ולצרף . הוסיפו תמונות ואיורים הקשורים לנושא.

בהצלחה רבה

רש"י נולד בעיר טרואה (Troyes, 'טרוייש' בלשון הימים ההם) שבצפון צרפת בשנת ד'ת"ת (1039-1040) או ד'תת"א (1040-1041),‏^[3] ונפטר בשנת 1105. ההערצה הרבה של יהודי אירופה לרש"י יצרה סביבו אגדות רבות, אולם מעט מאוד ידוע על תקופת ילדותו. רש"י מעיד באחד מפירושיו‏^[4] שאביו - רבי יצחק היה מלומד גדול. גם דודו, רבי שמעון הזקן, למד תורה מפי רבנו גרשום מאור הגולה באשכנז.

לרש"י נולדו שלוש בנות. הבכורה שבהן, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל ומהם נולדו ארבעה נכדים: שמואל הוא הרשב"ם, יעקב הוא רבנו תם מבעלי התוספות, הריב"ם, ושלמה, שנפטר בצעירותו. ליוכבד ובעלה נולדה בת שהייתה נשואה לרבי שמואל בן רבי שמחה, מחבר מחזור ויטרי, והיא אמו של רבי יצחק הזקן מבעלי התוספות. בתו השנייה של רש"י, מרים, נישאה לרבי יהודה בר נתן (ריב"ן), ולהם נולד רבי יום-טוב. בתו השלישית נקראה רחל, ומלבד שנישאה לתלמיד חכם בשם אליעזר ונתגרשה ממנו, לא ידוע עליה דבר.

רש"י למד בישיבות מגנצא (מיינץ) וורמיזא (וורמס) שבאשכנז מגיל 20 עד הגיעו לגיל 30, ושם עוצב עולמו הרוחני. במקביל היה עליו לפרנס את אשתו ובנותיו. באותם ימים הוא לא היה אמיד כלל. הוא למד אצל רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק הלוי ורבי יצחק בן יהודה – מתלמידי רבנו גרשום.

בתום לימודיו חזר רש"י לטרוייש והשתלב מיד בחיי החברה היהודית. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה, אך סירב לקבל שכר על תפקיד זה. על פי הידע הרב שהוא מפגין בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם, היו ששיערו שהתפרנס מגידול כרמים או ממסחר ביין, אך לדברי ההיסטוריון הרב פרופ' חיים סולוביצ'יק, האקלים באזורו של רש"י לא התאים לגידול יין. יש הסבורים כי רש"י עסק במסחר עם נוכרים.‏^[5]רש"י ייסד ישיבה בטרוייש, אך גם ממנה לא קיבל שכר.

בין תלמידיו היו ר' שמעיה, ר' יצחק בר אשר הלוי, ר' נתן המכירי ואחיו ר' מנחם המכירי, ר' שמחה מויטרי, ר' שמעון, הרשב"ם וכן חכמים מהדור הראשון של בעלי התוספות.

שנותיו האחרונות היו בתקופת הרדיפות הגדולות של מסעי הצלב. הוא נפטר ביום חמישי כ"ט בתמוז בשנת ד'תתס"ה (1105 לספירה) ונקבר בטרויש. מקום קבורתו המדויק נשכח במשך הדורות.

אישיותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקר אברהם גרוסמן כתב בספרו "אמונות ודעות בעולמו של רש"י": "האמונות והדעות – זה החידוש של הספר. כי כמעט לא עסקו בו. עם ישראל, ארץ ישראל, מעמד האישה, אהבת החיים. לדעתי לא היה חכם שדאג לכבוד האישה כמו רש"י. בתשובה אחת שלו יש משפט כזה: 'אשריו אילו היה זוכה לקנות בה ולזכות בה לחיי העולם הבא'. בפירוש שלו למעשה בריאת האישה הוא מביא מדרשי חז"ל, אבל לא מביא אף אחד מהמוני המדרשים בגנות האישה".

