בעל עיניים חומות

מה שמאפיין אותי:
אני רגיש מאוד ואכפתי לסביבה. 
חבר טוב ונאמן , 
אחראי 
חרוץ מאוד כל עוד יש לפני מטרה שאני באמת רוצה אני ישיג אותה

אני חכם, טיפה ביישן, 
לפעמים צנוע, רגיש, סקרן, 
מאוד סקרן..... 

מה שמיוחד בלילה הזה שבמקביל ללידה של אבי הכלבה שלהם המליטה בבית 9 גורים ומי שילדה אותה ודאגה לגורים הייתה הכלבה השנייה אייבי

הוא היה מהמחזור הראשון שנולד בסלעית וגדל שם עד כיתה ו' ואז עבר לשנה לאנטליה שבטורקיה 

בעקבות העבודה של סבא שלי 

לאחר שנה חזרו לארץ מוקדם מהתיכנון שהיה שנתיים אך הבית בסלעית היה מסוקר לשנתיים אז הם חיו שנה אצל סבא וסבתא שלו בכוכב יאיר.

שכולם חזרו לסלעית אבא החליט להישאר שנה נוספת אצל סבא וסבתא שלו ולסיים את חטיבת הבניים בכוכב יאיר.

בכיתה י' כבר חזר לסלעית ולמד בעמי אסף.

בכיתה יב' הכיר את אמא שלי והם  ונהיו זוג בצבא הוא היה מפקד בחל השיריון ומיד שישתחרר היה מדריך רפטינג בנער הירדן וגר אם אמא בקיבוץ להבות הבשן 

בהמשך הם טסו יחד לדרום אמריקה וטילו שם כמעט שנה.

במהלך התואר הראשון הורי אימצו כלבה קטנה ושחורה וקרו לה בלה,

בלה חיה עד גיל 17 כך שגם אני ואחיי זכינו להנות ממנה.

לקרת סוף התואר הראשון הורי יתחתנו 

לקרת סוף ההיריון שלי אבי אחל לעבוד בסלובניה אך הספיק לחזור בזמן ללידה שלי.

גדלה בכפר סבא בדירה עם אחותה הגדולה- הילה, ושני הוריה- סבתא עמליה וסבא יוסי 

אומרים שהנכדה האהובה על סבתא רבתא שולי זאת אמא שלי.. אמא בילתה אצל סבתא שולי הרבה בתור ילדה, ישנה אצלה בסופשבוע, טיילו במושב נווה נאמן, והיו משוחחות המון וקרובות מאוד. 

אמא מאוד יצירתית עם חוש אסטטי וכישרון להתעסק עם חומרים ואומנות. הייתה עושה המון עבודות יצירה עם סבתא עמליה ועד היום היא נהנת עם אחיותי  בצביעה ויצירות.

אמא היתה ילדה מאוד מקובלת, מוקפת חברים וחברות, פעילה במועצת תלמידים והייתה בתנועת הנוער העובד והלומד בתור חניכה ומדריכה.

ניגנה שמונה שנים באורגן ומאוד אוהבת לשמוע מוסיקה ולרקוד.

אהבה לטייל בארץ עם חברים, הייתה נוסעת לסופי שבוע לחברת ילדות שעברה לגור מכפר סבא לחצור הגלילית ושמה הריאל.

אמא אוהבת ללמוד וטובה מאוד במקצועות ריאליים שדורשים חשיבה מתמטית.

בצבא אמא היתה חובשת, מדריכת חובשים וקצינת רפואה בצפון הארץ.

היום אמא רכזת כימיה בתיכון גלילי בכפ"ס, מאוד אוהבת את העבודה שלה והתקשורת עם התלמידים.

אמא מאד אוהבת ללכת עם ספר לים ולהנות מהרוגע והשלווה שבחוף הים וגם אני! 

