הזכות לפרטיות - הזכות של אדם לחיות את חייו בלי חדירה לא מוצדקת על ידי אחרים, לשמור על המידע האישי שלו, על חייו הפרטיים ועל חירותו מפני פיקוח, חשיפה או התערבות לא רצויה.

בקישור מתואר האירוע ״פרשת קיימברידג׳ אנליטיקה״ שבו נפגעה הזכות לפרטיות בכך שהחברה הבריטית אספה באופן לא חוקי פרטים על עשרות מיליוני משתמשים בפייסבוק מבלי שקיבלה אישור לכך.

החלק האדום הגדול בגרף מייצג את דעת הרוב

והאגרוף מראה את הכוח שיש לרוב להשפיע ולקבוע. זה מסביר שבדמוקרטיה לא כל אחד יכול להחליט לבד אלא הולכים לפי מה שרוב האנשים חושבים

הכתבה מתקשרת לנושא בכך שמשרד החינוך קיבל החלטות לקיצוץ בכספים הניתנים לתכנית קידום סובלנות לקהילה הלהטבית ובכך מתייחס בחוסר סובלנות קשה כלפי הקהילה. התוכנית נועדה לחנך תלמידים לקבל את השונה ולפתח סביבה חינוכית שוויונית ובטוחה, והקיצוץ בה עלול לפגוע ביכולת להטמיע ערכי סובלנות בחברה.

כל אדם חולם ללכת בבטוחות.

בלי מחסום, בלי פחד בדרך,

לבחור מסע, לבחור מולדת.

החופש לנוע זכות יסוד,

שומר על כבוד, נותן עוד ועוד.

כשחוסמים את הדרך, זה עוול כבד,

כי לכל אדם יש חלום – ללכת קדימה תמיד.

דרכים נפתחות, גשרים נבנים,

אנשים שונים נפגשים, מתקרבים.

חופש התנועה הוא לא רק מעבר,

הוא סמל לחיים חופשיים, ללא מחסור ומחסור

השיר מבטא את הזכות לחופש התנועה, שהיא אחת מזכויות היסוד במדינה דמוקרטית.

בשיר מתוארת האפשרות של כל אדם לנוע בחופשיות –לבחור את הדרך שלו, לעבור ממקום למקום בלי מגבלות שרירותיות, ולחיות ללא פחד ממחסומים ומאיסורים.

המסר הוא שחופש התנועה הוא לא רק מעבר פיזי ממקום למקום, אלא גם סמל לחירות, לשוויון ולכבוד האדם. כאשר חוסמים לאדם את חופש התנועה, פוגעים בזכויותיו הבסיסיות ובאפשרות שלו לממש את חייו.

• חופש הביטוי – היכולת להביע דעה, גם אם היא ביקורתית כלפי השלטון.

• חופש ההתאגדות – האפשרות להתארגן בעמותות, מפלגות או קבוצות פוליטיות כדי לקדם רעיונות.

• הזכות להשתתף בהליך הדמוקרטי – בלי לנסות להשתיק דעות אחרות.

הכתבה מראה איך בפועל יש ניסיונות לפגוע בחופש הזה. אם לאנשים או עמותות לא נותנים להתבטא או להתאגד, זה פוגע ביכולת שלהם להשפיע על המדינה ועל הפוליטיקה.

ליאן תשובה

כצה מהדוגמאות שנמצאות בתמונה הם הוצאת דיבה בדרכים של שקרים, מוצא, דת, בדיבור, פרסום מידע שגוי ועוד.

יש פה סרטון ממשפט אייכמן ששודר בכאן 11

הסרטון מראה שגם בן אדם כמו אייכמן שעשה דברים נוראיים לדוגמא עבירות נגד העם היהודי קיבל בישראל משפט הוגן עם שופטים עורכי דין והזדמנות להגן על עצמו גם אחרי כל הדברים הנוראים שאמרו עליו היה לו עדיין הזדמנות לטהר את שמו אך זה לא צלח והוא הוצא להורג ( הבן אדם היחיד שהוצא להורג).

