הרופאים לא נתנו לה סיכוי לשרוד, אבל טוריה פיט, שגופה נפגע מכוויות רבות, נאחזה בחיים והפכה לסמל. אחרי שעברה שיקום מפרך וארגנה צעדות למען צדקה, היא מתפנה לשלב חדש בחייה.
שריפות מהוות את אחד מהאסונות ההרסניים ביותר, ואלו שנקלעים לתוכן לרוב לא יוצאים מהן בחיים כדי לספר על מה שהם עברו. טוריה, שהייתה דוגמנית אוסטרלית לפני שנקלעה לשריפה, נשרפה בצורה חמורה ב-64% מגופה, ואיבדה את כל האצבעות בידה הימנית ו-3 מאצבעות ידה השמאלית. לאחר ששהתה חצי שנה תמימה בבית החולים טוריה החליטה שלא תיתן לשריפה להרוס את חייה. כיום טוריה חיה חיים מלאים ופעילים הכוללים גלישת גלים, רכיבה על אופניים, הליכות והיא אפילו מדגמנת מדי פעם לצד עבודה כמהנדסת כרייה.
כשהייתה טוריה כבת 26, היא השתתפה בריצת אולטרא-מרתון (100 ק״מ), במסלול שהתקיים כולו בטבע, כששריפת קוצים פלשה למסלול הריצה. אף אחד לא ציפה שהיא תשרוד, 3 פעמים היא הוכרזה כמתה, ובמשך שבועיים היא הייתה בקומה. היא עברה מעל ל-200 ניתוחים, השתלות עור והייתה צריכה לחבוש מסכה על פניה במשך שנתיים כדי לעזור לפצעים שלה להחלים.
היא הייתה צריכה ללמוד מחדש איך ללכת, איך לדבר, ואיך לעשות שוב פעולות פשוטות למדי כמו לקפל את המרפק. אבל היא לא נתנה לזה לעצור אותה.  כשהתאונה קרתה, בן זוגה של טוריה, מייקל הוסקין התפטר מעבודתו כשוטר על מנת לטפל בה. הוא תמיד נשאר לצידה ושמר עליה, היא מודה למייקל על כל התמיכה שהוא נתן לה במהלך שבע השנים הקשות, אותן בילתה בעיקר בבית החולים.

"פתאום, בבית חולים, הציפיות של כולם ממני השתנו", היא סיפרה. "הצוות בהתחלה אמר לי בשמחה: אל תדאגי, את עדיין תוכלי להתחתן ולהביא ילדים. וחשבתי לעצמי, אבל היי, זה מה שכולם עושים – ואני לא כולם". ופיט באמת לא כמו כולם. לא רק שתוך שנה היא כבר תפקדה כאילו כלום לא קרה, היא גם חזרה לרוץ – ומאז, שום דבר לא עוצר אותה. ב-2016 היא השתתפה בתחרות Ironman באוסטרליה, וכמה חודשים אחר כך גם התחרתה באליפות העולם שהתקיימה בהוואי. מאז היא הובילה משלחות טיפוס למקומות שונים בעולם כמו החומה הסינית, הפליגה מסביב לעולם, גייסה מיליונים לסייע לנפגעי שריפות, הפכה למנטורית, דוברת, סופרת, ויועצת מפורסמת – וגם הביאה שני ילדים לעולם.

לפי דעתי, בטהובן תפס מקום רב יותר מההיסטוריה של המוזיקה והגשים את הבלתי אפשרי לכאורה מאוחר בחייו. גם לאחר שהתחרש, המשיך להלחין מוזיקה יפיפייה ומתמשכת. למרות החרשות שלו, בטהובן המשיך להלחין מוזיקה שעדיין מביאה הנאה רבה למי ששומע אותה . 

