סיפור צדדי - למידה מתאפשרת מתוך ביסוס תחושת מסוגלות

נסתר - לא כל אדם מתאים להיות מחנך או מטפל

אתגר: סיום תהליך הלמידה באופן שנשארה בו שאלה פתוחה, הוא למעשה הצלחה מבחינת המלמד, ובסיס להתפתחותו של הלומד.

בקבוצה שלנו למדנו שמשמעות הביטוי "שמאל דוחה" היא שעל המחנך לצמצם את ידיעתו ותפיסותיו על מנת להגיע את מקומו של המודרך. וכאן חזרנו לעקרון הראשון של חיבור.

זכרונות ילדות על אדם משמעותי.

אדם שהקשר "הציל". זכרונות כאשת חינוך אל מול הילדים. מתן משמעות למעשים אינטואיטיבים.

שיח על תוכן שלמדנו בעבר "איך לאהוב קיפוד"- חנה צור.

יחסים שמתמשכים וזכורים.

אתגר:

מה קורה כשהיחסים לא מתרחשים?

שיח על האותנטיות של היחסים?

מקום של משחקיות כדי לקיים יחסים ולא רק מאזורים של למידה.

קשיים אובייקטיבים- מורכבות של מסגרות החינוך שלא באמת מאפשרות תמיד להחזיק שיח על קשר.

מושגים:

"המבוגר האחראי" ביחסים.

התקשרות כבסיס.

"זיוף" כדי להצליח לבנות יחסים.

תהליך רפלקטיבי של המדריך/ המורה בהקשר של יחסים  כחלק מאחריות ומאמץ להיות דמות משמעותית ביחסים

למידה מתוך בניית קשר.

זיהוי של רגשות כלפי ילד- הדיבור הפנימי- עבודה פנימית שמייצרת את האחריות והשינוי.

אייך מגיעים בתהליך למידה קצר גם ללמידה אפקטיבית הכוללת ישום וגם להספק סביר של חומר נלמד?

אייך בוחנים האם התלמידים יצאו עם ידיעה שבירה או הבנה אמתית? כיצד הכי נכון להעריך את תהליך הלמידה?

אייך נותנים מענה בלמידה קבוצתית לקבוצה עם סגנונות למידה וחשיבה שונים?

אייך נדע דרך איזה תיאורית למידה כדי לעבוד?