הוא מציין כי לנגד עיני רש"י עמדו המשימות הבאות:

1. להפיץ תורה ברבים – היהודים היו סוחרים עסוקים, עשירים, שלא היה להם זמן ללמוד, ולא היו להם פירושים כתובים שיכלו להקל על הלימוד עבור מי שאינו משקיע בו את כל זמנו.
2. לאחד את המחנה היהודי ולהשכין שלום – היו בימיו מחלוקות עצומות ויריבויות על רקע חברתי כלכלי, עד שאפילו קהילת טרואה נחלקה לשניים.
3. הפולמוס עם הנוצרים – בפירושים למשלי ולדניאל יש פולמוס חריף עם הנצרות. "רש"י היה מגדולי המתפלמסים עמהּ. רש"י ראה בחייו הרבה משומדים, הרבה רדיפות, הרבה תעמולה אנטי-יהודית ארסית".

ענוותנותו הרבה של רש"י נראית מתוך פירושו, ובעשרות מקומות בפירושו הוא אומר על פרטים מסוימים: "לא ידעתי".‏^[6]

ייחוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייחוסו של רש"י ערך מיוחד בתחום הייחוס היהודי. רבים הם המחפשים את ייחוסם לדוד המלך, והמסורת מייחסת את המוצא מדוד לכמה אנשים ובהם רש"י. אדם נוסף שמיוחס לו מוצא זה הוא המהר"ל מפראג, וכן ישנן מספר משפחות ממוצא ספרדי, כגון משפחת אברבנאל ומשפחת דיין מחאלב, המתגאות בייחוס זה.

המסורת מייחסת את ההשתלשלות מדוד לרש"י באופן הבא: רש"י הוא נכדו של ר' אליקים, שהוא דור 31 מרבי יוחנן הסנדלר, שהיה דור רביעי מרבן גמליאל הזקן, בן שמעון הנשיא, בן הלל הזקן, מבני שפטיה בן דוד מלך ישראל.

אין לדעת עד כמה מבוססת מסורת זו על אמת היסטורית ועד כמה היא משאלת לב. המקור הידוע לייחוס זה הוא מגילת יוחסין עתיקה שנותרה בידי בני משפחת לוריא, ויש חוקרים^{[דרוש מקור]} המראים כי רב בהּ הזיוף על האמת (וזאת ככל שמדובר בדורות שלאחר רש"י). רבים הם רבני אשכנז בכל התקופות המונים את ייחוסם מרש"י, ויש להניח כי כיום מונים צאצאיו מאות אלפי אנשים ואולי יותר.

שם המשפחה "טרייויש" ונגזרותיו כגון "טרויש", "דרייפוס" ועוד הוא סימן למוצא משפחתי הקרוב לרש"י, שכן מקורו בעיירת מוצאו של רש"י, טרואה שבצרפת.

אגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשי אגדה רבים סופרו על חייו ופטירתו. אחד מהם מספר שכאשר עסק בפירושו למסכת מכות, הגיע לדף י"ט, והספיק לכתוב את המילה "טהור" ואז יצאה נשמתו בטהרה. עוד אגדה מספרת שבשעת פטירתו יצאה בת קול ואמרה: "עתידים כל ישראל להיות בניך".

על פי האגדה, היו הוריו של רש"י חשוכי פרי בטן שנים רבות. אביו של רש"י רבי יצחק ירחי, היה סוחר באבנים טובות, וברשותו הייתה אבן טובה אשר הייתה חסרה למלך עבור העבודה הזרה שלו. אביו של רש"י הסתכן במוות והשליך את האבן הטובה - בה היה גלום כל רכושו, כמו גם הבטחה לעושר רב - מעבר לסיפון האניה, והראה עצמו בוכה על אובדנה. המלך פטר אותו, ועל המעשה הזה, על פי האגדה, נגלה לו אליהו הנביא והבטיח לו פרי בטן "שיאיר את עיניהם של ישראל". ואכן רש"י נולד לעת זקנותם של הוריו. מסופר גם שאמו ההרה של רש"י הלכה ברחוב בוורמייזא, ופרש נוצרי שדהר על סוסו כמעט פגע בה. האם פנתה אל הקיר שבשולי הרחוב ונלחצה אליו, ובקיר נוצר שקע, שבו הסתתרה (ועל הסיפור כתב שאול טשרניחובסקי את הבלדה "קיר הפלא אשר בוורמייזה"), אך ככל הנראה אין לכך בסיס היסטורי.‏^[7] בעיר וורמס שבגרמניה מצוי עד היום בית המדרש על שם רש"י שבו לפי המסורת למד וכתב את פירושו לתורה, אך המקום נבנה מאות שנים לאחר מותו. במקום נמצאים גם בית הכנסת (משוחזר בחלקו) שבו התפלל, המקווה שבו טבל, וגם החומה שלבנה ממנה הרגה על פי האגדה את סוסו השלישי שלגוטפריד מבויון שרש"י הבטיח לו שיחזור ממסעי הצלב עם שניים בלבד.‏^[8]

