ימים ספורים לפני שפרצה המלחמה, קיבל ג'ו טלפון מבת דודתו הניו יורקית, שביקשה לשוחח עמו בדחיפות. בנם היחיד, אברהם, לומד בישיבה בישראל והוא מסרב לשוב הביתה. למרות שהם שלחו לו כרטיס טיסה.

"ג'ו", היא אמרה, "לך יש קשר בחלונות המרכזים. תגיד את האמת: עד כמה המצב בישראל חמור?"

ג'ו לא רצה להפחיד את ההורים המודאגים, אבל לא יכול לומר את האמת: "אנחנו צופים סכנה גדולים מדינת ישראל.

בת הדודה פרצה בבכי והתחננה לג'ו שישכנע את הרבי להתיר לבנם לחזור מידית הביתה.

כשנכנס לפגישה במשרדו של הרבי, הוא פתח בהתנצלות על כך שהוא מנצל את המודיעין הציבורי לעניינים אחרים, ופנה ישירות לעניין: "בת דודתי מפצירה כי הרבי יורה לבנה לשוב מידית הביתה".

הרבי הגיב כי הארץ היא מקום ששמור בהשגחתו הפרטית של אלוקים כמו שנאמר בפסוק: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל", זה המקום הבטוח ביותר עבור היהודים.

"זה נכון", אמר ג'ו, "אבל אברהם הוא הילד היחיד של בני הדודים שלי.

פניו של הרבי עטו ארשת רצינית והוא אמר: "לי יש בארץ אלפי בנים יחידים, אני אומר להם להישאר שם, זה רק מה שאני בטוח כי לא יאונה להם כל רע. אמור לבת דפרץ ולבעלה שהם יכולים להיות רגועים לחלוטין, ושומר ישראל ישגיח על היהודים היושבים בארץ ".

הביטחון שהקרין הרבי התברר בתוך ימים כמדויק להפליא. בתוך שישה ימים ניצחה מדינה קטנטנה וצעירה צבאות של שלוש מדינות ענק. תושבי ארץ הקודש חזו בעיניהם בשמירה האלוקית.
סיפור זה מראה לנו כמה כל יהודי הוא כמו בן יחיד אצל הקב"ה והרבע!
יחי המלך!

הרופא היה אחד מהרופאים הטובים ביותר בתחום – היו לה סיבוכים בהריונות קודמים כך שהם חיפשו רופא מתאים – והוא קבע בתוקף שעליהם לבצע הפלה.

לפני שהם חתמו על הטופס לביצוע ההפלה, אמר הבעל: "אני רוצה לחשוב על כך." הוא התקשר לרבי לבקש את עצתו. הרבי שמע את כל הפרטים ואמר לו לא לחתום על הטופס לביצוע ההפלה אלא לבקש מהרופא לעשות כל שביכולתו כדי להציל את חיי העובר והאם.

הבעל שב אל הרופא ואמר לו: "ברצוני שתעשה כל שביכולתך כדי להציל את חיי אשתי והילד!" – "האם אתה צריך להגיד לי?" השיב הרופא בכעס. "הרי ברור שלו הייתי יכול, הייתי עושה זאת. דע לך שאם תתעקש לא לבצע הפלה, גם העובר וגם אשתך עלולים למות. המצב מאוד חמור."

שוב ביקש הבעל לחשוב על כך והתקשר לרבי, אך הרבי חזר על דבריו: אל תחתום על כלום, תתעקש שעל הרופא להציל את חיי האם והעובר.

כשהרופא שמע את הדברים, הוא אמר: "אשתדל ככל יכולתי לעשות זאת, אך ההליך יארך שעות רבות. יש לך ילדים בבית, שוב לביתך ואתקשר אליך מיד כאשר תהיינה התפתחויות."

היה זה בשעה עשר בלילה. בארבע לפנות בוקר הטלפון צלצל. "מזל טוב! אשתך והתינוק בריאים ושלמים. הכול עבר בשלום!"

