״בעשר השנים שבהן שירתתי בחיל האוויר וגרתי בבסיסים 
צבאיים התגבשה בי ההכרה שישראל מתקיימת תמיד בתוך צו 8 מטאפורי, במובן של "התייצבות למען...". צו 8 מסמל בעיניי את נכונות היחיד להתגייס למען הכלל ואת ההכרה שישראליות היא קודם כל שייכות. זה צו ששם עלינו תרמיל גב ומנחה אותנו לפעול למען רעיון שהוא מעבר ליומיום ולתועלת האישית. באף מקום אחר בעולם אין צו 8, ובישראל מוטמעים הערכים של התגייסות למען הכלל, בצו הלב והשכל, כך שיש מי שעושים במלאכה גם בלי שקראו להם.״

2012 | ד"ר יהודית ריכטר

ב-2019 ביקרו ביד ושם יותר ממיליון אנשים, ועוד מיליונים ביקרו באתר האינטרנט של יד ושם הנגיש כיום בשמונה שפות.

על רקע העניין הגובר ברחבי העולם בשואה ובמשמעותה לא רק לעם היהודי אלא גם במשמעותה האוניברסלית ולנוכח השינויים בדרכי ההנצחה, יד ושם שואף להמשיך ולהנחיל בצורה הרלוונטית ביותר את זיכרון השואה ואת משמעויותיה לדורות העתיד. כדי להתמודד עם אתגרי הנצחת השואה היום, כשבעים וחמש שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, יצר יד ושם סביבת הנצחה ולמידה רב-ממדית הבנויה מארבעה מרכיבים בסיסיים שהם: תיעוד, מחקר, חינוך והנצחה.

את כולם נחווה במהלך הסיור.

אמא טלי מספרת שהוא היה טוטאלי בכל דרך בה בחר ואבא אביחי אמר שלא יכול היה לשבת ולנוח. כבר בכיתה ז׳ זכה באות הנשיא למתנדב. האחיות אור ורוני דיברו עליו בגאווה.

הילד עם לב הזהב התאמן במשך חודשים לקראת הגיוס. גם לאחר שנפצע בגיבוש לסיירת, פציעה שדרשה ממנו שיקום ארוך של כמה חודשים — התעקש לחזור לקרבי. וכך היה.

ב-7.10 הוא כבר נלחם באומץ בגדוד 890 בבארי מול המחבלים המתועבים. יחד עם חבריו לנשק הם חיסלו טרוריסטים והצילו הרבה חיים.

וגם בעזה הוא לחם, הוביל והגן על המולדת, אך למרבה הצער והכאב נפל תוך כדי הקרבות.

דביר הוא נצר למשפחת ברזני (הסבא היה בן דודו של משה ברזני, מלוחמי הלח"י עולי הגרדום, הידוע מנאומו הגדול של בגין על פיינשטיין וברזני "יהודים! אחים! לוחמים!").

במשך כל שיחתנו אמש בביתם, כמעט לא משו ידיהם של הוריו האחת מהשנייה. משפחת ברזני נכנסה לי ללב באופן שקשה לתאר. הם ביקשו שנפילתו של אהובם דביר לא תהיה לשווא. שרוח הקרב והשליחות שהוא נכנס עמה למלחמה תוביל לניצחון מוחץ בו חמאס יושמד. שלעולם לא יקרה פה דבר כזה. לא בדרום ולא בצפון.

כך צריך להיות.

לזכרו של גיבור ישראל, סמ״ר דביר ברזני הי״ד.

לאמיר ציורים ורישומים רבים ומרשימים שמהווים פסיפס של חייו. דרך יצירות האומנות שלו ניתן להבחין בהלך הרוח שלו, במחשבותיו, רגשותיו והתפתחותו כאדם המגבש את זהותו.

