו מה להגיד, לכן הראתי להם שוב את התכנון של החללית, נועה: "תסתכלו על הקרטון ועל הציור ותגידו לי מה עוד צריך".

פלג הצביע על הציור ואמר: "את הלמעלה של החללית, את המשולש",

אז שאלתי אותם: "ממה נכין את הלמעלה של החללית?", וציינתי שאפשר גם לא רק מקרטונים.

דניאל אמרה: "מבד", עילאי אמר: "כן, כן, בד!" ,

לכן אמרתי להם שילכו להביא מנעה הגננת בד גדול.

בזמן הזה, הבאתי להם להמשיך לגזור את מה שהם ציירו פעם קודמת ונשאר לגזור, בהתאם לתכנון החללית.

כשדניאל ועילאי חזרו על הגליל, תכננו כמה בד לגזור ואיך נחבר אותו אל קרטון החללית.

פלג: "נגזור ונניח למעלה" , נועה: "אבל אמרת שזה צריך להיות משולש, איך זה יעמוד?".

הם אמרו: "נעשה מזה צורה של משולש ונחבר".

נועה: "עם מה נחבר את זה?" , ואז דניאל ענתה: "נשדך את זה".

אז דניאל, פלג ואני התחלנו להכין את החלק העליון של החללית, ובו זמנית, עילאי ואיתן, המשיכו לגזור את החלון.

לאחר שסיימנו את החלק של הגג, עילאי, ליבי ואיתן המשיכו לגזור את הכנפיים לחללית, שאותם לא סיימנו בפעם הקודמת.

כשסיימנו לגזור שמתי לב, שמישהו גזר את החלק בין הדלת לחלון, בכך שהם התחברו ונהיו אחד. הערתי להם על כך ואמרתי להם: "מי גזר את זה? , עכשיו לא מבינים שזה חלון, זה נראה שזה ביחד".

ליבי: "זה נראה כמו איש"

נועה: "נכון, אז צריך לחשוב איך נסדר את זה במפגשים הבאים"

לאחר מכן שאלתי אותם:

"מה עוד נשאר לעשות בחללית?"

ואז הם אמרו: "לצבוע" , אמרתי להם: "אנחנו נתחיל לצבוע במפגש הבא, אבל בואו נתחיל לחשוב יחד באיזה צבעים אנחנו נצבע".

מכיוון שהמפגש היה קרוב ליום העצמאות, עילאי הציע כחול ולבן, וכששאלתי אותו: "למה כחול ולבן?" , אז הוא התחיל לשיר והחברים הצטרפו אליו: "הדגל שלי הוא כחול ולבן..".

נועה: "אז תהיה לנו חללית של ישראל? כולם מסכימים?", כולם ענו שכן.

וכך סיימנו את הקבוצה

אז שאלתי את איתן ועילאי והם אמרו: "כחול ולבן".

ואז אמרתי להם: "בואו איתי, עכשיו הולכים להביא צבעים ומברשות לצביעה".

אז כשהגענו לארון של המברשות, הצעתי להם שיבחרו בין מכחולים, גלגלות או מקל כזה עם ספוג קטן, אז הם פה אחד בחרו במקל עם הספוג.

לאחר מכן הלכנו אל בחירת הצבעים, ושאלתי אותם אם הם רוצים כחול או תכלת, לאחר דיון קצר הם החליטו על תכלת.

ואז הבאנו את הדברים חזרה אל הממד, והתחלנו לצבוע.

תחילה הם צבעו בנפרד כל צבע, עד שלבסוך הם ערבבו בין הצבעים, ושמו לב שהתכלת נהיה בהיר יותר ושהצבעים מתמזגים.

הילדים/ות לא רצו לסיים את הקבוצה להיום עד שהם יסיימו לצבוע את כל הקרטון.

רק לאחר שהם סיימו לצבוע את הכול סיימנו את המפגש להיום.

את המפגש הזה התחלתי בלהזכיר להם על כך שצריך לתקן את החלון ולהפריד אותו מהדלת.