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושו לתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

 ערך מורחב – פירוש רש"י לתורה

רש"י פירש כמעט את כל התנ"ך כולו: פירושו על המקרא הוא הפירוש הפשטני ביותר מביניהם. עם זאת, כשני שליש מפירוש רש"י למקרא מבוסס על מדרשי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון הדברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך קצרה.

שילוב המדרש בפירוש המקרא, במקום ובמידה הנחוצה ללומד, מאפשר גם הבנת המקור המקראי ליסודות הלכתיים ולמדרשים (פעמים תוך ניתוח דיוק לשון המקרא). לפי האגדה המובאת על ידי רבי חיים יוסף דוד אזולאי ("החיד"א"), רש"י ישב 613 תעניות, כנגד 613 מצוות, לפני שכתב את חיבורו על המקרא.

פירושיו על הנביאים והכתובים הם פשטניים, אך נוטים עוד יותר למדרש.

דרכו של רש"י בפירושו לתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לרמב"ן ולרבי אברהם אבן עזרא, לא כתב רש"י הקדמה לפירושו, שבה יפרש את דרכו הפרשנית. אך הערה המבהירה את הקו שהנחה אותו בפירושיו מופיעה בדרך אגב בתחילת ספר בראשית: "יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו."‏^[9] כלומר, אין עניינו של רש"י להביא בפירושו אגדות ומדרשים, אלא ליישב קשיים המתעוררים בפסוקים. כאשר מצטט רש"י את דברי המדרש, לפי עדותו, חזקה עליו שקושי בפסוק הביא אותו לסטות מדרך הפשט והקיצור. ועל דרך זו בנויה שיטת הלימוד של פרשני רש"י כמו נחמה ליבוביץ', לנסות לחקור ולהבין לעומק את פירושו של רש"י תוך כדי ירידה לעומקה של כל מילה ומילה בפירושו.‏^[10]

דוגמאות

• "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית ל"ז, כד): מים אין בו, אך נחשים ועקרבים יש בו.

• "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ" (בראשית כ"ד, טז): בתולה – ממקום בתולים, ואיש לא ידעה – שלא כדרכה.

בשני הפסוקים האלה, כמו ברבים אחרים, נזקק רש"י למדרש כדי ליישב את הכפילות.

לעתים מזכיר רש"י את קיומו של מדרש המתייחס לפסוק, אך לא מצטט אותו. מעיון במדרש ניתן להבין מדוע לא הביאו רש"י, אך לא יכול היה להתעלם כליל מקיומו:

• "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד', ח) – נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להרגו, ויש בזה מדרש אגדה, אך זה ישובו של מקרא.

לא נאמר בפסוק מה בדיוק אמר קין להבל. דבריו של רש"י מכוונים לדברי המדרש בבראשית רבה, המביא שלוש דעות בדבר הוויכוח של האחים, האם הִדיינו בסוגיית חלוקת הרכוש, בתחומו של מי ייבנה המקדש, או מי יזכה בתאומתו הנוספת של הבל. לפי מדרש זה משתמע שהתנהל ויכוח ענייני ושקול בין האחים, ולארצח חסר סיבה. המדרש נוגד את המגמה הכללית של הפרק,‏^[11] ולכן נמנע רש"י לצטט אותו.

דרך פירושו של רש"י פונה, במתכוון, הן לקהל "עממי" והן לקהל תלמידי חכמים. ייתכן שפנייה רחבה זו היא, בין היתר, הסיבה לפופולריות הרבה של פירושו למקרא עד ימינו.

