בהצלחה!

אם הולדן היה חי בעידן הנוכחי סביר להניח שמצבו היה טוב יותר, כיוון שהחינוך כיום הרבה פחות נוקשה מבעבר ושמים יותר דגש למצב הרגשי-חברתי של התלמיד.

לכן, לפי דעתי הולדן היה מרגיש סוג של נחמה בידיעה שיש לו מישהו שיקשיב לו ויבין אותו מבלי לשפוט אותו, למשל פסיכולוג.- נותן לו תחושת רוגע שזה בסדר להרגיש איך שהוא מרגיש.

חוץ מזה, הולדן לפי דעתי היה מתעב את הרשתות החברתיות המזויפות , והיה אומר שלכל מי שיש את האפליקציות הללו הוא חתיכת מזויף.

ניתן למצוא מקבילות רבות למצוקות של הולדן בעידן המודרני למשל שבני נוער רבים חשים כיום ניכור ובדידות, מתמודדים עם לחצים חברתיים רבים וכלכליים, ומחפשים משמעות ותכלית בחייהם. הטכנולוגיה והרשתות החברתיות תרמו לתחושת הניכור והבדידות, ויצרו עולם וירטואלי שבו קשה למצוא קשרים אמיתיים.

שאלו דברים שכנראה הולדן היה מאוד שונא שכהיום יש אפילו יותר תחרותיות בין בני הנוער וכל אחד אפילו יותר שואף להשיג "מכונית" חדשה יותר חזקה יותר מהירה יותר ותמיד רודפים מרדף אין סופי אחרי השריפה לכמה שיותר טוב מה שמבטל את ההנאה הרגעית ויוצר לחץ תמידי ולחת חברתי שאתה לא בנורמה וחייב לשאוף להיות כמו כולם ולרדוף אחרי אותם הדברים החומריים כמו כולם ובעצם זה גורם לך להיות מזוייף מה שהולדן שנא (אך היה כזה גם בעצמו כי באיזשהו מקום זה יותר קל להתמודד ככה).

קשה לי לשער במדויק כיצד הולדן היה מתמודד בעידן המודרני, אך אני משער שהוא היה חש עוד יותר ניכור ובדידות והוא היה מתקשה להתמודד עם העולם הווירטואלי והרשתות החברתיות(שהם הכי מזוייפות יותר מכל אדם שמזייף משהו הם מראות לך מציאות לא ריאליסטית ולפעמים דברים שלא ניתן להשיג מה שיכול מצד אחד לדברן אותך אך מצד שני להלחיץ ולגרום לתחושת חוסר סיפוק ממה שלך יש). , סביר להניח שהוא היה מבקר בחריפות את התרבות הפופולרית ואת הערכים החברתיים המקובלים.

אך מצד שני ייתכן שהוא היה מוצא מפלט וכיף בעולם הספרות והאמנות שיותר מפותח היום וגם יותר נגיש גם לבני נוער (בזכות האינטרנט מה שפחות היה פעם).

בנוסף יכול להיות שהוא היה מחפש קשרים אמיתיים עם אנשים שחולקים את השקפותיו וככה מתנחם בכך שיש עוד אנשים בדעתו.

אני מניח שהולדן היה חש בעידן שלנו באופן כללי רע יותר מישום שלדעתי העידן שלנו הוא בעצם אותו מצב של הדברים שהוא שונא בתקופתו רק בצורה מובהקת גדולה וחמורה יותר.

לדעתי הולדן היה בוודאי מבקר בחריפות את תרבות הסלבריטאים, את הפוליטיקאים המושחתים ואת התרבות הצרכנית(אלמנטים רווחים בתקופתינו). הוא היה בז לתרבות ה"לייקים" וה"עוקבים" ברשתות החברתיות(מאוד מזוייף לדעתי), וסביר להניח שהיה מתגעגע לתקופה שבה אנשים היו מתקשרים זה עם זה פנים מול פנים(יותר מציאותי פחות אופציה לזיוף אך קורה הרבה פחות בעידן הנוכחי).