מיד לאחר קבלת הבשורה הטובה התקשר האב המאושר למזכירו של הרבי. למרות השעה המאוחרת הוא רצה שגם הרבי ישמע את החדשות. בשבע בבוקר התקשר אליו המזכיר ואמר כי הרבי רוצה לדעת האם אכן התינוק נולד בארבע לפנות בוקר, כי לפי חישוביו של הרבי הוא נולד בשלוש וחצי.

כשהבעל פגש את הרופא, הוא חיבק אותו בחום והודה לו. לאחר-מכן הוא ביקש לדעת מתי נולד הילד. "מה זה משנה?" לא הבין הרופא. "לי זה אכן לא משנה" השיב האיש, "אבל הרבי רוצה לדעת."

הרופא בדק ברישומים. היה כתוב כי התינוק נולד בארבע לפנות בוקר. הוא החליט להתקשר לאחות שטיפלה בילד. "מתי רשמת את שעת הלידה? כשהתינוק נולד או לאחר שהבאתם אותו לתינוקיה?"

מתברר שהרישום התבצע רק כשהוא הגיע לתינוקיה, כחצי שעה לאחר שהוא נולד.

"הרבי שלך צדק!" אמר הרופא. "אבל כעת סקרנותי התעוררה: מדוע היה חשוב לרבי לדעת מתי נולד התינוק?"

האבא התקשר למזכירות של הרבי ושאל אותם על כך. "לא יכולתי להירדם עד שהייתי בטוח שלאם ולתינוק שלום. בשלוש וחצי, הצלחתי להירדם" השיב הרבי👑🧡👑
חני גבאי רחובות😊

באחד ממוסדות החינוך בשכונה למד נער בעל מראה חיצוני חריג, ובכיתתו היו כמה נערים שהתגרו בו בשל כך.

אמו כתבה לרבי את כל המתרחש עם בנה, והרבי ביקש ממזכירו הרב חודוקוב לטפל באופן אישי במאורע ולדאוג לתחושתו הטובה של הנער.

בט' כסלו תשל"ה התקיימה חגיגת בר המצווה של הנער באחד מבתי הכנסת בשכונתו של הרבי. בסיום התפילה ישבו המתפללים לחגוג ולשמוח עם אותו נער חריג, אך הם רצו לעשות זאת במהירות כדי להספיק ולהשתתף בהתוועדות עם הרבי.

רגעים ספורים לפני שהם סיימו את החגיגה הגיע אחד החסידים והודיע שהיום לא תיערך התוועדות עם הרבי! כך המשיכו המסובים לחגוג עם הנער בנחת עוד כמה שעות והדבר גרם לו עונג רב.

לאחר מכן הסביר הרבי למזכירו מדוע הוא לא התוועד באותה שבת:

הרבי וויתר על התוועדות עם החסידים ביום מיוחד זה כדי לשמח את לבו של נער חריג אחד.

בכל פעם שהייתי מבקר בארצות הברית, הייתי מתקשר למזכירות של הרבי וקובע זמן להיכנס ל'יחידות'. פעם אחת, בשנות השבעים, התקשרתי כהרגלי למזכירות אבל המזכיר הראשי הרב חדקוב ביקש ממני לוותר הפעם על הזכות. "אנשים רבים מחכים להיפגש עם הרבי, והרבי עייף" הוא אמר. "אני יודע שאתה אוהב אותו ולא רוצה להטריח אותו"...

"כמובן שאני לא רוצה להטריח" אמרתי, "אבל אני נוסע בעוד שבוע ליפן, אנא בקש את ברכתו של הרבי". הרב חדקוב לקח את פרטי הטיסה שלי והבטיח לבקש את ברכתו של הרבי. הייתי אמור לנסוע קודם להוריי לשבת, משם להמשיך לסן פרנסיסקו ואז להחליף מטוס ליפן.

