"בין הסופר לבמאי של כל החיים לפניו, קיימים פערים של תפיסה של עיצוב, של התבוננות ושל הראיה, על אף ניסיונו של מזרחי להישאר צמוד ככל האפשר לרומן"

אחד הדברים המשמעותיים בהתייחסות להשוואה בין יצירה ספרותית ויצירה קולנועית היא נקודת המבט. עוד הרבה לפני חיפוש הקריטריונים להשוואה בין שתי יצירות מז'אנרים שונים, יש מקום לשים לב להבדל הכל כך משמעותי והיא נקודת המבט. בדרך כלל הסופר והבמאי אינם אותו אדם. כשכל אחד מהאומנים הללו עובדים על יצירתם הם תמיד יעשו זאת מתוך נקודת המבט שלהם. הרי לא באמת ניתן להיות אובייקטיבי ותמיד נחווה את הסיטואציה מתוך נקודת המבט האישית עם כל המסננות הצמודות לה. וכשיש קיום לשתי נקודות מבט של שני אומנים, זוהי נקודת פתיחה אחרת לגמרי להתבוננות ביצירה, ומכאן לדעתי, כבר נוצרת השוואה שהיא אינה הוגנת והקריטריונים להשוואה לא לוקחים אותה בחשבון. כדי ליצור השוואה בין שתי יצירות יש אם כן להכיר את נקודות המבט השונות של כל יוצר על תרבותו, סביבתו, הדברים שספג עם השנים וכד.

אני מסכימה מאוד עם הנאמר בציטוט זה, אכן הרומן והסרט רוצים לגרום לנו לראות, אך בעוד הסרט קובע עבורנו מה נראה, היופי ברומן הוא כוחו לאפשר לנו לעוף על כנפי הדמיון ולראות כרצוננו. 

בכוחם של התיאורים ברומן לגרום לקוראים שונים להפליג למחוזות שונים ולראות מראות שונים, דבר שהוא בלתי אפשרי בסרט בו הוחלטו עבורנו המראות. 

יחד עם זאת שימוש בסרטים יכול לתרום מאוד לשיעורי ספרות, ובייחוד בכיתות לתלמידים ליקויי למידה שמתקשים להתמודד עם קריאת רומן. חשוב לדעת לעשות בו שימוש מועיל ונכון. 

קריאת ספר היא חוויה מסוג אחר. היא קשר אינטימי בין הקורא והספר- רק שניהם ואין כל תיווך ביניהם. המילים מתארות והמשמעות נבנית באופן פנימי אצל הקורא. הפוך מהבמאי שמתוך עצמיותו, נקבע אופיו ורוחו של הסרט, לעומת מצב שבו הקורא – מתוך פנימיותו, יצבע את המילים, יחוש את ההתרחשות, יבנה יחס כלפי הדמויות ומשם יפליג הדמיון כפי שרק אצלו זה אפשרי. אין זה דומה לזה של חברו שקרא את אותו ספר. מדובר בשתי שפות שונות – שפה חזותית ושפה המילים הכתובות.

כשיש מי שמתקשה להתמודד עם קריאה, צפייה בסרט תזמן לו חוויה מעשירה, חשיפת חומרים רצויים, ראויים. לעומתו, אלה הקוראים, זוכים לחגיגה בינם לבין עצמם והיא שונה ואחרת מזו שבאה באמצעות הסרט.