היינו אשה - דאשה נמי שפחה לבעלה כעבד לרבו ל"א היינו אשה דלענין מצות אשה ועבד שוין דגמרינן לה לה (חגיגה דף ד.)

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם: 

"בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עֲשָׂנִי גוֹי."
 "בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עֲשָׂנִי בוּר."
 "בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עֲשָׂנִי אִשָּׁה."
 גּוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מ, יז)
"כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ,
מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ."
בּוּר, שֶׁאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא.
אִשָּׁה, שֶׁאֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בַּמִּצְווֹת.
מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?
לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ:
"בַּשֵּׁל לִי תַּבְשִׁיל!"
וְהוּא לֹא בִשֵּׁל תַּבְשִׁיל מִיָּמָיו.
לַסּוֹף, מַקְדִּיחַ הוּא אֶת הַתַּבְשִׁיל,
וּמַקְנִיט אֶת רַבּוֹ.
לְחַפֵּת לוֹ חָלוּק,
וְהוּא לֹא חִפֵּת חָלוּק מִיָּמָיו.
לַסּוֹף, מְלַכְלֵךְ אֶת הֶחָלוּק, וּמַקְנִיט אֶת רַבּוֹ

תוספת עורך בויקיפדיה

הנימוקים הם מארון הספרים היהודי, אבל גם גויים בירכו ברכות דומות, וראו מסורות בשם תאלס או סוקרטס, שהיו מברכים ברכות דומות: שנולדו אדם ולא בהמה, איש ולא אשה, הלינים ולא ברברים.
נראה שהמשל בסוף קשור לברכה שלא עשני אשה, והוא מסביר למה כדאי להתחייב במצוות: מי שאינה מיומנת בקיום מצוות - סביר שתטעה בהן.