שתי המגילות עוסקות בתחומים דומים: המשפחתי והלאומי – השתייכות מול ניכור, פחד מהזר לעומת העוצמה שלו, תחושת הבדידות הקיימת באחריות למול העוצמה של האחריות, מעמד האישה מצד אחד וההשתלבות בחברה הפאטריכאלית מנגד.

כל אחת מהמגילות מאפשרת כמה קריאות שלה: דחיקת נשים או אולי העוצמה שלהן כנשים פורצות דרך.

זהו ספר עיון שפותח את דרכי החשיבה על הדומה והשונה בין המגילות וחושף אפשרויות קריאה נוספות

(מי-טל הדדי, מדריכה ארצית לתנ"ך)

לפני כל שיר ושיר ישנה מובאה מהמקרא, קצרה או ארוכה, שהשיר מתייחס לדמויות ולאירועים המסופרים בה.

בסיפור המקראי נדיר שיהיו תיאורי רגש. השירים שלפנינו מאתרים צומתי רגש, מפתחים ומעבים אותם. 

הסיפור המקראי הוא תמציתי ומלא פערים. דרבקין נכנסת אליהם, ממלאת אותם במניעיהן, רגשותיהן ויצריהן של הדמויות, וכך יוצרת יקום מקראי משלה שבו היא מדובבת את הדמויות, כולל דמויות שהסיפור המקראי אינו נותן להן כל פתחון פה.

השירים כתובים בשורות קצרות, לא פעם מחורזות, אך בלי כבילות למקצב ממשטר. לשונם פשוטה, עכשווית, חפה מכל התפיפות. אין בהם עומס של דימויים ומטפורות, מצלולים, מילים נדירות או תחביר יוצא דופן. ניסוחם פשוט וצנוע על גבול הפרוזה.

דרבקין נכנסת לעורן של הדמויות המקראיות, לפעמים תוך שינוי משמעותי מאופן הצגתן במקרא. רחב בשירה איננה ׳אשה זונה׳ כנאמר במצג של הסיפור ביהושע פרק ב אלא אם אוהבת ומסורה לביתה הקטנה. 

לסיכום, ספר מקורי עם תובנות שהן לפעמים מפתיעות.

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
 על מקרא, הוראה וחינוך

בכישרון רב, ובאהבה עזה הניכרת משיריה, מצליחה המשוררת להחיות לקורא, בן תקופתנו, דמויות מקראיות. חלקן ידועות ורבות נכתב עליהן וחלקן ידועות פחות, כמו למשל, קטורה, אהוד, או עשהאל וגדליה בן אחיקם.

המשוררת נכנסת לנבכי הנשמה של הגיבורים המקראיים וממלאה פערים בסיפור המקראי הדחוס והמצומצם. היא מחייה את הדמויות, משוחחת איתן והופכת אותן לרלבנטיות. עמית מעלה שאלות כגון: מה חשבו אותם אנשים? מה הניע אותם? 

עמית מצליחה, באמצעות חריזה מרשימה, לתת פרשנות עכשווית לאירועים מקראיים.

לשה את מילות הכתוב ומוסיפה נופך רב משלה.

שפתה עשירה, יכולת החריזה שלה מפליאה ומפתיעה ,דמיונה רב, והיא בוראת, בעזרת כל אלה, דמויות חיות ורב ממדיות.

אוהבי תנ"ך ושירה ימצאו עניין רב בספרה של עמית, שראוי ששיריו יילמדו גם בשיעורי התנ"ך, בבתי הספר.

פרופ' עדנה אפק
 סניוייל, קליפורניה