דימוי בבית החמישי "קולך שטף כגל גדול" המדמה בין קול לשיטפון שיוצר גל. דימוי מקביל למטאפורה "ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר" שבשיר 
פגישה, חצי פגישה" של רחל משום ששניהם מקשרים את הפגישה לסערה ולים.

המילה "אתמול" חוזרת בשיר כ-8 פעמים -> קיימת חזרה.

"בחול... גדול... אתמול" - חריזה צמודה. מופיע בבית הראשון והחמישי.

_{^{-יונתן מור}}

אולי אצא יותר אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר ולעשות קצת רעש
אולי מקום אחר מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל ולתקן עוד פעם

מה הזמן מסמן לי
זה הכל שאריות של החיים
ולחיות את הרגע
להתחיל לאסוף את השברים

אולי אצא יותר אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר ולעשות קצת רעש
אולי מקום אחר מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל ולתקן עוד פעם

אולי אצא יותר אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר ולעשות קצת רעש
אולי מקום אחר מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל ולתקן עוד פעם

המילה להתחיל חוזרת על עצמה מספר פעמים ומראה את המצוקה הנפשית של הכותב, אשר כנראה חווה פרידה ומנסה "לאסוף את השאריות".
גם בשיר של רחל היא נמצאת אחרי פרידה ושברון לב.
בניגוד לשיר של רחל עידן רייכל מדבר על מה הוא יכול לעשות כדי להמשיך הלאה.

I see that body in the sunlight
Feelin' the heat and it feels right
I wanna do this for the rest of my life

Oh, I know, I know, you know the vibe
I wanna stay with you every night
You and me underneath the lights
I'm always good when you're by my side
I know, you know you're on my mind
You really make me come alive
I wanna be here for the rest of my life

Looking for sun rays, needin' them good days
Fly me away-away, you're my holiday
Cool like the ocean, lost in emotion
Fly me away-away, you're my holiday
Whenever you're here it's a good time
Strawberry shirts in the sunshine
Ice-cold drinks 'til the moonlight
You're my holiday
Whenever you're here it's a good time
Strawberry shirts in the sunshine
Ice-cold drinks 'til the moonlight
You're my holiday

I wanna stay up 'til the mornin' with you talkin'
Just to listen to the things you say
And every time we're in the middle of the city
I imagine us so far away

I see that body in the sunlight (sunlight)
Feelin' the heat and it feels right (feels right)
I wanna do this for the rest of my life

Oh, I know you know you're on my mind (yeah)
You really make me come alive (yeah)
I wanna be here for the rest of my life

Looking for sun rays, needin' them good days
Fly me away-away, you're my holiday (you're my holiday)
Cool like the ocean, lost in emotion
Fly me away-away, you're my holiday
Whenever you're here it's a good time (good time)
Strawberry shirts in the sunshine (sunshine)
Ice-cold drinks 'til the moonlight (moonlight)
You're my holiday (you're my holiday)
Whenever you're here it's a good time (good time
Strawberry shirts in the sunshine (sunshine)
Ice-cold drinks 'til the moonlight (moonlight)
You're my holiday

Ooh, ooh
Ooh, you're my holiday
Ooh, ooh
Ooh, you're my holiday

השיר קשור לשירה של רחל בכך שהוא מדבר על אהבה אמיתית בין אנשים ולפי השיר אפשר להבין שאם האהבה הזו תיעלם יהיה שם מקרה כואב ועצוב כמו שאנחנו יכולים להניח שקרה לפני שנכתב השיר ״פגישה, חצי פגישה״.
בשיר יש חריזה ( wanna stay up 'til the mornin' with you talkin'
Just to listen to the things you say
And every time we're in the middle of the city
I imagine us so far away)
יש בשיר גם מטאפורה (You're my holiday)
ויש בשיר גם דימוי (Cool like the ocean)

יונתן אנוך

שלום חנוך
מילים ולחן: שלום חנוך

הייתי ילד בלילות עצוב
משוטט לבד
לא נתתי לאיש לדעת
את היית אהבת נעורי

הייתי ילד בימים חולם
מנגן ושר
מדמה לי שאת שומעת
את השיר הראשון בחיי

מסתכל איך את רוקדת
מסתובבת ונצמדת
רק אני צופה מהצד
אני נשאר ואת עוזבת
רחוקה לא מתקרבת
זיכרון שעולה בי שוב
פרדס רטוב יללת התנים ואת
שהיית אהבת נעורי

ולא הייתי איתך כמעט
כל כך מעט ואמרת לי שאת נוסעת
ואולי לא אראה אותך שוב

הייתי ילד בלילות עצוב
משוטט לבד
לא נתתי לאיש לדעת
את היית אהבת נעורי


אנאלוגיה בין "אהבת נעורי" של שלום חנוך ל"פגישה, חצי פגישה" של רחל:
הדובר ב"אהבת נעורי" מדבר אל אהבת נעוריו, הוא מספר לה איך הוא אהב אותה ושהוא הסתיר את זה, הוא לא נתן לאיש לדעת שהוא אוהב אותה. הוא היה עצוב משום שלא זכה להיות איתה ביחד, הוא היה איתה רק מעט ואז היא אמרה לו שהיא נוסעת, והוא הבין שאולי לא ייראה אותה שוב.
הדוברת ב"פגישה, חצי פגישה" מדברת ומספרת על סערת הרגשות שעברה כשפגשה באהוב לשעבר, אך זוהי אפילו לא הייתה פגישה או חצי פגישה, זה היה מבט שהכניס אותה לסערת רגשות. סערת הרגשות מלמדת אותנו שמדובר באהבה כואבת, באהבה נכזבת.
הקשר בין שני השירים הוא ששניהם מדברים על אהבה כואבת, אהבה נכזבת, אהבה שלא התממשה - ב"אהבת נעורי" הדובר מספר על האהבה שהייתה לו בנעוריו שאף אדם לא ידע, וב"פגישה, חצי פגישה" הדוברת מספרת על האהבה שהייתה לה ממבט אחד אך לא התממשה.
ההבדל בין שני השירים הוא שב"אהבת נעורי" הדובר ואהובתו הכירו אחד את השני, וב"פגישה, חצי פגישה" הדוברת אפילו לא הכירה את אהובה, היא התאהבה בו ממבט אחד.

המוטיב הראשון והמרכזי בשיר הוא הבדידות והמרחק מאהובתו. המשורר רושם "רק אני צופה מהצד", "אני נשאר ואת עוזבת", "רחוקה לא מתקרבת", "הייתי ילד בלילות עצוב, משוטט לבד". המשורר חוזר כמה וכמה פעמים על הבדידות, על האהבה הנכזבת, על האהבה שלא התממשה. הוא מספר שאהב אותה אך היא לא אותו והוא נשאר בודד.
המוטיב השני בשיר הוא הילדות שלו. פעמים רבות בשיר המשורר רושם "כשהייתי ילד", "שהייתי ילד", "אהבת נעורי". הוא מנסה להדגיש את העובדה שאהבתו עליה הוא כתב את השיר הייתה מלפני זמן רב, כשהוא היה רק ילד, כשהוא עוד רשם את השיר הראשון שלו.
בשיר יש גם חריזות בבית השלישי: רוקדת ונצמדת, עוזבת ומתקרבת.
בנוסף לכך רשום בשיר: "אני נשאר ואת עוזבת, רחוקה לא מתקרבת". זוהי מטאפורה לכך שהדובר אהב אותה, והיא לא אותו, המטאפורה מתארת את האהבה הנכזבת והמילים מביעות ניגודיות, הוא נשאר והיא עוזבת, היא רחוקה ולא מתקרבת.  

