בארה"ב, לעומת זאת, שהוקמה ב-1776, לא נראו במושבות האנגליות בצפון אמריקה תרבות תיאטרונית מפותחת כמו בתיאטרון האנגלי או האירופאי בכלל. ניצני התיאטרון באמריקה נשלחו מאנגליה, ארץ המוצא של שלוש עשרה המושבות, והתפתחו לתרבות תיאטרון מפותחת ועוצמתית, שנהפכה לדומיננטית מאוד ואף למשמעותית ביותר בשיאה של העת החדשה והמהפכה התעשייתית – שהועילה אף היא להתפתחות מחזות הזמר והתיאטרון המוסיקלי בשכלול הטכנולוגיה הבאה לידי ביטוי בהופעות והכנסת אלמנטים מרהיבים, עוצמתיים, מהפכניים - באותה התקופה.

עלייתו של "הנוכל השחור" והתפתחות מחזות זמר דומים לו שפיתחו את רעיונותיו ומאפייניו – קידמו את ארצות הברית כמעצמה תרבותית בתחום התיאטרון המוסיקלי, במקביל לתהליך ההתעצמות שלה מבחינה פוליטית בעולם, בשיאה של המאה ה-19. התיאטרון המוסיקלי שהתפתח בארה"ב עד תחילת המאה ה-20 גיבש את צורת מחזות הזמר המוכרת והידועה גם במאה ה-21, וקלאסיקות רבות של מחזות זמר נכתבו במאה העשרים והועלו, שנחשבות עד היום ללהיטים ו"מחזות זמר של כל הזמנים" – היסטוריים מבחינה תרבותית ואומנותית.

השפל הגדול של ארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20 פיתח את סגנון מחזות הזמר אף הוא על אף המשבר הכלכלי שנחלה המעצמה האמריקאית. מחזות הזמר הראו פן חברתי מובהק היוצא נגד המציאות החברתית, מקונן עליה וקורא נגדה. מחזות הזמר האמריקאים בין שתי מלחמות העולם הראו את המשברים האישיים והחברתיים של הכותבים שהשתתפו ביצירת התיאטרון המוסיקלי, והפכו את מחזות הזמר ליצירה שאינה מבוססת רק על סיפורים קיימים שעיבדו אותם למופע מוסיקלי, אלא מחזות זמר מקוריים שנכתבים כתוצאה ממציאות חברתית או כתוצאה מסרט שהשפיע על הציבור ועיבודו גרם לפופולריות רבה יותר שלו מבחינה אומנותית וציבורית.

באמצע המאה ה-20, עד שנות השישים, מחזות הזמר בארצות הברית הגיעו לפסגת יצירתן. התיעוש הכלכלי של ארה"ב מחדש הוביל גם לתיעוש בתוך מחזות הזמר ולרווח כלכלי גדול מהן. מחזות זמר הפכו לנכס כלכלי תרבותי של ארצות הברית שאפיין את התיאטראות הגדולים והמשמעותיים בארה"ב. בהמשך המאה ה-20 עד סופה התיאטרון המוסיקלי בארצות הברית הגיע לשיא גבולות החשיבות שלו בעולם התיאטרון המוסיקלי, כך שהפיץ את תרבות מחזות הזמר לעולם המערבי – שאימץ את הז'אנר אותו קיבל הציבור כז'אנר חזק אומנותית, שממנו ניתן להרוויח, ליהנות ואליו גם להתחבר. השינויים הפוליטיים במאה ה20 בעולם, כדוגמת מלחמת וייטנאם, המלחמה הקרה ופירוק ברית המועצות והאיחוד הגרמני מחדש ב-1990, יצרו זיקה גדולה אל התיאטרון הלאומי, אל התרבות העולמית ואל הצורך ליצור אומנות על התקופה, לבטא וליצור אומנות המשקפת ומבקרת את ההיסטוריה. גם מחזות הזמר הושפעו מן צורך זה, כדוגמת המחזמר "שיער" – שהפך למחזמר פוליטי עם מסרים, טיעונים ומשמעויות טעונות וחשובות בעיני הציבור האמריקאי והכלל-עולמי.