עידן רוזן

ניתן למצוא מקבילות למצוקות הללו בעידן המודרני שלנו. הדבר יכול להתבטא בלחצים החברתיים הרבים שנערים חווים, בחיי היומיום בכלל וברשתות החברתיות בפרט. הלחצים הללו יכולים להיות אמיתיים ומדומים אך השפעתם דומה. מצפים מהם, דוחקים אותם, מפצירים בהם להתנהג כמו מבוגרים. להתנהג ״בגיל שלהם״, למרות שהם עדיין לא יודעים כיצד הם אמורים להתנהג, הם עדיין לא יודעים מי הם, מה הזהות שלהם. רוצים שיצליחו ויקבלו ציונים טובים, שיתחילו לחשוב על העתיד ומה הם רוצים לעשות. בעקבות כך, הם נכנסים לחרדה, דיכאון ועלולים לאבד את עצמם במקום לבנות את עצמם. כך הם מתרחקים מהעולם הזה של המבוגרים והרבה פעמים מסתייגים ומתנגדים לו.

לפי דעתי, אם הולדן היה חי בעידן הנוכחי הוא היה מרגיש קצת יותר בנוח. החינוך כיום אכן קשה אך פחות נוקשה. יש יותר מודעות ורגישות לעניינים מנטליים, נפשיים ולטראומות שאנשים חוו. בעידן זה הסבירות שהולדן יוכל לפרוק, לקבל תמיכה ולקבל את האפשרות שיהיה מישהו שיקשיב לו ולא ישפוט אותו היא גבוהה יותר. ייתכן ודבר זה יהיה מה שגם יעזור לו להתבגר ולהבין שהעולם הוא לא שחור ולבן. יש בו גיוונים וצבעים, הוא מתקדם. יש דפוסי התנהגות שונים לאנשים שונים אך בסופו של דבר הם כמעט כולם מתקבלים והלגיטימציה להיות מי שאתה באמת ולגלות את הזהות שלך ניתנת בעידן הזה יותר משניתנה בעבר. בעזרת זה הולדן יוכל להשאיר את השנאה שלו מאחוריו ולחיות בצורה נינוחה יותר, בלי ציניות ובלי התנכרות לסביבה.

דבר נוסף, אני חושבת שהולדן ששונא זיופים ושקרים לא היה מתחבר כלל לרשתות החברתיות. הוא היה מוצא אותן ירודות ומזויפות שמנסות למשוך עוד כסף מאנשים ״תמימים״ ומילדים מבלי שהם אפילו שמים לב.

הוא היה מתנגד להן באופן נחרץ שכן מפרסמים שם דרמות ומשברים של אנשים שלדעתו הם כנראה רק בשביל עוד יח״ץ ופרסום.

ייתכן שהולדן היה מתרחק מהרשתות החברתיות או משתמש בהן כדי להביע את חוסר שביעות רצונו מהעולם.

בנוסף לכך הדברים הדומים שניתן למצוא בין המאה 20 לבין היום היא סוג האנשים והתרבות "האהבה".

יתר על כך התמודדות של הולדן בעידן הנוכחי היה נוראי, סביר להניח שלא היה לו אפשרות להתמודד. העולם של היום מלא בזיופים עם זה מAI או אנשים ששידור חי באתרי האינטרנט. על סמך כל הולדן היה כועס על העולם שהפך לזיוף אחת גדול והיה חושב בשליליות על התרבות הנוכחי שלנו.

1. השקפתו של הולדן על החיים והחברה – הולדן מתאר תחושה של ניכור וביקורת כלפי החברה הבוגרת, שלדעתו היא צבועה ומזויפת. הוא מתקשה לקבל את חוקי המשחק של העולם המבוגר ומעדיף להישאר בעולם הילדות התמים.

2. המשבר של בני הנוער במאה ה-20 – בתקופתו של הולדן, נוער התמודד עם ניכור, ציפיות חברתיות ולחצים משפחתיים. הספר משקף את תחושת האובדן והבלבול שהיו רלוונטיים באותה תקופה.

3. הקבלות לעידן המודרני – גם היום בני נוער חווים תחושות של ניכור, חרדה ודיכאון, אך הסביבה השתנתה. המדיה החברתית, הלחץ להצלחה אישית וחברתית, והקצב המהיר של החיים מעצבים חוויות שונות אך דומות.