עדן ענבר

שבחיי

תם ולא נשלם
תמיד אהיה אותו אדם
המחפש כמו כולם
להיות עוד משהו בעולם
המנוכר והפוגע
זה שרואה זה ששומע
המציאות העגומה כמו אהבה שנעלמה

אז אני בורח ונוסע אלייך
וכל חלום הוא כמו ניצוץ בעינייך
אני נוסע ויודע
אין מקום אחר
וכמו אחד שמנסה
להיות עוד משהו בעולם הזה

משהו בעולם הזה

אני עוצר, אני צורח
מי היורה? מי הרוצח
מי שדרס ונעלם
מי מתעורר ומי נרדם
מי הרעב? מי השבע
מי שמקשיב מי שיודע
היכן הדרך מתחילה
בין כביש מהיר או מנהרה

אז אני בורח ונוסע אלייך
וכל חלום הוא כמו ניצוץ בעינייך
אני נוסע ויודע
אין מקום אחר
וכמו אחד שמנסה
להיות עוד משהו בעולם

אני בורח ונוסע אלייך
וכל חלום הוא כמו ניצוץ בעינייך
אני נוסע ויודע
אין מקום אחר
וכמו אחד שמנסה
להיות עוד משהו בעולם הזה

משהו בעולם הזה

אני בורח ונוסע אלייך
וכל חלום הוא כמו ניצוץ בעינייך
אני נוסע ויודע
אין מקום אחר
וכמו אחד שמנסה
להיות עוד משהו בעולם

אני בורח ונוסע אלייך
וכל חלום הוא כמו ניצוץ בעינייך
אני נוסע ויודע
אין מקום אחר
וכמו אחד שמנסה
להיות עוד משהו בעולם הזה

כל אחד שמנסה
להיות עוד משהו בעולם הזה

אנלוגיה: בשני השירים מדברים על תקווה לאהבה (בפגישה כאשר יושבים לשתות מן המעיין, ובשיר זה בהתחלה). שני השירים גם מדברים על לברוח ממישהו/משהו (פה מילולית, בפגישה מדברים על להיסגר ולהדחיק רגשות).

אמצעים אומנותיים- חזרות (גם חזרה על מבנה בשיר וגם מילים), דימוי, מטאפורות

בגללך לילה לא לילה
איך בגללך
אני למטה, למעלה
איך בגללך
כלום לא הולך

{גשר2}

בגללך לילה לא לילה
איך בגללך
אני למטה, למעלה
איך בגללך
כלום לא הולך

בגללך לילה לא לילה
איך בגללך
אני למטה, למעלה
איך בגללך
כלום לא הולך

כמתאבד שקופץ ממגדל
כמו אסטרונאוט אבוד בחלל
אוהב אותך, אוהב אותך
אוהב אותך

מאבד את שיווי המשקל
מאבד את עצמי ובכלל
אוהב אותך, אוהב אותך
אוהב אותך

בגללך לילה לא לילה
איך בגללך
אני למטה, למעלה
איך בגללך
כלום לא הולך
(אוהב אותך)

בגללך לילה לא לילה
איך בגללך
אני למטה, למעלה
איך בגללך
כלום לא הולך
(אוהב אותך)

(אוהב אותך)
בגללך לילה לא לילה
איך בגללך
אני למטה, למעלה
איך בגללך
כלום לא הולך
-----------------
הקשר בין השיר אל "פגישה, חצי פגישה" של רחל המשוררת הוא הרגשות שמובעים בשני השירים. 
איינשטיין אומר איך "איך בגללך כלום לא הולך", ושורה זו מתקשרת לסופת הרגשות שחשה רחל בעת ה"פגישה" שלה עם אהובה לשעבר.

לאורך כל השיר, איינשטיין חוזר על כמה וכמה דימויים, וביניהם "כמו קוסם ששולף שפן, כמו מלצר שעורך מלצר, אוהב אותך". לדעתי, הוא מביע עד כמה אהבתו אליה בסיסית ורגילה בשבילו, איך לאהוב אותה, בשבילו זה לנשום אוויר. 
- נטלי גולוביצקי :)

אתה שם בכולם
אתה שם בכולם
אתה שם בכולם
אתה שם בכולם

דמיון בין השיר לשיר פגישה,חצי פגישה של רחל: שני השירים מדברים על אהבה קדומה שהייתה ורצון להחזירה. בשיר פגישה מתואר כי מספיק לדמות מבט זריז באהובה וכל ה"חומות" שבנתה לרגשות שלה נפרצות והיא נותנת לרגשותיה כלפיו "לזרום" דרכה ואף לוגמת מהם שזהו ביטוי מטאפורי לכך שהיא מקבלת אותם ומראה אותם. בשיר מכל האהבות הדמות מספרת על געגועיה וריגשותיה כלפי מישהו שאהבה ומתארת את תחושותיו כלפיו, בעצם היא בשיר כאן לא הייתה צריכה את ה"פגישה" בכדי שהמחסומים מהאירועים שקרו יפלו והרגשות יזרמו דרכה אלה שהם זורמים דרכה והיא מביעה אותם

אמצעי עיצוב/אומנותיים בשיר: חזרתיות, מטאפורות(שתיקה יפה, ליבי חסר,,...),האנשה.

עידו רום - י'13

עם זאת, ולמרות הפגישה הקצרצרה הזו, למרות שכמעט לא אמרו דבר זה לזו (״קטעי ניבים סתומים״) מחסום ההדחקה שהיא בנתה לעצמה נשבר (״סכר שכחה - בניתי לי מגן - הנה היה כלא היה״). 

אנחנו לומדים מהשיר הזה כמה מעט היה נדרש כדי לשבור את מחסום השיכחה וההדחקה של המשוררת, ועד כמה האהבה הזו כואבת לה.

בשיר ״ארוץ אליך״ (ברי סחרוף ושרון רוטר), הדוברת שרה לאהוב ליבה בגוף שני (ולא בצורה תיאורית כמו בשיר ״פגישה, חצי פגישה״). היא משתמשת במשפטים קצרים מאוד, וכשקוראים אותם ניתן להרגיש קוצר נשימה או נשימה שבורה, כמו בבכי. הדבר דומה לשיר ״פגישה חצי פגישה״, שבו ניכר שלדוברת קשה להשלים משפטים.

השיר בנוי מבתים שבהם יש משפטי תנאי, פזמון חוזר שיש בו את הפתרון לתנאי. אנחנו קוראים את משפטי התנאי (״גם אם תעשה בי עוד, גם אם חם מאוד, גם אם תתעקש לבוא, גם אם לא״) ורואים שהתנאים אינם מחוברים זה לזה, ושלמען האמת התנאי היחיד שנדרש כדי שהמשוררת תוכל להראות את אהבתה הוא שאהובה יבוא (״אם רק תבוא״). אני מוצאת שהשירים דומים מהבחינה הזו, כי בשיר ״פגישה, חצי פגישה״ היה צריך מעט מאוד כדי לשבור את סכר ההגנה על המשוררת, ובשיר ״ארוץ אליך״ הדוברת אומרת שנדרש מעט מאוד כדי שהיא תרוץ אל אהובה, להציץ בעיניו. 