כאשר נתקל רש"י במאורע שלפי הסדר הכרונולוגי אמור היה להופיע לפני מאורע שכבר סופר לנו עליו, הוא נוטה לפרש שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

פירושו לתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

 ערך מורחב – פירוש רש"י לתלמוד

פירוש רש"י לתלמוד הוא הפירוש הידוע ביותר על התלמוד בבלי, משמש כפירוש לכל לומד, וכנדבך חשוב ובעל משקל נכבד בקרב פוסקי ההלכה.

רש"י הוא המפרש העיקרי של מסכתות התלמוד הבבלי, אך ישנן מעט מסכתות שלא פירש או שפירושיו לא הגיעו אלינו, ומעט מסכתות שפירש רק את מקצתן.

פירוש רש"י על התלמוד (בדומה לפירושו על התנ"ך) מתאפיין בלשון קצרה, ברורה ומדויקת, הטומנת בחובה דרך מיוחדת בהבנת הגמרא. אופי הפירוש הוא הסבר התלמוד על ידי התלמוד עצמו. רש"י כמעט ואינו מביא מקבילות לדבריו מחיבורים אחרים: התלמוד הירושלמי, מדרשים ותרגומי התנ"ך. פירושו של רש"י לתלמוד הוא מקומי, ואיננו מנסה ליצור אחידות ולתרץ סתירות ממסכתות אחרות, כפי שעושים התוספות.

כתבים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י שלח ידו גם במלאכת הפיוט, וחיבר כמה קינות על מצב עם ישראל הקשה. ייתכן שחלק מקינותיו נתחברו על רקע גזירות תתנ"ו, ואולם אין בכך ודאות.‏^[12] חלק מהפיוטים שכתב נוהגים לומר האשכנזים בסליחות.

לדעת החוקרים "פירוש רש"י" לבראשית רבה לא נכתב על ידי רש"י, אלא על ידי חכם שחי כנראה קרוב לזמנו של רש"י בדרום איטליה.‏^[13]

היחס לפירושיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י המשיך את דרך קודמיו בתקופת ימי הביניים בפירוש המקרא והתלמוד, אך שיכלל אותה במידה רבה והתבסס מאוד על המדרשים ואגדות התלמוד בפירושו.

פירושי רש"י היו פופולריים ביותר עוד בימי חייו. כבר בחייו התפרסמו פירושיו בחוברות שהופצו בעותקים רבים ונקראו "קונטרסים" ("מחברת" בלטינית, commentarius), ולכן יש פרשנים אשר קוראים לפירושו "פירוש הקונטרס". גם לאחר המצאת הדפוס, היה פירושו לתורה בין הספרים הראשונים שהודפסו בעברית.

רוב פרשני ימי הביניים המפורסמים כמו רשב"ם (נכדו של רש"י), דעת זקנים, רמב"ן ואבן עזרא הספרדים, רחשו כבוד גדול לפירושיו. אף על פי שלהבדיל מפרשני ימי הביניים הספרדים, לא היה רש"י איש מדע, פירושו הוא כאבן בוחן לשאר הפרשנים, והוא מתבטא בהשקפה ריאלית על המקרא. בפירושו לתלמוד הוא מאופיין בכך שבניגוד לפירוש התוספות, שמנסה לגבש אחידות בכל התלמוד, רש"י בפירושו בדרך כלל אינו מנסה ליישב סתירות.

רש"י כפוסק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י נודע כפוסק מפורסם, ונשלחו אליו שאלות הלכתיות מרחבי אירופה. תשובותיו הובאו בספרות ההלכה המיוחסת לבית מדרשו, כגון מחזור ויטרי, ספר האורה, איסור והיתר לרש"י ועוד, וקובצו על ידי ש' אלפנביין בספר "תשובות רש"י". על ספר זה נמתחה ביקורת רבה, שכן הוא כולל גם תשובות שאינן של רש"י, וייחוסיו של אלפנביין, כמו גם קביעת הנוסח, אינם תמיד מדויקים. מעבר לכך, גם בפירושו לתלמוד כתב רש"י מדי פעם פסקים, אם כי אין זו דרכו הרגילה. כמה פוסקים כתבו שאין ללמוד הלכה מרש"י - אך דברים אלה מוסבים רק לפירושים סתמיים של רש"י, שלא תמיד באו לפרש על פי ההלכה הפסוקה, ולא לפסקים מפורשים של רש"י, הכלולים בפירושיו.

לשון בחיבורי רש"י