שיר השירים ח,ו

"Darkness will fade, all the pain will go by."

משפט דומה מהשיר "עוד ניפגש" של עידן רייכל:

"עוד נרגיש את האור."

שני המשפטים מבטאים תקווה לעתיד טוב יותר לאחר תקופה קשה. הם מדגישים את האמונה שהכאב יחלוף והאור יחזור.

עומר אדיב ואריאל רגב

המשפט בשיר הלוואי ״הלוואי יהיה פתאום רק טוב ״

המשפט בשיר יום חדש ״אשכח מכאוב אדע כי טוב ״

מגישים רמתי ומסיקה

ובכל זאת, אני שלם עם הדרך שלי. כל צעד, גם כשנראה קשה או מיותר, לימד אותי משהו. התקווה הובילה אותי – גם ברגעים אפלים – והאמונה בעצמי היא שהחזיקה אותי.

יש דרכים שנסגרות, ויש כאלו שנפתחות בדיוק כשאנחנו מוכנים להן.

אני ממשיך ללכת, עם עיניים קדימה ולב פתוח, יודע שלא משנה מה אפגוש – תמיד אוכל לבחור מחדש.

רות א', ט"ז

"כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין; עמך עמי ואלוהיך אלוהי."

פירוש:

רות מבטאת כאן נאמנות ואהבה עזה לחמותה נעמי. היא מוכנה לעזוב את עמה ואת מולדתה כדי להישאר איתה – זה מראה על אהבה שמחזיקה מעמד גם מול קשיים, בדיוק כמו בפסוק משיר השירים.

מגישים רמתי ומסיקה

אמה הייתה חולה, והלב הקטן שלה דאג, אבל בתוך הדאגה בערה תקווה – אולי מחר יהיה טוב יותר.

סבתה לימדה אותה להתפלל, והיא לחשה תפילה פשוטה, מלאה באמונה.

היא דמיינה את אמה מחייכת שוב, הולכת איתה בשבילי הגן.

השלווה עטפה אותה פתאום, כאילו מישהו שמע אותה באמת.

התקווה נתנה לה כוח להמשיך, והאמונה הייתה העוגן שלה.

היא קמה מהספסל, חיבקה את עצמה חזק, ולחשה:

"אני לא לבד. מחר יבוא אור חדש."

היא קראה שוב את ההודעה האחרונה ממנו, וכל מילה כאבה כמו קוץ.

מוזיקה חלפה מהאוזניות של מישהו ליד, ולרגע קטן נשמעה שורה:

“i know it hurts sometimes but you’ll get over it.”

היא עצמה עיניים.

אולי זה באמת יעבור.

אולי הכאב הוא רק פרק, לא הספר כולו.

היא קמה לאט, הדף נפל לרצפה ברוח.

לא היה בו צורך עוד.

העולם המשיך לזוז –

וגם היא

פסוק דומה בתנ"ך:

הושע י"א, ח':

"אֵיךְ אֶתֶּנְּךָ אֶפְרַיִם... נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי יַחַד נִכְמְרוּ נִחֻמָי."

כאן אלוהים מדבר על אהבתו לעם ישראל, ואומר שאפילו אחרי שחטאו, הוא לא יכול לנטוש אותם. הלב שלו "נהפך עליו", כלומר – הוא מלא חמלה ואהבה שאי אפשר לכבות, אפילו כשיש סיבה.

שני הפסוקים מבטאים אהבה עזה, יציבה, שאינה ניתנת לכיבוי או שינוי בקלות.

1. “כִּי עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִּשְּׁאוֹל קִנְאָה; רְשָפֶיהָ רִשְפֵי אֵשׁ, שַׁלְהֶבֶתְיָה

המשפט שמזכיר לי את השיר הוא "אני ואתה נשנה את העולם", כמו שיובל אומרת "יום חדש יעלה, גם אם אתה תגיד שלום".

בעיירה קטנה, גרה מרים, אישה מבוגרת שאיבדה את ביתה בסופה עזה. כשהכול נראה אבוד, מרים טיפחה בגינתה שתיל קטן, היחיד שנותר. היא דיברה אליו מדי יום, השקתה וטיפלה בו, למרות שהשכנים גיחכו ואמרו שהאדמה חרבה.

לאחר חודשים של דאגה, פרח סגול ויפהפה בקע מהשתיל. השכנים, המומים, באו לצפות בפלא. מרים חייכה ואמרה: “הפרח הזה אינו רק יופי – הוא עדות לכוחן של אמונה ותקווה. כשאנו מאמינים, גם בעפר צומחת פריחה.”

הסיפור של מרים התפשט בעיירה, והפך לסמל לתקווה בלבבות כולם

למחרת, השמש זרחה אחרי ימים של עננים. בבית החולים חיכתה לו הפתעה — אביו חייך ואמר: "אני חוזר הביתה בקרוב."

דני הרגיש חום בלב. הוא הבין שלמרות הפחד, אם שומרים בלב על תקווה ומאמינים, אפילו הרגעים הכי קשים יכולים להפוך לאור.

הוא רץ הביתה, הרים את הראש לשמיים ואמר בלב: "תמיד אאמין."

הסיפור מראה איך תקווה ואמונה עוזרות לעבור את החושך — עד שיום חדש יזרח.

ביום אביב אחד נשמעה נקישה בדלת. שם, עם מדים מאובקים וחיוך עייף, עמד יואב. דמעות הציפו את עיניה. היא הבינה שהתקווה לא הייתה לשווא, והאמונה שהחזיקה בה – היא שהחזירה לה את בנה.

כי לעיתים, גם באפלה הגדולה ביותר, ניצוץ קטן של תקווה יכול להאיר עולם שלם.

פסוק דומה נמצא בירמיהו פרק לא, פסוק ג: "אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" . כאן מדובר על אהבה נצחית של ה' לעם ישראל, שלא נגמרת אף פעם .

יום אחד, בדיוק כשכשל מרוב צמא, ראה ציפור פצועה מנסה לעוף. הוא חבש את כנפה, והציפור עפה, נעלמת באופק. למחרת, היא חזרה — ובמקורה עשב זהוב שמעולם לא ראה. הוא רץ לאמו, לבו מתפוצץ מתקווה.

כעבור ימים היא קמה על רגליה, מחייכת לראשונה זה חודשים. נעם ידע — אהבה אמיצה, אמונה עיוורת ותקווה קטנה יכולים לשנות גורלות.

למשל, בשורות כמו "תנו לשמש לעלות / לבוקר להאיר" ו"אל תגידו יום יבוא – הביאו את היום!", יש קריאה לפעולה מיידית ולתקווה לעתיד טוב יותר. השיר מבקש להפסיק את ההסתמכות על תפילות בלבד, ומעודד לפעול למען שלום ועתיד טוב יותר.

המשפט "יום חדש יעלה" מהדהד בי כמו "עוד ניפגש", כי שניהם מזכירים לי שתמיד יש תקווה, גם כשמשהו נגמר.

ביום אחד, לאחר שהלך למרחקים, מצא אביב פרח זעיר עם צבעים שלא ראה מעולם. הוא לקח אותו לביתו, והניח אותו ליד אביו. למחרת, כשאביו קם ממיטתו, היה נראה כי כל הכאב פנה לו. אביב ידע שתקווה, התמדה ואמונה יכולים לשנות את המציאות, אפילו אם הדרך קשה ומרובת מכשולים.