שאלתי אותם: "האם חשבתם איך נוכל לעשות זאת?"

פלג ודניאל אמרו: "נשים פה חתיכת קרטון".

נועה: "ואיך נדביק את חתיכת הקרטון?",

עילאי: "דבק".

ביקשתי מליבי, בכדי להסב את תשומת ליבה, שתלך להביא לנו קרטון מהממד.

כשהיא חזרה, הבאתי להם לגזור מזה חתיכת קרטון, ולאחר מכן, מדדנו יחד איפה צריך לגזור את הקרטון בכדי שיתאים למקום הנדרש.

שני ילדים/ות הדביקו את הקרטון לחללית במקום המתאים, ראינו שזה לא מחזיק, אז שמתי אטבים.

לאחר מכן, אמרתי להם שהגג לא יציב ונראה כמו משולש, ולכן החלק הבא שעשינו היה לחשוב על פתרון איך נגרום לכך שהבד של הגג יעמוד בצורת יציבה.

דניאל אמרה: "מהקרטון שהבאנו" , פלג הסכים איתה.

אז גזרנו משולש גדול מהקרטון ושמנו אותו באמצע ומתחתיו של הבד.

בזמן שדניאל ופלג גזרו את הקרטון כמשולש למרכז הבד, עילאי וליבי צבעו את הכנפיים של החללית בכחול ולבן.

ואז ראינו שהבד לא עומד טוב על הגג וכל הזמן זז, ולכן אמרתי להם שצריך להדביק אותו.

כל אחד בתורו הדביק צד אחר של הבד על הקרטון.

לפני שהדבקנו, גזרנו את שאריות הבד, כך שהבד יתאים ולא יהיה ארוך מידי ויסתיר חלקים מהחללית.

ראיתי תוך כדי שחלק מהילדים/ות לא איתי ומשחקים בדברים אחרים, שאני צריכה לפקס אותם להיות איתי, לכן מפגש זה היה קצר ולאחר שסיימנו להדביק את הבד סיימתי איתם את המפגש.

*בשונה ממפגש קודם שבו צבענו, הפעם פרסתי להם על הרצפה מפה שנועדה לצביעה, בכדי שלא ילכלכו את הרצפה, כמו פעם קודמת.

במפגש זה הזכרתי לילדים/ות שאנחנו צריכים לסיים לצבוע את הקרונות של הרכבת, הפעם הם הסכימו חוץ מעדי שלא רצתה לצבוע את הקרון שלה.

הצעתי לה להמשיך לצבוע את הגלגלים של הרכבת, לפני כן הראתי להם שגזרתי את הגלגלים מהקרטון, וספרנו יחד את מספר הגלגלים, מיינו לקבוצות של ארבעה גלגלים, זאת בכדי שנוכל להבין אם יש לנו מספיק גלגלים עבור הקרונות.

לאחר מכן הלכנו יחדיו להביא את הצבעים והגלגלות לצביעה,

אך כשהגענו לארון הציוד, הם ראו את המקלות עם הספוגים.

יובל ואסף רצו שנצבע איתם ולא עם הגלגלות כמו פעם קודמת והבנות הסכימו.

חזרנו לממד והתחלנו לצבוע, כל אחד את הקרטון שלו, ועדי את הגלגלים.

ומכיוון שעדי לא רצתה לצבוע את הקרטון שלה, ביקשתי אישור ממנה לצבוע את הקרטון שלה והיא הסכימה לי, אז צבעתי יחד עם שאר הילדים/ות את הקרונות.

תוך כדי המפגש הילדים/ות דיברו אחד עם השני בעיקר אסף ויובל.

והבנות עבדו בריכוז ובשקט יותר.

כשיובל סיים לצבוע את הקרון שלו ואמר זאת, הצעתי לו לעזור לאחד מהחברים.

אסף לא רצה שיובל יעזור לו, אז הצעתי שיעזור לתמר והיא הסכימה.

לאחר סיום הצביעה, סיימנו את המפגש.

ולכן הפעם לקחתי את יובל ואסף איתי, ויחד חשבנו ותכננו איך להכין את ההגה לרכבת.

