בסקירה של שני כתבי היד מוצאים את עיקר האיורים בחלק שפותח פרשות "פרש", ועוד חלוקה ספוראדית של איורים שונים, חלק גדול מרוכז בדפי הפתיחה אבל יש גם כאלה מפוזרים ללא סדר מסוים.

יש הבדל בולט בין סוגי כתבי היד: בסרוורה יש התמקדות בבעלי חיים, חלקם "רגילים" כגון אריות, זאבים וסוגי ציפורים שונים, ויש גם חיות מיתולוגיות, בעיקר סוגים שונים של גריפונים. במקרה אחד, המאייר אפילו צייר שילוב של בעלי חיים- שני מגלנים אוחזים כל אחד במקור שלו טרף- במקרה אחד דג, במקרה השני צב (!). אין דמויות אנושיות.

בקניקוט יש אמנם בעלי חיים, אבל הם מאויירים בטכניקה בסיסית יותר, ובעיקר בולט ההבדל בכך שיש איורים רבים המשלבים דמויות אנושיות, הרבה פעמים באופן קצת גרוטסקי, כולל דמויות עירומות.

את ההבדל העקרוני הזה ניתן לראות באופן בולט בדף שנראה כמעט זהה בין שני כתבי היד, הדף שבו המחבר נותן לעצמו קרדיט. בקניקוט כתוב "אני יוסף חיים זה הספר ציירתי והשלמתי" ובסרוורה "אני יוסף הצרפתי זה הספר ציירתי והשלמתי". בשני המקרים יש דמויות שונות המרכיבות את האותיות, אבל יש הבדל עקרוני ביניהן: בגרסת סרוורה האותיות מורכבות מבעלי חיים בלבד, איורים פשוטים יחסית לא צבעוניים, לעומת גרסת קניקוט שבה האותיות צבעוניות ומורכבות גם מבעלי חיים, אבל בעיקר מדמויות אנושיות, כולל גברים ונשים עירומים. חלק מהדמויות האנושיות מעוצבות כך שהן נראות מעונות (ידיים קשורות ובגוף בתנוחה כפופה באותיות ה' במילים "זה הספר").

אני לא מצליח להבין איך שולבו איורים גרוטסקיים, על גבול הפורנוגרפיים,  בספר תנך, מה גם שמדובר במחבר יהודי שמייעד את זה לקהל יהודי.

17r

בחרתי להשוות בעיטורים של המסורה בין שני כתבי היד. בשני כתבי היד רוב המסורה כתובה בשורות רגילות ובלי עיטורים אבל במקומות מסויימים המסורה מעוטרת - בקניקוט בעיטור דקורטיבי סביב הטקסט ואילו בסרוורה המסורה לא רק מעוטרת אלא כתובה בצורות של בעלי חיים או צורות גאומטריות שונות. כאן הבאתי דוגמא של המסורה כתובה בצורה של לטאה ארוכה. לאורך כתב היד המסורה מגיעה גם בצורות של חיות נוספות או עיטורים אדריכליים שונים, נראה שלאמן יש ממש חופש יצירתי באופן שבו הוא בוחר לעצב את המסורה. האם יש קשר בין הטקסט עצמו לצורה שנבחרה לו?

הימצאות דמויות היברידיות בספרים תנ״כיים מעוררות שאלות מכמה טעמים עיקריים: ראשית, על רקע כך שדמויות היברידיות היו נפוצות ומזוהות עם כתבי יד מאוירים במערב בימי הביניים. שנית, היות שדמויות היברידיות לקוחות מהעולם המיתי, נטול הזיקה דתית נוצרית ומקל וחומר שהיהודית.

שמנו לב כי בשני כתבי היד, דימוי הדמויות ההיברידיות הופיע לצד הנרטיב התנ״כי עצמו (קרי - לא בפתיח או הוראות דיקדוק, אלא לצד כתבי הקודש עצמם). דומה שיש בכך שילוב בין קודש לחול ובין תרבות חזותית סקולרית לליבו של התנ״ך, החיבור הדתי הקדוש מכל. אם כן, גם הבחירה להכניס דמויות היברידיות לתוך ספר המהווה את ליבת הקדושה היהודית - ״שם השם״ - היא בחירה מעוררת תמיהה.

מקור העניין אך מתחדד מהיכרות קודמת עם המרחב הספרדי אשר כה הושפע מהתרבות החזותית האסלאמית. מעניין אפוא מדוע נבחר דווקא מוטיב החיות ההיברידיות כאלמנט עיטורי מושאל מהמערב; שעה שניצבה בפני אדריכלי כתב היד כל קשת האפשרויות לדימויים חזותיים מן המערב אשר ממילא עשויים היו להיתפס בתור מוטיבים חדשניים באזור היווצרות כתבי היד. בזהירות הנדרשת יאמר כי זה עשוי ללמד על בחירה מכוונת.