4. הולדן בעולם של היום – אילו היה חי כיום, סביר להניח שהיה מתמודד עם בעיות של בדידות דיגיטלית, קושי בהשתלבות חברתית ותחושה שהעולם מסחרי מדי. ייתכן שהיה מבקר את הרשתות החברתיות ואת תרבות הצריכה.

בעידן המודרני, מצוקות דומות ממשיכות להעסיק בני נוער, אך הן מופיעות בצורות שונות. בעיות כמו חרדה חברתית, לחץ להצליח, הצורך להיראות מושלם ברשתות החברתיות והיעדר חיבור אנושי אמיתי מקבילים לבדידות ולניכור שחש הולדן. אם הוא היה חי היום, כנראה שהיה סולד מהרשתות החברתיות ומאופן שבו אנשים מתנהגים בצורה אחת במציאות ובצורה אחרת באינטרנט. מצד שני, ייתכן שהיה מוצא קהילה של אנשים שחושבים כמוהו וחש פחות לבד.

הולדן היה מבקר בחריפות את תרבות ה”הכל טוב” המזויפת של המדיה החברתית ואת הערכים הרדודים שמקבלים תשומת לב, כמו אינפלואנסרים רדודים ורדיפת לייקים. עם זאת, ייתכן שהוא היה מוצא מפלט בפלטפורמות שמאפשרות ביטוי אותנטי, כמו קבוצות דיון בנושאים פילוסופיים או ספרותיים.

בעידן הנוכחי, הקשיים של בני נוער אמנם השתנו, אך התחושות נותרו דומות. בעוד שהולדן נאבק בצביעות ובשטחיות של המבוגרים סביבו, בני נוער היום מתמודדים עם הלחץ החברתי שנוצר מרשתות חברתיות, הצורך להיראות “מושלמים” כלפי חוץ, והיעדר חיבור אנושי עמוק. החברה כיום אמנם פתוחה יותר לשיח על קשיים רגשיים, אך העולם הדיגיטלי יכול להעצים תחושות של ניכור ובדידות, בדיוק כפי שהולדן חווה אותן בזמנו.

2) אם הולדן היה חי כיום, סביר שהוא היה סולד מהתרבות הדיגיטלית ומרשתות חברתיות, ורואה בהן עוד דרך שבה אנשים מעמידים פנים. הוא היה בז לתרבות הוויראלית, למשפיענים ולרדיפה אחר לייקים ועוקבים, כי בעיניו כל אלה הם רק מופע נוסף של הזיוף שהוא כל כך מתנגד לו. ייתכן שהוא היה מחפש מפלט בקהילות אלטרנטיביות—אולי בפורומים או קבוצות שמתנגדות למיינסטרים. מצד שני, ייתכן שהיה מוצא נחמה בכך שהיום מדברים יותר בפתיחות על חרדה ודיכאון, מה שאולי היה גורם לו להרגיש פחות לבד בתחושותיו.

המשבר שהוא עובר מזכיר לי את מה שבני נוער חווים גם היום, רק שבעידן שלנו הכול מועצם בגלל הרשתות החברתיות. כל הזמן משווים את עצמך לאחרים, רואים חיים “מושלמים” באינסטגרם, והפער בין מה שאנשים מציגים לבין מה שהם באמת מרגישים הופך לגדול יותר ויותר. אני בטוחה שאם הולדן היה חי היום, הוא היה מתוסכל מכל זה, אולי אפילו שונא את כל הקטע של המדיה החברתית, כי זה בדיוק סוג הצביעות שהוא לא סובל—העמדת פנים מתמדת.

מצד שני, אולי הוא היה מוצא אנשים שדומים לו באינטרנט, כאלה שמרגישים כמוהו, וזה היה נותן לו קצת נחמה. אני מדמיינת אותו כותב פוסטים ארוכים בטוויטר (או יותר סביר—בבלוג נידח שאף אחד לא קורא), מקשיב למוזיקה ישנה ומתלונן על איך העולם הפך לרדוד. אולי הוא היה רואה סדרות כמו Euphoria ומזדהה עם הדמויות.

בקיצור, אני חושבת שהולדן הוא דמות נצחית, כי גם אם העולם השתנה, התחושות האלה של בלבול, בדידות וחיפוש אחרי משמעות הן עדיין בדיוק אותו דבר.