תחילה חשבנו על איזה גודל יהיה ההגה והבאנו צלחת שתתאים עבור הכנת ההגה, לאחר שהם שרטטו את ההגה, גזרתי עבורם אותו בעזרת סכין יפני.

יובל הציע שנעשה להגה צופר שיהיה אפשר ללחוץ עליו. אז גם חשבנו איזה גודל הוא יהיה וגזרתי שוב עבורם עיגול בגודל שהם רצו בעזרת קערה קטנה שאסף הביא.

שסיימנו לגזור הלכנו לארון היצירה בגן וחיפשנו חומר שיעזור לנו לגרום לקרטון הקטן להיות לחיץ, יובל ואסף הציעו סוגי מקלות שהם ראו שם בארון ושאלתי אותם: "אם נשים את המקלות, איך זה ילחץ?" , הם אמרו לי: "לא יודעים", אסף הוסיף: "זה יכול להישבר". אז לאחר כדקה שהסתכלנו הבאתי להם מנקה מקטרות ולימדתי אותם איך מכינים ממנו קפיץ בעזרת ליפוף על טוש או עיפרון.

הכנו יחד את הקפיץ ואז הם אמרו לי איפה יש לגזור את הקפיץ בכדי שלא יהיה גבוהה מידי עבור הצופר של ההגה.

לאחר מכן, אני הדבקתי את שלושת הקפיצים איפה שהם אמרו לי עם הדבק החם על גבי הצופר, ואת כל זה הדבקתי על גבי ההגה.

לאחר מכן, בדקנו כמובן שזה עובד.

בהמשך היום, הזמנתי את עידו כדי שיסיים את הצביעה של הקרטון, אך הוא שיחק עם עדי - אז היא גם הצטרפה, אז על הדרך ניסיתי להזמין גם את תמר, אך היא לא רצתה לבוא.

תחילה הראתי להם את ההגה שהכנתי יחד עם יובל ואסף, הם התהלבו ואהבו את ההגה, עדי רצתה לצבוע אותו, אז היא צבעה את ההגה בשחור וחום ועידו המשיך לצבוע את הקרטון שלו באדום.

ובכך סיימנו את המפגש להיום.

(לא צילמתי את המפגש הזה)

נתתי להם 3 אפשרויות שבעזרתן ניתן לחבר את הגלגלים לקרטון(לקרון).

האפשרויות היו דבק פלסטי, דבק חם או ברגים של ילדים.

רוב הילדים/ות, בעיקר הבנים, בחרו את הברגים. בתוך הקופסא של הברגים היו גם כלים שאפשר בעזרתם להבריג אותם.

הילדים ניסו, להבריג את הגלגלים, אבל רובם התקשו לעשות זאת ולכן עזרתי להם והראיתי להם דוגמא איך לעשות זאת.

תקעתי את הבורג באמצע הגלגל והראיתי שצריך לסובב אותו עד סוף הגלגל.

ואז יש לתקוע אותו חזק בתוך הקרון ולהבריג. הילדים/ות ניסו זאת, לרובם היה מאוד קשה והם לא הצליחו או שלא הבינו איך לעשות זאת נכון, אז אני עזרתי להם ועשינו זאת יחד.

עברתי ילד ילד ועזרתי לו, עידו ממש לא הצליח ולא רצה לעשות, כי הוא התייאש מכך שהוא לא מצליח כלל. בשלב מסוים כבר לא היה להם כוח להמשיך, אז אמרתי שאני אמשיך ואעשה את זה בשבילם, כי אני רואה שזה קשה להם, והם הסכימו.

אך, לפני סיימנו את הקבוצה, שאלתי אותם עם מה הם רוצים שנדביק ונחבר את הקרטונים האחד לשני, כאילו את הקרונות.

תחילה, הם אמרו עם דבק פלסטי רגיל, ניסינו להדביק וראינו שזה לא מצליח טוב.

אז עדי אמרה שאולי כדאי להדביק עם דבק חם.

