ההתקוממות החלה בשנת 66 לספירה בירושלים ונמשכה יותר מארבע שנים, עד 70 לספירה. גם לאחר נפילת ירושלים ושריפת בית המקדש בשנת 70 לספירה נמשכו פעולות המלחמה והמצור סביב המבצרים שנשארו בידיהם של המורדים. המרד הסתיים סופית בשנת 73 לספירה כאשר נפלה מצדה שהייתה המצודה האחרונה שהחזיקו בה המורדים. שני השלבים העיקריים של המרד הו המלחמה בגליל בשנת 67 והמצור על ירושלים בשנת 70. בניגוד למרד החשמונאים לפניו ולמרד בר כוכבא אחריו, לא היה למרד הגדול מנהיג מרכזי שהיה יכול ללכד סביבו את המורדים. וכך, נוסף על העדיפות הצבאית המכרעת של הרומאים, היה הכוח היהודי מפוצל והיו בו מאבקים פנימיים. כישלונו של המרד הגדול מציין את סיום תקופת הבית השני בתולדות עם ישראל ואת חורבן בית המקדש לאחר קרוב ל – 600 שנה של היותו מרכז רוחני ליהודי הארץ והתפוצות. המרד ותגובת הרומאים עליו נחשבים לאחת הטראומות הקשות בתולדות העם היהודי.

החורבן בעקבות כשלון המרד הגדול הביא את היישוב היהודי למשבר חמור הן מבחינה דתית והן מבחינת הסכנה להמשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל. משבר זה התבטא במספר היבטים:

 

 

·       משבר דמוגרפי - החשש מפני הכחדת הישוב בא"י והעם היהודי

המרד גרם להחרבת ערים ושטחים שהרומאים משאירים אחריהם אדמה חרוכה וגרמו לאובדן שטחים עירונים וחקלאים רבים ובנוסף המרד הגדול הביא למותם של רבע מכלל התושבים היהודים בארץ כ 700 אלף הרוגים, בירושלים עצמה מתו כתשעים אחוזים מכלל האוכלוסייה (חלקם נהרגו בעת מלחמת האחים בירושלים וחלקם במלחמה נגד רומא), עשירית מכלל התושבים נלקחו בשבי ונמכרו לעבדים ברחבי האימפריה הרומית ושם מצאו את מותם. 

אובדן אדיר זה, במקביל לאובדן המקדש, יצר חשש כי הישוב היהודי בא"י עלול להיכחד, ואולי זהו אפילו גורלו של העם היהודי כולו. האימפריה הרומית הייתה בשיאה ונראתה בלתי מנוצחת והיו שראו בחורבן ובאובדן סימן לנטישת העם ע"י האל, נטישה שעלולה להסתיים בהכחדה הדרגתית של העם מאזור ארץ ישראל. 

 

ההתקוממות החלה בשנת 66 לספירה בירושלים ונמשכה יותר מארבע שנים, עד 70 לספירה. גם לאחר נפילת ירושלים ושריפת בית המקדש בשנת 70 לספירה נמשכו פעולות המלחמה והמצור סביב המבצרים שנשארו בידיהם של המורדים. המרד הסתיים סופית בשנת 73 לספירה כאשר נפלה מצדה שהייתה המצודה האחרונה שהחזיקו בה המורדים. שני השלבים העיקריים של המרד הו המלחמה בגליל בשנת 67 והמצור על ירושלים בשנת 70. בניגוד למרד החשמונאים לפניו ולמרד בר כוכבא אחריו, לא היה למרד הגדול מנהיג מרכזי שהיה יכול ללכד סביבו את המורדים. וכך, נוסף על העדיפות הצבאית המכרעת של הרומאים, היה הכוח היהודי מפוצל והיו בו מאבקים פנימיים. כישלונו של המרד הגדול מציין את סיום תקופת הבית השני בתולדות עם ישראל ואת חורבן בית המקדש לאחר קרוב ל – 600 שנה של היותו מרכז רוחני ליהודי הארץ והתפוצות. המרד ותגובת הרומאים עליו נחשבים לאחת הטראומות הקשות בתולדות העם היהודי.

החורבן בעקבות כשלון המרד הגדול הביא את היישוב היהודי למשבר חמור הן מבחינה דתית והן מבחינת הסכנה להמשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל. משבר זה התבטא במספר היבטים:

 

 

·       פגיעה בתחום הטריטוריאלי  (השטח, היישובים  )

 

1·   נפילת הגליל– תושבי הגליל לפני המרד היו חלוקים בדעתם. היו כאלה שתמכו וכאלו שהתנגדו. חלק מהערים נכנעו ללא קרב, אך רוב הערים התנגדו. לאחר שנה של קרבות נפל הגליל.