כשהגעתי לשדה התעופה בסן פרנסיסקו, רגעים ספורים לפני שעליתי על המטוס, שמעתי במערכת הכריזה של שדה התעופה: "מר שטיינמץ, יש לך שיחת טלפון". מופתע ניגשתי אל הטלפון ושם שמעתי את... הרב חדקוב.

"איך אתה יודע שאני כאן?" התפלאתי. הרב חדקוב הסביר שהוא ידע שהייתי אצל הוריי, הוא התקשר לשיקגו ואבי מסר לו שאני בדרך ליפן.

"תן לי בבקשה את הכתובת בה תשהה ביפן" ביקש הרב חדקוב. "יש לי חבילה בשבילך".

נתתי לו את הכתובת והוא אמר: "יש לך את ברכתו של הרבי, שתהיה לך נסיעה טובה והרבה הצלחה."

כשהגעתי לקובה שביפן החבילה כבר חיכתה עבורי. זו הייתה חבילה מהרבי ובתוכה היה סידור תפילה וספר התניא, עם פתק שעליי לתת זאת למישהו שיצטרך אותם. אז מה עושים עם סידור ותניא בעיר היפנית? לקחתי אותם לבית הכנסת.

בבית הכנסת פגשתי ידיד טוב אותו הכרתי מונצאולה. שמו הוא בן דוד; הוא היה סוחר פנינים והגיע ליפן לרכוש פנינים. הוא שמח לפגוש אותי.

ואז הוא שאל: "מה יש לך ביד?"

פתחתי את החבילה והראיתי לו, והוא התחיל לבכות.

מסתבר שיש לו מנהג קבוע, עוד מגיל צעיר, ללמוד בכל יום את השיעור היומי של ספר התניא. הוא נמצא בעיר כבר שישה שבועות אבל את התניא הוא שכח בונצאולה. "התקשרתי לבני, הוא הבטיח לשלוח לי את הספר אבל החבילה עדיין לא הגיעה.

"הרבי ראה את צערי ושלח לי ספר תניא!" הוא אמר.

גם בחיים אנו פוגשים הרבה אנשים 'מחופשים': זה מחופש לקמצן, זה לגס-רוח, זה לחצוף, זה לסתם אחד שלא איכפת לו משום דבר. אולם אין זו דמותם האמיתית של האנשים. זו רק 'תחפושת'. עמוק בתוך הלב, כל אלה הם יהודים חמים, מלאי טוהר ויופי. אין צורך לכעוס ולרגוז. צריך פשוט לגשת אליהם בעדינות, להסיר את ה'תחפושת' ולחשוף את הנשמה הטהורה שבפנימיותם. וזו המשמעות האמיתית של אהבת-ישראל!"

בהגיע היום שבו נפתחה התערוכה, הורה לו הרבי לנסוע לשם בעצמו ולהתייצב בדוכן המכירות שלו. גם זאת הורה לו הרבי, וגם זאת הייתה הפתעה: שבימי התערוכה לא יתאכסן במלון יהודי המצוי באותו רובע, כי אם במלון אחר שבבעלות גויים. ר' הענדל הגיע, העמיד את יצירותיו, עמד כמה שעות לידן, ובזמן הרב שנותר לו ישב בחדרו שבמלון ועסק בתורה ובתפילה באריכות כדרכו.

יום אחד, בעודו יושב בחדרו ולומד, שמע נקישות על דלת חדרו. כאשר נגש לפתוח את הדלת, ראה לפניו אדם בלתי מוכר, שביקש להתקבל אצלו לרגעים מספר. רבי הנדל לא סירב כמובן. האיש נכנס לחדרו, ואמר לו כי תפילותיו שנאמרו בעריבות ובמתיקות כל כך, בקעו מתוך חדרו, ועוררוהו, ועל כן הוא מבקש, שמא יכול להשאילו את הטלית והתפילין.