לאמא מאוד חשוב המשפחתיות והשקעה בנו. תמיד אנחנו חוגגים יום המשפחה ביחד, עושים ערבי סושי עם סרט, נהנים בחצר שלנו , משחקים, קופצים בטרמפולינה,  עושים טיולי גיפים ביחד, ישנים באוהל או בצימר ונהנים מכל רגע.

סבתא רבתא שלי נולדה אחרי 2 אחים למשפחת אשכנזי.

סבתא רבתא שלי לא הלכה לגן באותה התקופה כי לא היה גנים בבגדד

בגיל 7 הלכה לבית ספר יסודי ובבית הספר הזה למדה רק 5 כיתות ומתוכם שנה אחת תפירה.

בגיל 15 הוריה חיתנו אותה עם סבא רבא שלי עובדיה לוי ז"ל, (בזמנו היה נהוג לחתן בגיל הנעורים).

אחרי 16 חודשים הייתה סבתא רבתא שלי לאימא.

במשך 3 שנים מהלידה הראשונה עד לעלייה לארץ 1948 - 1951 הייתה מלחמה בבגדד נגד היהודים ולכן בשנת 1951 עלו סבא רבא שלי, סבתא רבתא שלי, דודתי וסבתי לארץ ישראל.
כשעלו דילת באה לקחה את סבתא שלי עמליה שהיתה עוד תינוקת אז אימה, סבתא רבתא שלי עקבה אחריה ולקחה את סבתי ומארון וכך מנעה את חטיפתה.

בשנת 1953 אחרי העלייה לארץ נולד לסבא רבא שלי ולסבתא רבתא שלי הדוד של אימי אמנון.

לאחר 4 שנים של התאקלמות בארץ החלה סבתי לעבוד בחלקאות ולאחר מכן עברה לעבוד בבית לוינשטיין ברעננה כטבחית. בעבודתה שם התמידה כ - 25 שנה ושמה הלך לפניה כטבחית מעולה. 

השנאה וההתנקלות ליהודים החלה בערך בשנים 1934-1944 וזה התבטא בפגיעה בחיי היומיום, החלו פוגרומים נגד היהודים עד כדי כך שסבתי ומשפחתה פחדו לצאת מביתם.

ב - 1947 כשהחלה ההתעוררות של היהודים בארץ ישראל משפחתה של אימי החלה להבין כי עליה לעזוב את עיראק ולחיות חיים טובים ובטוחים יותר במדינת היהודים.

הם עלו לארץ ישראל במבצע "עזרא ונחמיה" ב - 1951.

העליה לארץ ישראל התלוותה באובדן רכוש יקר הנרכש במשך שנים בעמל רב, בני משפחתם של סבתי השאירו את כל רכושם בעיראק ועלו ארצה חסרי כל.

ההתאקלמות שלהם בארץ היתה קשה מאד. בתחילה הם גרו במעברה באוהלים ובצריפים.

עם השנים מצבם השתפר והם עברו למושב "נוה נאמן" בהוד השרון ובנו את ביתם היפה בו גידלו את סבתי עמליה ושני אחיה.

בגיל 40 יום עלתה עם הוריה ואחותה הבכורה במבצע "עזרא ונחמיה" לארץ ישראל.

כשהייתה בת שנתיים נולד לה אחיה הקטן אמנון.

את שנותיה הראשונות בארץ בילתה במעברת רמתיים  בצריף קטן שבו התקצבו כל בני המשפחה.

בגיל 3 בערך עברה המשפחה להתגורר במושב "נוה - נאמן" שבהוד השרון.

את ילדותה ובגרותה העבירה סבתי בישוב זה בלב השרון עם ניחוח של פרדסים ועם הרבה חברים וחברות שגדלו יחד.

לא היה זה זמן עידן הטלויזיה והוידאו ואת שעות הפנאי סבתי העבירה במפגשים עם חבריה, הליכה לקולנוע השכונתי ולתנועת הנוער "העובד והלומד" ובילתה גם בריקודים סלונים במועדון השכונתי.