אך עוד לא הדבקתי להם את זה עם דבק חם, מפני, שהבנתי שכל עוד לא סיימנו עם הכנת הפינה בחצר עבור הרכבת ולכן מכיוון שזה לא יוצא אל החצר עדיין ונשאר בממד, לא ניתן לחבר את כל הקרונות יחד עם דבק חם, זאת משום שבממד אין מקום לפרוס את כל הקרונות של הרכבת.

לכן, רק כאשר נסיים לבנות את הפינה לרכבת בחצר, נוכל לחבר את הקרונות יחד בעזרת דבק חם ונוציא אותה החוצה אל הפינה.

בסוף נשארתי לחבר להם את הגלגלים וההגה לרכבת.

תחילה, הזמנתי את פלג ועילאי ושאלתי אותם: "מה עוד יש לעשות בחללית?" , פלג ישר אמר: "כנפיים", נועה:" אז איך אפשר לחבר את הכנפיים לחללית?" והם הציעו שנדביק את הכנפיים בעזרת דבק פלסטי. ניסינו זאת, וראינו שזה כל פעם נופל, ושצריך להחזיק הרבה הרבה זמן. לכן שאלתי אותם איך הכנפיים יחזיקו, מבלי לזוז ולעוף לצד האחורי ,כדי שהם יהיו בשיפוע באלכסון כלפי הצד האחורי קצת, כמו שהם רצו.

לכן, חשבנו יחד עד שבסוף, פלג הציע שנשים קרטון נוסף.

שאלתי את עילאי: "אם הדבק הפלסטי לא מדביק, עם מה עוד אפשר להדביק איתו את הקרטון?", עילאי חשב ואמר: "דבק חם", לכן הדבקתי את הכנפיים בעזרת הדבק חם והם עזרו לי להחזיק את הכנפיים במקומם ולחבר אותם אל הקרטון, ואז להחזיק אותם עד שאני אחבר את הקרטון הנוסף מאחורה.

לאחר שחיברנו שתי הכנפיים לחללית, שאלתי אותם: "איך אתם רוצים עוד לעצב את החללית?",

הם ביקשו ממני שנדביק כוכבים בחללית ולכן אמרתי שפעם הבאה אני אביא להם מדבקות של כוכבים ובנוסף פלג אמר שצריך לעשות כפתור להפעלת החללית, וסיימתי את החלק איתם.

אז קראתי לדניאל ליבי ואיתן, ליבי לא רצתה להצטרף.

הסברתי להם שהייתי קודם כל עם פלג ועילאי, הראיתי להם מה עשינו יחד וסיפרתי להם מה הם רוצים שנעשה עוד ושאלתי אותם אם הם מסכימים על כך.

הם אמרו שכן, דניאל אמרה: "בואו נעשה את הכפתור"

אז שאלתי אותם: "ממה אפשר להכין את הכפתור?",

הם הסתכלו סביב, חשבו ולא מצאו, ולכן הצעתי להם להסתכל אל עבר פינת היצירה, אולי יש שם משהו שיעזור לנו.

איתן ראה שיש שם בריסטול עגול והביא אותו איתו, ודניאל הביאה עוד אחד קטן יותר.

שאלתי אותה: "למה הבאת עוד אחד קטן יותר איתך?", דניאל: "שיהיה אפשר ללחוץ עליו".

ברגע שהיא אמרה את זה נזכרתי מה שעשיתי עם אסף ויובל (ההגה עם הצופר).

נועה: "איך נעשה שיהיה אפשר ללחוץ עליו?"

איתן ודניאל : "נשים משהו שיחזיק"

אז הבאתי להם גם מנקה מקטרות קצר ולימדתי אותם לעשות קפיץ שאותו נחבר לעיגול שהביאו.

לאחר שהכנו את הקפיצים , דניאל רצתה שנחבר את העיגול הקטן לגדול ישירות ונחבר אותו לחללית בפנים, ואת הקפיצים נשים עליו. לאחר מכן.

נועה: " אז איך זה יהיה לחיץ?",

דניאל אמרה: "לא יודעת, אולי נביא עוד עיגול?",

איתן הלך להביא עוד עיגול שעליו חיברתי את הקפיץ עם דבק חם.

