ב-1942, כשהייתה רק בת 13, נאלצה אנה לברוח עם משפחתה למחבוא – עליית גג נסתרת שמאחורי המשרד של אביה. יחד איתם הסתתרו עוד ארבעה אנשים. הם חיו שם בשקט מוחלט במשך יותר משנתיים, בלי לצאת, בלי אור יום, בלי לדעת מה יקרה מחר.

כדי לשמור על שפיותה, אנה כתבה ביומן. היא תיארה את הפחד, את הריבים, את הרעב, את התקווה – וגם את הרצון להיות סופרת, להיות חופשייה, לאהוב. היא כתבה:

“אני עדיין מאמינה, בלב שלם, שלמרות הכל – בני האדם טובים מיסודם.”

באוגוסט 1944 מישהו הלשין. הגרמנים פרצו למחבוא, עצרו את כולם ושלחו אותם למחנות. אנה ואחותה מרגוט הגיעו לבסוף לברגן-בלזן – מחנה ריכוז מוכה מגפות. שתיהן מתו שם מטיפוס, זמן קצר לפני שהמחנה שוחרר.

היומן שלה נמצא לאחר המלחמה על ידי מיפ חיס, אחת מהנשים שעזרו להסתיר את המשפחה. אביה, אוטו פרנק – היחיד ששרד – פרסם את היומן, כדי שאנה לעולם לא תישכח.

היומן הפך לסמל עולמי של תקווה אנושית מול זוועות בלתי נתפסות. אנה לא זכתה לגדול, אבל קולה נשמע עד היום – בכל שפה, בכל מדינה.

למדתי מהסיפור שכל רגע בחיים חשוב וצריך לנצל אותו כי אי אפשר לדעת מה יקרה

אהבתי בסיפור שאנה כתבה יומן כדי לפרוק את הפחדים שלה את הרעב את הריבים את התקווה כי זה עוזר לדעתי וזה מאוד חכם

גיל: 91

סיפור חיים:

מרדכי נולד ב-1934 בעיר לודז’ שבפולין. כשהנאצים פלשו לפולין, משפחתו הועברה לגטו לודז’. בגיל 10 בלבד, איבד את הוריו שנשלחו לאושוויץ. מרדכי שרד את הגטו, מחנה עבודה בפלשוב ואת צעדת המוות לאושוויץ, שם שוחרר על ידי הצבא האדום בינואר 1945.

לאחר המלחמה, עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער, למד נגרות והקים משפחה בישראל. כל חייו הקדיש להנצחת זכר השואה והעביר עדויות בבתי ספר ובטקסים.מה לקחתי מהסיפור ומה למדתי ממנו:

מהסיפור של מרדכי למדתי על כוחות הנפש והתקווה שנשארו לו גם ברגעים הכי קשים. הוא עבר אובדן בלתי נתפס בגיל צעיר, אבל לא ויתר על החיים. הסיפור שלו גרם לי להבין כמה חשוב לזכור ולהזכיר את מה שקרה בשואה, כדי שדברים כאלה לא יחזרו לעולם. זה גם נתן לי השראה להעריך את מה שיש לי – את המשפחה, את החופש ואת היכולת לבחור את הדרך שלי.

גיל בזמן השואה: 12

סיפור אישי:

מרדכי נולד בפולין בשנת 1931. כשהגרמנים פלשו לעירו, הוא נאלץ לברוח עם משפחתו ליער. במשך חודשים התחבאו בבור שהכינו באדמה, כשהם חיים על תפוחי אדמה ומים בלבד. לאחר מכן, משפחה פולנית מקומית הסתירה אותם באסם במשך שנתיים. בתום המלחמה, מרדכי עלה לישראל, הקים משפחה והקדיש את חייו לחינוך ולסיפורי שואה – כדי שאף אחד לא ישכח.

מה למדתי מהסיפור?

מהסיפור של מרדכי למדתי שלא מוותרים, גם כשקשה הוא היה ילד כמוני אבל נשאר חזק זה עזר לי להבין כמה חשוב להעריך את מה שיש לי היום משפחה

חברים ובית

מה אני לוקחת איתי מהסיפור?

אני לוקחת איתי את האומץ והתקווה של מרדכי הוא עבר דברים קשים אבל לא ויתר זה נותן לי כוח להאמין שגם כשקשה אפשר להמשיך ולהיות חזקים.

15 1933

" בסיפורי עם, במיוחד במסורת היהודית המזרח-אירופית, בדומה לדמויות כמו הרשל מאוסטרופולי.
זו לא דמות מאוד מתועדת במקורות רשמיים, אבל לפעמים מופיעה בשמות כמו "אלכסנדר מהשׁועה" או "אלכסנדר השׁועֶה" — מין טיפוס חכם-שוטה, שמערב תחכום עם פשטות.

