אני בחרתי לדבר על ליאור אשכול, מנכ"לית וולט ישראל, אני מודה, שעל ליאור שמעתי לראשונה מתישהו בשבוע שעבר, אני לא ממש זוכר איפה, אבל אני זוכר שמה שהדליק לי נורה בראש זה שהיא כל כך צעירה, ועדיין הגיעה לתפקיד כל כך משמעותי. ובעיניי, זה כל המשמעות של יזמות, גם אם אתה לא לוקח "מיזם" קונקרטי, אלא את החיים שלך עצמם כמיזם אחד גדול, ופועל כל יום עוד צעד ועוד צעד בדרך למטרות שלך, מאשרר מול עצמך שזה באמת מה שאתה רוצה ושואף אליו. 

לאחר ששמעתי עליה, חיפשתי פודקאסט בו היא התארחה, הורדתי אותו לפלאפון ושמעתי אותו במהלך טיסה. ליאור נכנסה לתפקיד שלה כאשר וולט ישראל פעלה רק בתל אביב, והייתה עם 200 עובדים. ביום הקלטת הפודקאסט, וולט ישראל ב850 עובדים, וכ-15,000 שליחים ברחבי הארץ. לשמוע את ליאור מדברת על המודל של וולט, שלכל הפחות ניתן להגיד שהוא שנוי במחלוקת כזו אסרטיביות וברמת שכנוע עצמי כל כך גבוהה, שאי אפשר כמעט שלא להאמין לה. 

ליאור מספרת על החיים שלה, ועל הצורך להעז בחיים. היא מספרת שהיא התחילה בתפקידי פיתוח, ומשהבינה שעולם הפיתוח פחות מדבר אליה, התחילה במעבר הדרגתי לתוך עולמות שמעניין אותה יותר, דרך ניהול מותג, ניהול מוצר וייעוץ עסקי או אסטרטגי.

מבחינתי ליאור מהווה מקור השראה כי היא משקפת את הצורך להעז, היא מדברת על כך שגם במקומות שקורות החיים שלה לא ישבו "בול", היא עדיין לקחה את ה"קפיצה" הזו, וניסתה להתקבל. וככה היא הגיעה לאן שהיא הגיעה. כמובן, היא גם נחלה כישלונות, גם בקבלה למקומות עבודה וגם בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה, אבל זה לא עצר אותה.

הפודקאסט בו היא מתארחת נקרא: "חצי שעה של השראה עם ערן גפן", ויש לחפש את הפרק עם ליאור אשכול

 

מתוך ראיון שלה בפודקאסט "DonorSearch" עלו לי כמה מסקנות מרכזיות מהסיפור היזמי שלה. ראשית, לחפש הזדמנויות בכל מקום -צ'בוי הקימה בית ספר בכפר בו גדלה בזמן התיכון כדי לייצר הכנסה לה ולמשפחתה בזמן שהייתה בשנה האחרונה שלה באוניברסיטה. כדי לעשות זאת היא ביקשה הלוואות קטנות מחברים כאשר gofundme לא עבד, התחילה עם 10 מחשבים ישנים שנתרמו לה כדי לפתוח מרכז לימוד של טכנולוגיה בבית הספר שהיא ייסדה. כיום המבנה הפך גם למרכז קהילתי. שנית, עולה החשיבות של חיבור לשטח - גם היא עוזרת ומלמדת במרכז בנוסף למטלות הניהוליות. ולבסוף, למדתי מדבריה לא לצפות להזדמנויות שיגיעו מעצמן אלא “to put yourself out there” – היא שיתפה את כולם בציונים שלה בבגרויות עד שמישהו הציע לה לנסות לקבל מלגת לימודים לחו"ל, להיות פתוחה לתחומים חדשים – לפני האוניברסיטה היא אף פעם לא השתמשה במחשב ובסוף היא עשתה תואר ופתחה עסק בתחום אחרי, ותמיד לחפש איך אפשר להשפיע ולהביא לשינוי במקומות ולאנשים שקרובים אלינו. 

כמו שאמרה בראיון, " זה שאתה חושב שמגיע לך משהו לא אומר שאתה הולך לקבל אותו" אך אם מתחילים בגישה כזו ועבדים קשה אפשר להגיע להישגים מדהימים. 

 

קישור לראיון: 

https://open.spotify.com/episode/6ZIqVUxFQNsxl3yq1sBo00?si=89fdb573cefb4bff
מגישה: נועה משה

 

היה להם בהתחלה את הרעיון לפתוח משהו שקשור לאוכל כי הם אוהבים לאכול, היה להם חשוב לפתוח עסק במשהו שמתחברים אליו.
היעדים והמטרות  שלהם בהתחלה היו הגיוניים לא רחוקים מדי, הם לא חלמו בהתחלה להיות חברה כל כך גדולה ששווה מליונים, הם רצו לפתוח עסק קטן ומשם התקדמו. הם השקיעו הרבה מאמצים בעסק שלהם הם חשבו על הרעיון טוב ,בדקו איזה עסק הכי מתאים לפתוח ואיפה לפתוח, ואחרי שפתחו את מקום הגלידה הם המשיכו לעבוד קשה ולא ויתרו. ממה ששמעתי בפודקאסט יש כימיה ביניהם והם אמרו שהם בוטחים אחד בשני, אז מזה הסקתי שאם רוצים לפתוח עסק עם מישהו צריך שיהיה בין השניים אמון , בנוסף צריך שישלימו אחד את השני,  
אחד היה אחראי על  השיווק השני על הכנת הגלידה הם חילקו תפקידים ביניהם, הם ידעו להסתדר אחד עם השני, היו להם אותן מטרות הם השלימו אחד את השני וכך הצליחו לבנות חברה גדולה ביחד , אם זה לא היה לדעתי לא היו מצליחים להמשיך ביחד ולהצליח ביחד, בגלל זה חשוב עם מי אנחנו בונים עסק.

למדתי מהסיפור של בן ו ג'רי שקודם כל צריך לחשוב על  מיזם במשהו שקשור אלינו משהו שמתחברים אליו, בנוסף  לעבודה קשה וחשיבה נכונה, להיעזר בקריאת דברים שקשורים למיזם או באנשים שיכולים לעזור במידע שלהם, לשים יעדים קטנים ולא לוותר , ואם מתחילים מיזם עם עוד אנשים צריך לעשות אותו עם אנשים שבוטחים בהם ומשלימים אותנו כלומר עדיף שכל אחד יהיה טוב בתחום אחר כדי להשלים אחד את השני.