טיפ: תוכלו להשתמש בכלי “I can’t draw” כדי למצוא תמונות של יצירות אמנות.

דה וינצ'י יצר קומפוזיציה סימטרית ומאורגנת. הוא הציב את ישו במרכז הציור, כאשר הדמויות האחרות מקיפות אותו. סדר הדמויות והמרחק בניהן יוצר תחושת תנועה ודינמיות.

(מגישה אליסה)

הצבעים בציור הם בדרך כלל חמים ונעימים, אם גוונים עשירים.ג'וטו השתמש בצבעים כדי להדגיש את הדמויות והרגשות שלהן.

השווה בין הציור בימי הביניים לציור בתקופת הרנסנס: הצבע קומפוזיציה.

הצבע:

"הסעודה האחרונה"– דה וינצ'י השתמש בצבעים חיים וניגודיים, שמדגישים את הרגשות ואת הדינמיקה בין הדמויות.

"סנטה מריה נובלה"– ג'וטו השתמש בגוונים חמים ועשירים, אך הצבעים נשמרים יותר לטון אחד, משמקנה תחושת רוגע.

הקומפוזיציה:

"הסעודה האחרונה"– דה וינצ'י יצר קומפוזיציה סימטרית עם ישו במרכז, מה שמדגיש את מרכזיותו בסיפור. הדמויות מסודרות מסביבו בצורה שמובילה את העין.

"סנטה מריה נובלה"– ג'וטו יצר קומפוזיציה מאורגנת, אך עם פחות סימטריה, והדמויות מסודרות בשכבות שונות, מה שמעניק תחושת עומק.

הקומפוזיציה בתמונה, יש לה עמק גדול.

הקומפוזיציה היא יותר טבעית ודינמית בניגוד לתמונה מתקופת הבניים.

הצבע: הרנסנס יש שימוש בצללים, תאורה טבעית וצבעים חיים יותר, בניגוד לתמונה מתקופת הבניים.

פרספקטיבה: ברנסאנס התפתח עיקרון בפרספקטיבה (אשליית עומק) לעומת חוסר עומק ביצירות מימי הבניים.

צבע: הצבעים בימי הביניים יותר שטוחים ולא צבעוניים.