ר' הענדל נרעש מן הבקשה שבאה מפיו של אדם שחזותו החיצונית לא העידה על יהדותו והושיט לו בשמחה את הטלית ואת התפילין. כאשר עבר לאחר מכן ר' הענדל ליד חדר אותו שכן במלון, הופתע לשמוע קולות בכי קורעי לב. ר' הענדל החל להבין לשם מה נשלח לכאן על ידי הרבי. לא עברה שעה והאיש בא להחזיר את הטלית ותפילין. ר' הענדל הבחין בו כי פניו אדומות מבכי, אך לא דיבר עמו מאומה. למחרת שוב חזר אותו סיפור על עצמו, ושוב דפק על פתחו לבקש את הטלית והתפילין ולאחר מכן החזירם.

הדבר חזר ונשנה כמה ימים, עד שבסופו של דבר פתח אותו אדם בשיחה עם ר' הענדל, בה גילה לו את כל מועקת לבבו.

התברר כי בילדותו היה תלמיד ישיבה ברוסיה-ליטא, אך עם עלותם של הקומוניסטים לשלטון, נסחף כמו המוני צעירים אחרים לרוח הקומוניזם הכפרנית, ואט אט ניתק עצמו מכל זיקה ושייכות יהודית. הוא חי רחמנא-ליצלן כגוי גמור לכל דבר, וכמעט לא זכר כי יהודי הוא. עד שהגיע כצייר ליריד התצוגה, והבחין בדמותו היהודית חסידית של רבי הענדל, ומשעה לשעה, ומיום ליום, החלו מעיו מכרכרים בקרבו, לבו החל דופק בחזקה, והרהורים נוגים עלו במחשבתו. הוא לא יכל עוד להתאפק והחל עוקב אחר ה"צייר" המשונה ר' הענדל, עד שהגיע לפתח חדרו ושם קלטו אזניו את תפילתו המשתפכת. זו שברה אותו לגמרי. זיכרונות הילדות החלו מטרידים אותו יותר ויותר עד שהחליט לבקש מר' הענדל טלית ותפילין...

ר' הענדל, ששליחותו נתבהרה עתה להפליא, נכנס עם אותו איש בדברי התעוררות, לקח ממנו את שמו וכתובתו ונפרד ממנו בלבביות, ארז את ציוריו וחזר לקראון הייטס. כאשר הגיע הכניס לרבי דיווח מלא על כל מה שאירע, ושאל את הרבי אם עליו להמשיך בקשרים אתו, והרבי השיב לו בשלילה.

לאחר שבועות מספר, הבחין ר' הענדל בידיעה קצרה בעתון, כי צייר פלוני נפטר לבית עולמו...
(רחלי ק.)

המינוי גרם לה אכזבה רבה. היא רצתה להיבחר כדי למגר את בעיית העוני וחסרי הבית במרכזי הערים; מה תוכל לעשות כחברה בועדת החקלאות?

יום אחד היא קיבלה טלפון ממשרדו של הרבי מליובאוויטש. "הרבי רוצה להיפגש עמך", נאמר לה. צ'יסהולם, שהתגוררה במרחק רחוב אחד ממרכז חב"ד העולמי "770", נפגשה עם הרבי לפני הבחירות בניסיון לקבל את תמיכתו במועמדותה (אותו, אגב, לא קיבלה: הרבי סירב להתערב בפוליטיקה ולתמוך בה או בכל מועמד אחר); כעת תהיה זו פגישתם השניה.

"אני יודע שאת מאוד מאוכזבת" אמר לה הרבי כשנפגשו. "אכן, אני מאוד מאוכזבת; אני חשה פגועה. מה עליי לעשות כעת"? שאלה.

"בורא העולם העניק לך מתנה אמיתית"! הכריז הרבי. "לארצות הברית עודפים רבים של מזון, בעוד אלפי איש נמקים ברעב. את יכולה להשתמש במתנה שנתן לך האלוקים כדי לספק מזון לעניים. עלייך למצוא דרך מקורית לעשות זאת".