המשוררת משתמשת בהאנשה של הציפורים (״כל הציפורים מצייצות בדלת שלך, כל הציפורים מבקשות מהפכה״). הציפור היא חיה המסמלת חופש, אבל היא גם מסמלת את ציפור הנפש. כאשר המשוררת עושה שימוש בציפור ואומרת ש״כל הציפורים מצייצות בדלת שלך… כל הציפורים מנסות לגעת בך״, היא למעשה אומרת שהאהבה שלה אל אהובה היא תחושת החופש שלה. בהשוואה לשיר ״פגישה, חצי פגישה״ אנחנו לומדים שהאהבה הנכזבת גרמה למשוררת לשים ״גדר״ מסביב לנפש.

המשוררת משתמשת הרבה מאוד בחזרות - ״כל הציפורים״, ״גם אם״, ״אני ארוץ אליך״. החזרתיות הזו נותנת תחושה של רצון מאוד עז של המשוררת להיות עם אהובה. 

החריזה בשיר היא בכל שתי שורות, למעט השורות שמסתיימות ב״גם אם לא״ ו״אם רק תבוא״. 

למעשה שבירת החריזה בשורות האלו גורם לנו לשים לב שהתנאי שהיא מציבה לאהובה הוא מאוד פשוט. גם אם תתעקש לבוא, וגם אם לא. אם רק תבוא. 

גם אם תעשה בי עוד

גם אם חם מאוד

גם אם תתעקש לבוא

גם אם לא

אני ארוץ אליך תמיד מעליך

אני ארוץ אליך להציץ בעיניך (אם רק תבוא...)

כל הציפורים מצייצות בדלת שלך

כל הציפורים מבקשות מהפכה.

גם אם תעשה בי טוב

מים, קרן אור.

גם אם תתרגש מאוד

גם אם לא.

אני ארוץ אליך...

כל הציפורים מצייצות בדלת שלך

כל הציפורים מצייצות לאהבה

כל הציפורים מנסות לגעת בך

כל הציפורים מבקשות מהפכה.

אני ארוץ אליך...

קישור לשיר:
https://music.apple.com/us/album/arutz-elecha/1193168513?i=1193168748

שלחי אותו, תני לו ללכת לחופשי
אף כי יודעת את שלא יחזור אלייך
שלחי אותו, תני לו ללכת למקומו,
לשיבולים הכפופות ברוח

תני לו לחלוץ את נעליו, לרוץ להשתובב עם הרוח
תני לו לשרוק ולזמר, לדלג על אבני דרך
תני לו לחיות כפי שחי

אל תתעצבי עוד כי הוא הלך,
כציפור לדרור, שובי לימי החול
כי את יודעת, אהובך לא יחזור אלייך

שלחי אותו, תני לו ללכת לחופשי
אף כי יודעת את שלא יחזור אלייך
שלחי אותו, תני לו ללכת למקומו,
לשיבולים הכפופות ברוח

תני לו לחלוץ את נעליו, לרוץ להשתובב עם הרוח
תני לו לשרוק ולזמר, לדלג על אבני דרך
תני לו לחיות כפי שחי

אל תתעצבי עוד כי הוא הלך,
כציפור לדרור, שובי לימי החול
כי את יודעת, אהובך לא יחזור אלייך

אל תתעצבי עוד כי הוא הלך,
כציפור לדרור, שובי לימי החול
כי את יודעת, אהובך לא יחזור אלייך

שלחי אותו, תני לו ללכת לחופשי
אף כי יודעת את שלא יחזור אלייך
שלחי אותו, תני לו ללכת למקומו,
לשיבולים הכפופות ברוח

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אנלוגיות

השיר שלחי אותו מספר על אישה שאהובה מת באחת ממלחמות ישראל. דוברת השיר מצווה עליה לתת לו ללכת לחופשי, לעולם הבא, ולהתקדם גם היא הלאה בחיים. גם השיר פגישה, חצי פגישה מאת רחל המשוררת מדבר על שחרור של אהוב והתקדמות הלאה בחיים. לפיכך, קיימת אנלוגיה מקבילה בין השירים.

ישנה גם אנלוגיה מנוגדת ביניהם: בעוד שהשיר פגישה, חצי פגישה מאת רחל משתמש במטפורות חורפיות כגון: סערה, השיר שלחי אותו משתמש במטפורות כמו שיבולים, צמח שמזוהה עם חג השבועות (שחל בקיץ).

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אמצעי עיצוב

מצאתי בשיר שלחי אותו מספר אמצעי עיצוב.

ראשית, השיר חוזר על הבית:
שלחי אותו, תני לו ללכת לחופשי
אף כי יודעת את שלא יחזור אלייך
שלחי אותו, תני לו ללכת למקומו,
לשיבולים הכפופות ברוח
שלוש פעמים, על הבית:
תני לו לחלוץ את נעליו, לרוץ להשתובב עם הרוח
תני לו לשרוק ולזמר, לדלג על אבני דרך
תני לו לחיות כפי שחי
פעמיים, ועל הבית:
אל תתעצבי עוד כי הוא הלך,
כציפור לדרור, שובי לימי החול
כי את יודעת, אהובך לא יחזור אלייך
שלוש פעמים, ומתוכן פעמיים רצופות. הדוברת בשיר חוזרת על דבריה מספר פעמים כדי להחדירם באוזניי הנמענת. היא רוצה שהנמענת תזכור ולא תשכח את העובדה שאהובה עוזב לעולם טוב יותר, ואת בקשתה ממנה שלא תתעצב ותחזור לחייה הרגילים.

בנוסף, בבית:
אל תתעצבי עוד כי הוא הלך,
כציפור לדרור, שובי לימי החול
כי את יודעת, אהובך לא יחזור אלייך
הדוברת מדמה את האהוב האבוד לציפור המבקשת לצאת לחופשי, ואת לכתו כשחרורו לדרור. הדימוי תורם למסר הכללי של השיר בכך שהוא מציג את כל המצב כדבר חיובי, לטובת החלל.

חוץ מזה, יש כפל משמעות בביטוי 'ימי החול' בשורה: כציפור לדרור, שובי לימי החול. מצד אחד, ימי החול הם הימים הרגילים אליהם הדוברת מצווה את הנמענת לשוב, אבל יש בביטוי גם ווידוי של הדוברת שאכן הימים הללו יהיו קשים, כאילו אוכלים בהם חול. במשמעות זו, יש גם אוקסימורון עם השורה הקודמת:
אל תתעצבי עוד כי הוא הלך,. בה הדוברת דורשת מהנמענת שלא תהיה עצובה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ליאת אוסטפלד

Go on now, go, walk out the door
Just turn around now
'Cause you're not welcome anymore
Weren't you the one who tried to hurt me with goodbye?
You think I'd crumble?
You think I'd lay down and die?

Oh no, not I, I will survive
Oh, as long as I know how to love, I know I'll stay alive
I've got all my life to live
And I've got all my love to give and I'll survive
I will survive, hey, hey

It took all the strength I had not to fall apart
Kept trying hard to mend the pieces of my broken heart
And I spent oh-so many nights just feeling sorry for myself
I used to cry
But now I hold my head up high and you see me
Somebody new
I'm not that chained-up little person still in love with you
And so you felt like dropping in and just expect me to be free
Well, now I'm saving all my lovin' for someone who's loving me

Go on now, go, walk out the door
Just turn around now
'Cause you're not welcome anymore
Weren't you the one who tried to break me with goodbye?
You think I'd crumble?
You think I'd lay down and die?

Oh no, not I, I will survive
Oh, as long as I know how to love, I know I'll stay alive
I've got all my life to live
And I've got all my love to give and I'll survive
I will survive

Oh
Go on now, go, walk out the door
Just turn around now
'Cause you're not welcome anymore
Weren't you the one who tried to break me with goodbye?
You think I'd crumble?
You think I'd lay down and die?