לאחר 3 שנים של לימודים קיבלה סבתי תעודת הוראה כמורה בכירה לאומנויות כלליות.

בצבא שירתה כמורה בעירת הפיתוח שדרות, שם לימדה כשנתיים בבית ספר לחינוך מיוחד ובמעון לילדים עם תסמונת דאון.

לאחר שירותה הצבאי לימדה בכפר סבא בבית הספר היסודי "שרון עליה" וגם לימדה בחטיבות שז"ר, שרת ואלון.

סבתי בעלת שיער שחור ומקורזל, פנים עגולות ומחייכות, עיניים חומות.

לסבתי ידי זהב והיא מאד אסתטית ופדנטית ואן תכונות אלו באות לידי ביטוי בסגנון הלבוש שלה ובעיצוב ביתה.

היחסים בינינו טובים אני פעם בשבוע מגיע אל סבתי וסבי לארוחת צהריים משותפת

סבי היה בן בכור להורים שרה וניסים מלכי.

עד גיל 10 גר סבי בבית פרטי ב"שכונת אליעזר" בכפר סבא - בית מוקף בפרדסים ובחצר הוריו גידלו ירקות, בוטנים וטיפחו בעלי חיים כמו תרנגולות ואווזים.

סבי למד בבית הספר היסודי "ברנר" שהיה מרוחק מביתו וממקום מגוריו, זכור לו מחיר כרטיס האוטובוס 2.5 גרוש.

בגיל 10 עבר סבי לשכונת "עובד בן ציון", שכונה קרובה אל מרכז העיר ולכן המשיך ללמוד בבית הספר "ברנר" למרות ששאר הילדים הלכו לבית הספר אוסישקין.

בכיתה ה' סבי הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד" בה התמיד עד הצבא.

בסיום כיתה ח' נפתח בכפר סבא בית הספר המקצועי "אורט" וסבי הצטרף כתלמיד מחזור א' ללימודים מקצועיים במגמת מסגרות מכנית וסיים בהצלחה.

בסיום הצבא הצטרף סבי לתע"ש - תעשייה צבאית

סבי גבוה מאד (1.90 מטר) בעל עיניים כחולות. 

סבי וסבתי הכירו דרך זוג חברים משותף - האישה למדה יחד עם סבתי 

בבית הספר התיכון ובעלה חבר נעורים של סבי.

לאחר כשנה של חברות ב - 1976 הוא נשא את סבתי לאישה

דודתי הילה יפה, גבוהה 

היא עקשנית ורגישה, יצירתית מאד כמו סבתי

היא מאד אוהבת את הטבע ולטייל בארץ 

היא גרה בכפר סבא ויש לה 2 ילדים בני דודים שלי שאני מאוד אוהב ומאוד מחובר אליהם.

אני מאוד נהנה לנסוע אליהם ולבלות איתם בעיר

דודתי נולדה בשנת 1949 בכפר סבא בלב השרון מוקפת פרדסים, שדות ירוקים, כבשים, עזים, תרנגולות וסוסים.

שמה רחל על שם סבתא רחל אם אביה שנפטרה כמה חודשים לפני שהתחתן אביה.

עד גיל 6 גדלה בשכונת אליעזר בסביבה מאוד כפרית.

בגיל 6 משפחתה עברה דירה למרכז כפר סבא בשיכון עובד בן ציון ושם היא מתגוררת עד היום.

בגיל 12 חגגו לה בת מצווה והיא זוכרת שהיא קיבלה מתנות יפות מאוד.

דודתי למדה בתיכון כצנלסון.

לאחר התיכון למדה בסמינר לגננות בבית ברל ובצבא שירתה בתור חיילת גננת בדימונה היא מאוד אהבה את המדים ונשארה לאחר הגיוס שנה נוספת, שהשתחררה עבדה בתור גננת מנוסה וגידלה דורות רבים של ילדים וילדות בכפר סבא.