שפה חזותית זו הוסיפה לא רק אסתטיקה אלא גם פרשנות על תרבות האזור והשפעת נתיבי המסחר ותרבויותיהם המשפיעות על אמנות ופריטים ניידים, כמו תנ"ך.

תנ"ך Cervera סיפק מודל רשמי עבור קניקוט. אפילו עם דפי השטיח הנוי. כוכב ה-Cervera שאנו רואים כאן הוא בעיקר על הצורה הגיאומטרית, בעוד שלכוכב קניקוט כבר יש עיטור נוסף וצבעים עזים.

*****

תנ"ך סרברה הוא בין התנ"ך הספרדי העתיק והמשמעותי ביותר ששרדו את חורבן רוב הקהילות היהודיות בממלכות קסטיליה וארגון החל משנת 1391 וגירוש היהודים מספרד ב-1492 ומפורטוגל ב-1498. דוגמה נדירה לפליוגרפיה העברית האיברית של זמנה. מואר בשפע בזהב ובצבע עם מוטיבים מוצרביים ויהודיים.

באופן כללי, האמנות הקניקוטית של כתב היד היא מודאג'אר ששואבת מסגנון הפלטרסק הספרדי. עם זאת, המסורת הספרדית אינה ההשפעה היחידה. שילה אדמונדס מצאה קשרים של מוטיבים זומורפיים של כתב היד עם איורי קלפי משחק ממרכז אירופה, במיוחד אלו שהופקו במהלך המאה ה-15 בשטחי גרמניה והולנד של ימינו, שהיו פופולריים מאוד והשפיעו במידה ניכרת על הארת כתב היד.

כתב היד של קניקוט בא לא רק לשאוב השראה מסרוורה אלא גם לעלות עליו ביופי הקליגרפי והעיטורי. אנחנו עדים לכך שתנ"ך סרוורה שומר על טון רציני למרות המוטיבים הגותיים שבו, בעוד שלתנ"ך קניקוט אופי שובב יותר. המגמה הזאת משתקפת גם בדמויות הדרקונים.

השוואה מעניינת מתחילה מכך שבני התנ"כים מדובר בדף שטיח זוגי, דיי זהים בעיטור שלהם – אחד עם החותם שלמה והשני "המגן דוד". בנוסף בשני כתבי היד דפי שטיח אלו מפרידים בין "סוגי טקסט" בתנ"ך קניקוט תורה ונביאים ובתנ"ך סרוורה בין מפתח והקדמות לספר בראשית. כמו שקראנו במאמר של נרקיס וכהן-מושלין בגלל שיוסף בן חיים נסמך על תנ"ך סרוורה ישנם הרבה קווים מקבילים בתכונית העיטור והטקסט הייחודיות היא הפיתוח של היצירה בתנ"ך קניקוט. עיטור יותר מתוחכם, יפה ואלגנטי, צבעוני ומלוכד במראה הכללי שלו - מנסה להגיש את העיטור כיחידה אחת, כמכלול. דף השטיח בתנ"ך סרוורה כלל לא צבוע, אלא הוא בעט או דיו אדומה מאפיין ששונה מכלל תוכנית העיטור של התנ"ך - שיש צבע ואיורים שונים. בתנ"ך קניקוט דפי השטיח מעוטרים מאוד (צורות משוכללות יותר, עיטורי יותר, חיות בפינות וכן וצבוע). ניתן להגיד כי כמו שהוא רואה את הטקסט והאיור כמקשה אחת גם את כלל העיטורים, הן אלו שבאותו הדף והן את אלו שבדפים הסמוכים זה לזה.

נקודות להשוואה:

מדובר במיניאטורה שממלאת חצי עמוד, שלא כמו בין ספרים אחרים בנביאים - בהם האיור נמצא לצד הטקסט.

ההעמדה של הטקסט מלכתחילה שונה.

האיור כולל חיות, אלמנטים עיטוריים ואלמנטים אדריכליים, בהיקפים שונים

מעניין להשוות בין אופן עיצוב ועיטור הערות השוליים בשתי גרסאות התנ״ך, כאשר ניכר שבקניקוט הקו העיצובי שומר על ההערות הטקסטואליות כתובות בצורה סטרילית ומקדש את הקריאות שלהן, ולעומת זאת בסרוורה ההערות הן עוד סוג של מצע עיטורי עבור האמן. הוא משתמש בטקסט עצמו כקו מתאר ויוצר באמצעותו דימויים פיגורטיביים ואדריכליים. במקרה של קניקוט, כשיש רצון לעטר את ההערות העיטורים מגיעים מסביב לטקסט ושומרים על מקומו המופרד.