זמן קצר לאחר-מכן נפגשה שירלי באקראי עם הסנאטור בוב דול, שייצג את מדינת קנזס העתירה בשטחים חקלאיים. הוא שטח באוזנה את מצוקת החקלאים במדינתו: באותם הימים החלה ארצות הברית לרכוש פירות וירקות מקובה, והחקלאים נותרו עם עודפי מזון והפסדים משמעותיים. תוך כדי שיחה נזכרה שירלי בדברי הרבי ובמוחה החל להתגבש רעיון.

במשך השנים הבאות, עמלה שירלי צ'יסהולם יחד עם בוב דול על הרחבת תוכניות המספקות מזון לנצרכים, לנשים בהריון ולנשים מניקות (התוכניות ידועות בארה"ב בשם Food Stamps ו WIC); חלק נרחב מתוכניות אלו, המספקות מזון בשווי של מיליארדי דולרים לעניים ברחבי ארצות הברית, נרשם לזכותה. אך היא עצמה זקפה זאת לזכותו של הרבי.

במסיבת פרידה שנערכה לרגל פרישתה לפנסיה, אמרה שירלי צי'סהולם: "את כל הישגיי בתחום זה אני חייבת לרבי שהיה אופטימי ולימד אותי כי גם מה שנראה כאתגר הוא למעשה מתנה מאת האלוקים. אם לתינוקות עניים יש חלב, ואם לילדים עניים יש מזון – הרי שזה בזכות הרבי מקראון הייטס".

כשהייתי תלמיד בישיבת חב"ד במונטריאול שכרתי חדר אצל אחת מהמשפחות שגרה בקהילה. בעלת הבית הייתה בהריון שהסתבך, והרופא ביצע בדיקה ארוכה בסופה הוא קבע כי העובר לא ישרוד. הוא הציע לבצע הפלה כדי להציל את חייה של האם.

הרופא היה אחד מהרופאים הטובים ביותר בתחום – היו לה סיבוכים בהריונות קודמים כך שהם חיפשו רופא מתאים – והוא קבע בתוקף שעליהם לבצע הפלה.

לפני שהם חתמו על הטופס לביצוע ההפלה, אמר הבעל: "אני רוצה לחשוב על כך." הוא התקשר לרבי לבקש את עצתו. הרבי שמע את כל הפרטים ואמר לו לא לחתום על הטופס לביצוע ההפלה אלא לבקש מהרופא לעשות כל שביכולתו כדי להציל את חיי העובר והאם.

הבעל שב אל הרופא ואמר לו: "ברצוני שתעשה כל שביכולתך כדי להציל את חיי אשתי והילד!" – "האם אתה צריך להגיד לי?" השיב הרופא בכעס. "הרי ברור שלו הייתי יכול, הייתי עושה זאת. דע לך שאם תתעקש לא לבצע הפלה, גם העובר וגם אשתך עלולים למות. המצב מאוד חמור."

שוב ביקש הבעל לחשוב על כך והתקשר לרבי, אך הרבי חזר על דבריו: אל תחתום על כלום, תתעקש שעל הרופא להציל את חיי האם והעובר.

כשהרופא שמע את הדברים, הוא אמר: "אשתדל ככל יכולתי לעשות זאת, אך ההליך יארך שעות רבות. יש לך ילדים בבית, שוב לביתך ואתקשר אליך מיד כאשר תהיינה התפתחויות."

היה זה בשעה עשר בלילה. בארבע לפנות בוקר הטלפון צלצל. "מזל טוב! אשתך והתינוק בריאים ושלמים. הכול עבר בשלום!"

מיד לאחר קבלת הבשורה הטובה התקשר האב המאושר למזכירו של הרבי. למרות השעה המאוחרת הוא רצה שגם הרבי ישמע את החדשות. בשבע בבוקר התקשר אליו המזכיר ואמר כי הרבי רוצה לדעת האם אכן התינוק נולד בארבע לפנות בוקר, כי לפי חישוביו של הרבי הוא נולד בשלוש וחצי.

