למשל אולי היה משהו שאתיתו הוא הגיע מהבית בבוקר וכו' ....ולכן צריך לשבת לשוחח להקשיב לחשוב מה נכון ומה לא וגם להיות גמישים ולשנות תוך כדי

לגבי תוקפנות מפרקת צריך להכיל, כלומר להסתכל על האדם בעיניים טובות ומבינות וגם להציב גבולות ברורים וחזקים.

לצור מבנים ולפנות זמן, להשקיע משאבים שיכילו את האחרים, גם תלמידים גם צוות גם ללמד ילדים להכיל אחד את השני.

צריך לתרגל המון

להיות בחמלה עצמית אליי ולאחרים

רצוי לבוא לסיטואציה רגועים. לדאוג לפני לנשום, לשתות, לאכול. כדי לא להדבק בתוקפנות.

דבר נוסף, לסלוח ולא לכעוס על עצמנו אם עשינו דברים לא בסדר.

לזהות את הלא מווסת וגם ללמוד לסלוח לעצמי וגם לאחרים.

הכלה היא להתסכל על הילד בעיניים טובות ומבינות. זה לא אומר לוותר לילד. זה אומר להבין אותו. ואז הוא ירגיש מוכל.

בנוסף, עלינו להיות מיכל טוב עם גבולות ברורים כדי להכיל את הילדים ואת הצוות. להבין, לקבל ולשים גבול כדי ליישם אץ התפקיד בצורה הטובה ביותר.

ולהיות בחמלה עצמית

וועד תובנה חשובה- הכלה עבור צוותי החינוך, ליצור משאבים של הקשבה ותמיכה לצוות המורים

לכבד את המעברים שקורים במהלך היום.

להעניק לעצמי את היכולת לחמול ולסלוח.

אני חושבת ששני הצדדים זקוקים להכלה: גם התלמיד וגם המורה. המורה יכיל את התלמיד אך מנגד גם הוא זקוק למקור שיכיל אותו, את הקשיים שעולים, יתמוך ויחבק.

3.5

לעצור רגע, להירגע, לחשוב ולהגיב לסיטואציה ממקום שלו ורגוע. להגיע מוכנים.

דבר נוסף, להכיל להבין אך יחד עם זאת להציב גבולות ברורים.

חמלה עצמית, זה בהחלט חשוב כי אחרת כמו הוירליות כאשר אני לא חומל ההתפרצות היא עוד יותר גדולה ופנימית.

נכונות להכיל - כאשר יהיו לי את הגבולות שלי וכאשר אדע להיעזר באנשי צוות אחרים אוכל להכיל בצורה טובה יותר

נכונות להכיל- להסתכל בעיניים טובות ומבינות כדי ליצור הרגשה של הכלה

הכלה לצד גבולות ברורים

התלמיד הוא עולם ומלואו , אני צריכה להבין סיבת התנהגותיו ולהגיב בחמלה ואחריות . וגם חמלה עצמית כמובן.

אנחנו לא יודעים הכל ואפשר וחשוב מאוד לברר ולהעמיק בכל מיני נושאים.

לסלוח לעצמי על טעויות.

להבין שאנו בני אדם להפסיק לשפוט ולבקר את עצמינו.

להכיל- להבין, לקבל, להציב גבולות.

כדי להכיל אני צריכה להסתכל אל התלמיד בעיניים טובות ומבינות.

מיכל טוב זהו מיכל שיש בו גבולות הנותנים את הביטחון וכולנו צריכים שיכילו אותנו.

חשוב לדאוג גם להכלה של צוותי החינוך ולשם כך צריך לדאוג למעגלי החזקה ותמיכה

חמלה עצמית- גורם מסייע לויסות רגשי.

היכולת שלי להבין מה אני צריכה, לסלוח לעצמי, לאפשר לעצמי מה שאני צריכה.

פחות מחשבות שליליות על עצמי.

ה

ח

חמלה

חמל

צריך לד

ח

הכלה - להכיל סיטואציות ולא לקחת באופן אישי

חשיבות ההכלה גם לצוות החינוכי, להרגיש שמבינים ומכילים אותי מחזקים ותומכים ולא שופטים.

כמה שקשה לא להתפרק בגרעי האלה, צריך להשתדל להבין את הילד, מה גרם לו להתנהגות הזאת ורק אז להגיב.

העיקרון הנוסף, הנכונות להכיל, להסתכל על הילד בעיניים טובות ומבינות, עם זאת לדעת ליצור גבולות ולא לוותר עליהם.

ולאפשר גם לי, המורה, מקום ואנשים שיכילו את הקשיים שאני מתמודדת איתם וזקוקה לאוזן קשבת, לתמיכה, לעידוד.

כי באמת אנחנו רצים היום בטירוף מדבר לדבר ולא שמים לב כל כך לעצור ולהירגע.

להכיל זה הדבר שנותן הרבה, ולהבין שהילדים צריכים את זה באמת...