כשמארי נחמיאס הדליקה משואה בטקס יום העצמאות האחרון, הקהל כולו נעמד על הרגליים ומחא לה כפיים דקות ארוכות. בברכתה, שנמשכה הרבה מעבר למקובל בטקס הפורמלי, יצרה נחמיאס מבלי להתכוון רגע מכונן: "שכל העם, יהודים, ערבים, נוצרים ודרוזים ילמדו לחיות יחד בשלום". רגע אחד, שבו הייתה תקווה אמיתית לשוויון ואחדות בין כל אזרחי ישראל. בדבריה יוצאי הדופן ובחן השמור לה, היא מחקה סממנים גזעניים דוגמת "מסעודה משדרות" שהוטבעו עמוק בתרבות ההמונים, והעלתה קול ישראלי ואותנטי הקורא למען רבגוניות אמיתית, הומוגנית וממלכתית. 
נחמיאס בת ה-93 עלתה מתוניס לישראל ב-1950. עם עלייתה, השתכנה במעברה בחדרה ולאחר מכן עברה לגור בעפולה. היא אם לשמונה ילדים, אך לאורך השנים פתחה את ביתה ושימשה כאם אומנת ל-52 ילדות וילדים, חלקם בעלי צרכים מיוחדים. "מבחינתי כל הילדים האלה הם כמו הנכדים שלי. אין שום הבדל בין יהודי, מוסלמי ונוצרי".
האירוע שגרם לנחמיאס לפתוח את ביתה היה פציעתו של בנה. "כשנכנסתי לחדר בבית החולים אמרתי לו 'אתה הגיבור שלי'. הוא לא הצליח להגיב. נשבעתי לאלוהים שאני אעשה כל מצווה שאפשר לעשות, וככה היה. הוא הבריא, ואני התחלתי לקחת ילדים לאומנה". היום היא ממשיכה בפעילות עבור הקהילה למרות גילה המתקדם. "מי אני שאדליק משואה? נותנים את זה לאנשים גדולים יותר ואני בסך הכל בן אדם כמו כולם. לא האמנתי. כשראיתי את ביבי ושרה עומדים ובוכים, ואיתם כל הקהל עומד על הרגליים, חשבתי שאני מקבלת דום לב. לא האמנתי שכל זה בשבילי".

חוסיין למד והשיג תואר דוקטור נוסף באוניברסיטת סורבון בשנת 1917. בכך הפך חוסיין למצרי הראשון שקיבל תוארי מוסמך ודוקטור בצרפת. את עבודת הדוקטורט השנייה שלו הקדיש להיסטוריון התוניסאי בן המאה ה-14 אבן חלדון, לו מיוחס התואר "אבי הסוציולוגיה". שנתיים מאוחר יותר, ב-1919, שבו חוסיין ומשפחתו למצרים, שם נתמנה לכהן כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קהיר. בהמשך כיהן כרקטור המייסד של אוניברסיטת אלכסנדריה. בתקופה זו עמד בקשרים עם יהודה לייב מאגנס ואף ביקר באוניברסיטה העברית.

לדעתי הוא מעורר השראה ונותן מוטיבציה להמשיך ללמוד למרות כל הקשיים שעוברים עלינו. טה חוסיין התגבר על המכשול וקיבל דוקטורט והיה סופר למרות העיוורון.

אחרי שריגשו את המדינה כולה, הגיע זמנה של שלוה גם לכבוש את כל יבשת אירופה. זה קרה בחודש מאי, כשמאות מיליוני צופים לא הצליחו להישאר אדישים להופעה של הלהקה בחלק האומנותי ששודר בחצי הגמר השני. מה שלרוב משמש רק כקטע מעבר בין השירים לניקוד, הפך לאירוע נוגע ללב בתחרות שהתארחה בישראל. את הלהקה מנהל מזה 12 שנים שי בן שושן, ששירת ביחידה מובחרת בצה"ל ונפצע. במהלך תהליך השיקום שלו, החליט שי להחזיר לחברה באמצעות חיבור בין עולם המוזיקה לעולם החינוך המיוחד. בלהקה חברים ענהאל כליפה, דינה סמטה, טל קימה, יוסף עובדיה, יאיר פומברג, גיא ממן ושרה סמואלס.

ההרכב המוזיקלי שלוה הוא חלק מפעילותה של האגודה הישראלית לטיפול באנשים עם מוגבלויות ושילובם בחברה. הלהקה מופיעה בארץ ובעולם, מנפצת סטריאוטיפים, שוברת מיתוסים ומוכיחה שמוזיקה טובה יכולה לגשר על כל מגבלה. השבוע הוציאה הלהקה סינגל חדש תחת השם "רואה בך משהו טוב" ותחל בקרוב בסבב הופעות ארצי.

"כשהורה לילד עם צרכים מיוחדים ניגש אלינו וסיפר לנו איך בזכותנו הילד מרגיש יותר ביטחון בעצמו. למרות המגבלות אפשר להגשים חלומות".
גליה גבאי