כשהבעל פגש את הרופא, הוא חיבק אותו בחום והודה לו. לאחר-מכן הוא ביקש לדעת מתי נולד הילד. "מה זה משנה?" לא הבין הרופא. "לי זה אכן לא משנה" השיב האיש, "אבל הרבי רוצה לדעת."

הרופא בדק ברישומים. היה כתוב כי התינוק נולד בארבע לפנות בוקר. הוא החליט להתקשר לאחות שטיפלה בילד. "מתי רשמת את שעת הלידה? כשהתינוק נולד או לאחר שהבאתם אותו לתינוקיה?"

מתברר שהרישום התבצע רק כשהוא הגיע לתינוקיה, כחצי שעה לאחר שהוא נולד.

"הרבי שלך צדק!" אמר הרופא. "אבל כעת סקרנותי התעוררה: מדוע היה חשוב לרבי לדעת מתי נולד התינוק?"

האבא התקשר למזכירות של הרבי ושאל אותם על כך. "לא יכולתי להירדם עד שהייתי בטוח שלאם ולתינוק שלום. בשלוש וחצי, הצלחתי להירדם" השיב הרבי.

לפתע צלצל הטלפון. ר 'משה, על אף ששהה הרבה בבית המזכירות, לא היה ניגש לעולם לטלפון, מאז שלא עבד במזכירות. מלבד אותה הפעם שלאחר כמה צלצולים חוזרים ונשנים ניגש לענות. על הקו היה הרבי. 

הרבי שאל את ר 'משה האם יש מאן דהו ב'מזכירות', והנ"ל ענה שלא. ואז שאלו הרבי האם הוא יכול לגשת לזה לבית (ששכן אז ברחוב ניו יורק פינת רחוב פרזידנט). הרבי.

ההיסטוריה לבית אמר לו. 

בינתיים נכנס הרבי לחדר הלימוד. לאחר זמן ר 'משה השיג את הרופא, וקרא לרבי שידבר עמו. הרבי ניגש אל המסדרון - שם כאילו הטלפון, ור 'משה נכנס לחדר הלימוד ע"מ שלא להאזין לשיחה. 

את המחזה שנגלה לעיניו, אמר ר 'משה ע"ה: 

במרכז השולחן בבית הלימוד, היה מונח קונטרס המאמר של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, כשתחתיו מחברת עליה היו רישומים שונים בכתי"ק של הרבי 

מסביב למאמר היו מונחים ספרים מכל רביםינו נשיאנו כשהם פתוחים. וביניהם היו מונחים גם ספרים מהבעש"ט והה"מ כשהם סגורים.

סיים את הטלפון, ניגש ואמר 
 לר' משה שהוא נוסע לבקר את היהודי החולה, וביקש מר' משה שימצא בספרייה שהייתה בחדר, ספרי קבלה (שהוזכרו במאמר) ויניחם פתוחים על השולחן...

"אתה רואה את החדר הזה?!" שאלו הרבי והצביע סביב. "החדר מלא אבנים שירדו מלבם של יהודים שדיברו על מצבם. בחדר הזה נמצאות אלפי אבנים והחדר הזה יכול להחזיק את הצרות של כל עם ישראל."

הרבי הוא למעלה מכל ההגבלות ולכן אין דבר כבד בעבורו, אשר על כן, בחדרו יכולות להיכנס כל הצרות של כל עם ישראל.
(חדווה אמיתי סניף באר שבע)

