https://padlet.com/lindzy117/9kthkm9cx4xi94fq מיוצר במעט שובבות en-us 2020-10-05 09:18:16 UTC 2021-02-24 14:32:13 UTC hello@padlet.com https://padlet.net/icons/png/270d.png lindzy117 https://padlet.com/lindzy117/9kthkm9cx4xi94fq/wish/802402999 מנואל הרמנו עמד בקליניקה פרטית לרפואת עיניים ,בקליניקה הפרטית שלו, שאותה הקים, ביחד עם חברו-ראובן יונגרד.

השעה היא שעת בוקר מוקדמת, קרני השמש החמות-אך לא חמות מידי, נכנסו פנימה דרך חלון הראווה העשוי זכוכית, ונפלו על פניו של הרמנו.
שערו עיניו החומות, ומסגרת המשקפים הדקה ושחורה שלו בהקו מעט.

הוא לוגם את הקפה שלו, בלגימות קטנות ואיטיות, בכל לגימה-הוא מרים את הכוס מהשולחן, מקרב לשפתיו-לרגע קט-ואז מחזיר את הכוס לשולחן-עד ללגימה הבאה.
נתזי נס קפה ריססו את השולחן ,כוס הקפה שלו קצת החליקה לו הפעם.
הוא נאנח, והתאפק שלו לגלגל עיניים. קצה שפתו השמאלית קפצה למעלה בעצבים קלים.

ראובן פותח את דלת הזכוכית שפוגעת בפעמון על חוט שתלוי מהתקרה, דנדון הפעמון הכריז על כניסתו,
הוא נכנס פנימה, על פניו נסוך חיוך שחלק מהאנשים בעולם יגדירו כ-"שמח מידי", אבל זה היה החיוך הרגיל שלו.
"בוקר טוב!" הוא אמר בעליצות, ובמבטא אמריקאי שמסגיר אותו בכל פעם שהוא רק פותח את הפה ואומר מילה שכוללת את האות ר''ייש.
"בוקר טוב" החזיר מנואל, מבלי להרים את עיניו מהדלפק ומטלית הכחולה שבידו, הוא מנקה את הדלפק בתנועות סיבוביות איטיות ויסודיות.

חול המועד סוכות היום.
בעיקרון-הם לא היו צריכים לעבוד היום, שכן כולם יודעים שמי שעובד בחול המועד-"אינו רואה סימן ברכה" במה שעשה.
אבל הפעם מדובר בבדיקה מסוג אחר.
מדובר באישה עיוורת שטסה בשבוע הבא לניתוח עיניים חשוב-בארצות הברית.
הניתוח, אינו ניתח להשבת ראייתה-שכן היא עיוורת מלידה, ולמרות כל מיני מאמצים ונסיונות-לא יצא מזה דבר.
ככל הנראה ,יש לה דלקת עיניים שעלולה להיות קטלנית, ועם עיניים בעיתיות כמו שלה-זה עלול להתפתח למשהו גרוע עוד יותר.
היא זקוקה לבדיקה הזאת-לפני הטיסה.

ראובן יונגרד ניגש לחדר 3,הוא הדליק את האור, חיבר את המכשירים הנחוצים לחשמל, והחל לתפעל את המכונות שזקוקות תפעול.
מנואל הצטרף אליו, מיד אחרי שסיים לנקות את הדלפק.

דנדון חרישי של פעמון הכניסה הודיעה על כך שמישהו נכנס לקליניקה.
"נראה שהיא הגיעה".
"אהאה" ענה ראובן, יצא החוצה כדי לקבל את הגברת.
"שלום וברכה!" הוא אמר,  כולו מחויך , כפותיו פרוסות לצדדים ברוחב.
"שלום", היא ענתה חרישית, "הגעתי לקליניקה של הרמנו את יונגרדד?"
"אכן!" אמר יונגרד בנחרצות, "ברוכה הבאה גברת מרילין!"

בשלב זה התגנב הרמנו אל המבואה, רוב האנשים בעולם לא יגדירו זאת בתור "התגנבות", שכן הילוכו נראה רגיל, ככל האדם.
אבל אל תשכחו שמרילין- היא לא כמו רוב האנשים בעולם, היא עיוורת.
הרמנו אולי הלך בצורה גלויה לעין, אך צעדיו היו חרישיים ,ועל כן ,בעבור מרילין, מדובר היה בהתגנבות. 
ובכל זאת, למרות ההתגנבות השקטה שלו,היא הטתה מעט את ראשה, בניסיון לזהות את מקור הראש.

הוא הביט בה ב... ובכן, זה לא היה סקרנות, אפשר לומר שזה קרוב  יותר לחוסר הבנה, גבותיו התקרבו זו לזו ויצרו קמטוט קטן ביניהן.

היא הייתה כבר ארבעים, או שמא ארבעים וחמש? היא רזה, וגבוהה כמעט כמו יונגרד .היא לבשה חצאית ג'ינס רחבה ארוכה ובלויה מעט, וחולצה אפורה ורחבה גם כן.
הבגדים לא החמיאו לה בכלל. אבל מה ניתן לצפות מאישה עיוורת?
שערה היה בצבע שחור, אולם מעט שיערות שיבה לבנות נזרקו בו פה ושם , ראשה היה מכוסה חלקית בצעיף שקוף-למחצה, כאילו והייתה אישה חילונית שבאה לבית הכנסת ביום כיפור כדי לשמוע שופר.
אבל כאן זה לא בית כנסת ,והיום זה לא יום כיפור.
עיניה היו כחולות, אבל מעט דהיות.
לידה עומד כלב נחייה לבן וגדול, הוא ענוד ברצועת עור חומה, שאת קצה אחזה מרילין בידה הגרומה והשחומה.

"מכאן!" אמר יונגרד בעליזות ,מניח לה לשמוע את קולו, מניח לכלב הנחייה שלה לעקוב אחריו.
היא הלכה אחריו בשבריריות.
מנואל התגנב מאחוריהם בצעדים חרישיים ,אבל גם הפעם נראה שמרילין הבחינה בכך, שכן היא סובבה את ראשה לאחור במצח מקומט לרגע קט, אבל מיד אחר כך משכה בכתפייה והמשיכה להתקדם.

הם נכנסו לחדר שלוש, יונגרד הוביל אותה אל כיסא המטופלים, היא התיישבה עליו בשבריריות, כלב הנחייה הלבן שלה התיישב על הרצפה כמו חייל שעבר  לדום.

הרמנו נכנס, הפעם בטפיפות רגליים קולניות, בלי "התגנבויות" למיניהן.
ראשה של מרילין הופנה אליו מיד.
"הרמנו!" אמר יונגרד בעליזות,"ובכן, גברת מרילין, כרגע נכנס לכאן השותף שלי,הלא הוא-מנואל הרמנו ידידי היקר!"
מנואל הנהן בחיוך עייף, והפיק מגרונו צליל לא מחייב." שלום גברת מרילין" הוא אמר  בנימוס קפוא.
"שלום", ענתה מרילין. פניה מהורהרות.

]]> 2020-10-05 09:26:03 UTC https://padlet.com/lindzy117/9kthkm9cx4xi94fq/wish/802402999