Oh no, not I, I will survive
Oh, as long as I know how to love, I know I'll stay alive
I've got all my life to live
And I've got all my love to give and I'll survive
I will survive
I will survive.
הרעיון העיקרי בשיר מדבר על לשרוד את הפרידה בלי הבן זוג של הזמרת. בדומה לשיר של רחל, הזמרת שרה איך הייתה צריכה את כל כוחה כדי להתגבר על הפרידה ועכשיו היא מבינה שהיא תוכל לחיות ולהצליח גם כעת. בנוסף, בשיר חוזר בן זוגה, אך בשונה מבשיר של רחל, היא לא נשברת ומגרשת אותו.

במשך השיר הזמרת שוב ושוב חוזרת על השורה "אני אשרוד". אני חושב שהיא מנסה לשכנע את עצמה שתשרוד ולחזק את נפשה.
קיימת חריזה רבה בשיר, כמעט בין כל שורה לאחרת. אני חושב שהחריזה מסמלת את העליצות של חזרה לחיים אחרי הפרידה הקשה.
לבסוף, היא משתמשת באנלוגיה ניגודית בין בן זוגה לשעבר לבין הבא שיהיה. היא כותבת ואומרת שהיא שומרת את אהבתה לאחד שירוויח את זה ולא יתנהג כמו בן זוגה הקודם.
עידו פינקלשטיין

מחפשת ברחובות על שלטי חוצות אותך
מסיימת מאוחר עוד יום שנגמר ממך,
אני לבד אז מטרידה את אלוהים
בחרטות ולבטים של גיל שלושים,
בחוץ הגשם מנקה, אלוהים בוכה איתי

חוזר הביתה בחצות, מחפש בי ניצוצות לשווא.
ואיך אפשר להירדם אם הלב עוד מדמם, עכשיו.
מהמגדל הכול רחוק וריק סביב,
נו תתלבשי אני רואה לך תל-אביב,
כבר לא צריך להסתתר, בוא ותדבר איתי.

לאט לאט ניגשת, למילים לוחשת
ועולה לקחת אוויר,
כמו זכוכיות במים מתנפצים שמים,
תסתכל עליי...
השארנו זיכרונות ביחד.

מתחילה לחשוב רחוק, תל-אביב-ניו יורק, אולי,
כבר לא פוחדת לנסות, מישהו שומר עליי..
ובפריים-טיים של חיי אתה ניצב, אותה שריטה קטנה בלב, לאן עכשיו?
אני מודה לך אהוב על שנים עם סוף כתוב

לאט לאט ניגשת למילים לוחשת,
ועולה לקחת אוויר,
כמו זכוכיות במים, מתנפצים שמים,
תסתכל עליי...
השארנו זיכרונות ביחד.

בבית הראשון, הדוברת של השיר מדברת על כך שהיא מחפשת את אהובה, היא רוצה למצוא אותו, אך למעשה, בסופו של יום – הוא מלווה אותו לכל אורכו, אך הוא מכביד עליה; הוא יוצר קושי – משבר נפשי, כמו בשירה של רחל.
 היא לא יודעת מה לעשות, היא מבולבלת, היא מרגישה, אך היא לא רוצה – היא מנסה לבנות מגן כנגד הרגשות שלה, אך "הנה היה כלא היה", הוא לא באמת עוזר, והיא מוצפת ברגשות, מתחוללת בליבה סערת רגשות.
 בניגוד לשירה של רחל, שהיא משתמשת במילה "אכרע", המעבירה תחושת התמסרות, תחושת השלמה – נראה כי כאן הדוברת מסתייגת, ומנסה לברוח מהרגשות ומהזיכרונות, השייכים לעבר.
 היא מדברת על אלוהים – כאילו מדובר במקרה הרחוק משליטתה, שאין לה אפשרות לשנות אותו, דבר אשר אכן דומה לדוברת בשירה של רחל, אך היא אומרת זאת בכאב, בעוד בשיר "פגישה, חצי פגישה", הדוברת שותה מהאגם לרוויה – "זורמת" על מה שהחיים הביאו עליה.

הבית השני –
 
 הבית השני מתאר מצב של פגישה שלא מתרחשת כפי שהייתה תקווה כי תתרחש.
 פגישה חסרת ניצוץ, לפי המשפט הראשון.
 לעומת זאת, במפגש השני, הדוברת מציגה שאלה רטורית: " ואיך אפשר להירדם אם הלב עוד מדמם, עכשיו."

השאלה הזו, למעשה מעלה את הקושי בלהמשיך הלאה, לאחר מצב בו הלב מתערב.
 כלומר, כאשר יש ערבוב של רגשות, כאשר חשים אהבה. 
 הלב עוד מדמם, ייתכן כי באמירה זו, מנסה הדוברת להעביר לנו שהלב חווה משהו, הלב נפגע ונחבל, וכעת כל הרגשות, כל מה ששמר עליו – נשפך.
 כאן, חלה הקבלה מתאימה, אנלוגיה מקבילה בין שני השירים.
 בשיר "פגישה, חצי פגישה", הדוברת מספרת על אגם סואן, המזכיר את השפיכה של הלב בשיר "זכוכיות".
 
 כמו כן, בהמשך משפט זה, הדוברת מציגה את העובדה ש: "אי אפשר להירדם" לאחר שהלב ספג מהלומה שכזו.
 כשאני חושבת על שינה, אני חושבת על עצימת עיניים, דבר המתחבר למבט המתואר בשירה של רחל: "מבט אחד קצר". התבוננות, השימוש בעיניים, אשר יכולות להיות מטאפורית ופיזית – פקוחות / עצומות.
 למרות הדמיון בשימוש בעיניים, למעשה, מתואר מקרה שונה בכל אחד מהשירים.
 בשיר של רחל, העיניים הן אומנם פקוחות פיזית, כשהן מסתכלות, כשהן יוצרות מבט, אך הן עצומות מטאפורית אל מול המציאות, ובמבט הזה, היא "רואה" את המצב כפי שקיוותה שיהיה – היא מרגישה שוב הכל, כל הרגשות זורמים, והיא כמו עוצמת עיניה כנגד העובדה שזה אינו המצב – היא מרשה לעצמה להאמין שזה נכון, היא מרשה לעצמה לאהוב.
 בשיר של שירי, לעומת זאת, היא עוצמת עיניים במובן הפיזי, היא מנסה לישון, אך עיניה, מבחינה מטאפורית – פקוחות אל מול המציאות, היא מסננת את הרגשות, היא מבינה שיש מעבר למה שהיא מרגישה – היא נתנה לרגשות שלה להוביל אותה בעבר, והיא נכוותה – היא התפקחה ולמדה, וכעת היא מפחדת לאהוב.

