שמואל משח את שאול בשמן. שמואל שולח את שאול חזרה הביתה, הם נמצאים באזור בית לחם. הסיבה היא שאבא שלו דאג לו ולאתונות, עוד סיבה לכך היא כי שמואל הרגיש בחוסר הנוחות של שאול למצב, ונותן לו סיבה אחרת לצאת. שמואל נתן לשאול רשימת יעדים שיצטרך לעבור בהם בדרך הביתה: 1. תפגוש שלושה אנשים בגבול שבט בנימין. 2. בגבעת ה, שם תהיה עד לטקס נביאי אלוהי שהנביאים. (התמונה לא תואמת את המצב, שיחה בין שמואל לשאול -2)

שאול מקשיב לשמואל ויוצא לדרך. בתחנה הראשונה קיבל שאול את הדברים שהוא צריך כדי לצאת למסע, ולאחר מכן המשיך לגבעת השם. ששאול הגיע לאירועי הנביאים הנביאים שלא הבינו למה הוא שם ומאיפה הוא הגיע. הנביאים לא זכרו את אבא של שאול כבן אדם סחי. (סחי?, קרו עוד הרבה דברים באירוע אצל הנביאים, שינוי התודעה והתחושה של שאול, השיחה החשוב עם דוד שלו, לא התייחסתן לא הרבה דברים, התמונה גם לא תואמת - 8)

שמואל ממכיש לעם שהם מבקשים שינוי לא הכרחי. ה תמיד הגן עלים, אבל הם לא סמכו עליו והם רצו שליט אנושי כמו שאר העמים. ומנסה לגרום להם להביו את ההשלכות של בחירתם, אך בכל זאת ממשיך בתהליף הבחירה. אפשר לראות מתח בגישתו של שמואל, שרואה במלך דבר בעייתי, לבין רצון העם, שרוצנ יציבות פוליטית ושילטון חזק. זאת נקודה בעייתית בכל ספר שמואל והיא שמתמשכת גם בהמשך, במיוחד ביחסו של ה לשמואל למלכות שאול דויד.

הגורל מוכיח שה בחר בשאול ההגרלה היא דרך להראות שהמלך לא נבחר לא על ידי בני אדם, אלא ישירות על ידי ה. שאול מתחבא ייתכן שבהוא נבוך וחסר ביטחון, אולי הוא לא מרגיש מוכן לתפקיד. המראה החיצוני של שאול מרשים את העם בתרבות של העם, מנהיגים יתפסו כאנשים חזקים וגבוהים. הגובה של שאול גורם לכולם לקבל אותו כמלך.

בפסוקים האלו מסתיים טקס בחירתו של שאול כמלך, ואנו רואים כיצד העם מקבל את ההכרזה חלקם בהתלהבות, אך אחרים מספקנות ובזילזול. יש כאן רגע דרמטי שבו המלוכה לראשונה הופכת למושג תיאורטי למציאות ממשית, עם תגובות שונות של העם ושל שאול.