למרות שהספר נכתב במאה ה-20, הבעיות של הולדן עדיין רלוונטיות. היום, הרבה בני נוער מרגישים לחץ חברתי להיות כמו כולם, במיוחד בגלל הרשתות החברתיות. גם היום יש תחושה שהעולם מלא בזיוף ושקשה למצוא אנשים אמיתיים שאפשר להיות איתם בלי מסכות. כמו הולדן, גם היום יש צעירים שמרגישים בודדים, למרות שהם מוקפים באנשים, כי רוב הקשרים שלהם שטחיים

אם הולדן היה חי עכשיו, כנראה שהוא היה מתוסכל מהרשתות החברתיות ומכל ההעמדת פנים שאנשים עושים באינטרנט. הוא היה רואה בזה עוד הוכחה לכך שהחברה מזויפת. מצד שני, אולי הוא היה מוצא מקום בקבוצות אינטרנטיות של אנשים שמרגישים כמוהו, או שהיה מקשיב למוזיקה שגורמת לו להרגיש שהוא לא לבד. בכל מקרה, הוא כנראה עדיין היה מרגיש אבוד ומתקשה למצוא את מקומו בעולם

שירה כרמי

במאה ה-20 החינוך היה הרבה יותר קשה והרבה פחות מכיל מאשר היום וכנראה לא הבינו בזמן שהולדן צריך עזרה נפשית(כמו שקיבל בסופו של הסיפור בבית המרפא לחולי נפש).

בעיקרון הוא כל הזמן היה "אנטי" ושלילי התעצבן על כולם ושורה תחתונה וכפי שאמר גם שנא את הכל.

בנוסף, ראינו במהלך כל הרומן איך הולדן מפחד להתבגר וזאת כנראה כי באמת לא היה מוכן לזה ולעולם ה"אמיתי" וגם כי לא התחבר אל עולם המבוגרים אשר בו קיימים הרבה יותר זיופים ורדיפה אחרי דברים שלא נראים חשובים בעיניו בעצם רדיפה אחרי הבצע והנוצץ.

מבחינתי "לא כל הנוצץ זהב" ויש דברים שערכם גבוהה הרבה יותר מערך השטחי לדעתו של כסף ודברים שהוא מביא.

בהקבלה לעולם של היום מצוקות אלה קיימות גם ואף רק גוברות גוברות.

זאת אומרת היום ועם הזמן הרדיפה אחרי כסף והדברים שהוא מביא איתו רק גדלה ומגיעה משלב מוקדם יותר בחיים.

לכן, אני חושב שלהולדן היה קשה עוד יותר לגדול ולהתבגר בעידן של היום כי הוא היה רואה את עולם המבוגרים ופשוט לא רוצה להגיע לשם ולהיות חלק מהם.

אך, מצד שני אני בטוח שבעידן של היום שהחינוך וקבלה שיש מחלות שלא רואים בעיניים (נפשיות) זאת אומרת המודעות לכך עצומה וקיימת הרבה יותר הולדן היה יכול לקבל את הטיפול המתאים לו עקב הטראומה שעבר ובלי קשר ככלל דבר אשר בוודאות היה מקל עליו ויכול לפתור המון בעיות בהשקפתו וגישתו על העולם.

עקב החמרת הבעיות בעולם המבוגרים מבחינת הולדן בעידן של היום אך מצד שני שינוי גישת החינוך והקבלה של האחר אני חושב שהולדן כן היה מצליח להתמודד יותר טוב בעידן הנוכחי בזכות טיפול נכון משלב מוקדם שיכל לפתור הרבה דברים ולשנות את דעותיו.

אם הולדן באמת היה לי היום לדעתי הוא ממש היה שונא את כל נפלאות הטכנולוגיה וההתקדמות של העולם בעיקר מבחינת הרשתות החברתיות משום שהדבר שהכי שנא היה זיוף.