כשהייתי תלמיד בישיבת חב"ד במונטריאול שכרתי חדר אצל אחת מהמשפחות שגרה בקהילה. בעלת הבית הייתה בהריון שהסתבך, והרופא ביצע בדיקה ארוכה בסופה הוא קבע כי העובר לא ישרוד. הוא הציע לבצע הפלה כדי להציל את חייה של האם.
הרופא היה אחד מהרופאים הטובים ביותר בתחום – היו לה סיבוכים בהריונות קודמים כך שהם חיפשו רופא מתאים – והוא קבע בתוקף שעליהם לבצע הפלה.
לפני שהם חתמו על הטופס לביצוע ההפלה, אמר הבעל: "אני רוצה לחשוב על כך." הוא התקשר לרבי לבקש את עצתו. הרבי שמע את כל הפרטים ואמר לו לא לחתום על הטופס לביצוע ההפלה אלא לבקש מהרופא לעשות כל שביכולתו כדי להציל את חיי העובר והאם.
הבעל שב אל הרופא ואמר לו: "ברצוני שתעשה כל שביכולתך כדי להציל את חיי אשתי והילד!" – "האם אתה צריך להגיד לי?" השיב הרופא בכעס. "הרי ברור שלו הייתי יכול, הייתי עושה זאת. דע לך שאם תתעקש לא לבצע הפלה, גם העובר וגם אשתך עלולים למות. המצב מאוד חמור."
שוב ביקש הבעל לחשוב על כך והתקשר לרבי, אך הרבי חזר על דבריו: אל תחתום על כלום, תתעקש שעל הרופא להציל את חיי האם והעובר.
כשהרופא שמע את הדברים, הוא אמר: "אשתדל ככל יכולתי לעשות זאת, אך ההליך יארך שעות רבות. יש לך ילדים בבית, שוב לביתך ואתקשר אליך מיד כאשר תהיינה התפתחויות."
היה זה בשעה עשר בלילה. בארבע לפנות בוקר הטלפון צלצל. "מזל טוב! אשתך והתינוק בריאים ושלמים. הכול עבר בשלום!"
מיד לאחר קבלת הבשורה הטובה התקשר האב המאושר למזכירו של הרבי. למרות השעה המאוחרת הוא רצה שגם הרבי ישמע את החדשות. בשבע בבוקר התקשר אליו המזכיר ואמר כי הרבי רוצה לדעת האם אכן התינוק נולד בארבע לפנות בוקר, כי לפי חישוביו של הרבי הוא נולד בשלוש וחצי.
כשהבעל פגש את הרופא, הוא חיבק אותו בחום והודה לו. לאחר-מכן הוא ביקש לדעת מתי נולד הילד. "מה זה משנה?" לא הבין הרופא. "לי זה אכן לא משנה" השיב האיש, "אבל הרבי רוצה לדעת."
הרופא בדק ברישומים. היה כתוב כי התינוק נולד בארבע לפנות בוקר. הוא החליט להתקשר לאחות שטיפלה בילד. "מתי רשמת את שעת הלידה? כשהתינוק נולד או לאחר שהבאתם אותו לתינוקיה?"
מתברר שהרישום התבצע רק כשהוא הגיע לתינוקיה, כחצי שעה לאחר שהוא נולד.
"הרבי שלך צדק!" אמר הרופא. "אבל כעת סקרנותי התעוררה: מדוע היה חשוב לרבי לדעת מתי נולד התינוק?"
האבא התקשר למזכירות של הרבי ושאל אותם על כך. "לא יכולתי להירדם עד שהייתי בטוח שלאם ולתינוק שלום. בשלוש וחצי, הצלחתי להירדם" השיב הרבי.

הרבי התבונן בסחורה בקפידה ואמר- "אם יש לך זמן לתקן, קח את השעון הזה עם הרצועה של השעון השני. אולם אם אין זמן קח את השעון הזה ודי…" הסיפור הזה מעצים כל כך. אני רק חושבת על האשה שעונדת את השעון שהרבי בגדלותו בחר לה ואני נפעמת. היכולת של הרבי לחשוב על מתנה שכדאי לקנות לאשת השליח, ולעזור לבחור איזו מתנה, יכולת לרדת לפרטי הפרטים של העולם הזה היא מדהימה!!! .