רוצה שאספר לך סיפור מקורי עליו בסגנון אגדות עם?
משהו עם מסר חכם, קצת הומור והרבה קסם?

שם: אנה פרנק
תאריך לידה: 12 ביוני 1929
מקום לידה: פרנקפורט, גרמניה
מוצאה: יהודייה גרמנייה
רקע:
אנה פרנק הייתה ילדה יהודייה שברחה עם משפחתה מהנאצים להולנד. כשהנאצים פלשו להולנד, המשפחה התחבאה במשך כשנתיים במחבוא סודי באמסטרדם. בזמן הזה כתבה אנה יומן שבו תיעדה את מחשבותיה, רגשותיה, ואת חיי היום-יום במחבוא.

היומן:
יומנה של אנה פרנק הפך לאחד המסמכים החשובים והמפורסמים ביותר על השואה מנקודת מבט אישית של ילדה. הוא פורסם אחרי המלחמה תחת השם "יומנה של אנה פרנק".

מותה:
אנה נספתה ככל הנראה בתחילת 1945 במחנה ברגן-בלזן, זמן קצר לפני שחרורו.

למה היא חשובה:
אנה פרנק מסמלת את הקול האנושי של קורבנות השואה – קול תמים, כן ונוגע ללב, שנותר לדורות.

גיל בעת המוות: 14

מקום לידה: קרקוב, פולין

סיפור חיים:

הלל נולד בשנת 1929 בקרקוב שבפולין. הוא היה הילד הבכור במשפחת קויפמן, בן להורים ציונים שחלמו לעלות לארץ ישראל. אביו היה מורה, ואמו גידלה את הלל ואת אחותו הצעירה, רבקה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נאלצה המשפחה לעבור לגטו קרקוב. התנאים היו קשים, ומחסור במזון ובתרופות הפך לעניין יום-יומי. הלל נהג לשיר שירים עבריים כדי לשמח את שכניהם בגטו. בגיל 13, גויס לעבודות כפייה יחד עם אביו.

בשנת 1943, בעת אקציה בגטו, הופרדו בני המשפחה. הלל נשלח למחנה עבודה ואביו נרצח. הלל שרד עוד שנה אחת בתנאים קשים, עד שנפטר ממחלה קשה באחד ממחנות העבודה.

יהי זכרו ברוך

למשפחה היתה הכנסה נוחה. אבל ילדותה המוגנת של אביבה הסתיימה עם פלישת הנאצים לברית המועצות ביוני 1941. מנדל טוך גורש לעבודות כפיה ומשפחתו לא ראתה אותו שוב. אחר כך נודע להם שהוא נורה. סילה ברחה מזרחה לתוך ברית המועצות. אביבה, יוסף ואמם הובאו למחנה העבודה בבוריסלב ממנו הצליחו לברוח. עד ליום השחרור הם הצליחו לחיות במסתור במקומות רבים בתוך וסביב בוריסלב ולאביבה נשארו זיכרונות ההוראות להיות בשקט כל הזמן. בימים האחרונים לכיבוש, אחיה של אביבה, יוסף בן ה 20, נורה למוות על ידי חייל גרמני.

זה הוא רק חלק קטן ממה שעברה בשואה..

נעמי (סובל) אונגר, נולדה ב-1933בעיר לודז' בבית ציוני בו הייתה תלויה תמונה של נהלל. אביה היה איש רוח, פעיל תנועת "החלוץ", מורה בגימנסיה, מדריך בקיבוץ הכשרה, אחד המנהיגים המקומיים וציר בקונגרס הציוני בבזל.

עם פלישת הנאצים לפולין, ברחה המשפחה מזרחה. ב-1939 יצא האב לקונגרס היהודי בבזל ובדרך חזרה הביתה נרצח. נעמי חזרה עם אמה לבוכניה שליד קרקוב, שם הועברו לגטו.

גיל בזמן המלחמה: 14

מקום מגורים: לודז', פולין

גורל: נרצח באושוויץ בשנת 1944

סיפור אישי:

הלל נולד בשנת 1930 בלודז', למשפחת כהן – משפחה חמה, דתית ואהובה בקהילה. הוא היה ילד סקרן ואהב מאוד ללמוד, במיוחד תנ"ך ומתמטיקה. כשפרצה המלחמה, נאלצה משפחתו לעבור לגטו לודז', שם התמודדו עם רעב, קור ותנאים קשים מנשוא. למרות הכול, הלל המשיך לקרוא וללמוד בעזרת ספר קטן שהסתיר בבגדיו. בשנת 1944 נשלחה כל המשפחה לאושוויץ, שם נפרד מהוריו ואחיו הקטנים. הוא לא שרד את המחנה, אך זכרו נשמר בלב המשפחה המורחבת ששרדה