וכיום, ברשתות החברתיות, זיוף זה הדבר הכי נפוץ ושכיח בכך שכל אחד מראה רק את הטוב בחיים שלו ורק מהזוויות שהוא רוצה וממש לא את המציאות. והרדיפה אחרי דברים "נוצצים" רק גוברת לכן לדעתי הולדן לא היה מתחבר למצב וחושב דברים שליליים על רוב התפיסות הח

דשות בעידן של היום.

בנוסף הולדן היה חש בזיון לגבי תרבות הצריכה והבידור ופרסומות אגרסיביות, סביר להניח שהיו מוצה חן בעיניו אומנות אלטרנטיבית, מוזיקה וספרות מחתרתית.

כמו כן היום יש יותר מודעות לנושאים כמו דיכאון וחרדה, ואפשר להניח שהולדן היה מודע על מצב נפשו מוקדם יותר ועם הזמן מוצא מקום לבטא את עצמו בצורה בריאה יותר מאשר בעלילה.

אם הולדן היה חי בעידן המודרני, הוא עדיין היה מרגיש בדידות, רק שעכשיו גם מהרשתות החברתיות והקשרים השטחיים שהן יוצרות. הוא היה שונא את תרבות הצריכה, האינפלואנסרים והרדיפה אחרי תמונת חיים מושלמת. מצד שני, אולי היה מוצא קהילות אלטרנטיביות שמתנגדות לחיים הדיגיטליים.

הוא היה מתמודד עם דיכאון וחוסר משמעות, וחולם לברוח – אבל לא יודע לאן.

ייתכן שהיה לו יחס דואלי לכל האלמנטים הרווחים העידן המודרני. הוא היה שונא את הכל בטלוויזיה ובסרטים המיינסטרימיים, התרבות הצריכה, פרסום, אך בנוסף היה רואה בהם עוד דרך לברוח מהמציאות.

כמו הולדן, גם בני נוער בעידן המודרני מתמודדים עם שאלות של זהות, מקום בחברה, ומרדנות כנגד חוקים או מוסדות מסוימים. השפעת הסביבה החברתית, הציפיות החברתיות, ותחושת החוסר מסוגלות להרגיש שייכות הם גורמים שמחברים בין שני העולמות – של הולדן ושל הדור הנוכחי.

אם הולדן היה חי בעידן המודרני, הוא היה מתמודד עם אותם נושאים שהטרידו אותו בשנות ה-50 – רק בעוצמה גדולה יותר. העולם הפך למהיר יותר, מחושב יותר, והניכור שהוא חש כלפי החברה היה מתעצם אל מול מסכים זוהרים ורשתות חברתיות רועשות.

רשתות חברתיות ותרבות הפייק
הולדן היה בז לרשתות החברתיות, רואה בהן חגיגה של זיוף, העמדת פנים וחיים מלאכותיים. הוא היה נרשם לאינסטגרם או טיקטוק מתוך סקרנות או אפילו מתוך דחף להרגיש שייך, אבל עד מהרה היה מוחק את האפליקציה ומתעב את עצמו על כך שהתפתה לנסות. עם זאת, כמו הרבה אנשים שמורדים בעולם שסובב אותם אך גם מחפשים פינה משלהם בו, הוא אולי היה מוצא נחמה בפורומים אנונימיים, בלוגים אפלים, ואולי אפילו בתרבות המם הצינית של Reddit – מקום בו אפשר לבטא חוסר שביעות רצון בלי לחשוף פנים או שם.

בדידות בעולם דיגיטלי
הולדן היה ממשיך להרגיש ניכור, אבל הפעם לא רק מהאנשים שסביבו, אלא גם מהאופן שבו החברה מתקשרת. הוא היה רואה את הקשרים החברתיים ברשתות כשטחיים ומיותרים, בז ל"דור האינסטגרם" ולהתעסקות באסתטיקה על חשבון הכנות. עם זאת, ייתכן שהיה מוצא קהילות שמתנגדות לזרם המרכזי, מתחבר לאנשים שחושבים כמוהו, ומוצא נחמה מסוימת באותם "אאוטסיידרים" שחיים בשולי החברה הדיגיטלית.

