ההומור שלה בקטע הזה מבוסס על תיאוריית העליונות וההנמכה. בקטע היא מדברת בשמם של הנשים וצוחקת על תגובות של גברים בסיטואציות שונות. מידי פעם היא צוחקת גם על המעשים של הנשים באותן סיטואציות.

הנושא של "התחלה עם גבר" זהו נושא מאוד כבד המשפיע על החברה..

כלומר אנחנו יכולים לראות זאת בחברה שלרוב הגבר ייגש לבחורה ולא היא אליו מתוך בושה וחוסר ביטחון. לרוב אם בחורה תיגש לגבר זה יראה מוזר בעיניי האחרים והסטראוטיפ בנושא זה הוא שהגבר צריך לעשות את " הצעד הראשון". בסטנדאפ הסטנדאפיסט רק צוחק על זה שהיא התחילה אתו בדרך מוזרה וכשכולם צוחקים אז הדבר גורם לשחרור ופחות מבוכה בקהל.

תיאוריית אי ההלימה- היא צוחקת על נשים ושואלת ישר בהתחלה- "כמה פעמים הוטרדנו מינית? ואז שואלת כמה פעמים זה באמת היה הטרדה מינית?" זה משפט שאינו צפוי ולא ציפינו שיגיע בסטנדאפ כי זה נושא כואב.

בנוסף, יש את תיאוריית העליונות וההנמכה - היא צוחקת על נשים בתור אישה, ועל המגרעות שלנו והקהל - שכולו נשי צוחק איתה. היא אומרת בין היתר - בנות זה נשים שלא מכבדות את עצמן, נשים הן לא רק רחם (זה מתחבר גם לתיאוריית אי ההלימה.), נשים משחקות תפקידים של חלשות וכו.

תיאוריית אי ההלימה - בשירים רביטל מדגישה את חוסר ההלימה בין ה"קרביות" כביכול של אנשי כיתות הכוננות לבין התפקיד ה"לא קרבי" שלהם (לפתוח שערים למשל), והציוד המיושן שלהם (אקדח שלא ירה מאז תש"ח). זה יוצר הפתעה ומצחיק. גם הבחירה בשירי צבא ישנים יוצרת אוירה של דרמטיות מצד אחד, אל מול הצגת אנשי כיתות הכוננות באופן מגוחך.

תיאוריית השחרור וההרפיה - רביטל בשיר מתארת שהיא בחרדה ודיכאון בזמן שנשים אחרות מתנדבות לכתות הכוננות, וזה משקף את השימוש שלה בשירה ההומוריסטית הזו כדי לשפר את מצב הרוח שלה ומצב הרוח הלאומי.

היא מציגה את הגבר כאחד שלא שם לב למה שקורה מסבבי חוץ מימה שמול העניים שלו. ושהוא לא זוכר כלום כי הוא מצפה שהאשה תזכור.