הכלה - להבין בלי לתת פתרון מעשי לבעיה וכן גבולות.

הכי חשוב להיות בחמלה עצמית. להבין מה אני צריכה ולאפשר לעצמי.

בנוסף, נכונות להכיל מתייחסת ליכולת שלנו להבין ולקבל את רגשותיהם של התלמידים, גם אם הם שונים מהרגשות שלנו, מבלי לשפוט או להפעיל אוטומטית תגובות רגשיות. קבלה זו תורמת ליצירת סביבה חינוכית בטוחה ופתוחה יותר, שבה כל תלמיד מרגיש מובן ומוערך, דבר שמגביר את הסיכוי להתפתחות אישית ולשיתוף פעולה.

הכלה זה עקרון קשה איך ניתן לתרגל אותו כדי להצליח לטפל בהתנהגות שאנחנו רוצים לשנות

לגבי תלמיד ו/או מורה חשוב לתת לו תחושה שמבינים אותו כי אז הוא חושב שמעריכים אותו ומסוגל להתמודד עם הכל יותר טוב.

1. ויסות רגשי: הבנתי עד כמה חשוב שמבוגרים (מורים, הורים או מטפלים) יפתחו יכולת לווסת את הרגשות שלהם עצמם לפני שהם מגיבים להתנהגות של ילדים. כאשר המבוגר מצליח להישאר רגוע ומאוזן, הוא יוצר סביבה בטוחה שמאפשרת לילד ללמוד כיצד לווסת את רגשותיו גם במצבים מאתגרים.

2. נכונות להכיל: למדתי שהכלה אמיתית דורשת מהמבוגר להיות נוכח באופן מלא עם הילד, גם כשזה לא נוח או מאתגר. ההכלה אינה מתבטאת רק בסבלנות, אלא גם ביכולת להבין את הצרכים העמוקים של הילד ולהגיב אליהם בצורה מותאמת, מבלי לשפוט או לדחות את רגשותיו.

שני העקרונות הללו משלימים זה את זה: ויסות רגשי של המבוגר מאפשר לו להכיל את הילד בצורה אמפתית ומחזקת, מה שיוצר בסיס לתקשורת בריאה וללמידה רגשית.

רעות וירט

השקעת משאבים שיכילו את הצוות, הכרח המציאות!!!

מעגלי תמיכה יאפשרו לצוות לעבוד נכון אל מול התוקפנות.

ויסות רגשי - התחברתי למשפט שבחברה שלנו לא מכבדים מספיק מעברים. זהו לדעתי גורם משמעותי לחוסר ויסות רגשי אצל ילדים ומבוגרים. וכאשר אנחנו מבינים זאת יש לנו את האפשרות לדעת מה אנחנו צריכים על מנת להגיע רגועים.

תובנה אישית, תובנה בן אישית, תובנה לימודית,

בסוף היכולת לווסת רגשות ולהכיל אחרים היא בונה קשרים חברתיים חיוביים ותורמת להצלה אישית ולימודית.

מרוות

תובנה שעלתה לי שהיא צריך לפנות לעזרה מקצועית במקרים של קושי מתמשך בוויסות רגשי מומלץ לפנות לאיש מקצוע לקבלת סיוע וטיפול מותאם ופיתוח מודעות עצמית כדי להגיב בצורה מותאמת

להגיע חשוב נחושה וברורה

תובנה אישית, תובנה בן אישית, תובנה לימודית,

בסוף היכולת לווסת רגשות ולהכיל אחרים היא בונה קשרים חברתיים חיוביים ותורמת להצלה אישית ולימודית.

להגיע חשוב נחושה וברורה

ילד.

גם כלפי צוות ומבוגרים צריכה להיות הכלה לצד גבולות.

לגבי הנכונות להכיל – חשוב מאוד לשים גבולות להכלה. גבולות נותנים ביטחון ומשרים תחושת רוגע. באווירה של ביטחון ורוגע, קל יותר לנהל שיח כן ואמיתי, להראות לתלמיד שמבינים אותו וההבנה הזו היא בעצם ההכלה שממנה התלמיד יוצא מחוזק. בזכות האמון שנותן התלמיד במורה – הוא מצליח להתוות את דרכו הלאה.

לא לעבוד לפי סט כללים שלא ניתן לכופף. בסופו של דבר אנחנו עובדים עם אנשים, ואנשים מתנהלים בכל מיני דרכים.

וצריך הכנה, למשל אם אני יודעת שיש לי תלמיד מסויים שיכול לגרום לי לפיצוץ- להגיע יותר מוכנה מולו. כלומר למצוא דרכים להגיע אליו.

או לחלופין הורה שאני יודעת שמעורר בי תגובות לא טובות למצוא פתרון חלופי כדי למנוע ממני להגיע איתו להתלקחות. שיתוף איש מקצוע נוסף וכו'.