2·   כיבוש ירושלים - העיר נכבשה לאחר חמישה חודשי מצור, יוסף בן מתתיהו כתב כי בירושלים היה הרס גדול וקשה.

3·    חורבן בית המקדש - בית המקדש נשרף ונהרס לגמרי. כלי הקודש נלקחו לרומא

4·  חורבן הארץ - הארץ ניזוקה קשה וממדי ההרס לא היו שווים בכל המקומות. ערים שלא נכנעו לרומאים נכבשו ונהרסו. ערים שנכנעו לרומאים כמו טבריה ניצלו מחורבן.

 

ההתקוממות החלה בשנת 66 לספירה בירושלים ונמשכה יותר מארבע שנים, עד 70 לספירה. גם לאחר נפילת ירושלים ושריפת בית המקדש בשנת 70 לספירה נמשכו פעולות המלחמה והמצור סביב המבצרים שנשארו בידיהם של המורדים. המרד הסתיים סופית בשנת 73 לספירה כאשר נפלה מצדה שהייתה המצודה האחרונה שהחזיקו בה המורדים. שני השלבים העיקריים של המרד הו המלחמה בגליל בשנת 67 והמצור על ירושלים בשנת 70. בניגוד למרד החשמונאים לפניו ולמרד בר כוכבא אחריו, לא היה למרד הגדול מנהיג מרכזי שהיה יכול ללכד סביבו את המורדים. וכך, נוסף על העדיפות הצבאית המכרעת של הרומאים, היה הכוח היהודי מפוצל והיו בו מאבקים פנימיים. כישלונו של המרד הגדול מציין את סיום תקופת הבית השני בתולדות עם ישראל ואת חורבן בית המקדש לאחר קרוב ל – 600 שנה של היותו מרכז רוחני ליהודי הארץ והתפוצות. המרד ותגובת הרומאים עליו נחשבים לאחת הטראומות הקשות בתולדות העם היהודי.

החורבן בעקבות כשלון המרד הגדול הביא את היישוב היהודי למשבר חמור הן מבחינה דתית והן מבחינת הסכנה להמשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל. משבר זה התבטא במספר היבטים:

 

·       פגיעה בתחום החברתי

 

החברה ביהודה עברה שינויים רבים בעקבות המרד והחורבן:

1·   ירידת מעמד הכהונה - מעמד הכהונה ירד מגדולתו. מעמד זה היה תלוי בבית המקדש - בתרומות ובמעשרות. במהלך המרד נהרגו רבים מבתי הכהונה הגדולה - מידיי הקנאים או הרומאים.

2·   הצדוקים - קבוצה ביהדות ששמה את ירושלים ובית המקדש במרכז חייהם. עם נפילת ירושלים נעלמה הקבוצה הזו.

3·   עליית כוחם של הפרושים-  הפרושים הפכו לכוח הציבורי העיקרי בפעולת השיקום אחרי החורבן. סמכותם נבעה מבקיאותם בתורה ומן הפרשנות שנתנו לה. הפרושים היו מנהיגי הציבור וביססו את תלמוד התורה וקיום מצוותיה בקרב היהודים

4·   אובדן האוטונומיה הדתית והמשפטית - הרומאים ביטלו אותה ולא הכירו בשום הנהגה יהודית.

לסיכום התחום החברתי: לעובדות אלה היו השלכות מרחיקות לכת: עם החורבן נעקרו ארבעה יסודות מחייה של האומה: מעמד הכהונה, הסנהדרין, ירושלים ובית המקדש.

 

ההתקוממות החלה בשנת 66 לספירה בירושלים ונמשכה יותר מארבע שנים, עד 70 לספירה. גם לאחר נפילת ירושלים ושריפת בית המקדש בשנת 70 לספירה נמשכו פעולות המלחמה והמצור סביב המבצרים שנשארו בידיהם של המורדים. המרד הסתיים סופית בשנת 73 לספירה כאשר נפלה מצדה שהייתה המצודה האחרונה שהחזיקו בה המורדים. שני השלבים העיקריים של המרד הו המלחמה בגליל בשנת 67 והמצור על ירושלים בשנת 70. בניגוד למרד החשמונאים לפניו ולמרד בר כוכבא אחריו, לא היה למרד הגדול מנהיג מרכזי שהיה יכול ללכד סביבו את המורדים. וכך, נוסף על העדיפות הצבאית המכרעת של הרומאים, היה הכוח היהודי מפוצל והיו בו מאבקים פנימיים. כישלונו של המרד הגדול מציין את סיום תקופת הבית השני בתולדות עם ישראל ואת חורבן בית המקדש לאחר קרוב ל – 600 שנה של היותו מרכז רוחני ליהודי הארץ והתפוצות. המרד ותגובת הרומאים עליו נחשבים לאחת הטראומות הקשות בתולדות העם היהודי.