הולדן כנראה היה נמשך לכל מה שהוא שונא – שונא את המדיה החברתית אבל לא יכול להימנע ממנה לחלוטין, מבקר את תרבות הצריכה אבל משתמש בה כדי לברוח מהמציאות, בז לתרבות הפופולרית אבל בכל זאת צורך אותה לפעמים. הוא היה ממשיך לחפש אמת בעולם שבו הכול ערוך ומסונן, חולם על בריחה ממקום למקום אבל לא בטוח לאן.

בסופו של דבר, הולדן המודרני היה עדיין אותו נער מיוסר – רק בעולם שמקשה עליו עוד יותר למצוא מקום שבו הוא מרגיש שייך.

בונוס:

בחרתי ליצור תמונה של הולדן וקרל לוס יושבים בבר, שותים ומדברים.

בחרתי ליצור תמונה של הולדן כותב את החיבור לסטרדלטר על הכפפת בייסבול של אחיו אלי.

בחרתי בחלק זה משום שהוא חושף את הקשר העמוק בין הולדן לאלי ואת האופן שבו הולדן מתמודד עם האובדן.

הכפפה מסמלת עבורו את זכרו של אלי ואת הייחודיות שלו, ומראה עד כמה דמותו של אלי ממשיכה ללוות את הולדן גם לאחר מותו.

דרך הסצנה הזו, אפשר לראות את הרגשות הכואבים והגעגוע של הולדן, מה שמדגיש את אחד הנושאים המרכזיים בספר התמודדות עם אבל ובדידות.

לדעתי אם הולדן היה חי היום כנראה שהוא היה מתעצבן מהמרדף אחר ליקים ועוקבים ברשתות החברתיות ומהלחץ להיות "מוצלח" לפי סטנדרטים חיצוניים. אני חושב שהוא היה מחפש דרך לברוח או לחיות בצורה יותר חופשית, אולי למצוא אנשים שחושבים כמוהו. בזמן שלנו הוא היה נחשב בתור ילד בעייתי אולי אפילו יש האומרים "חולה נפש" .

אפשר להגיד שהולדן הוא בעצמם ילד שנפלה עליו הרבה אחריות גם במחשבה על העתיד שלו שפיבי שואלת אותו מה הוא רוצה להיות רופא עורך דין כל העבודות האלה הם עבודות ברמה גבוה מה שמציג שהלחץ שמופעל עליו הוא הרבה יותר גדול, הוא צריך לעמוד בסטנדרטיים לא רק של החברה שסביבו אלא גם של המשפחה שלו והולדן עצמו מחפש רק להוריד את האחריות הזאת מהגב שלו.

התחברתי לדיאלוג בין הולדן לאחותו הקטנה פיבי. התחברתי מאוד לקטע הזה כי בקטע הזה פיבי שמה להולדן מראה ,אך הולדן מתנהג שונה מאיך שהוא מתנהג כאשר שסאלי, קארל לוס וגם כמה מהמורים שלו שמים לו מראה.

כאשר פיבי שמה לו מראה הולדן בוחר להיפתח בפניה, להוריד אבן מהלב ובאמת לנסות לחשוב לעומק על דרך הסתכלות שונה על החיים . שלא הכל בהכרח רע ושלא את הכל הוא שונא. אך לעומת זאת כאשר שאר האנשים שמים לו מראה בפרוף הוא מתעצבן ואפילו חושב על דברים אחרים תוך כדי ולא מנסה להבין את מה שאומרים לו

החלק הזה ממחיש את התחושות של הולדן. ניו יורק היא עיר תוססת ומלאת חיים, אך בעיניו היא רק מחזקת את תחושת הבדידות שלו. האנשים סביבו ממשיכים בשגרת חייהם, צוחקים, מדברים, חיים בעוד שהוא עצמו שקוע במחשבותיו, לא מצליח להתחבר אליהם. הרגעים האלה מייצגים היטב את המאבק הפנימי שלו, את הקושי שלו להשתלב, ואת הרצון שלו למצוא משמעות בעולם שהוא רואה כצבוע ושקרי.

ההקשר לתמונה:

במהלך הספר, הולדן משוטט ברחובות ניו יורק אחרי שעזב את הפנימייה שלו. הוא מרגיש אבוד, מתנתק מהחברה שסביבו, ומנסה להבין את מקומו בעולם. הוא מסתובב בין ברים, מלונות ורחובות הומים, אך כל מקום רק מעצים את הבדידות הפנימית שלו. למרות שהוא מוקף באנשים, הוא מרגיש שונה מהם מנותק, מיואש ולא מצליח למצוא אף אחד שמבין אותו באמת.