"הכלה היא להסתכל על תלמיד/מבוגר בעיניים טובות ומבינות". אך עם זאת חייב גם גבולות ברורים וחזקים על מנת להכיל טוב.

חשוב לפתח יכולת לוויסות רגשות, זה לא קל משום שקשה גם למורה, וליישם צריך ידע הבנה סבלנות ועקביות

בנוסף, עקרון הנכונות להכיר הוא עיקרון חשוב מאוד. אמנם הוא דורש מאיתנו המון אך כך נוכל לפעול ולהתערב בעניין זה.

ולהבין שהגבולות הם הם אלו שיוצרים את המרחב.

תודה

כמו כן, הנכונות להכיל אינה הסכמה להתנהגות אלא הסכמה להיות עם הרגש שמאחוריה.

חשוב לפעול בצורה של הבנה והכלה ובאמפטיות לעצור רגע ולנשום ולפתור את המצב בצורה רגועה ונכונה כמה שניתן

בנוסף, הבנתי שנכונות להכיל לא אומרת לוותר על גבולות, אלא להפך – לשלב בין אמפתיה והבנה לקושי של התלמיד לבין הצבת גבולות ברורים ועקביים.

הכלה היא הצבת גבולות ברורים, בחירת המלחמות והפעלת חמלה.

התובנה המרכזית שלי היא שוויסות רגשי (ו') ונכונות להכיל (נ') הם לא ביטוי ל"ותרנות", אלא השילוב המדויק בין גבול קשיח להתנהגות לבין רכות מוחלטת כלפי הילד.

בזמן אירוע תוקפני קשה, האוטומט המערכתי דוחף אותנו להגיב בעוצמה כדי "להחזיר את השליטה", מה שמוביל לרוב להסלמה ולהדרה של התלמיד. הבנת שני העקרונות האלה מייצרת שינוי פרדיגמה:

1. בוויסות הרגשי (ו') – אנחנו מבינים שהכלי החזק ביותר שלנו הוא דווקא הנמכת הקול ויציבות שפת הגוף. המוח המוצף של התלמיד זקוק לנו כעוגן פיזיולוגי (Co-regulation) ולא כשותפים לסערה.

2. בנכונות להכיל (נ') – מתרחש התיקון המשמעותי ביותר. אנחנו מציבים גבול נחוש ובלתי מתפשר להתנהגות המפרקת (לא מאפשרים אלימות או פגיעה), אך בו-זמנית שומרים על הקשר עם הילד. המסר הסמוי שהוא מקבל הוא: "אני חזקה מספיק כדי לעצור את המעשים שלך, אבל אני לא עומדת לגרש או להדיר אותך בגללם. אתה נשאר שייך".

בסופו של דבר, החיבור בין וויסות להכלה הוא זה שמפרק את שחזור חוויית הנטישה של תלמידים ומאפשר להם לבנות מנגנוני מוגנות פנימיים.

בנוגע לויסות רגשי, התחברתי לכך שהיכולת שלנו כצוות חינוכי להכיר ולכבד את המעברים הרגשיים של הילד – גם הקטנים ביותר – מאפשרת לו לפתח שליטה על רגשותיו. ההבנה הזו נותנת לנו כלי להתערבות רגועה ומכוונת, שמסייעת לילדים לחוות ביטחון וללמוד להתמודד עם קשיים בצורה בריאה.

התובנה: האיזון האמיתי לא נמדד ביכולת למנוע את הסערה הבאה, אלא בבניית "ארגז הכלים" שהתלמיד לוקח איתו לחיים אחריה.

כאשר מחברים את שני העקרונות הללו, מבינים את החלוקה הקריטית בזמן הפדגוגי והרגשי:

1. בזמן שגרה והצפה (העיקרון השלישי - כלים פרקטיים): אנחנו מכינים את השטח מראש. פינת השקט, תרגילי הנשימה ומד הרגשות הם לא פתרונות קסם שמעלימים את הקושי, אלא "עזרה ראשונה" פיזית ומיידית בכיתה המאפשרת לתלמיד להחזיר לעצמו את השליטה הפיזיולוגית (להוריד את האגודל של סיגל חזרה למטה).

2. בזמן רגיעה (העיקרון הרביעי - שיח רפלקטיבי): כאן מתרחשת הלמידה האמיתית. רק כשהמוח החושב פנוי לחלוטין, השיחה מאפשרת לתלמיד להבין מה עזר לו, לעשות אינטגרציה של החוויה ולפתח מודעות עצמית.

בשורה התחתונה: התובנה היא שכלים פיזיים בכיתה (עיקרון 3) נותנים מענה לרגע המשבר, אך רק השיח שאחרי (עיקרון 4) הופך את המשבר הזה להזדמנות לצמיחה, להכלה פנימית ולהשתלבות מוצלחת יותר בעתיד. אחד לא יכול לעבוד באמת ללא השני.