זה חשוב כי זה מראה שדמוקרטיה שומרת על חוקים ועל זכויות גם למי שלא מגיע לו בעינינו.

אני חושב שאם נותנים הליך הוגן לאייכמן צריך לתת את זה לכל אחד לא משנה איזה דברים הוא עשה.

התמונה הזו ממחישה את העיקרון הסוציאל דמוקרטי: בחברה סוציאל דמוקרטית כולם מנסים להתקדם, ללמוד, להתפרנס ולחיות בכבוד. אך לא כולם מצליחים באותה מידה. לכן המדינה מספקת רשת ביטחון מערכות כמו בריאות ציבורית, ביטוח לאומי וחינוך נגיש כדי לתמוך באזרחים בשעת קושי ולוודא שאף אחד לא נופל לגמרי.

הרשת מסמלת את הסולידריות החברתית והאחריות של המדינה לדאוג גם לחלשים.

דבר זה נועד בכדי להבטיח שהבוחר לא יושפע מלחצים של גורמים שונים שישפיעו על בחירתו.

מאפיין זה מאפשר בחירה חופשית.

בקריקטורה שיצרתי ניתן לראות פגיעה בעקרון זה.

רואים אדם מצביע בבחירות (סודיות..) כאשר מאחוריו עומד אדם אחר. ניתן לראות על פניו של המצביע שהוא לחוץ ומבוהל מכך שאדם אחר מסתכל עליו ושופט את הבחירות שלו. זהו ניגוד מוחלט לעקרון הבחירות החשאיות.

הגישה הנאו ליברלית מייצגת גישה בה המדינה מתערבת פחות בחיי הכלכלה של האזרחים. הם לוקחים פחות מסים וכך גם נותנים פחות קצבאות וסבסודים. אנשים בעלי הון רב מרוויחים מגישה זו ואילו אנשים בעלי קשיים כלכליים מתקשים עוד יותר בגלל החוסר בקצבאות.

הקריקטורה מציגה איש שנראה מרוצה לידו שלט שכתוב בו ״פרטי״ המסמל את ההפרטה בה הגישה דוגלת. האיש מייצג את בעלי ההון אשר מרוויחים מההפרטה משום שהם ישלמו פחות מסים ורווחיהם יגדלו. לידם נראים אנשים הנראים פחות מרוצים ומודאגים מההפרטה, מהפחתת הקצבאות ומהפחתת הדאגה וההתערבות מצד השלטון והמדינה.

בתמונה רואים דמויות נייר מחוברות במעגל, כששתי ידיים גדולות מקיפות אותן ומעניקות להן תחושת הגנה. התמונה מסמלת את הזכות לחיים ולביטחון – זכות בסיסית של כל אדם לחיות ולהרגיש מוגן מפני סכנות, אלימות או פגיעה. המעגל מייצג את כלל בני האדם, ואילו הידיים מסמלות את תפקיד החברה והמדינה להגן על חיי האנשים ולשמור על ביטחונם.

עריצות הרוב הוא מצב שבו הרוב במדינה מדכא את המיעוט, פוגע בזכויות האדם הבסיסיות ונוהג באכזריות, ובכך סותר את עקרונות הדמוקרטיה, שבהכרח מחייבת הגנה על זכויות האזרח ועל חירויות הפרט.

בכתבה השופט אהרן ברק אומר שבישראל מתחילה להתפתח עריצות של הרוב. הכוונה היא שהרוב בכנסת (מי שנמצא בשלטון) משתמש בכוח שלו כדי להעביר חוקים ולהחליט דברים בלי להתחשב בדעות של המיעוט למשל, בלי להקשיב לאופוזיציה או לציבור שלא הסכים איתם.

זה מבטא את "עריצות הרוב" כי בדמוקרטיה הרוב לא אמור לעשות מה שבא לו הוא צריך גם לשמור על זכויות של קבוצות קטנות, של אנשים שחושבים אחרת. כשזה לא קורה זו כבר לא דמוקרטיה שוויונית, אלא שלטון כוחני של הרוב.