בדומה לשיר "פגישה, חצי פגישה", בבית הרביעי, הדוברת של השיר "זכוכיות" מתארת היתקלות עם אהובה.
 בעוד היא כבר התקדמה בחייה, היא כבר התחילה לחשוב מה מעבר, לתכנן תוכניות, "לפרוש כנפיים", להרגיש בטוחה, כאילו שומרים אולי. 
 לפי דעתי, היא הרגישה שהיא כבר לא תלויה ברגשות שלה, היא התחילה להאמין שמה שהיה כבר לא משפיע עליה, ושהיא לא מתנדנדת בין העבר, להווה, ולעתיד – הזיכרונות לא מסתירים לה את הדרך יותר.
 או כפי שזה מתואר בשיר "פגישה, חצי פגישה" – היא בנתה מעין סכר שכחה, מגן שיגן עליה מפני הרגשות שחשה בעבר, שהיא מפחדת, ובצדק – דבר אשר בהמשך התברר כנכון, שיציפו אותה בשנית, בהפתעה.
 בשני השירים, סכר השכחה אינו מחזיק, הוא נפרץ.
 בשני המצבים, זה מצב מבלבל – ערבוב של שמחה וכאב.
 דווי, כמו השריטה; ואושר, העובדה שזו שריטה על הלב – אהבה.
 מדובר באדם אהוב, ברגשות מציפים, למרות הידיעה שהדברים לא יסתדרו כמו שהדוברות היו רוצות.
 רגשות שהיו והוחבאו, אך עדיין קיימים – "סוף כתוב", שהתקווה לכתוב אותו מחדש קיימת בשתי הדוברות, למרות שהן יודעות שזה לא יקרה, דבר המוביל אותן למשבר – "ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר", באנלוגיה לשאלה הרטורית "לאן עכשיו?" – הן לא יודעות מה לעשות עם הרגשות.

הבית השלישי והבית החמישי – פזמון:

הפזמון חצוי מבחינת הדמיון והשוני שלו בין שני השירים.
 
 בחלקו הראשון, קיימת אנלוגיה ניגודית:
 בשיר "זכוכיות", היא מדברת על תהליך איטי, בעוד בשיר "פגישה, חצי פגישה", היא מדברת על פריצה, על סערה שמציפה הכל – מים סואנים.
 בשיר "זכוכיות", הדוברת מספרת על כך שהיא "התעוררה", היא פונה אל המילים, בלחישה, מתחילה בשקט, בצעדים קטנים – לאט, לאט – לעלות ולקחת אוויר – לשוב למצב הקודם, היא מנסה להשתחרר מהזיכרונות.
 בשיר "פגישה, חצי פגישה", הדוברת מספרת על כך שהיא נסחפה אל תוך חלום מלא תקוות, שמובל על ידי הפגישה – היא לא נוקטת בפעולה, פרץ הרגשות סוחף אותה מבלי שיכלה לשנות זאת (על אף הניסיון לבנות סכר). אך למרות זאת, היא יודעת שזו תקוות שווא. היא "שותה" מן האגן הסואן לרוויה, היא חשה את הרגשות שבערו בה פעם וחזרו, היא נושמת אותם, חיה אותם – מאמצת אותם אליה, למרות שהיא יודעת שמדובר במשבר (קונוטציה למשבר הנפשי), ושהכל יתנפץ בסופו של דבר.

דבר המוביל אותי לחלק השני של הפזמון, בו קיימת אנלוגיה מקבילה:
 בשני השירים, קיימת ההבנה שהאהבה הזו, האהבה שבוערת, האהבה שמציפה, עתידה מאז ומעולם היה לגרום לבלאגן. הצפה על ידי גל, כמו שבירה על ידי המים, למעשה מתארת את התנפצות המציאות שהאהבה בנתה בליבן – מה שהיה, היה, ולמרות שלא יהיה זאת המצב בשנית, ולא יהיה לעד, הוא עדיין הותיר אחריו שובל, גלים במים, זכוכיות – שברים של זיכרונות וגלים סוערים.
 
 לבסוף, הדמיון הנוסף והאחרון שאציג, הינו – המבט, וההבנה.
 בשני השירים, הדוברת רוצות, או פוגשות את אהובן.
 המבט הזה, אומר הכל, המבט הזה מספיק בכדי להציף הכל, בכדי לעורר בשנית את מה שאבד.
 המבט הזה מסמן – "השארנו זיכרונות ביחד".

אמצעי עיצוב אומנותיים:

1.     שאלות רטוריות – "ואיך אפשר להירדם אם הלב עוד מדמם, עכשיו?", "לאן עכשיו?"
בהצגת השאלות הרטוריות הללו, הדוברות מביעה את הקושי שלה בלהתקדם הלאה.
עכשיו. בניגוד לפעם – כיצד ממשיכים הלאה מן הרגשות ההלו? כיצד להותיר את הזיכרונות בעבר?
האהבה שלה אינה היסטוריה, היא מכתיבה לה את ההווה, והיא לא מקלה עליה בכתיבת העתיד.

2.     מטאפורות – בשיר מטאפורות רבות, כמו "לב מדמם", "מתנפצים שמיים", "הגשם מנקה"...
המטאפורות מבהירות את הטקסט. הן מעבירות לנו רגש סמוי, מגלות אותו – חושפות את רגשות ותחושות הדוברת. את ההבנה שלה שהמציאות התחלפה, את הקושי שלה בלהמשיך, את הכאב שהיא מרגישה, לאחר שעירבה את הלב.

3.     דימוי – "כמו זכוכיות במים, מתנפצים שמיים". הדימוי הזה משווה את ההתנפצות של השמיים להתנפצות של זכוכיות. הזכוכיות כמו השמיים, המים כמו המציאות.
כשזכוכיות מתנפצות כשהן פוגעות במים, כאשר הגלים חובטים בהן ומשלחים את כוחם, השמיים, המייצגים את הוודאות שלה, את התחושות שלה – מנופצים על ידי השינוי שחי בחייה, על העובדה כי האהבה, כעת כל אשר נותר ממנה אלו רגשות מודחקים וזיכרונות רחוקים.

 
 
 

 

 

הלב שלי מרים ידים
כבר מועד לא עומד על הרגליים
שבר כלי שאין בו כבר מה
והשמים הם לי חומה
איך אעבור בתוך הים ביבשה?

ורק אתה יכול להפוך מספדי למחול
לזכך את החול
לרכך בי הכל
ורק אתה מבין איך לגשת ללב שלי
משכך כל כאב שבי
מרפא את הלב

הלב שלי נקרע לשניים
חציו אשם וחציו לשם שמים
כמו סופה מן הים עולה
כמו תופה של מרים פועם
ואין תרופה בעולם ללב

ורק אתה יכול להפוך מספדי למחול
לזכך את החול
לרכך בי הכל
ורק אתה מבין איך לגשת ללב שלי
משכך כל כאב שבי
מרפא את הלב

ויש עוד צר שמציק לצאן
ואין ציר שיצעק לצור
רק אני מול ים שלם ולב שבור

ורק אתה יכול להפוך מספדי למחול
לזכך את החול
לרכך בי הכל
ורק אתה מבין איך לגשת ללב שלי
משכך כל כאב שבי
מרפא את הלב

ורק אתה יכול להפוך מספדי למחול
לזכך את החול
לקדש בי הכל
ורק אתה מבין איך לגשת ללב שלי
משכך כל כאב שבי
מרפא את הלב

הלב שלי נקרע לשניים
מה שלא ראתה שפחה על המים
כמו סופה מן הים עולה
כמו תופה של מרים פועם
ואין תרופה בעולם

ורק אתה יכול להפוך מספדי למחול
לזכך את החול
לרכך בי הכל
ורק אתה מבין איך לגשת ללב שלי
משכך כל כאב שבי
מרפא את הלב

הקשר בין "פגישה, חצי פגישה" ו"הלב שלי"
הקשר בין "הלב שלי" לשיר "פגישה, חצי פגישה" הוא ששני השירים מספרים על אהבה ישנה. בשיר "פגישה,חצי פגישה" רחל המשוררת מספרת לנו על האהבה שחוותה שטלטלה אותה וגרמה לה לסערת רגשות. בשיר "הלב שלי" ישי ריבו מדבר גם על האהבה שלו ועל איך היא טלטלה אותו והשפיע אליו ועל כך שרק "האחד" יכול לתקן את כאבו.