לאחר מכן שאלתי: "יש עוד משהו שצריך לעשות בחללית או שזהו?",

לאחר הסתכלות על החללית, איתן אמר: "לצבוע",

נועה: "את מה צריך לצבוע?", דניאל: "את זה" (והצביעה על החלק הקטן שחיברנו פעם קודמת שמפריד בין הדלת לחלון) "וגם את הגג" (הבד הירוק למעלה) אמרתי לה שאת החלק הלמעלה של החללית נצבע במפגש הבא כי זה ייקח הרבה זמן רק ששניהם יצבעו, ושלכן נצבע כרגע את החלק הקטן והם הסכימו.

הבאתי להם את הצבעים, הם צבעו וברגע שסיימו, סיימנו את המפגש שלנו.

הזכרתי להם מה עשינו במפגש הקודם והראתי להם מה דניאל ואיתן החליטו לעשות שזה את הכפתור.

שהראיתי פלג אמר: "זה ממש כמו חללית אמיתית"

איתן: "אנחנו עשינו את זה"

לאחר שקצת דנו על הכפתור וגם נגעו בו ובדקו שנלחץ, סיפרתי להם שעילאי ופלג בחרו שנדביק כוכבים בתוך החללית בתקרה שלה, ושדניאל ואיתן רצו שנצבע את השפיץ של החללית(הבד הירוק בצורת משולש /שפיץ)

בדקתי שכולם מסכימים למה שהחברים רצו שנעשה, לאחר הסכמתם החלטנו באיזה צבע ואיך נצבע את הבד.

לאחר שיח קצר הילדים/ות בחרו שנבצע את הבד באותו הצבע של החללית בתכלת ולבן, ובעזרת מכחולים.

לפני שהתחלנו לצבוע שאלתי אותם : " לדעתם בעזרת הצבע הבד יהיה קשה יותר ופחות יזוז לנו?"

עילאי ואיתן אמרו שכן, , דניאל ופלג לאחר מחשבה אמרו שלא, וליבי לא ענתה על כך.

נועה: " אם זה לא יהיה קשה ועדין יזוז איך שנצבע, מה לדעתכם אפשר לעשות? הילדים/ות חשבו ופלג אמר שנוסיף עוד משהו שיחזיק את הבד מבפנים.

שאלתי אותם מה אפשר להוסיף, וישר דניאל ועילאי אמרנו לי קרטון, אז חתכנו קרטון בצורה ובגודל שהם אמרו לי והכנסתי אותה לתוך הבד. ראינו שזה לא מספיק ולכן קצת כוונתי אותם וביקשתי מהם להיזכר בחומרים שהתנסנו בהם והאם היה חומר שהתנסנו בו והתקשה.

לאחר מחשבה דניאל אמרה: "נוסיף דבק שידביק את זה"

עילאי: "כן, זה ידבק ולא זז"

לאחר זה התחלנו במלחא

לפלג ועילאי לפי בקשתם הבאתי להם מדבקות של כוכבים אותם הדביקו בתקרה של הקרטון שיראה כמו שמים קצת.

ולאיתן, ליבי ודניאל נתנתי להכין את הצבעים יחד עם דבק כמו שרצו ואז הם התחילו לצבוע את הבד

עילאי: "אהההה, אל תפילו עלי צבע"

נועה: " אין מה לדאוג , נכון חברים שאתם תזהרו לא להפיל עליהם את הצבע וגם על הריצפה?

איתן, ליבי ודניאל: "כן" והתחילו לצבוע בזהירות עלה החברים שלהם איך על הריצפה פחות

לאחר שפלג ועילאי סיימו להדביק את הכוכבים הם הצטרפו לעזור לצבוע את הבד.

רק ברגע שהם סיימו לצבוע את כל הבד הם הסכימו לסיים את הקבוצה.

בכך סיימנו להכין את כל החללית שלנו. ועכשיו נתחיל להכין את הפינה בגן עבור החללית.