1. האתגר ביצירת קשר עם תלמידים חדשים (התלמידה בתיאור מקרה נמצאת רק ארבעה חודשים בבית הספר). כמה מטלטלים החודשים הראשונים. כל צד בקשר מחפש נראות - גם אנו המורים וגם התלמידה שמאותת בדרכים שונות ולא תמיד נעימות איך היא רוצה שיראו אותה. אילו מילים ומעשים יעוררו ניגון חדש אצלה.

2. אנחנו מגיעים עם אתיקה מסוימת בחינוך ובלימוד המקצוע שלנו, אתיקה שאנו מאמינים בכל ליבנו שהיא לטובתו של התלמיד. הלכה למעשה, יש רציונל העומד מאחורי מה שאנו מבקשים ממנו.

   מה עושים כשהאתיקה שלנו פוגשת תלמיד מתנגד, כזה שעוד לא רואה את מה שאנחנו רואים עבורו. כמה חזקים אנו צריכים להיות כדי להצליח להיות קשובים למופעים שהוא מביא בגופו ובו בעת להמשיך ולדרוש את מה שאנחנו דורשים בשם האתיקה והאמונה הפנימית. כך למשל המורה מאמינה שהתלמידה זקוקה לראות את הסרט שכן זהו חלק חשוב בחברות שלה למקום ולמקצוע והיא מסרבת. איך אני מתעקשת על כך תוך שאני מעניקה לה את ההקשבה והנראות ("לא רואים אותי") שהיא מבקשת..

3. המקרה הזכיר לי את השיר הזה:

   " יש שדיבור ישנה את כיוון הניגון
   יש שניגון יהיה למים
   יש שהמים ירצו לנחם את הלב
   וכנגדם יעמדו השמיים
   
   יש שמילה תרפא את מכאוב השגיאות
   יש שסליחה תשלם את מחיר הדמעות
   וכנגדן יעמדו הסיבות
   
   יש עיניים בעולם
   שרואות אותי
   יש תקוה בתוכי
   יש שם מים.
   
   יש שהזמן יעצור ויוציא כאבים לאור
   יש שהאור יתגבר ויפשיר את הקור
   וכנגדו ישרקו הרוחות.."

   
   

עוד חשבתי בעניין היכולת ללמוד ולנתח סיפור מקרה לגופו של עניין בלבד ולא לגופה של תלמידה (בין היתר כאשר כמחצית מן המנתחים מכירים ברמה כזו או אחרת את התלמידה). הרגשתי שכל הזמן היתה תנועה בין רצון לראות את הדבר כשלעצמו, לנסות לחבר לתיאוריה ולשאלת ה"רגע - מורה - תלמידה" לבין הרצון להתייחס לתלמידה עצמה ולייצר מענה או אפשרויות פעולה.

ודבר שלישי ואחרון, אולי יותר קשור לפורמט ופחות לתוכן. גודל הקבוצה בסיטואציה הזו מייצר קושי לקבלה של מגוון הדעות והידע המצטבר שנמצא בחדר.

נערה שמשתדלת בכל הכוח להוכיח לעולם שהיא לא מסוגלת להיות חלק מכל מוסדות החינוך.

על המורים לנתב בין הכללים של בית הספר ובין הגבולות האישיים שלהם כמורים ובני אדם ובין הצורך להכיל את הנערה לחזק אותה.

שמתי לב לכך שהנערה ציינה שהיא" מעדיפה לעבוד עם " משפט שמציין שוויון בינה לבין המורה . צוות שעובד ביחד ולא מורה שמלמד תלמידה.

נהנתי מהשיח שהתנהל בשבוע שעבר שהמורות יכולות לציין מקומות של עשיית טעות כחלק טבעי משיח על העבודה שנעשתה

ליאת