אמעים אומנותיים-
בשיר הלב שלי של ישי ריבו יש דימויים בו הוא משמה את הלב השבור שלו על מנת להעביר עד כמה עמוק הכאב "כמו סופה מן הים".

חריזה -בשיר הלב שלי יש חריזה כמעט בכל שורה " הלב שלי מרים ידים כבר מועד לא עומד על הרגליים".

האנשה- בשיר ישי ריבו אומר כי הלב שלו מרים ידיים על מנת לתאר לנו את כאבו "הלב שלי מרים ידים".

איתי אברמוביץ'

כמו דייג עקשן עם רשת עשויה חורים

בסירת עץ קטנה מיטלטלת במים סוערים

לא ויתרת לא אמרת נואש והלב שלי חזר לפעום מחדש

כמו צדפה על חול שנשטפה אל החוף בלי ברירה

הנה בא גל גדול סוחף אותה בחזרה

כבר ויתרתי כמעט אמרתי נואש והלב שלי חזר לפעום מחדש

איך אפשר שלא להתאהב בך

איך אפשר שלא להתאהב

איך כולם בעולם לא מאוהבים בך גם

איך אפשר שלא להתאהב

גם כשניסיתי לסרב להיות נחושה

איך יכולתי אליך להישאר אדישה

כשהסתכלת עלי כאילו אני גלידה ואתה הכפית

וכשאמרת לי היום במיוחד את יפייפית

איך אפשר שלא להתאהב בך

איך אפשר שלא להתאהב

רק בבקשה, כבר היה לי כואב

תשתדל לא לשבור לי את הלב

איך אפשר שלא להתאהב בך

איך אפשר שלא להתאהב

איך כולם בעולם לא מאוהבים בך גם

איך אפשר שלא להתאהב

~~~~~~~~

דימוי

השיר מתחיל עם דימויים המסמלים את הקושי ואת הנחישות הדרושה לאהבה: "כמו דייג עקשן עם רשת עשויה חורים בסירת עץ קטנה מיטלטלת במים סוערים".

הדוברת משתמשת בדימוי של דייג בסירת עץ קטנה במים סוערים - לא מוותר למרות כל הקשיים, ולמרות שיש ירידות ועליות הוא עדיין ממשיך להילחם עבור האהבה שלהם ועל מנת להחזיר לה את אהבתה אליו.

שאלה רטורית וחזרה

ניתן לשים לב שישנה שאלה החוזרת על עצמה ברוב והשיר, וכמובן היא: "איך אפשר שלא להתאהב בך?" 

הדוברת בעצם מספרת על מעשיו של האדם וחושבת לעצמה איך היא יכלה שלא להתאהב בו? בכך היא מעבירה לנו בצורה יותר טובה את האהבה שחשה ואת הריגוש, את הקושי לעמוד באהבה, ועוד יותר בכך שחוזרת על שורה זו הרבה פעמים.

ניגוד

בשיר 'איך אפשר' האהבה נשארת, וגם אם היא קשה ומציבה אתגרים אז לא מוותרים וחוזרים אליה, והשיר בעצם מעביר את הצד היותר חזק ומוצלח באהבה, ואילו לעומת זאת, בשיר 'פגישה חצי פגישה', מועברת לנו תחושה של אהבה נכזבת, אהבה חד צדדית, מלאת רגשות אך שלילית. הדוברת בשיר נאלצת להדחיק את רגשותיה, לבנות חומה, לעבור הלאה, ואילו בשיר איך אפשר, הדוברת מעבירה לנו שהיא לא מבינה איך אפשר לחיות בלי באהבה, לעמוד בה, ובניגוד לרחל היא חוזרת לאהבה.

מקבילה

לעומת הניגודיות בין השירים, ישנו דבר אחד קטן שניתן להבחין בו המשותף לשני הדוברות:

שתיהן עברו שיברון לב, וחוויה של אהבה נכזבת.


גילי סטויקוביץ י13

דניאל שמואל

מילות השיר שבחרתי:

תם ולא נשלם

נחתם עוד פרק בעולם

אני אמצא לי אור קטן

אני אמצא תקווה קטנה באפלה שבחיי

לו רק יכולתי

אז אולי אשים את כל הכעסים,

את כל הפחד, השקרים שבחיי

תם ולא נשלם

תמיד אהיה אותו אדם

המחפש כמו כולם

להיות עוד משהו בעולם

המנוכר והפוגע,

זה שרואה זה ששומע,

המציאות העגומה כמו אהבה שנעלמה.

קישור לשיר:

https://www.youtube.com/watch?v=XocnNMuZ_c0

מילות השיר "פגישה חצי פגישה":

פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר,

קטעי ניבים סתומים – זה די...

ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר

משבר האושר והדווי.

אף סכר שכחה – בניתי לי מגן

הנה היה כלא היה,

ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן

לשתות ממנו לרוויה!

השוואה בין השיר שבחרתי לשיר של רחל:

עילי בוטנר מסיים את השיר במילים: "אהבה שנעלמה"

רחל בשיר פגישה חצי פגישה, גם מספרת על סיפור אהבה שנגמר

עילי בוטנר מתחיל את השיר במילים: "תם ולא נשלם" כלומר, סיפור האהבה הסתיים, אבל המשורר לא שלם עם האופן בו זה הסתיים.

סערת הרגשות של הדוברת בשיר של רחל, מלמדת שככל הנראה מדובר בפרידה כואבת, באהבה נכזבת. כלומר, גם כאן הסיפור הסתיים, אבל הדוברת לא שלמה עם מה שקרה.

אוקסימורון: מוטיב דבר והיפוכו. בשיר של רחל: המפגש מעורר בדוברת רגשות מעורבים של אושר וכאב. מצד אחד, מרגישה רגשות של אושר, הנאה והתרגשות ומצד שני גם כאב המאיים עליה כמו הים המאיים במשבריו (בגליו) להציף ולהטביע. במילים: משבר האושר והדווי. כלומר: השמחה והכאב

שם השיר: "תם ולא נשלם" הוא דבר והיפוכו: מצד אחד הסתיים, מצד שני, לא הסתיים. אוקסימורון.

בשיר פגישה, יש חומת מגן מלאכותית שהדוברת בנתה לעצמה, "סכר שכחה", על מנת לשכוח את מי שאהבה ועל מנת לחסום את רגשותיה ולהגן על עצמה מפני האהבה, נפרץ

בשיר תם ולא נשלם: "אז אולי אשים את כל הכעסים, את כל הפחד, השקרים שבחיי" המחבר רוצה לשים מאחור את הרגשות השליליים, כלומר לשכוח אותם כמו בשיר של רחל

בשיר של רחל: יש מטאפורה - "סכר שכחה" השימוש במטאפורה של סכר מבליט את הכוחות האדירים של הדוברת בבניית מערך ההגנה והשכחה. לא מדובר במכשול קטן או חומה אלא בסכר אדיר שתפקידו הברור הוא שלא יצליחו "מי הרגשות" לעבור דרכו.

בשיר של בוטנר, הוא כותב: "אני אמצא לי אור קטן אני אמצא תקווה קטנה באפלה שבחיי, לו רק יכולתי" בעצם מדובר בכוחות של הדובר, לראות את חצי הכוס המלאה, לראות את האור בחושך, לראות תקווה, בתוך הקשיים שהוא חווה