 

נולדתי בבית חולים מאיר בכפר סבא

בחדר הלידה נכחו הוריי וסבתי מצד אימי ששמה הוא עמליה

עד סוף חודש פברואר הכל היה בסדר ואז התחילה הקורונה בישראל.

לא כל כך נלחצתי באותו הזמן והייתי בסדר עם זה שיש את הקורונה

אחרי חזרתנו ללימודים אחרי חופש פסח הכריזו על סגירת מוסדות החינוך.

ואז התחילו לשלוח לנו מטלות עד שהתחלנו ללמוד בזום.

חשבתי שזה לטובה ומאוד נהנתי מימי הראשונים בבית.

תמיד שמעתי על למידה ביתית ותמיד זה עניין אותי לכן כל כך התלהבתי שיצא לי לנסות את שיטת הלימוד הזאת למרות שזה קצת שונה.

לאחר כמה שבועות שמחתי שאנחנו עדיין בבית ומאוד קיוויתי שנשאר לעוד תקופה ארוכה.

בחופש הגדול היה מאוד מבאס מפני שקבענו החברים לעשות הרבה דברים לפני שנפרד לחטיבות שונות.

רצינו ללכת לבריכה, לבאולינג, ללונה פארק…

אבל הקורונה לא אפשרה לנו.

גם אני ומשפחתי היינו אמורים לנסוע לחופשה בסיני וגם זה לא התאפשר.

לשמחתי לא חגגתי את יום הולדת 11 בזמן הקורונה

 ולפעמים אנחנו גם רבים כמו הרבה אחים אחרים אבל זה בסדר כי אנחנו ישר משלימים.
דעתה של שי עלי מילה למילה:
אתה תמיד עוזר לי ותמיד תומך בי ושאני צריכה עזרה אתה ישר בא לעזור לי ואתה אח מושלם.


היא יתקשה שאשל את כולם::

מה המאכל האהוב:-חסה
מה המאכל השנוא:-כרם של דונץ
מה צבא אהוב:-שחור
מה השיר האהוב:-מועבט
מה תירצי להיות שתהיה גדולה:-זמרת

מאוד נקשרתי אליו וכבר שהיה תינוק תמיד שיחקתי איתו ונתתי לו אהבה.
אחי איתי אוהב לשחק בXBOX איתי, עם חברים שלו ולבד…

הוא בחוג כדורסל.

אני אוהב לשחק איתו בכדורגל ובכדורסל ולפעמים אנחנו גם רבים כמו הרבה אחים אחרים.

סבא אריק התגייס בשנת 1972 לחיל השריון. כשפרצה המלחמה באוקטובר 1973, סבא היה באמצע קורס קצינים וירד לסיני יחד עם חבריו לקורס. תוך כדי המלחמה, היחידה שלו הייתה הראשונה שחצתה את תעלת סואץ על רפסודות  עם נגמשים, והגיעו לקילומטר ה101 מקהיר. 

מכיוון שסבא אריק עבר יחידה הוא נחשב כנעדר ולא ידעו אם הוא חי, מת, פצוע או שבוי בידי המצרים. חבילות שסבתא רבתא רינה שלחה לו חזרו אליה, מכיוון ולא מצאו את סבא אריק.

במשך כחודש סבתא רבתא רינה הייתה מאוד מודאגת שקרה משהו נורא לסבא אריק. עד שמצאה בעתון שניקרא "העולם הזה " תמונה מהופעה של הזמר הידוע לאונרד כהן בפני חיילים בחזית באפריקה. היא ידעה שסבא אריק מעריץ את הזמר הזה, וחיפשה בתוך התמונה אולי תזהה במקרה את החייל שלה. ואכן זיהתה את סבא אריק, בעיקר בגלל הזקן והכובע עם המצחייה ההפוכה...היא בדקה את התאריך שהתמונה צולמה והבינה מיד שיש סיכוי גדול שהבן שלה חי, ומיד רצה עם העיתון לכל החברות והשכנות, וצעקה בשמחה שהבן שלה חי.