החורבן בעקבות כשלון המרד הגדול הביא את היישוב היהודי למשבר חמור הן מבחינה דתית והן מבחינת הסכנה להמשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל. משבר זה התבטא במספר היבטים:

 

·       פגיעה כלכלית :

במהלך המרד נהרסו בתים ושטחי חקלאות נרחבים, אדמות הופקעו מבעליהן והיהודים נאלצו לשלם מסים רבים שלא כמו שאר העמים באזור שגרמו לעול כספי רב והבאת רבים מהאוכלוסייה לעוני בקרב היהודים לדוגמא המס היהודי שהוטל על ידי הקיסר אספסיאנוס אחרי דיכוי המרד הגדול. שיעורו היה שתי דרכמות בשנה, שווה למחצית השקל שהיהודים העלו כתרומה לבית המקדש. כדי להשפיל את היהודים ולהדגים את ניצחון אלוהי הרומאים על אלוהי ישראל המס הועלה למקדש יופיטר) 

 

ההתקוממות החלה בשנת 66 לספירה בירושלים ונמשכה יותר מארבע שנים, עד 70 לספירה. גם לאחר נפילת ירושלים ושריפת בית המקדש בשנת 70 לספירה נמשכו פעולות המלחמה והמצור סביב המבצרים שנשארו בידיהם של המורדים. המרד הסתיים סופית בשנת 73 לספירה כאשר נפלה מצדה שהייתה המצודה האחרונה שהחזיקו בה המורדים. שני השלבים העיקריים של המרד הו המלחמה בגליל בשנת 67 והמצור על ירושלים בשנת 70. בניגוד למרד החשמונאים לפניו ולמרד בר כוכבא אחריו, לא היה למרד הגדול מנהיג מרכזי שהיה יכול ללכד סביבו את המורדים. וכך, נוסף על העדיפות הצבאית המכרעת של הרומאים, היה הכוח היהודי מפוצל והיו בו מאבקים פנימיים. כישלונו של המרד הגדול מציין את סיום תקופת הבית השני בתולדות עם ישראל ואת חורבן בית המקדש לאחר קרוב ל – 600 שנה של היותו מרכז רוחני ליהודי הארץ והתפוצות. המרד ותגובת הרומאים עליו נחשבים לאחת הטראומות הקשות בתולדות העם היהודי.

החורבן בעקבות כשלון המרד הגדול הביא את היישוב היהודי למשבר חמור הן מבחינה דתית והן מבחינת הסכנה להמשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל. משבר זה התבטא במספר היבטים:

 

·       פגיעה דתית

 בעקבות חורבן בית המקדש נוצר משבר רוחני ודתי עצום. היו אנשים שאיבדו תקווה כי ניתן יהיה להמשיך בסדרי החיים הרגילים ללא בית מקדש. בגלל קדושתו, חשיבותו ומעמדו הרם האמינו רבים בזמן המרד כי ירושלים ובית המקדש נצחיים ויעמדו לעד. ה' יגן על עירו ועל בית מקדשו. בקרב המורדים פיעמה האמונה שהגאולה קרובה לבוא.

הדיכוי האכזרי של המרידה והתקנות נוקשות שתיקנו הרומאים לאחר המרד גרמו להתמוטטות רוחנית לכל אלה שציפו לגאולה מיידית של עם ישראל ושחרורו מעול זרים..

המשבר האמיתי והעמוק ביותר נבע מחורבן בית המקדש. בית המקדש היה מרכז החיים היהודיים, שנסבו סביב עבודת הקודש שהתבצעה בו. לחורבן בית המקדש היו השלכות דתיות ומוסדיות:

·       השלכות דתיות- חורבן בית המקדש לא אפשר לקיים את כל המצוות הקשורות במקדש ועבודת הכהנים והכהן הגדול הפסיקה להתקיים. בעיני רבים נתפס המקדש כאמצעי הקשר הבלעדי שבין העם ובין אלוהיו ולכן חורבן בית המקדש גרם הלם נורא מאחר ואובדנו וחורבנו נחשבו לניתוק מלא של קשר זה. היו שסברו שאין אפשרות לקיום יהודי ללא בית המקדש.

·       השלכות מוסדיות (איבוד ההנהגה הרוחנית )- הסנהדרין (בית הדין הגדול) ישב בבית המקדש ושאב ממנו את סמכותו (הכוח שלו לפעול) כבית דין. לאחר חורבן המקדש, רבים סברו כי העם היהודי נותר גם ללא מנהיגות.

היו חכמים שאמרו כי לתפילות אין עוד כל ערך, משום שמועדי התפילות קשורים בעבודת המקדש ובהקרבת קורבנות אין אמונה ללא מקדש.