רחל כותבת: לאחר קריסת הסכר נוצר "אגם סואן". הדוברת מאפשרת לעצמה לחוש את רגשותיה. לאהוב , להתגעגע, לכאוב. מתמסרת לחוויית השתייה עד תום ושותה את "מי האהבה", היא אינה מתכחשת לרגשותיה ומקבלת אותם. כמו המים הם מהווים עבורה מקור חיים.

עילי בוטנר כותב: "תמיד אהיה אותו אדם, המחפש כמו כולם, להיות עוד משהו בעולם, המנוכר והפוגע, זה שרואה זה ששומע" בעצם, הוא מנסה להבין מה שקרה לו, מחפש משמעות לחייו, לאחר המשבר של האהבה שנעלמה, רוצה שוב לראות, לשמוע, להרגיש, לחיות, כמו לפני החוויה שעבר.

וזכרוני הראשון אם יופייך אינו מטעה אותי,
 משליך גיטרה ואבי עלי צורח,
 ואימי אומרת "זה החוטא שלי",
 ולוקחת אותי לטיול מנחם מול ירח.
 וזכרוני השני, אם עינייך אינן מטעות אותי,
 עוזב את הבית אל סיכוני הזמן,
 כששאלתי אותך "האם תהיי לי לעולמים?"
 ענית: "תביט לירח שם יש כבר אדם".
 ואחרי שנה שכרנו חדר מול ירח,
 מתחיל לנגן בבר קודר ברחוב המסגר.
 והם צרחו "תורידו ת'נמוך עם הטוקסידו".
 ורק אחד אמר: "ילד ילד, עוד תוריד את הירח בשבילם".

היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם,
 צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד,
 לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער,
 להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר".
 אתמול היה טוב, אתמול היה טוב,
 אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר.

קשה לי להתרכז, כי יופייך עוד מהמם אותי,
 קשה להגיד חבל או לומר אולי.
 במקום זה אני רוקד וצועק לירח: "רד".
 ומאשים את העולם בכאבי.
 לפעמים אני שוכח, איך התחלתי מול ירח,
 כשאתה שוכח כן, כן, אתה מסכן
 יש גשם בשמיים אין ירח בינתיים,
 וכשיצא נלך ביחד עד שנעלם.

היתה תקופה כזו...

אנלוגיה בין השיר "ירח" לבין "פגישה חצי פגישה" של רחל:

שני השירים נכתבים בגוף ראשון – בשיר של רחל יש דוברת והיא גיבורת השיר, ואילו בשיר של שלמה ארצי יש דובר והוא גיבור השיר.

בשיר של רחל הדוברת ניסתה להתמודד עם הקושי של האהבה הנכזבת באמצעות ניסיון לשכוח, אבל אז כל הרגשות עולים בבת אחת וגל של אושר ושל כאב מציף אותה - "משבר האושר והדוי" (ניגודיות).

גם בשיר של שלמה ארצי מוצאים ניגודיות  ("היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם").

בשיר של רחל, אחרי שכל הרגשות עולים ומציפים את הדוברת, היא מאפשרת לעצמה להיזכר בכל הזיכרונות שהדחיקה. לעומת זאת, השיר של שלמה ארצי כולו הוא שיר של זיכרונות שבאמצעותם לומדים על סערת הרגשות של הדובר.

השיר של רחל מדבר על אהבה נכזבת, ואילו בשיר של שלמה ארצי מצליח הדובר להשיג את ליבה של אהובתו למרות שהיה קשה להשיג אותה (כששאלתי אותך "האם תהיי לי לעולמים?"
 ענית: "תביט לירח שם יש כבר אדם"). בהמשך השיר ישנו כאב ("ומאשים את העולם בכאבי").

בשני השירים יש מוטיב חוזר - בשיר של רחל המוטיב הוא מים, בשיר של שלמה ארצי המוטיב הוא ירח.

כאמור, בשיר של שלמה ארצי יש שימוש באמצעי של הניגודיות וזאת כדי להמחיש את סערת הרגשות של הדובר ("האושר בא בזעם"). הניגודיות גם עוזרת להבין את הקונפליקט שבקשר שבין הדובר לבין אישתו ("צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד").

אמצעי נוסף הוא החזרתיות – "אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר". שלוש פעמים אומרים שאתמול היה טוב, אבל רק פעם אחת אומרים שיהיה טוב גם מחר. בכך מנסה המשורר להעביר את המסר שיש תקווה אבל היא לא גדולה.

חריזה – "צורח-ירח", "בר קודר ברחוב המסגר", "צער-מחר", "רוקד-רד", "כן, כן - מסכן", "שוכח-ירח", בשמיים-בינתיים". נדמה לי, שבשיר של שלמה ארצי השימוש בחריזה נעשה כדי להגיש את השיר בצורה נעימה יותר לאוזן ואולי להפוך את הקונפליקט לקליל יותר.

(עבודה זו נעשתה על ידי אריאל נחומי)

רציתי לבקש ידך רציתי לך לומר
סוד אהבה שבלבבי שמור מכל משמר
רציתי לך לומר אהבתי אהבתי ונגמר
אך לא העזתי גם כשהיה כבר מאוחר

הו-הו-הו-הו-הו-הו
הא-הא-הא-הא

את עולמי עם שחר את לי כל היום
את עולמי בלילה את החלום
את בדמי ברוחי ולבבי
את הניחוח המתוק הפרח בגני

מאז הלכת יומי קודר ארוך ומשעמם
לשווא רוצה אני לשכוח ולהתעלם
חזרי מהר כי בלעדייך עולמי שומם
נדמו מיתרי קולי וכינורי דומם

הו-הו-הו-הו-הו-הו
הא-הא-הא-הא

את עולמי עם שחר את לי כל היום
את עולמי בלילה את החלום
את בדמי ברוחי ולבבי
את הניחוח המתוק הפרח בגני

את עולמי עם שחר את לי כל היום
את עולמי בלילה את החלום
את בדמי ברוחי ולבבי
את הניחוח המתוק הפרח בגני
את הניחוח המתוק הפרח בגני


השוואה:
השיר "פגישה חצי פגישה" מדבר על חילופי מבטים של כמה שניות  שהציפו רגשות רבים מקשר שהיה בעבר ככל הנראה, באותה פגישה לא היה שיח אלא רק מבט אחד מהיר שגרם לגל של רגשות. כמו כן בשיר "הפרח בגני" מדובר על גבר שרוצה אישה שהיא כל עולמו אך אינו מעז לספר לה על רגשותיה, בדומה לשיר "פגישה חצי פגישה" גם בשיר זה אין באמת שיח בין שני האנשים אך בכל זאת יש רגשות רבים ביניהם.
בשיר "פגישה חצי פגישה" יש ארמז לכל הרגשות הקיימים בין שני האנשים, בדומה לשיר "הפרח בגני" אך בשיר זה אין ארמז אלא המשורר ממחיש את אהבתו אל האישה בעזרת מטאפורות רבות. 
בשיר פגישה חצי פגישה מסופר על משהו שקרה בעבר בהווה יש עליו חרטה כמו כן גם בשיר הפרח בגני הכותב מצטער שלא עשה משהו.