זה מראה חלק מהבעיות שהיו בחברת המאה ה20 .

באותה תקופה לא היה מקובל חברתית להביע רגשות , במיוחד אצל גברים. זה תרם לדרך בה הוא רואה אנשים.

בנוסף זה מראה את היחס לבעיות נפשיות באותה תקופה. החשיבה בשחור-לבן של הולדן מצביעה על בעיה נפשית שלא טופלה, עד תום הסיפור. זה לא היה קורה לו היו יודעים אז על בעיות נפשיות ומתעסקים בטיפול מקדים כמו שיודעים היום.

המקבילות לעידן המודרני:

משבר החברה המזויפת התעצם בעידן המודרני . כיום אנשים רבים מסתירים את עצמם בשימוש באינטרנט , שם הם משתמשים בפילטרים ובזהויות האנונימיות שלהם כדי ליצור מצג שווא על חייהם.

גם כיום בעיית אי השוויון בחברה קימת. הנוכחות האוניברסלית גורמת לאי שוויון זה להיות יותר חשוף ולכן יש שיפור לעומת המאה ה20 , אך עדיין יש שוני בדרך בה החברה מתייחסת לאנשים ממוצאים ורקעים שונים.

אם הולדן היה חי בעידן הנוכחי , הוא היה עקב הרשתות החברתיות פוגש אנשים נוספים עם תפיסת עולם דומה שהיו מקצינים את דעותיו, ונשאב לתוך קבוצות קיצון אינטרנטיות, ומצבו הנפשי היה מדרדר אף יותר.

מצד שני , יכול להיות שהוא היה מקבל את הטיפול אליו הוא נזקק לטראומה עקב מות אחיו והקושי שלו להשתלב.

היכרותו עם אנשים אחרים כמוהו גם הייתה יכולה לעזור לו , שכן הבדידות שלו הייתה מקור של חלק גדול מבעיותיו

הוספתי תמונה של המפגש בין הולדן והנזירות ברכבת.

התחברתי לסצנה זאת בגלל שהיא מראה שהולדן כן רוצה לעזור לאחרים - יש לו אמפתיה למרות השקפת העולם שלו , ובגלל שהסצנה הזאת גורמת לו להבין אף לרגע שהוא לא אחד מה"חלשים" כמו שהוא חושב.

• השקפתו של הולדן על החיים והחברה שהיו במאה הקודמת מתארת את המשבר של בני הנוער דאז בלהביע דעה ולבטא אותה במרחב הציבורי. לבני הנוער במאה הקודמת לא היו הרבה דעות או מחשבות שונות זה מזה, מי שכן ביטא את מחשבותיו או רגשותיו בציבור, התבטא בצורה שונה כלפי חבריו ומשפחתו. על הנערים במאה הקודמת להיות יותר קשוחים במובן הפיזית והנפשי, ללא התבטאות של רגשות בציבור. לדעתי, להולדן היה יותר נוח בעידן הנוכחי, שכן בעידן הנוכחי נותנים יותר במה ומקום לרגשות של בני נוער ולמגוון פתרונות שונים על איך ניתן לפתור את הבעיות שלנו. לדעתי הוא היה מרגיש יותר בטוח, יותר נותן מקום וסומך על המבוגרים, (שכן הם מזויפים בעיניו) ואולי גם היה נותן מקום לרגשות של אהבה בחייו(שעל פי סיפורו, לא הצליח לממש את רגשותיו בצורה טובה).

• בונוס- אני בחרתי את הפגישה עם הנזירות בפרק 15 ברומן. התחברתי במיוחד לחלק זה ברומן כי שם ראיתי את הולדן באמת משוחרר: הוא דיבר בצורה יוצאת דופן עם הנזירות שהכיר זה עתה, על נושאים שאף אחד מהאנשים האחרים ברומן לא דיבר איתו: האהבה שלו לספרות-אנגלית. דבר זה השאיר אותו לשיחה ממושכת עם הנזירות ותרומה נדיבה מצידו למענן.