ניתוח פריים 1: 

יציאה מבית קפה עם השקפה למעבר חצייה בכביש צדדי לכיוון נווה צדק.

רוב האנשים פה הולכים תוך התעסקות ב דברים אחרים-

הליכה בזמן שמיעת מוסיקה באזניות, החלפת פריטי לבוש (הוצאת עליונית תוך הליכה וקשירה על המותן, דיבור בטלפון וכו.)

יש מולי איש שכבר במשך חצי שעה עושה אותו פעולה של הוצאת ארגזים מהטנדר שלו וגלגולם עד המסעדה כנראה ספק או סבל .אף אחד לא עוזר לו . אני תוהה איך הוא הגיע להיות סבל. מאיפה הוא מגיע. איך החיים התגלגלו. השעה 11:15 ואנישמה לב ש80 אחוז מהיושבים או ההולכים סביבי שלא עסוקים בדברים אחרים מחזיקים בכוס קפה ביד. 

רוב האנשים לא נראים ממהרים במיוחד, אני משערת שאם הייתי מצלמת את הפריים הספציפי הזה בשעה 8:00 האווירהוהתחושה שהייתי מקבלת

הייתה שונה בתכלית- אנשים לחוצים, ריצות, אין קפה ביד וכו.

חוזרים לספק- מרגיש לי כאילו הוא סובל מהעבודה אך באופן כללי לא נראה בן אדם סובל. הוא מעביר למריצה את הפריטיםהאחרונים שיש לסחוב למסעדה. נחמד לראות שיש הקפדה על מסכה למרות שהוא באוויר הפתוח ואין אף אחד לידו. נראהבן אדם שנשמר לחוקים. 

הלכתי לראות לאן הסבל הזקן הולך עם הארגזים. מסתבר שלבית דפוס בכלל וגם שם אף אחד לא עוזר לו עם החבילות. למרות שנראה שמכיר שם את כולם 
🧰🧰🧰🧰🧰🧰🧰🧰📦📦📦📦📦📦.

פריים 2: מדרחוב נווה צדק- שבזי.

גם פה אנשים שאננים רגועים ונחמדים.

הלכתי לבדוק את השפעת המימיקת פנים שלי על עוברי אורח ברחוב.

כשחייכתי, רוב האנשים החזירו פנים נעימות ומסבירות פנים 😀🙃🙂, לעומת זאת, כשהלכתי רגיל עם פנים חתומות, חלקם פירשו את זה כסנוביות וסגירות 

פריים 3: 

ישבתי בבית קפה, קלטתי לידי כמה בנות עושות סלפי ולא מצליחות לתפוס את כולם בתוכו, אז לקחתי על עצמי לצלם אותן.

מסתבר שהם במסיבת רווקות ואני עשיתי להם את היום כי הם כל היום מחפשות צלם שביטל להם. ההתעסקות הלא נורמלית שלהם במכשיר הסלולרי הייתה על סף האבסורדית. אחת מהם התגלתה כ בלוגרית  שהעיסוק שלה בסופו של יום הוא איך תמונה לאינסטרגם תיראה .
👰‍♀️👰‍♀️👰‍♀️👰‍♀️👰‍♀️👰‍♀️👰‍♀️👰‍♀️👰‍♀️👰‍♀️👰‍♀️.