לצד האומנות מוזיקה הייתה האהבה הגדולה שלו. הוא ניגן על גיטרה וגם שעות לפני נפילתו עוד ניגן עם החבר'ה במוצב. הוא אהב מוזיקה מז'אנרים רבים ושונים. הוא חקר לעומק על השירים השונים, על האומנים ומה עומד מאחורי הטקסטים. אמיר הכין פלייליסטים רבים מתקופות שונות.

זמן קצר לפני נפילתו הכין פלייליסט שקרא לו 'פלייליסט לוויה' וביקש שאם וכאשר יגיע הזמן נשמיע אותו. זהו פלייליסט ציני, מצחיק, אינטליגנטי ובועט. יותר מכל הסגנונות הכי אהב רוק

יותר מהכל היה אמיר אדם של אנשים. היו לו חברים רבים שהקיפו אותו, הוא התחבר והתחברו אליו אנשים בזכות היכולת שלו לראות אדם באשר הוא אדם ללא שיפוטיות או ביקורתיות. תמיד מוכן להקשיב ולסייע. ביתו וליבו תמיד היו פתוחים בחיוך חם ורחב. הוא היה אדם של ערכים וציוני של ממש. אוהב ארץ ועם ומסיבה זו התגייס להיות לוחם בנח"ל.

אמיר נפל ב 7.10.23 במוצב סופה תוך לחימה שלו ושל חבריו למוצב ומחוצה לו. קרב הרואי שבזכותו ניצלו חיים רבים של אזרחים. אמיר היה בן אהוב ואח מופלא לאחותו תמר. נכד ובן דוד מדהים. הוא חסר כל כך ותמיד יהיה.

האם יש לנו מדינה בזכות השואה או למרות השואה?

דיברנו על המתח בין הרצון למקלט ליהודים ובין האידיאל האינסופי.

הרצל מזהה את הסבל והאנטישמיות ואת הסכנה הקיומית המידות והמשית ולכן הוא מבין שהיהודים חייבים מקלט בטוח.

מצד שני הרצל כותב את ׳אלטנוילנד׳ ו׳מדינת היהודים׳ ואומר שעלינו להיות מדינת מופת כמו מלכות דוד ושלמה ולהביא בשורה לעולם.

המשימה -

ביום שישי האחרון נבחר באנגליה ראש ממשלה חדש ממפלגת הלייבור, קיר סטארמר.

אתם נבחרתם להיות קציני הקש״ח שלו ולעשות לו סיור בארץ.

דרגו 4 אתרים בארץ אליהם תקחו אותו מהחשוב ביותר והסבירו למה.

בתוכם עליכם להכניס את יד ושם והכותל.

לזיכרון שלי יש חשיבות גדולה כי הוא מה שמניע אותי לפעול בנכונות.

הכותל

הכנרת

העוטף

כותל

מצדה

מערת המכפלה

שחלמו.

שלחמו.

ששילמו.

שניפצו את הקירות.

שהגביהו את התקרות.

בזכות אלה שהיו פה לפניי -

שלא שתקו.

שחוקקו.

שנאבקו.

שהפכו שולחנות.

ששברו את הארונות.

בזכות אלה שהיו פה לפניי -

שלא ברחו.

שצרחו.

שנרצחו.

שיצאו לרחובות.

שהעלו את השנאה בלהבות.

בזכות אלה שהיו פה לפניי -

שצעדו.

שרקדו.

שהתאגדו.

שהרימו ראש בגאווה

שלא התנצלו על אהבה.

בזכות אלה שהיו פה לפניי –

אני חופשי.

אני נושם.

אני חי.

מישהו אי שם מחזיק את מאזני חיינו בידיו.
וכפות המאזניים עולות ויורדות, יורדות ועלות.
על כף אחת:
שואת ישראל, תקומת ישראל, מלחמת ישראל.
ועל כף שניה:
תככי מסחר ופוליטיקה,
והתככים, משקלם כבד.

נוער זכור!

בבוא השעה השלך עצמך על כף המאזניים,
השלך עצמך בכח ובאומץ.
זה יכריע, המאזן ישתנה.

נוער שמע!

הר הרצל

הכותל

מחנה יהודה