 הייתי ילד בלילות עצוב
 משוטט לבד
 לא נתתי לאיש לדעת
 את היית אהבת נעורי
 
 הייתי ילד בימים חולם
 מנגן ושר
 מדמה לי שאת שומעת
 את השיר הראשון בחיי
 
 מסתכל איך את רוקדת
 מסתובבת ונצמדת
 רק אני צופה מהצד
 אני נשאר ואת עוזבת
 רחוקה לא מתקרבת
 זיכרון שעולה בי שוב
 פרדס רטוב יללת התנים ואת
 שהיית אהבת נעורי
 
 ולא הייתי איתך כמעט
 כל כך מעט ואמרת לי שאת נוסעת
 ואולי לא אראה אותך שוב

הייתי ילד בלילות עצוב
משוטט לבד
 לא נתתי לאיש לדעת
 את היית אהבת נעורי.
 
 
השוואה:
 הסיפור שהשיר "פגישה חצי פגישה" והסיפור של השיר "אהבת נעורי" מאוד דומים בנושאם. שני השירים סובבים סביב אהבה ישנה, ב"פגישה חצי פגישה" האהבה הישנה היא אהובה הקודם של המשוררת. המשוררת פוגשת במקרה את אהובה הקודם ונזכרת בתקופתם ביחד. ב"אהבת נעורי" האהבה הישנה היא אהבת נעוריו, בכל השיר המשורר מספר על כמה בודד הוא היה באותה תקופה וכמה הוא אהב את אותה נערה ו"חלם שהיא תשמע את שירתו". בנוסף בשני השירים אותה אהבה ישנה נעלמה בגלל פרידה מהאהוב ובגלל טיסת האהובה למקום רחוק, הוסתרה והוכחשה לתקופה ארוכה ולאחר מכן הוצאה לאור במקרה המסופר בשיר. 

 
אמצעים אומנותיים:

אוקסימורון: "זיכרון שעולה בי שוב פרדס רטוב יללת התנים ואת שהיית אהבת נעורי" הזיכרון על פרדס רטוב ותנים מיללים אינו מתקשר לאהבתו של המשורר, המשורר הוסיף את אהבתו לזיכרון שאינו קשור על מנת להדגיש את החשיבות של אהבתו ואיך הוא חשב עליה בכל רגע נתון.

חזרה: כמעט כל פסקה מהשיר מתחילה ב"הייתי ילד" ולאחר מכן תיאור עליו. לדעתי המשורר רצה להדגיש את היות האהבה אהבה ישנה ואת זה שהדברים שהוא מתאר השתנו.
 מטאפורה:
 "מדמה לי שאת שומעת את השיר הראשון בחיי" המשורר לא באמת מתכוון לכך שהיא תשמע את השיר הראשון שניגן, הוא רוצה שהיא תכיר ותעריך את אהבתו.
 
 

נישאים הם סחור וסחור
הוא גיטרה, היא כינור

מחליפים מיתר כשהחורף בא
היא תולה מבט, הוא שוקע בה
ואחר כך יד, נגיעה קלה
נשיקה באויר הוא שולח לה

מסתלסלת סחור וסחור
כמו גיטרה וכינור
הוא על זמן והיא על אור

בלילות שישי, במוצאי שבת
אוהבים הרבה, מדברים מעט
מנגנים דואט ובבת אחת
הצלילים עולים והלב נרעד

נישאים הם סחור וסחור
הוא גיטרה היא כינור

כשהקיץ בא הם פורשים כנף
בעקבות חלום שחלמו בסתיו
והם לא אמרו אם הם יחזרו
מהרי נפאל, מערבות פרו

נודדים שם סחור וסחור
הוא על זמן והיא על אור
עם גיטרה וכינור

בדירה קטנה, חשוכה מעט
לא רחוק מכאן בסימטה בצד
גר בחור אחד עם אישה אחת

השיר גיטרה וכינור של שלום חנוך הוא שיר אהבה המתאר זוג אוהבים צעיר ואת החוויה שלהם ביחד. השיר מציג את הזוג כשני כלי מיתר בתור דימוי: "גיטרה וכינור". הגיטרה, הקופצנית והעליזה, המהירה והחזקה, הרועשת והמושכת, מתארת את הגבר, ואילו הכינור המלודי, השקט, מלא הרגש והחכם מתאר את האישה על אף ההבדל הברור בין הכלים שניהם מייצרים מנגינה הרמונית של אהבה. לזוג לא אכפת מן הזמן דבר לא דוחק בהם, הם יכולים להיות בכל מקום שהם רוצים והם חופשיים לקבל החלטות בלי לחץ של זמן.
יש מספר שימושים במטאפרות בשיר: תולה מבט, שוקע בה ומחליפים מיתר בחורף. השיר נכתב באופן לירי, הוא אינו מספר סיפור מסויים אלא מעביר הרגשה וחוויה כללית. עם זאת השיר מעביר את התחושה שמדובר בזוג מוכר היות והזוג שבשיר הוא זוג שאהבתם חופשייה, טבעית, ולא מוגבלת אהבה שכל אחד היה רוצה בה השיר מגלם את התקווה הזו, לאהבה חופשית ועל זמנית.
בשונה מהשיר פגישה בשיר גיטרה וכינור האהבה היא אהבה ממומשת ואינה רק תאורטית היא לא מה אילו, אלא מה כן. אך בדומה לשיר פגישה האהבה אינה בהכרח אהבת אמת היא לא מקובעת אלא חופשית כאן נראה שהאהבה היא יותר זמנית, לא מחייבת, לא דורשת נאמנות עמוקה ומבוססת על תשוקה. השיר סוקר את היתרונות והחסרונות של אהבה כזאת, לדוגמה בשיר מועברת ביקורת כי בלילות שישי אוהבים הרבה אך מדברים מעט כאילו האהבה היא רק תשוקתית ולא עמוקה ולכן אין דיבורים. מצד שני הזוג מרגיש כל אחד בשלו רגוע נינוח חופשי ולא מחויב לכלום כיאה לזוג צעיר.
בשיר גיטרה וכינור יש חזרתיות על הביטוי המוכר "סחור וסחור" ביטוי שלרוב משמש לתיאור בן אדם לא החלטי ומבולבל בן אדם שמסתובב הנה והנה ולא מוסגל להתקבע על החלטה אחת מתוך הססנות וחשש. בשיר הביטוי "סחור סחור" מקבל משמעות שונה אין זה הססנות או בלבול שגורמים לזוג להסתובב סחור סחור אלא הספונטניות האופיינית לזוגות צעירים כאן ה"לא החלטיות" מוצגת באופן חיובי. למעשה גם בשיר הזה וגם בשיר פגישה עולה הטענה כי דווקא האנשים השקולים והרציונילים כאלה שמנסים לקבל החלטות מתוך היגיון ולא נותנים לרגשות להניע אותם (אף סכר שכחה- בניתי לי מגן) הם אלה שנוטים להססנות ולחוסר החלטיות ולעומת זאת האנשים האמוציונאלים הם אלה שנוטים להיות יותר החלטיים כי הם נותנים לרגש ולתחושות הבטן להוביל אותם ולכן הם מרגישים בטוחים יותר במערכות יחסים.
הניגוד הזה בין רציונאלי לאמוציונאלי הוא משהו המובנה בטבע האדם וזו אחת הסיבות מדוע אני כל כך מתחבר לשיר הזה. אני בן אדם שאמנם יחסית רציונאלי אך אני מבין את החשיבות של להסתמך לפעמים על הקול הפנימי שלך ועל תחושת הבטן כי לפעמים להתעלם ממה שאתה מרגיש שקול להתעלמות מקול ההיגיון ולהתעלמות מעצה טובה.

איתמר פרידמן